תבוא מחר

פמפרס יצאה במסע פרסום חדש, שכולל את השיבוש "כנסי". בסדר, אני מבין ש"היכנסי" זה מוזר בעיניהם.

מה בדבר "לחצי כאן"? פמפרס, כמו פלאפון, מניחה שהלקוחות שלה הן אוסף של פרות מטומטמות. אולי בגלל זה היא מנסה לכנס אותן.

לאחרונה נאלצתי להעזר בשירותי הקונסוליה הישראלית בטורונטו. בחדר ההמתנה נדהמתי למצוא, לצד חומר הסברה של גופים ממשלתיים, גם מעמד עם עלוני פרסומת של חברה מסחרית, בעברית, הפועלת בקנדה. כל מילה מיותרת.

אני שואל את עצמי מדוע משרד החוץ צריך לשמש במה לגופים מסחריים. האם מדובר פה בהשלמת הכנסה לתקציב הקונסוליה? או שזו סתם יוזמה מקומית של הקונסול בטורונטו?

אם גם אתם חושבים שמשרד החוץ לא צריך לתת במה לשירותים מסחריים, אנא – הביעו את דעתכם באזניה של שרת החוץ. ובבקשה, אל תסתפקו בדרישה לסלק את המפגע אלא דירשו תשובה לשאלות:

1) איך בכלל קרה הדבר, האם אין הנחיות האוסרות על כך?
2) מה בדעתם לעשות על מנת לוודא כי תופעות כאלה לא מתרחשות במתקנים אחרים של משרד החוץ ולא תתרחש בעתיד?
3) מי זה שנתן אישור להציב את החומר בצורה כזו, ומה בדעתם לעשות לאותו אדם, במידה ועבר על התקנות?
4) במידה ויש למשרד החוץ מדיניות המאפשרת הצבת חומר פרסומי בנציגויות, איך אפשר לקבל יותר מידע על הנוהל הזה.

כתובת האימייל של השרה היא: zlivni@knesset.gov.il . אתם מוזמנים לכתב גם אותי על הודעה שאתם שולחים אליה ו/או לעדכן כאן על פנייתכם למשרד החוץ ותגובתם.

תכנת בבילון היא פלא טכנולגי ואסון בלשני. מצד אחד השקיעו המון בממשק המשתמש. ממשק המשתמש נוח להדהים, לא מכביד על המערכת ונהדר. מצד שני, הערך המילוני של הכלי הזה ירוד.

מה פירוש הביטוי "Get someone to come"? האם זה "לגרום למישהו לבוא" או "למנוע ממישהו מלבוא"? לפי בבילון זה תלוי לאיזו שפה מתרגמים את הביטוי. כשמתרגמים לעברית, משמעות הביטוי היא "לשכנע מישהו שלא יבוא". בהסבר האנגלי המשמעות היא "להכריח מישהו לבוא" ובצרפתית זה "להרשות למישהו לבוא".

הלאה: ירק שנקרא באנגלית Rutabaga, מין ירק שורש, ספק צנון ספק לפת, נקרא גםו Yellow turnip (= לפת צהובה). בלשני בבילון החליטו שמדובר בסוג של כרוב. אכן, הירק הוא קרוב רחוק של הכרוב. שניהם ממשפחת המצליבים. באותה מידה היו יכולים לכתוב שהוא סוג של חרדל, אף הוא בן למשפחת המצליבים המסועפת. מה נותן תמונה טובה יותר לקורא? לתאר את הירק כסוג של כרוב או כסוג של לפת? שיפטו בעצמכם. מה עוד שלהגיד שזה סוג של כרוב זה לא נכון כלל. הכרוב, החרדלו והלפת הם בני דודים במשפחת המצליבים ואין לומר שהאחד הוא סוג של האחר.

לקורא האנגלי בבילון מספרים שהירק הוא "קרוב" של הכרוב והלפת. לקורא העברי, שלא נתקל בירק בשווקים בישראל, מספרים שמדובר בסוג של כרוב.

הירק הזה נקרא גם "Swede", מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה במסענו במגדל בבל הזה: תרגום צולב.

לקורא העברי מודיעים שמדובר בסוג של כרוב (באות קטנה???). מדובר בסוג של לפת, כאמור, אבל זה עוד טוב לעומת ההסבר האנגלי שמתעלם מהאספקט הזה מניה וביה.

או למשל המילה "סוכה":

כשמתרגמים את המילה "סוכה" לאנגלית, מסתבר שמדובר במשהו שקשור ל-"Tabernacle", שהיא אכן מילה נרדפת לסוכה באנגלית. אבל כשמתרגמים את המילה "Tabernacle" לעברית, יש כבר פיצול: לקורא האנגלי מסופר בהרחבה שמדובר באוהל מועד המקראי, אבל גם במקום תפילה באופן כללי, וגם תיבה שבה שומרים יין במהלך טקסים נוצריים. אכן, "Tabernacle" היא כל אלה, וזרמים נוצריים שונים קוראים לבית הכנסייה שלהם באנגלית "Tabernacle" (בהשאלה מהמשכן שבמדבר). אבל מהמשתמש העברי נחסך כל המידע הזה. "Tabernacle" הוא אוהל מועד ותו לא. בשני הנוסחים מתעלמים מכך שמדובר גם בסוכה.

אז אולי תגידו, מה אני נתפס לקטנות? הרי בכל מאגר מידע יש טעויות, ובכחןז, מדובר בכלי מצויין וכו׳. ובכן:

1) הבעיות האלה הן לאורך ולרוחב הבבילון. פה הבאתי רק דוגמאות.
2) יש פער עצוםו בין ההשקעה בממשק, שכל הזמן הולך ומשתפר, לבין העליבות של המילון הזה.
3) הטעויות האלה, והמידע החלקי, מתגלים דווקא במילים הנדירות. הרי כל אחד יודע ש"כלב" באנגלית זה "dog". בשביל זה אני לא צריך מילון. כשאני פותח מילון זה לעיתים קרובות עבור מילים שאין לי צל של מושג מה הם. ודווקא פה בבילון מפשל בגדול.
4) בגירסאות מוקדמות של בבילון (נדמה לי שעד גירסה 3) היתה אפשרות לדווח על טעויות. מין אופציה כזו שמעידה על ענוותנות. בגירסאות מתקדמות נעלמה האפשרות הזו מהתפריטים. בבילון הבינו כנראה שהם היחידים בשוק (יש להם עוד כמה מתחרים שהממשק שלהם נוראי) ולכן הרשו לעצמם את גישת "אני ואפסי עוד" – וזו לבדה סיבה מספקת בשביל להיכנס בהם.

אני מציע לבבילון לחזור להפיץ את הכלי הזה במהדורת נסיון חינםו עד שהמילון יהיה שווה משהו מבחינה בלשנית.

הטיפוס להלן מנגן על ירקות. כן, ירקות.

בעיקר הואו נושף באווזיות שהוא מכין מבני משפחת הדלועים, אבל בשעת הדחק הוא גם מחצרץ במצליבים ואף בירקות שורש ובפירות.

מקווה שברליץ יגיעו הנה וילמדו משהו: בספרד השפה הנפוצה היא ספרדית. הספרדים ידועים בשליטתם המוגבלת מאוד באנגלית.

ברליץ מפרסמת מודעה דינאמית ברשת, השיקופית הראשונה מזמינה את המטיילים לספרד ללמוד אנגלית. כנראה שצוות אחר, המצוי יותר בהוית העולם, כתב את השיקופית השנייה.

בין שלל ההודעות שאנשים מעבירים במייל, קיבלתי לאחרונה כמה פעמים הפנייה לאיזה דף מוזר שטוען שאם יצפו בו שישה מליון גולשים… יקרה משהו לא ברור.

"אם יהיו לדף הזה ששה מליון צפיות עד יום הזיכרון לשואה ולגבורה" כותבים בוני הדף, "נוכל להתנחם בכך ששישה מליון יהודים לא שוכחים".

אה, כן, ולמטה יש באנר של פרסומות. טוב, צריך הרי לממן איכשהו את עלויות ההקמה האדירות של הדף המשוכלל הזה. בממוצע על כל אלף גולשים בעל האתר מקבל בין $1.5 לבין $4 עבור הצגת המודעות… בחשבון זריז מדובר בכ-30,000 שקלים. גם זה קצת מנחם, אתם חייבים להודות.

ככל שאני מסתכל יותר על הדף הזה אני יותר משוכנע שהפרסומות הן לא נספח לתוכן, אלא התוכן רק משמש מנשא לפרסומות. זה בסדר כשלעצמו כמעט בכל תחום אחר. לי עצמי יש כמה אתרים שמציגים פרסומות (כולל בלוג זה), ואלמלא הפרסומות לא היתה לי מוטיבציה לפתח את רוב האתרים האלה – אבל פה כבר מדובר בניצול ציני במיוחד של רגשות הציבור. מעניין שהאתר סגור בשבתות וחגים, ודווקא לפי שעון ישראל. בכך הם מונעים מיהודי הגולה (שהם רוב מניינו של העם היהודי) מלתרום את תרומתם להנצחת הנספים ולחשבון הבנק של מפעילי האתר. טוב, לגיטימי שיהודי יסגור את העסק שלו בשבת. מקובל שמי שסוגר את העסק שלו בשבת, הקב״ה נהיה איתו שותף בעסק. אני לא יודע אם קיים בורא לעולם או לא, אבל אם יש, ואם הוא שותף בעסק כזה, ואם הוא באמת מנהל את העולם… הייתי אומר שיש פה קצת ניגוד אינטרסים בין העסק הזה לבין תפקידו בהשגחה הפרטית והכללית ואחריותו לשואה בפרט. במותם ציוו לנו הכנסה מפרסומות.

הדף מופעל בחסות "חברותא", רשת חברתית לדתיים. אם העניין לא מוצא חן בעיניכם, אתם מוזמנים ליצור איתם קשר במייל webmaster@chaveruta.co.il ולשתף אותם בתחושותיכם.

תוספת מתאריך 17/05/2008: הסבו את תשומת לבי שהדף המדובר ירד מהרשת. כנראה שחשבון הבנק שלהם נוחם מספיק.

תוספת מתאריך 16/04/2008: הדף עלה מחדש, בכתובת: http://hlcst.haveruta.co.il
ניתן גם לפנות אליהם בכתובת danrez8@gmail.com שהיא הכתובת של הבעלים של הדומיין.

זיכה אותי גורלי הטוב ולאחרונה התחלתי לקבל הודעות SPAM מאריה מליניאק.

מליניאק, או אדם החפץ להרע לשמו הטוב, שולח פרסומת SPAM לאיזו סדנאת שיפור עצמי. את ההודעות הוא שולח לתיבות אקראיות בדומיינים ישראליים. לי למשל הוא שלח לכמה וכמה תיבות שלא קיימות כלל על הדומיין שלי, וכולן מתנקזות לאותה תיבת ברירת מחדל. למשל… הוא שלח את ה-SPAM להלן לתיבה kaki@shmulik.co.il זהו? נגמרו לך הרעיונות, מליניאק? קקי? קקי??? זה מה שנשאר?

כשספאמר רוצה לשלוח הודעה, הוא קונה מאגר של כתובות מאנשים שמתפארים "ברשותנו רשימה של מליוני כתובות אימייל", והפתי קונה. אז מליניאק, או מי מטעמו, קנה רשימה כזו. אולם מפיץ הרשימה חמד לצון וניפח אותה בכתובות מייל כדוגמת…kaki@shmulik.co.il.

מליניאק:

1) אם מישהו עובד עליך בצורה כזו, אני לא בטוח שאתה כשיר להעביר סדנא לשיפור עצמי.
2) מהזיבולים שלך אני נמנע עד היום על ידי כך שאני לא רואה/שומע תכניות שאתה מופיע בהן. פטור אותי מנוכחותך המעיקה גם במייל.

לאור הצלחת הפוסט הקודם, בעניינו של כבוד הזבלן נחמיה גוטמן, אני מקווה שגוגל יגיע גם לרשומה הזו וגם לה יתן מיקום גבוה בחיפוש המילים "אריה מליניאק".

שלחתי בקשה להבהרות מהנהלת האתר האמור, עם העתק למר מליניאק, ותגובתם תובא כאן כלשונה, אם יחפצו בכך.

גם אתם חושבים שהזבלנים צריכים לדעת מה חושבים עליהם? כיתבו לאורלי מנהלת השווק (orly@thekey.co.il) ולמליניאק עצמו (arye@thekey.co.il). הסבירו להם בנועם מה אתם חושבים על שיטת השיווק שלהם ואל תשכחו לספר איך הם הגיבו. לאור העובדה שהם נוהגים לשלוח SPAM, אני מניח שהם לא יתנגדו אם תוסיפו אותם לרשימת ה-SPAM שלכם, במידה ואתם מתחזקים כזו, ובאמצעותה נסו למכור להם יחידות נופש, תרופות פלא, הצעות עבודה וכל סחורה אחרת שאין לה דורש.

באתר הכנסת קיימים דפי מידע אודות חברי הכנסת לדורותיהם. מפעל יפה ומאיר עיניים לכל הדעות. אולם משום מה מוקדשים באתר גם דפים לאישים שלא כיהנו כחברי כנסת. למשל שר המשפטים חיים כהן, השר בלי תיק יוסף שפירא ואחרים.

לכל תלמיד תיכון ידוע שבמדינת ישראל יש שלוש רשויות בלתי תלויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, אולם לבעלי הבית של אתר הכנסת ההפרדה הזו לא ברורה כל צרכה.

ברוב המקרים שרי הממשלה חובשים גם כובע של חברי כנסת. לפיכך בדף המוקדש לפועלם כחברי כנסת יש איזכור גם לתפקיד אותו מילאו בממשלה. זה גם המצב לגבי כל חבר כנסת שמילא תפקיד ציבורי אחר – העניין מוזכר כחלק מקורות החיים של אותו ח״כ. אבא חושי היה ראש עיריית חיפה, חייקה גרוסמן היתה פרטיזנית ורוחמה אברהם בלילא שירתה בצה״ל כרב טוראית.

אולם בין הדפים המוקדשים לחברי הכנסת מצויים גם דפים עבור אישים שלא כיהנו בכנסת מימיהם, תוך התעלמות מכך שהכנסת והממשלה הן שתי רשויות נפרדות. כשם שלא מוקדשים בין דפי חברי הכנסת גם דפים לשופטים בישראל (הגם שישנם שופטים שכיהנו בכנסת בשלב כלשהו של חייהם) או לרבנים הראשיים לישראל או לאלופי צה״ל (גם מהם יש לא מעט שכיהנו בכנסת), כך אין להקדיש באתר הכנסת דף לשר (או לכל אישיות אחרת) שלא כיהן בכנסת.

פנייה למפעילי אתר הכנסת בנדון הניבה את התגובה להלן:

אנו מודים לך על פנייתך.

מניסיון שצברנו אנו סבורים שמידע זו נחוץ דווקא כדי למנוע בלבול. בנוסף, יש המעוניינים להגיע לנתונים אודות שרים שלא כהנו כחברי כנסת.