תבוא מחר

ב7 לחודש זה, לאחר עוד רצח בלוד, ביקר ראש הממשלה יחד עם השר לבטחון פנים בלוד ושיחרר הצהרה פוטוגנית שלא עומד כלום מאחוריה בעניין מיגור הפשע בלוד:

הטקסט המלא כולל פנינים כגון:

לוד היא עיר במרכז הארץ, כמה דקות מת"א, שלוש דקות משדה התעופה, ואנחנו לא יכולים לעמוד בצד ולתת לעיר להידרדר.

באיזה חור רחוק מהמרכז ומשדה תעופה, ובוודאי באיזה מיגרון או שמיגרון או מעלה-רחב ג’, שממש לא במרכז הארץ, הפשע, העבריינות, הסרבנות והאלימות יכולים להשתולל. אבל פה? מתחת לאף??? לוד זה כמעט שכונה של ת”א. לא יעלה על הדעת.

אם יש השתוללות של פשיעה ורציחות אז כל המרקם האחר נפרם. אני רוצה להבטיח ללוד – לוד לא תהייה עיר מקלט לעבריינים. אני לא מאמין שיש פה שתי מדינות. לא יכול להיות מצב שיש פה פתאום חלקים בתוך המדינה שאין בה חוק. שכל דאלים גבר וכל בריון יכול לכפות את רצונו וכל אחד יכול לשלוף אקדח ולרצוח, כאן, ליד לשכת ראש העיר.

שוב – הרחק מלשכת ראש העיר, ניחא. כולם משתינים בבריכה, אבל מי שמשתין מהמקפצה? על זה לא נעבור בשקט.

יש דבר אחד שהוא לפני כל זה ואחרי כל זה, והתנאי לכל זה הוא הביטחון האישי. המחויבות הראשונה של כל ממשלה לאזרחיה זה הביטחון

האם ראש הממשלה חי במדינת ישראל? במדינה שבה אפילו העבריינים הקטנים שבקטנים לא פוחדים לעבור את העבירות שלהם פשוט כי הם יודעים שלא ייתפסו, ואם ייתפסו לכל היותר יתבקשו בנימוס לחדול מלעבור את העבירה?

אנחנו יוצאים לדרך אחרת, יש לנו מדינת ישראל אחת, יש סטנדרט אחד לכל אזרחי המדינה, ולא חשוב מי, לכולם מגיע שוויון זכויות של ביטחון אישי, לדעת שהם יכולים לשלוח את הילדים לבית הספר ולא לחשוש, לדעת שהם יכולים ללכת ברחובות או לנסוע בכבישים ולא לחשוש שמישהו יתנכל להם ויפגע בהם וירצח אותם.

וגם לדעת שנאכפים חוקים של הפרעה לתנועה בדאבל פארקינג, של חנייה על המדרכה, של עישון במקומות ציבוריים, של השמעת מוזיקה בקול רם, ושל כל עבירה זוטרה או משמעותית. חוקים שאין כוונה לאכוף אותם צריכים להימחק מספר החוקים. החיים במציאות שבה כל ערס חונה בדאבל פארקינג איפה שמתחשק לו הם לא פחות מאוסים מחיים שיש בהם סיכוי קלוש (אם כי פוטוגני) להיקלע לקרב יריות בין עבריינים.

אז מה נזכרתי פתאום? כי היום שוב היה רצח בלוד. אחרי הביקור של ראש הממשלה, נשלחו פלוגות מג”ב לאיזורים המועדים לפורענות, ואחרי יומיים יצאו משם.

למה הם יצאו? או שבמשרד לביטחון פנים טעו לחשוב שהפשע מוגר, ולכן אפשר להוריד כוננות, ובמקרה כזה מי שהחליט את ההחלטה השגוייה צריך לשלם בכסאו. או שכל עניין הביקור של ראש הממשלה, הצהרת המחויבות הריקה שלו והצבת מג”ב בעיר היתה לצרכי תקשורת, וראש הממשלה צריך לשלם בכסאו.

במשטרה כבר יודעים למה האכיפה נכשלה. הציבור אשם:

במשטרה קוראים לראשי הציבור הערבי לעשות ככל שביכלותם על מנת למנוע מעשים דומים. כמו כן נמסר מהמשטרה כי הם פונים לציבור בבקשה שזה ישתף פעולה ויסייע למגר תופעות מעין אלה.

כל הכבוד לו שהוא מוכן להתנדב להחליף את גלעד שליט בשבי*:

* אם רק תובא הצעה כזו לאישור הממשלה

ותיקי הבלוג בוודאי זוכרים את הפוסט על ACE שפרסמתי במרץ שנה זו. אתמול שוב נתלקתי ברשת ACE, הפעם בשירות הלקוחות.

בתחילת מאי קניתי כסא מתקפל (מה שנקרא “כסא במאים”) בחנות ACE ביד אליהו. שיהיה בבית.

במשך כל הקיץ לא עשיתי בו שימוש, אבל לפני החגים הייתי צריך להשתמש בו, לראשונה. הוצאתי אותו מנדנו וכשפתחתי אותו הסתבר שהוא לא הורכב טוב במפעל. לא שבור, לא עקום. פשוט לא הורכב טוב. משהו עם הניטים שמחברים את הצירים.

הייתי צריך ללכת להחליף אותו מייד, אבל איכשהו, עם כל הלחץ בין מירוק העוונות לקראת הימים הנוראים לבין תקיעת היתד הראשונה לסוכה, לא היתה שעתי פנויה לעניינים כאלה. אתמול בערב נמצאה שעת הכושר להחליף אותו סו״ס, כמעט חצי שנה אחרי שקניתי אותו.

נסעתי לחנות ביד אליהו עם הכסא על שכמי*, ובדרך חיממתי את עצמי כהוגן איך אני הולך להיכנס בהם בבלוג כשהם יגידו שאין-החלפה-בלי-קבלה ומה-פתאום-בכלל-אחרי-כל-כך-הרבה-זמן.

נכנסתי לעמדה של הקופה הראשית, והאחראית במקום אמרה לי בחוצפה אדירה “בטח, לך תיקח אחד אחר, ואם אתה לא מוצא בקש מבני ממחלקת גינון שיוציא לך אחד מהמחסן”. לא ביקשה קבלה, לא שאלה מתי קניתי. כלום!

ראיתם חוצפה כזו? ככה לאכזב אותי ולא לתת פייט הגון?

ועוד מה – במחלקת הגינון הסברתי לבני במה מדובר והוא ישר שלף כסא חליפי. ניסיתי להראות לו את הבעייה, שלא יחשוב שאני סתם אומר, אבל הוא לא גילה שום עניין. אמר: “עזוב עכשיו להוציא את הכסא מהתיק שלו. קח אחד אחר, את זה אני אחזיר כמו שהוא ליצרן”. חוצפה!

האמת – לדעתי הם לא חייבים להחליף. הייתי צריך לבדוק שהמוצר תקין בתוך פרק זמן סביר ולהחליף אם הוא לא תקין. אבל לפי התגובה של הקופאית הראשית ושל בני מהגינון, נראה שיש להם הנחייה גורפת וברורה שלא להשחית זמן על שטויות.

באופן נורמאלי אולי לא הייתי צריך לכתוב על זה בבלוג. מדובר בנורמת שירות שלא צריכה לגרום למחיאות כפיים. אבל היות ובלב כבר חיממתי את עצמי עליהם והחלטתי להיכנס בהם לפני שנתתי להם צ׳אנס, אז צריך גם להגיד מילה טובה כשהם מאכזבים אותי.

* הוא מתקפל לתוך נרתיק נאה ואני נוסע על טוסטוס, למי שתוהה למה על השכם דווקא.

(אם אתם גוגל: רשת אייס קנה ובנה, עשה זאת בעצמך, הום סנטר)

200,000 שקל קנס עבור 8 מקרים של הטעיית צרכנים במחירים, הטעיית צרכנים במחירים בנסיבות מחמירות* והפקעת מחירים בשני סעיפים נוספים.

כלומר בערך 15,000 שקל קנס על כל מקרה. כולל המקרים עם הנסיבות המחמירות**.

גם אם האחראים יטענו לטעות בתום לב בעניין חוסר התאימות בין המחיר על המוצר למחיר בקופה***, הפקעת מחירים זו עבירה די מודעת. להפקיע מחיר של מוצר בפיקוח זה אשכרה זדון. כל בעל מכלת יודע אילו מוצרים הם בפיקוח ומה המחיר המקסימלי שמותר לו לגבות עליהם. על זה קנס? על דבר כזה צריך לכל הפחות לדחוף את האחראי לכמה חודשים לכלא עם רישום פלילי בגודל של אוטובוס ואיסור לעסוק בקמעונאות מכל סוג שהוא למשך כמה שנים טובות (כן, החוק צריך להשתנות בשביל זה, אני יודע).

אה, והיה גם קנס אישי של 400 שקל ל-11 מנהלים ברשת. וואו. אני בטוח שהילדים שלהם הלכו לבית ספר בלי לשתות כוס חלב בבוקר במשך שבוע. מסכנים.

החוק צריך להשתנות כך שיאפשר לפקחים של משרד התמ״ת לתת על המקום קנס, לחנות, לרשת, למנהל החנות, ולמנהלי הרשת, בלי שהמשרד יצטרך לתבוע לדין את האחראים. ממש כמו ברירת קנס בעבירות תנועה. אם מקבלי הקנס ירצו – יערערו עליו לבית משפט. אם יפסידו בדין השופט יצטרך לגזור עונש מינימלי של כפליים מהקנס המקורי.

פעם בשנתיים נקנס מישהו על הפקעת מחירים, בקנס שהוא עלבון לצרכנים, ובמשרד התמ״ת מייד מלטפים לעצמם את הפופיק בשביעות רצון.

* הנסיבות המחמירות היו שמנהל הסניף ידע על המחדל בעקבות תלונות חוזרות של לקוחות, ובכ״ז לא תיקן את השגיאה במערכת במשך תקופה ארוכה. פירוט בגוף ההודעה לעיתונות.

** בשביל פורפורציה: מחזור של סופרמרקט בינוני זה באיזור 350,000 שקל ביום.

*** מעולם לא אירע לי שטעות כזו התבררה לטובתי ולרעת הרשת.

שר הפנים שוב מחמם מחדש את הלוקשים העבשים שלו. זו כבר שגרה אצלו.

אחרי שהוא כבר הטריח אותנו במאי, ואז שוב ביוני, שוב הוא ממחזר את הספין שלו:

אם משרד ממשלתי רוצה להביא הצעת חוק, יש להם דרכים לעשות את זה באופן מזורז. מאז מאי עברו חמישה חודשים. אילו שר הפנים באמת היה רוצה – כבר היה חוק כזה.

אבל:

1) כבר יש חוק כזה, לכן אין צורך בחקיקה חדשה.
2) מה ששר הפנים באמת רוצה בו זה הספין. לא מעניין אותו לחוקק חוק כזה והוא נחרד מהמחשבה שהוא יעמוד במרכז דיון בשלילת אזרחותו של פלוני.

מה שעוד מטריד בסיפור הזה, הוא למה העיתונאים לא שואלים אותו מה השתנה בין מאי להיום, ולמה בכלל הוא רוצה לחוקק חוק שכבר קיים.

תזכורת:

שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל (חוק האזרחות, התשי"ב-1952. סעיף 11(ב))

לימדו אותי שביקוש גדול והיצע קטן גורמים לעליית המחיר שהצרכנים ישלמו על מוצר.

אז…

וחוצמזה, זה הזמן להתחיל להכשיר בנאים חסרי הכשרה מקצועית.

מישהו במשרד לאיכות הסביבה חשב שזה יהיה נבון להצטרף לעידן הרשתות החברתיות. אז הם פתחו חשבונות בפייסבוק, טוויטר ו-YOUTUBE.

אבל מה יש שם?

ביוטיוב שלהם יש סרט בודד. את העובדה שהם פתחו חשבון ביוטיוב הם פרסמו היטב בכל אמצעי תקשורת תחת השמש עוד לפני שהיה שם משהו. וכלי התקשורת פרסמו את זה כמו שזה, בלי לבדוק מה יש שם. קודם צריך לתת קצת בשר בערוץ היוטיוב כדי שגדודי המעריצים לא יתאכזבו. אחרי שיש קהילה ומספיק פרסומים, אפשר לתת לזה פומבי. אבל לא המשרד לאיכות הסביבה. קודם הצהרה שיש ערוץ ביוטיוב, ואז – כלום.

בטוויטר יש בעיקר הפניות לפייסבוק שלהם כל פעם שהם משחררים איזה קישקוש שם, ולYOUTUBE, גם לסרט הבודד בחשבון שלהם וגם לסרטים של אחרים.

בפייסבוק יש פוסטים תמוהים כגון זה:

או זה:

ממש מזל שיש משרד איכות הסביבה. אף מלה על אכיפה. אבל מייחצנים את מבצעי הניקוי שלהם כאילו הם קבלן נקיונות ולא גוף אכיפה:

כן, אני מאוד מעוניין לנקות. בשביל זה אני משלם מיסים. בשביל לנקות.

ושיא השיאים של העצלנות – בעמוד השאלות הנפוצות יש את השאלות והתשובות דלהלן:

קשה להם לכתוב את הטלפון, אולי גם טלפון חירום לאחרי שעות העבודה. ראש קטן בכל מה שלא קשור לדברים שאינם העבודה הרגילה שלהם כקבלני ניקוי חופים.

באמת מעניין אותי איך התקבלה ההחלטה ליצור נוכחות ברשתות החברתיות, מה היה תהליך קבלת ההחלטות, ומה המנדט של מי שמייצג שם את המשרד לאיכות הסביבה.