לחיות כחייל לא ממש רצית, אז…

image

ובעברית: עשיתי הכל בכל כוחי שיתנו לי כניסה חינם לבריכה של בית הלוחם לכל החיים ומקום בשורה הראשונה בטקסי יום הזיכרון. יום אחד גם אני אדליק משואה בטקס יום הזיכרון ביד לבנים בבאר שבע.

וכמובן:

image

{lang: 'iw'}

2 Responses to “לחיות כחייל לא ממש רצית, אז…”

  1. גיא הגיב:

    אתה מסלף קצת עובדות, שמוליק.
    נכון – הוא ערק. נכון – הוא לא היה צריך לעשות את זה, כי זה לא פתרון.
    אבל אני חייב להודות, שגם בי עברה המחשבה הזו לא פעם בזמנו, כשהצבא סיכן את בריאותי בגלל שטויות (עברתי גידול של סרטן עור, והצבא לא חשב שאני צריך לקבל פטור מחשיפה לשמש באופן קבוע).
    אם תקרא את "האותיות הקטנות", תבין שגם פה זה היה המקרה.
    אני לא מכיר את האיש, אבל קראתי את הדברים קצת יותר לעומק.
    לחייל הזה הגיע להיקבר בחלקה צבאית. וטוב שהצדק נעשה.
    הציניות לגבי אבא שלו היא ממש – אבל ממש – לא במקום.
    אני בטוח שהוא היה מוותר על "מקום בבריכה" בשביל שהבן שלו יהיה בחיים.

    • שמוליק הגיב:

      בסופו של דבר לא ערקת, הלא כן?
      לו אני בנעליך גם לא הייתי עורק. אבל הייתי מסרב פקודה לשמור בשמש והופך את המשפט לפארסה.

      וכן, אילו היית עורק אז גם לגביך הייתי מתנגד שתקבל איזה הטבות שנובעות מהיותך חייל.

      כמו בכל עבירה מחושבת אחרת, יש מחיר שאתה לוקח על עצמך לשלם.

      אני בטוח שאבא שלו היה מעדיף שהוא היה חי. אבל אם כבר מת, במותו ציווה לנו את הכיבודים.

Leave a Reply

Subscribe without commenting