מצאו את האשמה בבעיית ההדרה:
בעייה שעד אמש עדיין לא ידעו איך קוראים לה ולא הוגדרה כ"בעייה", בעייה שרק היום ראש הממשלה התבטא בעניינה, וכבר יודעים מי, בדיעבד, יצר את הבעייה ולמה היא ממשיכה להתקיים: לימור לבנת.
ומי בראש הקופצים לגנות את הסבוטור? הפעילים החברתיים הידועים ממפלגת קדימה: נחמן שי (הצעת חוק הכרה בהשתתפות בפעילות בתנועות נוער לעניין ציונים במוסדות החינוך), רחל אדאטו (חוק הפוטושופ) ויוחנן פלסנר (לא ברור מה זה עושה).
דווקא בעניין האוטובוסים המופרדים הייתי מציע לחכים מקדימה לסכור את פיהם. קוי מהדרין הוקמו לראשונה בשנת 1997. קדימה היתה בשלטון מאז כמה וכמה שנים ולא עשתה כלום בנושא. גם בשבתם באופוזיציה, לא נחמן שי ולא שאר חבריו מקדימה ציפצפו בעניין (או בכל עניין אחר). רק כשכבר מישהו מעלה את זה הם נזכרים ללכת עם הזרם.
ההתבטאויות העונתיות של חכי״ם מקדימה בנושאים שמוצאים את דרכם לסדר היום מזכירות יותר מהכל איזו התרגשות במוסד גריאטרי. "שמעת??? העבירו את האחות יעל לעבודה בסיעודית ב׳! שערורייה!!! לא נסכים!!! טוב, מה נותנים לצהריים היום? יהיה אפונה?"
גם חברי הכנסת של מרץ לא נוהגים להעלות נושאים חברתיים לסדר היום. פתאום כולם מוצאים איזה אליל חדש להידבק אליו. הנושא מוצדק מאוד, אבל הצורה שבה האופורטוניסטים האלה קופצים על העגלה הנוסעת מעוררת רחמים בעליבותה.
חה״כ גילאון מראה יכולות אינטלקטואליות מרשימות:
מה הקשר לסיבסוד? חברת אוטובוס ציבורית פועלת מכח רשיון וזיכיון של המדינה. יכולה המדינה להתנות את מתן הזיכיון במה שהיא רוצה. למעשה אילן גילאון מסכים עם ליבנת שבס״ה אמרה שבמרחב הפנימי של הקהילות החרדיות שיעשו מה שהם מבינים.