תבוא מחר

נודע לי שכמה מקוראי הבלוג לא יודעים מה זה "בוקמרקלט". ובכן: בוקמרקלט (הלחם מילים של Bookmark ו-Applet) הוא יישומון קטנטן שיושב ברשימת המועדפים שלכם ועושה דברים שימושיים.

לשם הדגמה, כמה בוקמרקלטים שעושים משהו:

• שתף דף זה בפייסבוק
• שלח דף זה בג׳ימייל
• שתף דף זה בגוגל פלוס

אפשר לגרור כל אחת מהשורות לעיל אל איזור המועדפים של הדפדפן שלכם, וכל פעם שתלחצו על אותה סימניה, היא תפעל על הדף שהדפדפן שלכם מציג באותו רגע.

הנה עוד כמה לדוגמא:

עורך תצוגה להיכנס לחשבון הבנק ואז להפעיל את זה. אפשר להפוך את המינוס לפלוס

מדגיש קישורים למי שלא מזהה איפה הקישורים בתצוגה

Whois Info מגלה לכם מי הבעלים של האתר, מה הטלפון/מייל שלו

Grid מצייר רשת על המסך. בטח שימושי למישהו…

גירסה להדפסה מפרמט את הדף כך שיתאים למדפסת

יש עוד המון בוקמרקלטים חביבים, צריך רק לחפש בגוגל.

למאותגרים, ככה גוררים את הבוקמרקלט לשורת המועדפים:

כשחייל חילוני יורשה לצאת מטקסים בהפגנתיות לפני קריאת "אל מלא רחמים".

כשחייל חילוני יוכל להצהיר שהרצאת "התעוררות" לכבוד חודש אלול ברבנות הראשית בקרייה לא ממש תואמת את האמונות שלו, ועל סמך זה יקבל פטור.

כשחייל חילוני יוכל להסתובב עם כובע שתואם את הטעם האופנתי שלו.

כשחייל חילוני יוכל להאריך שיער באופן שתואם את האידאולוגיה שלו.

כשחייל חילוני יוכל להתסובב עם מאפייני לבוש שמשייכים אותו לזרם פוליטי מסויים. למשל – חולצה כחולה עם שרוך של תנועת הנוער שלו.

כשחייל חילוני יוכל לא להתגלח, כי הדת שלו מצווה עליו שלא לקרר את הפנים בבוקר קפוא בסדרת אימונים במדבר אי שם.

כשחייל חילוני יקבל שלוש הפסקות ביום בשביל לשמוע את המוזיקה שהוא אוהב וקדושה לו.

כשפעילים של תנועות שמאל יוכלו לפזר חומר תעמולה במועדוני הבסיסים באותו אופן שבו תנועות פוליטיות אחרות מפזרות את עלוני האידאולוגיה שלהם על פרשת השבוע בבתי הכנסת של הבסיס.

כשפעילי תנועות שמאל יורשו לבוא באחד במאי לחלק חומר תעמולה במסווה של סופגניות.

בלי שביתות, בלי עיצומים, בלי איומים:

עבד כ"כ כבול בכבלי עבדותו, עד שהוא לא מצליח לתאר לעצמו אפשרות שהוא יהיה חופשי. לכן השאיפה הכי מרחיקת לכת של עבד היא שיעבירו אותו מקטיף הכותנה המתיש לתפקיד נוח יותר.

מדהים כמה מהמגיבים על הידיעה הזו מתקוממים על עצם ההעלאה ולא על העיוות המובנה בכך שהמדינה בכלל מחזיקה מנגנון של שירותי דת.

ואפרופו – המדינה התחילה לדרוש מהרופאים להחתים שעון נוכחות. האם רבנים כבר מחתימים שעון?

עיריית חיפה מתכוננת ליישום חוק חינוך חובה לגיל הרך. לצורך כך היא מתכוונת להחזיר לשימוש המקורי שלהם בתי כנסת שבעבר שימשו כגני ילדים:

ברור שלא יעלה על הדעת. לדתיים יש צרכים, שיפנו מועדוני שחמט, שיפנו תנועות נוער, שיפנו כל מה שמעניין חילונים, לחילונים ממילא יש רק עגלה ריקה ואפשר להפקיע מהם הכל. אבל אם זה לשימוש של דתיים? לא יעלה אל הדעת!

אני מקווה שפרנסי חיפה וערים נוספות יבינו את המסר: לא לתת שום מבנה ציבורי לטובת בית כנסת. אם הנדיבות הזו הופכת לאירוע שאין ממנו חזרה, המסקנה צריכה להיות שלא לתת בתי כנסת גם במחיר שהמבנים האלה יעמדו שוממים ויעלו אבק וקורי עכביש.

טרכטנברג דיבר בכנס רבנים (דה-מארקר)

קיימת מוסכמה מוזרה לפיה חרדים צריכים להיות יכולים לפדות את השירות הצבאי בשירות לאומי. כל כך התרגלו לסימטריה השקרית הזו וכבר איש לא חושב לערער עליה. שירות לאומי אינו צבא. כשנער מתגייס לצבא הוא לא בוחר לאן ללכת. אם הצבא צריך את הנער בשירות קרבי מתיש, לשם הוא יגוייס, ואם הצבא צריך אותו במיון כפתורים, זה מה שהוא יעשה.

לעומת זאת החרדים יוכלו לבחור: ברצותם יתגייסו, וברצותם ימצאו להם איזו מסגרת שירות לאומי שלא מסכנת את חייהם, את שעות השינה שלהם ואת הארוחה החמה של אמא. אין שוויון בין שירות לאומי לשירות צבאי ולא צריך ליצור את הרושם שיש שוויון כזה.

זו גם התשובה למי שחושב שעכשיו, בעידן הבנות הקרביות, יש שוויון בין שירות בנים לשירות בנות. קודם כל החוק מגייס את הבנות (הבנות החילוניות, זאת אומרת) לשנתיים ואת הבנים (הבנים החילונים, זאת אומרת), לשלוש שנים. ונוסף על זה, בת תגוייס לשירות קרבי רק אם היא מתנדבת. אף בת לא מגיעה לתותחנים אם היא לא מתנדבת לתותחנים. בנים מגוייסים לתותחנים על פי צרכי הצבא בלי קשר להתנדבות. זאת אף זאת – בת שהתנדבה לטייס, אם היא נושרת, בניגוד לבן שנושר מטייס, היא לא תנשור לתפקיד קרבי בחילות השדה אם היא לא מתנדבת לתפקיד כזה.

שנית – בכלל לא צריכה להיות אלטרנטיבה של שירות לאומי. גזילת החופש מנערים בני 18 היא פגיעה בחופש האישי שלהם. היא פגיעה הכרחית של מדינה שחייבת לתחזק צבא סדיר. השתת שירות לאומי חובה היא כבר בגדר "חינוך" של אזרחים בוגרים לתרום למדינה ומראית עין של נשיאה בנטל. אין בזה שום צורך עכשיו (המדינה מסתדרת היטב בלי התרומה הזו בינתיים), ולכן אין צורך לשלול את החופש מאותם מועמדים פוטנציאליים לשירות הזה. פגיעה כזו בחופש האישי היא בלתי מידתית מול התועלת המפוקפקת שהשירות הזה יביא.

אי אפשר כמובן לגייס בכוח חרדים ולהפוך אותם לחיילים טובים. אפשר לפגוע בהם בכיס. מי שייקרא לגיוס בגיל 18 ולא ישלים שלוש שנות שירות צבאי* בלי בעיות משמעת ובלי סירובים למיניהם, ישא לכל חייו בחובת מס גוגלגולת** כבד ומעיק, לא יהנה מהטבות משמעותיות, קצבאות, קדימויות, עדיפויות וכיו״ב.

* זה כמובן יכלול גם את מסלולי ההסדר והנח״ל שקימבנו לעצמם 20 חודשי שירות בשעה ששאר האדם משרת 36 חודשים.

** מס שילך לכיס של מי שכן השלים את השירות במקומם

אהוד ברק מריח את ריח הבחירות ונזכר לאורר כמה אמירות:

1) אהוד ברק הוא מספר שתיים בממשלה כבר הרבה זמן. מי מנע ממנו להוביל מהלכים חברתיים כראות עיניו ולנצל לצורך העניין את היותו לשון מאזניים בקואליציה? גם כשהנהיג את מפלגת העבודה ואפילו עכשיו עם המפלגה הקיקיונית שלו?

2) אהוד ברק התמנה לראש ממשלה ביולי 99. כבר באוגוסט מינה את ועדת טל ואימץ את מסקנותיה. אהוד ברק רצה שקט קואליציוני וזחל על ברכיו לפני החרדים.

3) בשנת 98 הניח ברק, האופוזיציונר דאז, על שולחן הכנסת תיקון להצעת חוק שירות ביטחון, לצמצום הפטור שניתן לתלמידי ישיבות.

4) בקמפיין של בחירות 99 הכריז את הכרזתו הידועה "אין שום סיבה שבהלוויות צבאיות יעמדו חיילים חובשי כיפה לצד חילונים ועולים מרוסיה, אך לא יעמוד שם אף בן של חרדים".

מי שקונה מהטיפוס הזה הבטחה משומשת, מי שמאמין לטיפוס הזה שאכפת לו ממשהו זולת המשך ישיבתו במשרד הביטחון – יכול להצביע לו. מצד שני מי שאוהב להרגיש פראייר, כבר יכול ישירות להצביע לביבי.

מקור: "סוכנויות הידיעות" בפועל – הגרדיאן:	מקור: "הגרדיאן"
וכו׳ וכו׳	וכו׳

עד מתי יאכיל 'הארץ' את קוראיו בפכים קטנים מהגרדיאן? האם יש להם שאיפה להפוך למעריב? לפחות שיכוונו גבוה, לכוון טמקא, בטמקא הפעילו שיקול דעת ודילגו על הידיעה הזו, שכולה תרגום ממקור אחר, ומותר לשער שהוכנסה בלי לעבור בדיקת עובדות.

הארץ מביא ידיעה על תגובתה הצוננת של רוסיה לאמברגו האירופי המתוכנן על אירן. התמונה מראה את פוטין ואחמדיניג׳ד סוקרים משמר כבוד. הכיתוב לתמונה "פוטין ואחמדיניג׳ד". לקורא המזדמן נותר רק לנחש שהתמונה אינה עדכנית.

בתאריך 11.1.2012 פורסם ב'הארץ' מאמר פרשנות על גינוי רוסי לתכנית הגרעין האיראנית. אותה תמונה פורסמה, אבל עם כיתוב אחר, שמבהיר את חוסר עדכניותה:

האם ההבדל בכיתוב נובע מההבדל ברוח הדברים מרוסיה? ולמה בכלל נחוצה תמונת האילוסטרציה העתיקה הזו? איך היא משפרת את הבנתנו את הנושא? שלא נחשוב שמדובר בפוטין ובאחמדיניג׳ד אחרים?

התמונה עצמה היא מביקור פוטין באיראן ב2007.

נתקלתי באתר חדש, על עיתונאי בשם נח זבולוני שהיה עיתונאי ירושלמי בשלל עיתונים מפלגתיים (מעניין לראות את הטווח הפוליטי של העיתונים שעבורם כתב, מאז היה מקורב לחוגי האצ״ל ועד חבירתו לעיתון 'דבר').

זבולוני סיקר בעיקר את תחומי הדתיים-חרדים. הוא עצמו היה אדם דתי, והתחום באותן שנים לא היה מפותח כ״כ. יחד עם זאת נראה שהוא כתב באופן ביקורתי משהו היכן שהרגיש צורך.

האתר בנוי בצורה שימושית ונוחה בצורה בלתי רגילה (הלוואי ועוד ארכיונים יעלו לרשת בצורה כזו…), מובאים בו קטעי העיתון המקוריים ביחד עם התמלול מוקלד, כך שאפשר לבצע חיפושים בתכני האתר. האתר אמנם הוקם לזכרו של נח זבולוני, אולם אני מתקשה לראות את גדודי מעריציו של האיש צובאים על שעריו. יחד עם זאת האתר עושה שירות מצויין  גם למי שלא מתעניין בזבולוני עצמו דווקא, בכך שהוא מראה את התפתחות הסיקור בנושאים האלה ואת התפתחות ההכרה של הציבור הכללי בכך שהנושאים האלה הם לא רק עניין לחצרות סגורות אלא שיש להם השפעה גם על הפרהסיה הכללית. למשל ההתייחסות הראשונה לכספים היחודיים היא משנת 84, וההקשר הוא מאבק בין מרכיבי אגודת ישראל בנוגע לאופן חלוקת הכסף, מאבק שנראה כעניין חרדי פנימי בתקופה שאיש עדיין לא התקומם מול האבסורד בקיומם של הכספים היחודיים, ועד תחילת ההתנגדות לנושא.

באתר יש גם מקבץ מסמכים אישיים מעניינים של נח זבולוני.

האתר מביא בעיקר חומר ארכיוני ונמנע מלהאדיר את שמו של האיש מעבר לתיעוד ה"יבש" והעובדתי, מכשלה שאתרים שמוקמים על ידי ילדיהם של מפורסמים למחצה בד"כ נכשלים בה.

שורה תחתונה – אתר מרתק ונוח לשימוש, חובה לכל חובב ארכיונים/נוסטלגיה/טריווה/עיתונות וכן למי שרוצה ללמוד דבר או שניים על שימושיות אתרים.

מתוך 'הארץ':

בתמונה: אנדרטת אדני הרכבת ממחנה טרבלינקה

(צילום מתוך ויקיפדיה, וקרדיט לטוקבקיסט האלמוני)