אל הסיפור שלהלן הגעתי מהטוויטר של יוסי לוי (זה הבלוג שלו, שווה). במקור זה באנגלית, אבל כשירות מיוחד לקוראי הבלוג, רפי שכל שכמותכם, תרגמתי אותו לעברית.
בטורנירים של כדורגל המארגנים יכולים לקבוע, משיקולים שונים, שמשחק לא יסתיים בתיקו. בדרך כלל השיטה להימנע מתיקו היא אחת (או קומבינציה) מאלה:
- הארכה לפרק זמן ידוע מראש.
- הכרעה בפנדלים.
- הארכה עד שמובקע הגול הראשון ששובר את התיקו.
במשחק שהתקיים בשנת 1994 בין ברבדוס לגרנדה החליטו המארגנים ללכת על השיטה השלישית, ולא זאת אף זאת, המארגנים החליטו החלטה יוצאת דופן, שהגול ששובר את השוויון ייחשב כאילו הובקעו שני שערים, כך שבמקרה של סיום 90 הדקות בתיקו, המשחק יסתיים למעשה בניצחון בהפרש של שני שערים (למרות שהובקע רק אחד).
הפרש השערים חשוב בכדורגל, כי במקרה שלשתי קבוצות אותו מספר נקודות, זוכה הקבוצה שלזכותה מאזן שערים טוב יותר.
באותו יום גורלי שבו התמודדו גרנדה וברבדוס, היתה זקוקה ברבדוס לניצחון בהפרש 2 על מנת לזכות בעדיפות על כרטיס העלייה לגמר. דא עקא, המתחרה השניה על כרטיס העלייה היתה גרנדה, שהיתה עולה לגמר גם אילו הפסידה במשחק, ובלבד שלא תפסיד בהפרש של יותר משער יחיד.
עד הדקה ה-83 הובילה ברבדוס 2:0 על גרנדה, אולם בדקה ה-83 כבשה גרנדה שער ושמטה את הסיכוי של ברבדוס לפער השערים הרצוי לה בניצחון.
לפיכך הבקיעה ברבדוס גול-עצמי והשוותה את התוצאה ל-2:2, בתקווה להכריע בשלב ההארכה.
עכשיו ביקשה גרנדה להבקיע גול עצמי אף היא, על מנת להעמיד שוב את הפער על שער בודד לרעתה, או לחילופין להבקיע גול לשער ברבדוס ולנצח משחק.
נוצר מצב שקבוצת ברבדוס שמרה על שני השערים: על השער שלה לבל תבקיע גרנדה גול רגיל, ועל שער גרנדה לבל תבקיע גול עצמי.
בסיכומו של דבר עלה ברגלה של ברבדוס להביא את המשחק לידי הארכה, שבה הבקיעה את הגול המכריע ועם תוצאה של 4:2 ועלתה לשלב הבא.
יפה
[…] במהלך המשחק למצב שבו יש לה אינטרס להבקיע גול עצמי. שמואל ליברמן תרגם לכל רפי השכל וגם […]