הצעות חוק שהונחו על שולחן הבלוג

הצעת חוק להחלפת המונח מעביד וחובת שימוש במונח מעסיק – נחמן שי (קדימה) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו)

יש חברי כנסת, כגון שלי יחימוביץ׳,  שדואגים ליחסי העבודה בישראל, עובדים קשה, משגעים את יושבי ראש הוועדות, כותבים, מתראיינים, לוחצים בכל הכוח.

ויש חברי כנסת משועממים שאין להם מושג איך לנצל לטובה את הכוח שבג’וב שלהם. כשאני מסתכל עליהם ועל פועלם אני שואל את עצמי – זה כל מה שאתה יכול? אם זה מה שהוא יכול עדיף לו כבר להתחבא באיזה מקום ולא לעשות כלום.

כאלה הם חברי הכנסת שי ואילטוב, שישבו וחשבו על דרך לעשות כותרת וכל מה שיצא להם הוא הצעת חוק להחליף את המילה “מעביד” במילה “מעסיק”.

הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תכשירים משלשלים) – רחל אדטו (קדימה) ודני דנון (ליכוד)

מתוך דברי ההסבר לחוק:

הצעת החוק קובעת כי תכשיר משלשל, המכיל חומרים מסוימים כגון Bisacodyl או Senna, יימכר לאדם צעיר מגיל 24 בעבור מרשם רופא בלבד. הצעת החוק מאזנת בין הסכנה הקיימת להפרעות אכילה, אשר קיימות לרוב בגילאים צעירים, ובין היכולת של הצרכנים לרכוש חומרים אלו לצרכים רפואיים.

אדטו כבר התפרסמה כמי שזורקת קביעות לחלל האוויר בלי שיש לה מספרים ונתונים לתמוך בקביעות האלה. עכשיו היא קובעת שהצעת החוק “מאזנת”. בשביל לאזן, צריכים לדעת כמה לוקים בהפרעה יש מכלל הציבור. אם האחוזים גבוהים, אז יש הצדקה, אולי, לקפח את זכותו של הציבור. אבל לאדטו אין מספרים. היא התלבשה על תיק הפרעות האכילה ואין לה מושג לגבי הנתונים. היא עצמה הודתה בכך.

עוד מתוך דברי ההסבר לחוק:

שכיחותן של הפרעות אכילה מצויה בשנים האחרונות במגמת עליה בחברה הישראלית, בעיקר בקרב נערות צעירות.

אם ההפרעה היא בעיקר אצל נערות צעירות (כמה צעירות?), מה העניין למנוע מבני 18-24 לקנות תרופות? שיאסרו על צעירים יותר, אבל שלא יפריעו לבני 18-24.

יותר מזה – אם הבעייה היא אצל נערות (ולא “נערים”), למה לא להחיל את הגבלת הרכישה רק על נקבות ולא על זכרים?

אני לא יודע אם היום יש מגבלה על קטינים לרכוש תרופות. אם לא קיימת מגבלה, שיתחילו במגבלה על בני נוער צעירים (ובמיוחד על נערות, שנמצאות בקבוצת סיכון יותר מנערים, כפי שמפרטת הצעת החוק). ואם כבר קיימת מגבלה, סימן שלא הנגישות בבתי מרקחת לתרופות משלשלות יוצרת את בעיית האנורקסיה.

בקיצור, שימצאו לעצמם החברים דנון ואדטו להתעסק במשהו שהם מבינים בו. אם כי מנה של הגיון בריא נחוצה בכל תחום שיבחרו, ודווקא הגיון כזה נראה שחסר להם.

{lang: 'iw'}

7 Responses to “הצעות חוק שהונחו על שולחן הבלוג”

  1. הם לא צריכים להבין בכלום…הם רק צריכים לשבת בכנסנת….אין שם ועדת כבלה לפי ידע….

    חבורה של אנשים הזויים

  2. דוד הגיב:

    "בקיצור, שימצאו לעצמם החברים דנון ואדטו להתעסק במשהו שהם מבינים בו. ".
    בניגוד אולי לאחרים, נראה דווקא כי הם מצאו נושאים שהם מבינים בהם, ומתעסקים בהם.
    (ואני לא מתייחס ישירות לעניין השלשול והעיסוק בצואה).

    הנושא שחברי כנסת מבינים בו, למרבה הפלא, הוא ח-ק-י-ק-ה.
    זו התפקיד שלהם, זו העבודה שלהם.

    זה אך צפוי שחברת הכנסת אדטו לא תבין באנורקסיה והפרעות אכילה, כלום היא רופאה?
    אז מה?! אז אסור לה להציע הצעות חוק בעניין.
    לפי הטיעון הזה, אזי כי לרוב הגמור של חברי כנסת אין מה להצביע על תקציב המדינה.
    הלוא הם אינם כלכלנים. כך שללא ספק, הם מצביעים על משהו שאינו בתחומם המקצועי, נכון?
    לא נכון! תחומם המקצועי הוא חקיקה – ולא כלכלה או בריאות, או ביטחון.
    הציבור בחר אותם למלא תפקיד זה, מתוך הידיעה הברורה שרובם לא מבינים דבר בדבר.
    הציבור בחרם על מנת שיפעילו את שיקול דעתם הבריא.
    ומה אתה יודע, שיקול דעת בריא, יש לא רק לך ולי – אלא גם לחברת הכנסת אדטו (אולי).
    אני לא מבין איך משפט כמו "יש להפעיל הגיון בריא", סותר את עובדת קיומו אצל חברת הכנסת אדטו.

    הצעת החוק שהעלתה ח"כ אדטו, דווקא נשמעת לי מאוד הגיונית, ואפילו בריאה.
    ושוב אני לא מכיר מספרים, אינני איש מקצוע. אני רק מפעיל את שיקול דעתי הבריא (אולי).
    שיקול שאומר שיש בעיה אדירה של הפרעות אכילה בקרב בני/בנות-נוער (ולצערי אני מכיר זאת מקרוב).
    שיקול דעת שאומר שהפגיעה באוכלוסיה הרחבה היא זעומה (מי משתמש במשלשלים? צעיר?).
    לא מכיר אף אדם צעיר שנזקק מעודו למשלשלים (ואם חס וחלילה ישנם כאלו שזה משהו לא חד-פעמי אצלם, להם יהיה מרשם).
    למה 24?! לא יודע. לא בטוח שמישהו יודע. למה לא 23?! גם טוב.
    אולי הרעיון הוא שלאותן בנות 18-19 אנורקסיות, יש חברות בנות 20-21 בהתסברות גבוהה, ש"יעזרו" להן ויקנו להן את המשלשל. שוב, לא שזה אינו אפשרי מעל גיל 24, המדובר סך הכל להקשות על נערות מסכנות לפגוע בעצמן – תוך פגיעה מזערית, עד אפסית, באוכלוסיה הרחבה.

    ושבאמת לא תצטרכו להתעסק עם המחלה הזו – היא קשה.

    • שמוליק הגיב:

      אדטו היא רופאה.
      ובראיון שהיא נתנה, היא הודתה שהצעת חוק הפוטושופ לא נסמכת על נתונים. היא קבעה שרבות מהדוגמניות אנורקסיות, אבל כמה? היא לא ידעה.

      כשמחוקק מציע חוק, אני מצפה שהוא יהיה בקיא בחומר. זה שיש לו הכוח לחוקק חוקים לא אומר שהוא חייב לחוקק אותם.

      בנוגע לחוק התקציב, אכן, לא חברי הכנסת מציעים את החוק, אלא האוצר, ואז החכי"ם יכולים לגבש דעה על סמך דיונים שמתקיימים עם מומחים בוועדות.

      בנוגע לשאלת הגיל, צריך להיות איזון בין זכותו של אדם (צעיר גם הוא אדם) לקנות תרופות לבין הגנה על האנורקסים, וצריכה להיות מידתיות. בשביל 4 אנורקסים לא צריך להגביל את כל העולם. יש יותר מ4 אנורקסים? כמה? כמה מתוכם משתמשים בסמים משלשלים? לאדטו אין מושג.

      האם אותו מספר מצדיק את זה שיקפחו את זכותם של בגירים לקנות תרופות? האם העובדה שלאותו מספר לא ידוע של אנורקסיות יש חברים במספר לא ידוע שעלולים לקנות להן תרופות מצדיק את שלילת זכותם של בגירים נורמאליים לקנות תרופות? לדעתי לא.

      אם יש חשש שבני 24 יקנו תרופות לקטינות, צריך לטפל בזה ישירות, ולא על ידי חסימת מדף התרופות לבני 24 נורמטיביים.

      מה לגבי הגבלת גישה לאקמול בגלל אנשים עם יצר התאבדות? אם יתגלה שמספר קשישים ניסו להתאבד עם משככי כאבים, האם תהיה הצדקה להגביל קנייה של אקמול על כל הזקנים? לטעמי לא. במיוחד לא כל עוד אין לנו מספרים ביד.

      • דוד הגיב:

        איזה קטע שהיא רופאה (באמת שהפתעת אותי) 🙂
        אני רק אציין כמה דברים:
        1) אני לא באמת חולק עלייך באופן מוחלט. אלא, אני מאמין שישנם טיעונים שכנגד, ורציתי להעלות אותם.
        2) בתור איש מדעי-המחשב, אני כן משתדל לקיים דיונים על-בסיס מספרים ועובדות.
        מה שכן, מאוד ברור לי שבגלגול המודרני של שלטון-העם: 120 איש מטפלים בבעיותיהם של 7 מיליון, קשה עד בלתי-אפשרי לקיים דיון מעמיק בכל סוגיה.
        פעמים רבות בחיינו, "להתלבט" (=לקיים דיון מעמיק), זוהי כבר ההחלטה. לעתים, כאשר אין חשש לפגיעה חסרת מצרים באוכלוסיות חסרות ישע, אולי עדיף לחוקק "בברוטאליות", תוך אי-קיום דיון מעמיק.
        אני שואל באמת, במקרה דנן, מה הכי רע יקרה?! באמת.
        א. דבר רע לא יקרה – ואז היתרון, ולו הקל ביותר שהחוק מציע השתלם, ובאנו על שכרנו.
        ב. ידווחו מספר (רב?) של מקרים של אי-נוחות (ללכת לרופא משפחה להשיג מרשם למשלשל, זה לא יותר מאי-נוחות). לאחר דיווחים אלו, יופעל שיקול הדעת, והחקיקה תשונה. ואז, נגרמה אי-נוחות, לפלח אוכלוסיה קטן, למשך תקופה קצרה.
        המונח "עינוי דין" מוכר לכולנו. בד"כ הוא מיוחס לתופעת היגררותם של תיקים בבתי המשפט לאורך עשור(ים).
        במקרים כאלו, ייתכן כי הנאשם זוכה, אך התערכות המשפט עצמה, היא בעצמה הפרמטר החשוב ביותר במשפט. אז כאשר מדובר בחפותם/אשמתם של נאשמים, אולי קשה להמנע מעינוי דין.
        אך, ייתכן, שכאשר מן הצד האחד לא עומדים "גורלות" על כף המאזניים, ומן הצד השני אולי כן – שווה להמנע מ"עינוי דין" לאותן אנרוקסיות ומשפחותיהן, ולחוקק בברוטאליות ובמהירות.

        אני רק אומר שעצם הבחירה בהליך מעין זה (הליך "אללה באב אללה"), תלויה בשיקול דעת. במידתיות.
        לטעמי, בייחוד בשל *התחושה* כי לכל היותר מדובר בנתח מזערי, לו תיגרם אי-נוחות, הבחירה בהליך כנ"ל היא נכונה.
        זאת בניגוד לדוגמא שהבאת עם האקמול, שם הליך דומה (*בתחושתי*) היה יכול לפגוע בצורה משמעותית באורח חייהם של רבים מתושבי המדינה שמסיבה זו או אחרת כן נאלצים לבלוע את הכדור הזה מפקידה לפקידה.

        חשוב על תקציב המדינה. מי מבין שם דבר בדבר?!
        המדובר במסמך עב-כרס, שיכול לקחת שנה ללמוד אותו לעומקו. הרי כל סעיף וסעיף שם, הוא בעל השלכות שבדבר כדאיותן ישנם כך וכך מחקרים או מראי מקום, לעתים רבות סותרים.
        אז חברי הכנסת באים לוועדות ושומעים אנשים משני הצדדים מתפלמסים. אז מה?!
        זה דיון מעמיק. הצחקת אותי, הם אפילו לא קראו את החוק עצמו (1,000+ עמודים) – שלא לדבר על כל המספרים והטבלאות שמאחוריו.
        לפעמים, הליך "אללה באב אללה", זה כל שנותר כדי שהמכונה הזו תזוז.

        • שמוליק הגיב:

          בתקציב יש חלוקה ברורה – האופוזיציה נגדו, הקואליציה בעדו, ולו רק משום שאי אישור התקציב משמעותו הפלת הממשלה.

          אני רוצה לקוות שחוקים לא נחקקים "על הבאב אללה" (או איך שכותבים את זה) ומטעמי פופוליזם אלא שהדבר בנפשו של אותו ח"כ.

          אם יש מידתיות או אין נוכן לדעת רק כשנדע כמה אנורקסיה יש בקרב בני 18-24, כמה מתוכם נובעת ממשלשלים וכו'.

          מעבר לעניין של האי נוחות, יש את העניין העקרוני של קיפוח זכויותיהם של צעירים בריאים שלא חשבו אפילו על אנורקסיה. אני לא רוצה להגיד שהם הרוב, כי אין לי נתונים.

        • שמוליק הגיב:

          טוב, בירור זרז העלה שאומרים "עלא באב אללה", הדלת לאלוהים. כלומר "מה שיבוא, יבוא".

          على باب الله

          מקווה שגוגל צודק בעניין.

    • ואולי כאן המקום להתייחס לנקודה קטנה – חברי הכנסת לא בהכרח מבינים בח-ק-י-ק-ה, הם *אמורים* להבין בחקיקה. ומעבר לכך, ובלי להתייחס כרגע לח"כ אדטו או לכל ח"כ אחר, חברי כנסת בכובעם כמחוקקים יכולים וצריכים להעזר באנשים שמומחיותם בתחום בו עוסקת הצעת החוק הרלוונטית. החל ממרכז המידע בכנסת, ועד לארגונים כמו משרדי ממשלה (למשל, משרד הבריאות), עמותות (למשל, העמותה לסיוע לנערה האנורקטית), ולדוגמא גם מנהלי מרכזי סיוע לסובלות מהפרעות אכילה, איגוד הרוקחים וכו'.

Leave a Reply

Subscribe without commenting