תבוא מחר

ברכות חמות לבית משפט אנגלי שהוציא תינוקת מחזקת אמה בטענה שהאמא טיפשה מכדי לגדלה

אני מציע שורה של קריטריונים שיחייבו הפקעה מיידית את זכותו של הורה למשמורת על ילדיו. למשל:

• הסיע או הרשה להסיע ילד שאינו חגור בכיסא מתאים
• ביצע עבירת תנועה מסוכנת (עקיפה על פס הפרדה, חציית צומת באור אדום, החזקת פלאפון, נהיגה ללא רשיון או ביטוח בתוקף וכו') בזמן שהסיע ילד
• היה נתון במצב שכרות או תחת השפעת סמים בנוכחות ילד
• הרשה לאדם הנתון במצב שכרות או תחת השפעת סמים להיות במחיצת ילד
• היה במצב שכרות או תחת השפעת סמים במקום ציבורי
• השאיר כלי נשק בהישג ידו של ילד
• הרשה לכלב שבאחריותו להסתובב חסר השגחה או ללא רצועה או ללא זמם במקום ציבורי

ואלה רק הצדקות לביטול זכותו של הורה למשמורת על ילדיו (כולל אלה שעדיין לא נולדו) מחמת טימטום. יש עוד הרבה צידוקים אחרים שלא נוגעים לטימטום.

אני מקווה שהחלטת בית המשפט האנגלי לא תתהפך בערכאה גבוהה יותר, ושהתקדים הזה, והמהירות שבה התבצע ההליך, יחלחל למערכות משפט בשאר העולם.

צו איסור פרסום מוצא על ידי בית המשפט, לבקשת המשטרה, כאשר המשטרה חוששת שפרסום פרטים מסויימים יפגע בחקירה.

צו איסור פרסום מתנגש עם האינטרס הציבורי של חופש הביטוי, ולכן בית המשפט אמור להגביל את הצו רק לפרק הזמן ולעניינים שבהם פרסום חומר הנוגע לחקירה יפגע באינטרס הציבורי יותר מאשר הפגיעה בחופש הביטוי.

אולם היום בשעות הבוקר המוקדמות, ואולי אתמול בשעות הלילה, הודיעה המשטרה כי תערוך מסיבת עיתונאים בצהריים ובה תחשוף את פרטי החקירה שהיו חסויים עד כה בפרשת רצח דנה בנט, ובהזדמנות זו תסיר את צו איסור הפרסום.

אך אם החקירה הסתיימה, ואין עוד צורך בצו איסור הפרסום, למה לחכות עד הצהריים? ברגע שיש אפשרות לגילוי מידע מהחקירה מבלי שייגרם לה נזק, הרי שאין צורך בצו איסור הפרסום, והאינטרס הציבורי של חופש הביטוי גובר על צו איסור הפרסום.

אלא שהמשטרה רוצה קצת זרקורים, להרים את התדמית המרוסקת שלה. המשטרה, שלא מצליחה (ולא מנסה) למנוע כמעט שום פשע, נאחזת בהצלחה החלקית בפרשה זו בשביל להרים מעט את קרנה.

עם כל הכבוד למשטרה, ואין לי אליה כבוד כלל, חמש עשרה דקות התהילה במסיבת העיתונאים בצהריים לא שוות ערך לחופש הביטוי. משרה עלובה. ברגעים אלה בוודאי מצחצחים הקצינים את הנעליים, מבריקים את הכפתורים. הנהגים עושים פוליש-וקס על הטאסות של רכבי השרד שלהם. גיהוץ אחרון של הפס במכנסיים, למסיבת העיתונאים הזו הם יבואו מוכנים, והם יקדישו את כל הזמן והמשאבים הנחוצים על מנת להיות במיטבם ב-15 דקות התהילה שלהם.

חבל שאין עיתון בעל יזמה שדורש, בנסיבות שנוצרו עם הודעת המשטרה על מסיבת העיתונאים, שצו איסור הפירסום יוסר לאלתר. כל המידע הרי ממילא נמצא ברשות העיתונאים. איזו הצדקה יכולה להיות לפגיעה של חצי יום בחופש הביטוי? רק תאוות הפרסום של צמרת המשטרה?

בנתניה אסור להביא לחוף הים קופים ודובים. וגם גמלים, עיזים חזירים ותרנגולות.

לי זה לא מפריע, כי החלפתי את כל הגמלים שלי בבחורה סעודית מאוהל טוב, ועיזים מעולם לא היו הקטע שלי, אבל מה יעשה נתנייתי שרוצה להוציא לחופשה את התרנגולות שלו? במיתון של היום נראה לי מוגזם לצפות ממגדל עופות להוציא תריסר מטילות לבילוי בקניון.

על שוק הבהמות של נתניה לא חלות תקנות הקשורות לדובים. לעומת זאת, אם תרצו למכור את התאו או הגמל שלכם בשוק הבהמות של נתניה, תכינו 15 שקלים לאגרת מכירת תאו/גמל.

מתוך כתבה בטמקא:

קסדה בראש טוב: תלמיד תיכון מדרום העיר החליט ללמד לקח את חברו לספסל הלימודים, שלא החזיר בזמן את הקסדה ששאל ממנו.

התלמיד דקר את חברו ופצע אותו בראשו, ואילו הנער שנדקר השיב לו במתקפה משולבת בסיוע שלושה חברים.

עד כאן הכל ברור, צפוי ושיגרתי, אבל מכאן והלאה העניינים מסתבכים:

על פי כתב האישום, שהגישה לאחרונה פרקליטות מחוז תל אביב לבית המשפט, החבר שהשאיל את הקסדה, יצא עם חבר נוסף למועדון כדי לחפש את  משאיל הקסדה.

הוא לא אותר במקום, אולם כעבור מספר שעות הוא נמצא ואז התפתחה קטטה רבת משתתפים. בעל הקסדה בסיוע שלושה מחבריו נערכו מבעוד מועד למפגש האלים והחביאו בין השיחים שבסמוך למועדון מערוך וסכין מטבח.

מכתב האישום עולה כי השלושה הכו את משאיל הקסדה בראשו עם המערוך, הוא נדקר בסכין והושלכו לעברו בלוקים. התוקפים נמלטו מהמקום והותירו אותו פצוע.

משאיל הקסדה החליט לנקום וכעבור מספר דקות גייס שלושה חברים והחלו לחפש ברחבי שכונת מגוריהם את התוקפים. אחד מהם אותר סמוך לביתו והוא הוכה על ידם נמרצות.

יש שאלות?

גם למות צריך על פי חוק:

באתר ביטוח לאומי ניתן להוריד את טופס 5903 "בקשה לתגמול לתלויים באסירי ציון שנפטרו לפי חוק התגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם".

למות על פי חוק

שואלים אותם "איך מגיעים לרחוב הירדן?" והם עונים "שני רמזורים לפני הפארק תפנה שמאלה".

בחינמון "ישראל היום" מיום חמישי פורסמה המודעה להלן:

דרושים יוצאי אתיופיה

מעניין איזה תפקיד מצריך כזה רקע. אני מניח שאין מדובר בתיאטרון המנסה לגייס שחקן לתפקיד אותלו.

מעבר לכך, המודעה הזו מדגימה את אזלת ידה של מערכת אכיפת החוק. מפרסם המודעה יודע שהסיכוי שמישהו ממשרד העבודה יחקור את הנושא כל כך קלוש, עד שאין לו בעייה לפרסם מודעה כזו.

מתוך חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה, סעיף 2 (איסור הפלייה):

(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו1986-, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה:

(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויים פיטורים.
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

מה הסיכוי ששר העבודה ישלח פקחים שיחקרו מה קורה אצל המעסיק הזה? מה הסיכוי שיוגש כתב אישום נגד המעסיק הזה? אין סיכוי. והמעסיק יודע את זה.

דוגמאות נוספות לעצלנות של רשויות אכיפת החוק ניתן למצוא לכל אורך ורוחב הרשת. פרסומים והצעות לא חוקיות מתפרסמות בלוחות החינם של הרשת ואיש לא חוקר. בלוח yad2 יש עשרות מודעות למכירת אופנועים "ללא ניירות". או במילים אחרות – גנובים. לפחות חלקם. המשטרה לא מנסה אפילו לבדוק מי מוכר כלי רכב "ללא נירות" ואיך זה שהמוכר מצלם את עצמו נוהג ברכב כזה, בזמן שברור שאי אפשר להעביר טסט ולהוציא ביטוח לרכב ללא ניירות, ובוודאי שאסור לנהוג בו.

מתאים לקיבוצים

רשויות האכיפה לא מבצעות את חובתן, אלא אם כן מאכילים אותן בכפית. שוטרים יושבים בתחנה ומחכים שפושעים יסגירו את עצמם, פקחי משרד העבודה לא זזים לשום מקום גם כאשר העבריינים מפרסמים את העבירות שלהם בעיתון יומי, פקחי משרד התחבורה לא יוצאים לנסיעות אקראיות במוניות ובאוטובוסים על מנת לתפוס נהגים עבריינים, פקחי משרד התמ״ת לא יצאו לבתי עסק מיוזמתם לתפוס סוחרים שלא מסמנים מחירי מוצרים. לא ברור לי למה מחזיקים כזה צבא של פקידים-פקחים מכספי משלם המיסים. ממילא הם לא עושים כלום. בטח לא ביוזמתם.

מה הנקבה של "או-פר"?

ולמה חברה לציוד רפואי צריכה או-פר? בשביל לשמור על התינוקות שמשמשים שם להדגמת אינקובטורים?

מתוך אתר AllJobs

אופר/אופרית

מזמינים מעלית יורדת וגם מעלית עולה. ליתר בטחון.

מי שקיבל דוח תנועה (ברירת קנס) ושילם אותו רואים אותו כמי שהודה, נשפט והורשע. הדוח הוא מעין הסדר טיעון מן המוכן, שהנאשם יכול להסכים לו, או להתנגד לו.

זכותו של מי שקיבל את ברירת הקנס להתנגד להסדר הטיעון, לבקש להישפט ולהוכיח את חפותו. או אז מתנהל משפט עם מעמד הקראה ושלב הוכחות.

במשפט פלילי מצוי ישנן ראיות רבות, כתב אישום מפותל, עדים ופלפולים. לשם ההתכוננות לשלב ההוכחות נדרשת הכנה ארוכה והסדר הטוב דורש ששלב ההוכחות, היינו הדיון עצמו בכתב התביעה, יתקיים לאחר שהנאשם ו/או סנגוריו התכוננו היטב.

אולם במשפט תעבורה מהסוג המצוי, ההוכחות הן בסך הכל עדותו של השוטר עורך הדוח, אולי בצירוף כמה דוחות על כיול מד הלייזר וכו׳. הנאשם מגן על עצמו במקרים רבים, ואם הנאשם סבור כי הוא מוכן להתגונן מייד, לשם מה לקבוע שלב הוכחות בנפרד מההקראה?

נאשם במשפט תעבורה, לעיתים קרובות נדרש להתייצב בבית משפט מרוחק ממקום מגוריו. נהג מאשקלון, שנרשם לו דוח בזמן שבילה בצימר בצפון, עלול למצוא את עצמו נוסע פעמיים לבית משפט בצפת או בנהריה, מפסיד שני ימי עבודה ושורף דלק יקר, רק בשביל להוכיח את חפותו.

אם אותו נהג מעוניין בכך, יוכל לסיים את כל העניין באותה ישיבת בית משפט. המשטרה תצטרך לעשות את אותו המאמץ שנדרש מהנהג הנשפט, ולדאוג שהשוטר עורך הדוח יגיע עם כל חומר הראיות לדיון ההקראה/הוכחות.

מי בעד?
מי נגד?
מי נמנע?