באתר “העין השביעית”, אתר רציני בד״כ, התפרסמה ידיעה על אישיות איזוטרית עד כדי גיחוך:

מי זו ענת קם? למה ציבור הקוראים של “העין השביעית” צריך לדעת שאיזו כתבת זוטרה באתר כלשהו יצאה לחופשה ללא תשלום?

בשביל שיחפשו אותה בגוגל.

בהודעה לעיתונות מטעם משרד התמ״ת, מתבטא האחראי על הגנת הצרכן במילים קשות נגד חברות התקשורת (כבלים, טלפוניה, אינטרנט). בין היתר משתמש האחראי במילים “עבירה לכאורה על הוראות החוק”.

האחראי על הגנת הצרכן פונה אל החברות בדרישה לשנות את החוזים באופן שיתאים להוראות החוק. האחראי על הגנת הצרכן גילה שהחברות הללו עושות מה שמתחשק להן, ובמקום לקנוס אותן בקנס מנהלי גבוה, במקום לגרור אותן לבית משפט ולדרוש להשית עליהן עונש כבד, ועל מנהליהן עונש שיבטא את האחריות האישית שהם נושאים בה על התנהגות החברות שאותן הם מנהלים, במקום זה הוא פונה אליהם בנימוס ואומר להם “הרף”.

בתנאים כאלה מי הפראייר שלא יעבור על החוק?

הכוחות האיסלאמיים באפגניסטן טופחו על ידי האמריקאים בזמן הפלישה הסובייטית, מתוך ההגיון של “האוייבים של האוייב שלי הם הידידים שלי”.

אותו הגיון שהביא את ממשלת שמיר לעודד את חמאס, שנתפסה כאופוזיציה לאש״ף, אותו הגיון שהביא אנשי לח״י אחרים (לובינצ׳יק וילין-מור) להציע עזרה למאמץ המלחמתי הגרמני תמורת הקמת מדינה יהודית בחסד הגרמנים, לכשתנצח גרמניה את בריטניה.

היום עלתה להצבעה הצעת אי אמון מטעם “קדימה”, תחת הכותרת “שנה לממשלת הכלום”.

באופן נדיר, תמכו בהצעה גם האיחוד הלאומי וגם מרץ.

ומי תמך בממשלה? המורדים-דה-לוקס של העבודה: יחימוביץ ובן-סימון.

בפעם הבאה שאתם שומעים את יחימוביץ ובן-סימון מציגים את עצמם כמי שמתנגדים לתמיכה בממשלת ביבי וכמי שקוראים ליציאה מהממשלה, תזכרו שבהצבעות הם דווקא תומכים בממשלה.

“עכבר חומוס” – הקמפיין של ‘עכבר העיר’ לסקירת מנות החומוס המובילות בישראל.

בקרוב: תולעי פיצה וחתולי-רחוב שווארמה.

ומי מוחה? הטורקים!

מתוך מבזקי ‘הארץ’

שלשום פרסמה שלי יחימוביץ׳ באתר שלה טור חוצב להבות נגד סגירת השידור הציבורי.

והיום בהצבעת אי אמון על רקע תפקודו של רה״מ בנושא… הצביעה שלי יחימוביץ׳ עם הקואליציה כמו אחרון החיילים הממושמעים של אהוד ברק.

בחיים לא הייתי מעלה בדעתי שאחמדניג׳דוש המתוק יעשה תעלול כזה!

מזל שיש את האיחוד האירופי.

ופגעו הטלביזיה ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונפלה עליו הגיטרה

מכאן

מי שיכול להסביר את המשמעות של המבזק הזה, שיעשה זאת בבקשה.

לי נשרפו 10 תאי מוח בנסיון להבין.

אם דגים נופלים מהשמיים, ולא ראו אותם ניצודים מהים, ובהנחה שיש להם סנפיר וקשקשת, האם ניתן לסמוך על זה שהם דגים ואפשר לאכול אותם? או שצריך להתייחס אליהם כאל עוף?

מזכיר לי סיפור מעניין על המתיישבים הספרדים בונצואלה שרצו לאכול בשר בימי שישי ובתקופת ההתנזרות שלפני הפסחא.

לקתולים אסור לאכול בשר במועדים אלה, אבל עוף ודגים מותרים. בביצות ונצואלה חי לו הקפיבר, שהוא אמנם מתפרנס מצמחי מיים, אבל בסופו של דבר הוא מכרסם גדול. מין ארנבת ענקית.

המתיישבים רצו לאכול אותו, אבל חששו שהכנסייה לא תסכים שיאכלו בשר של יונק, אז הם תיארו אותו באופן שהכנסייה ברומא הבינה שמדובר בסוג של דג שחי בביצה ולכן בשרו מותר באכילה. התיאור לא כלל שקרים מובהקים, אבל מצד שני לא כלל את כל האמת.

הואיל וכהני דת לעולם אינם טועים, הסיווג של הקפיבר כדג נשאר עד ימינו אלה.

אילו היתה קריאה להקים עיר חילונית במתכונת הערים החרדיות, נגיד… עיר שבה יהיה חיוב לכל תושב לחלל שבת בפרהסיה לפחות פעם אחת כתנאי לקבלתו ליישוב, שבה אסור יהיה לחלק חומר תעמולה דתי, שאסור יהיה בה לעבור עם רמקול ולהכריז את מועדי כניסת השבת ולהחריד את מנוחת התושבים, שאסור יהיה להקים בה בית כנסת, שאסור יהיה ללכת בה עם כיסוי ראש דתי, שלרשות אסור יהיה להקצות בה כסף להקמת מקוואות, שבמבני הציבור בה אסור יהיה לקבוע מזוזות, שאסור יהיה לקבוע הסדרי כשרות בשום מפעל או משרד בה, שבקפיטריות של בתי הספר יוגשו מאכלים שהם אך ורק ממפעלים מחללי שבת ושאין להם אישור כשרות, מייד היתה צעקה על “אנטישמיות”.

לחילונים אין צרכים. כשמורה חילוני מגיע ללמד בבית ספר דתי מחייבים אותו לחבוש כיפה, אפילו אם זה יהיה שיעור התעמלות. כשמורה דתי בא ללמד בבית ספר חילוני, אף אחד לא דורש ממנו להסיר את הכיפה. אפילו אילו היה זה בית ספר פרטי לגמרי, אילו היתה עולה דרישה כזו מייד היו זועקים “אנטישמיות”.

כשהרב קוק נסע למרחביה בשביל תעמולה דתית, כיבדו אותו התושבים החילוניים במזון כשר שהובא במיוחד. כשחרדים מנסים להפיץ את ההבלים הדתיים שלהם ולהביא ילדים דתיים מחוץ לשכונה ברמת אביב רק בשביל לחרד את השכונה, וכשהתושבים מתנגדים, צועקים עליהם שהם אנטישמיים. אני רוצה לראות באיזו רמה של סובלנות יתקבל נער במכנסיים קצרים שיעבור בעיר החדשה כסיף או באלעד או אפילו בשכונה מתחרדת בירושלים.

כשדתיים מתאנים לחילונים זה רק עניין טכני של עגלות מלאות וריקות. כשחילונים עושים בערך 10% מזה לדתיים זו תמיד-תמיד אנטישמיות.

אם זה נקרא “הוכיח את יעילותו”, אין אלא להבין שהוא מעוניין שאחמדיניג’ד יישב בתפקידו עד זיקנה ועד שיבה בזמן שחמישה-שישה נשיאים אמריקאים מתחלפים.

הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – עידוד ייצוג לשני המינים) של ציפי חוטובלי (ליכוד) ועינת וילף (העבודה)

הצעת החוק מגדירה תמריץ למפלגות שיכניסו נשים רבות לכנסת.

למה לעצור כאן? למה לא לתמרץ מפלגות לשלב ברשימת המועמדים שלהן שמאלנים? או דתיים? או אתיופים? או מדעני אטום?

ולמה לא לתת פרס גדול במיוחד למי ששילב ברשימתו את הכי הרבה מועמדים שהן מדענית-אטום-אתיופית-שמאלנית-חובשת-כיפה?

הטיעון המרכזי (והמטופש למדי) של ארגוני נשים בזכות שיריון מקום לנשים בכל מיני פונקציות היא שנשים נתקלות בתקרת זכוכית. נשים לא מכירות את האנשים הנכונים שיוכלו לעזור להן להתמנות למנכליות כי הן לא היו עם האנשים הנכונים בצבא. זה כמובן קשקוש. אבל על איזה בסיס נשען הרציונל מאחורי הצעת החוק הזה? הרי הבוחרים הם גוף מספיק גדול בשביל לבטל טענה על תקרת זכוכית. לבוחרים יש קול אחד לכל בוחר. אז אם הבוחרים לא רוצים לשלוח נשים לכנסת, על איזה בסיס רוצות חברות הכנסת חוטובלי ווילף לערער על האיזון הזה שהבוחרים כ״כ מקפידים לשמר?

כמו בכל הדיונים על האפליה המתקנת והתמריצים לשריון גם כאן עולה החשד כי המציעות חושבות בעיקר על התחת של עצמן.

===

הצעת חוק שירות אזרחי של ציפי חוטובלי (ליכוד)

נדמה לפעמים שאנשים שוכחים שהשירות הצבאי הוא חובה שהפרט נקרא למלא בגלל צרכים בוערים של המדינה, מבלי שיש למדינה חלופה אחרת פרט לגיוסם של אותם אזרחים.

שירות לאומי, שירות אזרחי ושאר שירותים התנדבותיים, מטרתם כפולה:

1. להעניק לאנשים שלא שירתו בצבא את אותה רמה של הטבות השמורות למשרתים בצבא
2. לפטור את המדינה מהעסקת עובדים בשכר בתפקידים כגון כוח עזר בבתי חולים, מדריכים חברתיים לנוער, וכל כיוצא באלה.

הצעת החוק של חוטובלי באה ליצור מערכת מקבילה לצבא, שבה יועסקו כל אותם שנמצאו לא מתאימים לשירות צבאי.

גיוס לצבא הוא הפרה קשה והכרחית של חופש הפרט, הכרח מגונה. אין חלופה טובה לשירות של אותם חיילים שעל כורחם הם מתגייסים. הגבלה כזו של חופש צריכה להיות מידתית מאוד ולהיעשות רק באותם מקרים שאין שום ברירה אחרת.

חוטובלי מציעה שהחופש של צעירים יוגבל גם על מנת למלא משימות שעבורן המדינה יכולה לשלם לסתם אזרחים. משימות אלה, לטעמה של חוטובלי, צריכים לכלול “חינוך, בריאות, סעד, רווחה, תשתית ועוד”. כלומר – יקחו בוגרי תיכון שהיו צילייגערים מכדי לשמש אפילו פקידים בקרייה, ויהפכו אותם לעובדי סעד (מה זה???) או עובדי תשתית (יניחו קוי ביוב בכבישים?).

משימות של “תשתית, חינוך, סעד ועוד” צריכים להתבצע על ידי אנשי מקצוע תוך שהם מספקים פרנסה בשופי לעוסקים בהם.

===

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זיכוי) של רונית תירוש (קדימה)

הצעת החוק באה להסדיר את האופן שבו בעל עסק יתן זיכוי ללקוח בגין סחורה שהוחזרה כחוק.

ואני אומר – לאסור כליל על הענקת זיכוי במקרים שבהם הצרכן מבקש את תמורתו של מוצר שהוחזר (כמובן, במקרים שבהם יש עילה חוקית להחזיר את המוצר). החוק צריך לקבוע שיוחזר כסף מזומן ולא שום חלופה אחרת, אפילו אם היא וולונטרית.

אם הצרכן כל כך ירצה, יוכל להשתמש בכסף באותה חנות.

===

הצעת חוק הגברת המשילות במנהל הציבורי של אברהם מיכאלי (ש״ס)

אני אחסוך לכם את הקריאה של מבול המילים הפתלתל הזה. החוק בא להציע ששר יוכל לקבוע מדיניות למשרדו, ושהעובדים במשרד יהיו מחוייבים למצוות השר.

===

הצעת חוק טובין לנזקקים של רוחמה אברהם בלילא (קדימה)

להעביר רכוש שהוחרם על ידי המדינה לעמותות חסד. עוד חוק מיותר של חברת כנסת מיותרת.

===

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שינוי צורת האריזה בשל שינוי בתוכנה) של אורית זוארץ (קדימה)

נועד למנוע מיצרנים להקטין את הכמות שבתוך האריזה תוך שמירה על מראה חיצוני שלא מסגיר את השינוי.

ראוי ונחוץ. וכן הייתי מציע לאסור לשווק מוצרים במשקלים מופרכים שקשה להשוות את מחירם למוצרים דומים שארוזים בכמות שונה. לך תעשה ערך משולש מול המדפים בסופר ותמצא כמה עולה 100 גרם שוקולד, כשהוא ארוז באריזה של 228 גרם.

===

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (היתר נסיעה לאופנוע בנתיב תחבורה ציבורית) של רונית תירוש (קדימה)

חוק ראוי. נתיב התחבורה הציבורית נועד בשביל לעודד נוסעים לבחור בכלי תחבורה שהוא “רווי” יותר. כלומר שהשימוש בו מקל על עומסי התנועה, זיהום האוויר וכו׳. אופנוע הוא בהחלט כלי כזה.

===

הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לזוכי פרסים בתחום המדע) של מאיר שטרית (קדימה)

יפה ונאה. אני מציע גם לפטור דומה לזוכים בפרסים בתחום השחמט.

אבל היא בשלבי צמצומים:

במרכז הבינתחומי בהרצליה הגו קמפיין לאיזו סדנאת מנהיגות שהם מעבירים.

תחת הכותרת “לא נולדים מנהיגים, לומדים להיות כאלה” הם מפרסמים תמונות של בן גוריון ושל…

גולדה!

ה”מנהיגה” שהחליטה רק מה שגלילי ודיין אמרו לה להחליט, ראש הממשלה הכי קצר ראות שכיהן עד אותה עת בישראל, משמשת למרכז הבינתחומי מופת למנהיגות.

מילא שהקופירייטר של המודעה הזו לא מבין מהחיים שלו, אבל זה שבבית הספר למנהיגות לא פסלו את זה – אומר דברים לא טובים על מי שמתיימר להעמיד את הדור הבא של המנהיגים ועל אותו מוסד בכלל.

עדכון: עידוק כתב על זה לפני!

חבל שלא פירטו איזו ישיבה. האם ישיבת שבי חברון של הרב בלייכר? או שאולי הם הולכים ממש לחדש את הסניף של ישיבת סלובודקה בחברון?

במיוחד לכבוד פורים, הסבו את תשומת לבי לקיומו של האדם הזה: (מתוך האתר של 144)

כמה הייתם גוזרים על נהג מסומם שפגע וברח, בזמן שכבר היה בפסילה, וללא ביטוח רכב?

נו, תזרקו את העונש הכי קל שהייתם מסתפקים בו, תניחו שיש לו את כל הנסיבות המקילות שבעולם.

נכון שיותר מחמישה חודשים בפנים? נכון שיותר משלוש שנים פסילה? נכון שיותר מאלף שקל קנס?

אני באמת מקווה שכל הבדיחה הלא משעשעת הזו התרחשה באתונה ולא בתל אביב.

חבל שאין דרך לגזור על נאשמים בעבירות כאלו שבירת פיקות הברכיים, כך שלא יצליחו לנהוג שוב לעולם. הרי כבר הוכח שפסילה לא מונעת ממנו מלנהוג. רק על עצם זה שהוא היה מסומם/שיכור בפרהסיה צריך לאסור אותו לשנים ארוכות, קל וחומר אם נהג ברכב.

קראו את המשפט להלן בקול רם חמש פעמים ברציפות:

כמה פעמים יצאו לכם גסויות מהפה?

בכנות!

בוודאי שאלתם את עצמכם לא פעם (מה, לא?) מה פשרן של המרצפות הבולטות לפני מעברי החצייה. מדובר בסימון הנהיר לעוורים ומהווה עבורם נקודות ציון בדרך.

יש מקומות שבהם גם מרצפים את השורה הקרובה לשולי המדרכה במרצפות בצבע בהיר. הדבר לא נועד לנוי גרידא, אלא הוא בעיקר מסייע לכבדי הראיה.

במקומות רבים בעולם נהוג לצבוע נתיב בצבע בוהק על המדרכה באיזורים בהם יש תנועה של כבדי ראייה (כגון בקרבת מועדונים לעוורים או מרכזים קהילתיים). כזה המצב גם בתל אביב, באיזור תחנה מרכזית. אין מה לאמר, בתחום הזה תל אביב מאוד מתקדמת יחסית לערים אחרות בעולם:

אלא שפתאום… נראה שמישהו חמד לצון. או שהוא בחר להתבדח על חשבונם של כבדי הראיה, או שבשם החיסכון החליטו בעירייה לשכור אנשים שחסרים אונה שלמה במוח לעשות עבודה מאוד בסיסית:

(כל התמונות צולמו באיזור רחוב מירון בקרבת התחנה המרכזית בתל אביב)

מח״ט שומרון התבלבל פעמיים. מיצאו, ילדים חביבים, את הבילבולים, צבעו אותם בצבע כתום ושלחו למערכת “במחנה”. בין הפותרים נכונה יוגרל גור מתנחלים.

1. לא המתנחלים צריכים לשלוט על המתרחש בשטח, אלא המדינה (והיא ויתרה מזמן על השליטה, אגב).
2. נראה דווקא שהמתנחלים שולטים היטב על המתרחש בשטח. הם החליטו על התרחשות של התפרעות בשטח וביצעו אותה. זה שמדובר במתנחלים קצרים יותר, לא הופך אותם לפחות מתנחלים.

אם רצה המח״ט לומר שהמתנחלים איבדו את הריסון העצמי – גם זה לא נכון, או לפחות לא נכון דווקא עכשיו. אם אי פעם היה להם ריסון עצמי, הוא היה מוגבל מאוד בהיקפו ובכל מקרה כבר שנים רבות שאינו בשימוש.

חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה וסעיד נפאע (בל"ד) מציעים להעלות את גיל ההסכמה לנישואין מגיל 17 לגיל 18. הסיבה:

"…כך לדוגמא, עשויים להיווצר מצבים אבסורדיים, בהם קטינה נכנסת להריון, אולם עדיין אינה רשאית לתת בעצמה הסכמה לטיפולים רפואיים שונים וזקוקה להסכמת הוריה לשם כך".

לא יותר טוב לאפשר להוריד את גיל ההסכמה לטיפולים רפואיים הקשורים בהריון, מבלי צורך לקבל את אישור ההורים? וכי חסרות נערות שנכנסו להריון גם מבלי לקשור קשר של קיימא כדת וכדין עם אבי העובר? מה יהא עליהן ועל האישור שהן צריכות מהוריהן לביצוע הטיפולים? אין קשר בין כניסה להריון, נישואין וקבלת הסכמה לטיפולים רפואיים.

===

 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לרשויות המקומיות) – ציפי חוטובלי (הליכוד).

מתוך דברי ההסבר לחוק:

כיום שיעורן של הנשים המכהנות במועצות של רשויות מקומיות אינו מספק כלל את הצורך בייצוג הולם של שני המינים בשלטון המקומי.

לא. אין "צורך" ביצוג "הולם" של המינים בשלטון המקומי. אין דבר כזה “הולם”. כשם שאין צורך בחוק שיחייב ייצוג “הולם” של כל קשת גווני העור או קוטר הנחיריים.

חסך זה מהווה תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית בכלל ולשלטון המקומי בפרט.

לא. הדבר מהווה הוכחה לכך שהתהליך הדמוקרטי חי ומתפקד. נשים הן בעלות זכות בחירה והן בוחרות שלא לשלוח נשים לשלטון המקומי. שמא עלה בדעת חברת הכנסת חוטובלי שהנשים הבוחרות לרשויות שוקלות שיקולים ענייניים בבואן לבחור את נציגיהן לרשויות המקומיות, ואילו שיקולים של מין/צבע/מספר נעליים לא נראים להן רלבנטיים? זכותו של בוחר לבקש את הנציג המתאים לו ביותר, ואל לחוק לכפות עליו ייצוג שלא לפי השקפתו.

אם רוצה יושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה לוודא שנשים (וכל סקטור אחר) מקבלות את המקום הראוי להן (ולכל אזרח) בניהול חייו וחיי המדינה, תעשה זאת בדרך של העצמת אותן אוכלוסיות ולא בדרך של קשירת משקולות לרגליהם של אנשים מוכשרים שיקופחות מאותה אפלייה “מתקנת”.

אפלייה מתקנת היא קודם כל אפלייה, היא עוול נגד אנשים מוכשרים שהגיעו בזכות לאן שהגיעו, אבל נדחקו מאותו מקום לטובת אנשים פחות מוכשרים אבל עם לובי יותר רועש.

הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת נאדיה חילו וקבוצת חברי הכנסת (פ/2907/17).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת (פ/8092/18).

למה, אם כך, מגישה חברת הכנסת חוטובלי הצעת חוק נפרדת במקום לתמוך בהצעות הקיימות? שמא מתוך שיקולים הדומים לשיקוליו של החזיר מהספר "דירה להשכיר" של לאה גולדברג?

כי איך אשב אני, לבן בן לבנים מימי בראשית, בכפיפה אחת עם חתולה כושית?

===

 הצעת חוק איסור הנצחת אישים שהורשעו בפלילים (תיקוני חקיקה) – ציפי חוטובלי (הליכוד)

נו, יופי. יכול אדם לגנוב מסטיק מהמכולת בנעוריו, ואז להתגייס לצבא, להיות אלוף מוערך בצה”ל ולאחר תקופת צינון מתאימה מאותו אירוע פלילי נורא גם להתמנות לשר, להביא את השלום בין ישראל לאיראן ולהיות הישראלי הראשון על הירח. אבל מועדונית על שמו בגבעת עדה? בשום אופן לא.

לא נותר לי אלא להסיק שח”כ חוטובלי, לאחר שקימבנה לנשים ג׳ובים טובים בעיריות, מיצתה את כל האפשרויות הגלומות בתפקיד “יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה” ועכשיו יש לה פנאי להתעסק בשטויות.

===

 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ציון הסבר לשמות רחובות) – יואל חסון (קדימה).

בפקודת העיריות , בסעיף 235, בפסקה (4), בסופה יבוא:
"נקראו שמות כאמור על שם של אישיות או לציון אירוע או מושג, יצוין בשלט הסבר קצר על האישיות, האירוע או המושג, לפי העניין."

זהו. נגמרו העניינים החשובים לענות בהם. עכשיו נותר רק לכפות על העיריות תקנות שונות ומשונות לסיפוק סקרנותו של חה"כ חסון, כך שבפעם הבאה שהוא נוסע ברחוב טאגור בתל אביב, הוא לא יצטרך להתקשר לעוזרת הפרלמנטרית שלו ולהגיד לה "חמודה, תהיי מותק, תבדקי לי בויקיפדיה מי זה רבינדרנת טאגור".

אפשר לאחד את זה עם החוק של חוטובלי מלמעלה, ולבקש שעל כל שלט של רחוב על שמו של אדם, יפרסמו גם את גליון ההרשעות הפליליות שלו ותעודת השליש מכיתה גימל.

===

 הצעת חוק הקצאת קרקעות לנכים בנגב (תיקוני חקיקה) – משה (מוץ) מטלון (ישראל ביתנו).

הנגב הוא פח הזבל של ישראל, והנכים הם חיל החלוץ. אפשר ישר להטמין את הנכים באתר לסילוק הפסולת הכימית ברמת חובב ולסגור עניין.

מוץ.

===

 תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי (פיצול מרשמים) – רחל אדטו (קדימה), חיים אורון (מרץ) ואמנון כהן (ש"ס).

מסתבר שקופות החולים מצאו דרך יצירתית לגבות יותר כסף על השתתפות עצמית בתרופות על ידי הקטנת  מספר התרופות בכל אריזה. אם יתקבל התיקון, ייגבו דמי ההשתתפות העצמית עבור כל סוג תרופה ולא עבור כל מארז, קטן ככל שיהיה.

קצת מזכיר את הנוהג שהיה פעם בחברות הסלולאר לחלק את הדקה לחמש ולחייב את זמן האוויר במנות של 12 שניות, מתוך ידיעה שחלק גדול מהשיחות מנותקות מייד עם התחלת פתיח המשיבון.

===

 תיקון לחוק הגנת הצרכן (אמצעי תשלום) – אורית זוארץ (קדימה), לפיו לא יוכלו ספקי שירות לחייב לקוח לשלם להם באמצעות הוראת קבע או כרטיס אשראי בלבד. כל לקוח יוכל לדרוש לקבל חשבון לתשלום בדואר.

===

 הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – תג חניה אישי לנכה) – יואל חסון (קדימה). הצעת חוק דומה מציע גם משה (מוץ) מטלון (ישראל ביתנו).

הרעיון הכללי בהצעות החוק הוא להצמיד את תג החנייה לנכה עצמו כך שיוכל לנייד אותו בחופשיות בין רכבים שונים שבשימושו. המצב כיום הוא שתג הנכה יכול להיות בשימוש רק עם רכבים מסויימים, דבר המקשה על נכים להשתמש ברכב שכור או רכב חליפי שמעמיד לרשותם המוסך וכו'.

אם כבר הצמדת זכויות לנהג ולא לרכב, הייתי שמח לראות גם הצעת חוק שמצמידה את ביטוח החובה לבעל הרשיון ולא לרכב עצמו. באופן כזה חברות הביטוח תוכלנה ביתר קלות לתגמל נהגים זהירים, וכן תהיה פחות מוטיבציה להוציא רשיון ברגע הראשון שהחוק מאפשר זאת. כמו כן הדבר יעודד נהגים-של-שבת לוותר על רשיון הנהיגה שלהם באופן וולונטרי.

===

 הצעת חוק חובת הזדהות רשות ציבורית בהתקשרות טלפונית של מסעוד גנאים (רע"מ תע"ל), אורי מקלב (ש"ס), דב חנין (חד"ש) וטלב אלסאנע (רע"מ תע"ל).

החוק נועד לאסור על רשויות ציבוריות (משרדי ממשלה, קופות חולים וכו') להתקשר לאזרח ממספר טלפון בשיחה לא מזוהה.

===

 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החלת החוק על פליט וחוסה מדינית זמני) – דב חנין (חד"ש) וניצן הורביץ (מרץ).

ציון חשוב בדרך להכרה בכך ששירותי בריאות הם זכות אנוש בסיסית ולא רק שירות שמשלמי מסים קונים בכסף מהמדינה.

===

כאן אפשר למצוא את רשימת חברי הכנסת ודרכי ההתקשרות איתם. הרשימה מתוחזקת על ידי מערכת הבלוג, ובקרוב יתוספו לה כתובות האימייל של החכ״ים. אם אתם חושבים שהם צריכים לתמוך בעניין מסויים או להתנגד לו, פשוט תשלחו אימייל או פקס.

בפינת הרחובות ויטאל ופלורנטין שוכב לו פלוני, ספק מסומם ספק שיכור. לבד מהעובדה שאי אפשר ללכת בעיר הזו דרומית לבוגרשוב 20 מטר ברציפות בלי לדרוך על איזה הומלס, הטיפוס הספציפי הזה גם מסכן את עצמו באשר הוא שוכב על שפת הכביש בדיוק בפניה ימינה. אם נהג יקח את הפניה בחוסר זהירות, הלך ההומלס.

התקשרתי לעירייה, ותשובתם המדהימה היתה “אנחנו מודעים לזה, כבר התלוננו וזה מתועד. היה שם פקח וגם עובד רווחה והוא מסרב להתפנות. לא מדובר בהפרעה לסדר הציבורי ואין לנו מה לעשות בנידון”.

אז קודם כל:

1) אם זו לא הפרעה לסדר הציבורי, מה כן?
2) אילו אותו ברנש היה משתטח על המדרכה בחזית הבית של חולדאי, היו כבר מוצאים את הסעיף בחוק שבשמו היה אפשר לפנות את הטיפוס הזה.

בכל מקרה, למען מצוות ה”אמרתי לכם” למקרה שהוא בכ״ז יחליט להידרס, מובאת כאן התמונה של האירוע שהעירייה טוענת שהוא לא הפרעה לסדר הציבורי. צולם בשעה 12:30:

עדכון לכל מי שהיה מוטרד: ביד ההומלס מחזיק גביע גלידה. ככל הנראה תות.

הלוח להלן קבוע על דלת משרד המשמר האזרחי ברחוב ההגנה שבשכונת התקוה.

אני עובר לעיתים קרובות על יד אותו משרד, ומעולם לא ראיתי אותו פתוח. מסתבר שהמשטרה שכרה/קנתה נכס (מהסוג שמשמש כחנות בחזית הבתים) בשביל לספק תעסוקה לאיזה שוטר במשך 6 שעות בשבוע.

וכן, למי שלא ידע עד לבלתי הרגע הזה: 17:00 זה ערב! וגם 20:00 זה לא בוקר! ידעתם???

ממול לאותה נקודת משטרה קשור לעמוד משהו-שהיה-פעם-אופניים, שהפשיטו מהן את כל מה שאפשר להפשיט ורק את השלד השאירו מחובר לעמוד. תזכורת ליעילותה של משטרת ישראל ולכושר ההרתעה שלה, גם כשהפשע מתבצע במרחק יריקה מנקודת שיטור.

פחות כסף לשטויות, יותר כסף לאכיפה.

הבעייה עם “הרשויות” היא שהן שבויות בקונספציה ש”אכיפה” היא לא חלק ממנה.

הנה פתרון פשוט לדילמה המדומה: תעשו שיכאב לעבריינים בכיס. תעשו שחירותם של עבריינים תישלל לתקופה ממושכת. תגרמו לעבריינים להבין שהחיים בחברה שמספקת להם שירותים מחייבת אותם להתנהג באופן שמכבד את החברה שמאפשרת להם את הנוחיות הזו, באופן שמכבד את הפרטים המרכיבים את החברה הזו. תעשו שיהיה להם כתם שירדוף אותם למקום העבודה, למכרזים מטעם המדינה, למקומות הלימודים שלהם, לבקשה מצידם להנפקת דרכון, ובכלל – שיהיה להם לא כדאי לעשות את מה שהם עושים תוך שהם בוחרים לירוק בפרצופו של שאר הציבור.

מה שה”רשויות” לא יכולות להרשות לעצמן הוא להעניש דווקא את מי ששומר על החוק, משלמי מסים שמאפשרים את פעולן של ה"רשויות" ומכבדים את הסדר הטוב.

נראה שעיתון הארץ שכר טוקבקיסט מטמקא לעשות את ההגהה. את הידיעות עצמן נראה שכותבים טוקבקיסטים מנרג׳:

באתר משטרת תל אביב מדווח על גנב שלומיאל שצילם את עצמו ואת חברו בטלפון שגנב, ואז איבד את הטלפון.

הידיעה כוללת את תיאור המעשה, אבל מה שיותר מעניין זה תמונת הגנב ורעהו, או ליתר דיוק – איך המשטרה מחלצת תמונה מתוך טלפון נייד.

מה יעשה אדם נורמאלי שרוצה לפרסם תמונה שמאוחסנת בטלפון נייד? ישמור את אותה תמונה על המחשב, ואז יפרסם את התמונה כמות שהיא.

ערב-שבת סמוך לחשיכה ירד בחלם שלג ראשון, והעיר נבוכה:
מה נעשה לשלג הלבן והיפה, שלא יטנפוֹ השמש כשייצא להכריז על נעילת החנויות לכבוד שבת?
מיד נכנסו הפרנסים לישיבה והתקינו:
לא יצא השמש ברגליו, אלא יעמוד על שולחן וארבעה אנשים ישאו אותו…
(ספר הבדיחה והחידוד / דרויאנוב, סימן 1038)

אבל מה עושים במשטרה? מצלמים את הטלפון שהתמונה מוצגת בו. במקרה המדובר יש שתי תמונות, אז מצלמים את הטלפון פעמיים, ואז מעבירים לגרפיקאי שיאחד את שתי התמונות לתמונה אחת, ומוסיפים כיתוב. פשוט, קל והגיוני. אפילו חכמי חלם לא היו חושבים על פתרון מתקבל יותר על הדעת:

מסתבר שהמשטרה מעסיקה שלושה סוגי שוטרים: יודע לכתוב, יודע לקרוא, וגרפיקאי. מתי יגיע היום בו יגייסו שוטר שיודע לשמור קובץ?

כאשר גונבים טלפון נייד, ניתן לבצע איכון של המכשיר ברמת דיוק לא רעה. זה לא מדוייק כמו GPS, אבל במאמץ קל אפשר לאתר את המכשיר הגנוב. בחלק מהמקרים, וכל עוד לא הפרידו את הסוללה מהמכשיר, אפשר לאתר גם טלפון נייד כבוי. סתם, שתדעו.

אם המשטרה באמת רוצה, אפשר לבדוק את חתימת התאריך על התמונות, ואז להצליב את המידע עם איכון הטלפון באותו זמן. את היסטוריית איכון הטלפון אפשר לקבל מחברת הסלולאר שבה רשום המכשיר. כך ניתן לדעת איפה צולמו התמונות ולתשאל את השכנים ובעלי העסקים במקום. ניתן גם לבקש איכון של המכשיר בימים האחרונים ולהרכיב מסלול בו מסתובב הגנב בד״כ. כאמור – אם לא עושים את המאמץ המתבקש לאתר את המכשיר ממש כשהוא בידי הגנב, דקות לאחר הגניבה.

כשמדווחים על גניבת טלפון המשטרה לא עושה את המאמץ המזערי ביותר לאיתורו, מאמץ שיכול לשאת פרי בחלק גדול מהמקרים. התירוץ המקובל במשטרה הוא “מחסור בכח אדם”.

אם אכן מדובר על מחסור בכח אדם, מוטב שיפטרו כמה גרפיקאים ובתקנים שיתפנו יעסיקו שוטרים אמיתיים. יחד עם זאת נראה לי שהבעייה היא לא מחסור בכח אדם. על סמך המציאות העגומה כפי שהיא באה לידי ביטוי בגרפיקה המהממת דלעיל ובתפקוד המשטרה באופן כללי, נראה שהבעייה היא טימטום, ראש קטן, פיגור מערכתי כולל וחוסר מעוף מינימאלי.

(ותודה לדודו)

אמרתי לכם!

חדשות ערוץ 2 מדווחים:

כמה תמיהות יש בדבר:

1) מה פירוש “ניסה” לרדוף אחריה? או שהוא רדף או שלא רדף. איך בדיוק “מנסים” לרדוף? אם פסע אפילו פסיעה אחת בעקבות הזקנה, הרי שהוא רדף, אם לא פסע את אותה פסיעה, הרי שלא רדף. מה שייך כאן “ניסה”?

2) איך ח״כ במיטב שנותיו, ובהנחה שהוא החל לרדוף ולא רק “ניסה”, לא מצליח להדביק קשישה במנוסה?

3) מה פירוש “נסה לביתה ונעלמה”? אם היא נסה לביתה הרי שידוע מי היא, מה כתובתה והיכן היא נמצאת. האם הבית שלה הוא כזה גדול שלא מצליחים למצוא אותה מוסלקת שם?

ולא אמרתי כלום על התגובה הקלאסית בסגנון הקוזק הנגזל. פשוט קלאסיקה שצריך ללמד בבתי ספר לגורי קוזאקים.

באתר האינטרנט של משטרת תל אביב יש מדור חדשות. במדור זה מתפארים בהצלחות, מדווחים על מבצעים וגם, מעת לעת, מבקשים את עזרת הציבור באיתור פושעים והפללתם.

אתמול פורסמה באתר קריאה לקורבנות פוטנציאליות של עבריין מין פוטנציאלי, לפנות למשטרת גלילות.

קודם כל – מה פירוש “נשים שחוו שיטת ביצוע שכזו”? הם פונים לקורבנות אונס בכזה ניסוח? לו אני עדה פוטנציאלית, הייתי חושב פעמיים אם לפנות לכאלה חסרי רגישות.

שנית, למה לא לפרסם את הטלפון של החוקר שמופקד על החקירה? למה העדה צריכה להתקשר למרכזיה של תחנת גלילות ולהגיד “אני מתקשרת בקשר לשיטת הביצוע של נהג המונית”? באזני רוחי אני שומע את המרכזנית שואלת את היומנאי “תגיד, נחום, יש לי פה נאנסת על הקו, משהו עם שיטת ביצוע של נהג מונית. אתה יודע מי מטפל בזה?”

שלישית, נגיד שלא רצו לפרסם את המספר של החוקר, לא יכלו לכל הפחות להסביר מה זה תחנת גלילות ואיך מתקשרים לשם? לא מספיק שהם פונים לנשים שמלכתחילה לא רצו להתלונן, עוד מצפים מהן שיתחילו לחפש “תחנת גלילות”?

רביעית, אם הנהג נטפל לאותה עובדת זרה מהודו, כנראה שזה הקטע שלו. עובדים זרים. אולי מתוך הנחה שחלקם לא חוקיים והם יפחדו להחשף בפני המשטרה*. למה, אם כך, ההודעה הזו בעברית בלבד ולא באיזו שפה או שתיים שמקובלת על עובדים זרים? אולי אנגלית? אני בטוח שגם במשטרה יוכלו למצוא שוטר שיודע רוסית. עם קצת מזל זה יהיה שוטר מהסוג שיודע לכתוב ויוכל לתרגם לכל הפחות לרוסית, אם כי הייתי מצפה גם לתרגום לשפות אחרות של קהילת העובדים הזרים.

הרבה שכל ישר יש במשטרה. אין מה להגיד.

*האמת שלחשש כזה יש על מה להתבסס. הרי כאשר עובד זר מגיע להתלונן על כך שהמעסיק שלו מנצל אותו, מלין את שכרו, מפקיע את דרכונו, מעסיק אותו בזנות בתנאי עבדות ובאופן כללי מתנהג כמו חרא של בנאדם, קודם כל הרשויות מתאנות לאותו עובד ובודקות אם אין אפשרות לגרש אותו מהארץ ודי.

בסגנון נפנופי הידיים ברור שההשפעה היא מטופול. לא נופל בכלום מרודנסקי, נוחו עדן:

נשתה לחיים סאקה בעיירה:

גאלדע, אותי את אוהבת?

נכון שאין לו כסף וגם כוחו כבר פג, מה יש לו חוץ מזה? אין לי מושג!

הרחק מהבית:

אצלנו באנטבקה יש מסורת:

במשרד התחבורה, כך נראה, ידוע על חנויות העוברות על החוק בכך שהן מוכרות קורקינטים שמכירתם אסורה.

מה עושה זרוע אכיפת החוק של משרד התחבורה? שולחת מכתבי אזהרה. לא חלילה הזמנה למשפט.

אני מניח שבשלב הבא שר התחבורה יאיים על החנויות העברייניות שאם הן לא מפסיקות חת-ושתיים להתנהג ככה, הוא, כעונש, ילך לישון רעב! ושיצטערו להם!!!

מנוי מטמון מוזל לנאמני ניקיון.

בבקשה, תקראו בעצמכם אם אתם לא מאמינים.

ומי שהבין, בבקשה שיסביר לי בעברית קלה, שגם אני אבין.

משרד התמ״ת הוציא היום הודעה לעיתונות, בה הוא מתנאה ב”הישג” מרשים: המשרד תפס על חם חברה שעוברת על החוק להגנת הצרכן, והממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ״ת פנה אליהם בבקשה שיפסיקו לעבור על החוק. עוד הם מתגאים במשרד התמ״ת בכך שהעבריין הודיע שהוא קיבל את ההודעה, ובתוך מספר ימים ישיב לה.

עם כזו אכיפה נמרצת, לא ברור לי כיצד זה עדיין יש עבריינים בעולמנו.

“חברת ביג בן טורס הודיעה כי קיבלה את ההודעה”. יא חביבי. איזה יופי של הישג, איזה יופי.

לא ברור לי למה הממונה על הגנת הצרכן לא תבע את העבריינים לדין על פי סעיף 23(ב)(6) לחוק הגנת הצרכן, המאפשר להשית עליהם קנס. אם על עבירה כזו לא תובעים לדין, על מה כן??? מה עוד היו צריכים בעלי ביג-בן-טורס לעשות בשביל לעמוד לדין???

עונת המלפפונים כנראה בשיא של כל הזמנים. אחרת אין דרך להסביר את הידיעה הזו ב’הארץ’ שמספרת על מודעה באיזור נידח בארה”ב. כל כך נידח המקום הזה, עד שבהארץ מתקשים להחליט אם הוא נמצא בוויומינג או במינסוטה – שתי מדינות שמתחרות ביניהן על תואר החור הנידח של ארה״ב.

‘הארץ’ גם מודיעים שהגולשים האמריקאים עסוקים בניחושים לגבי זהות מזמין השלט. אבל אם מסתכלים בסירטון היוטיוב שצירפו לידיעה מסתבר שרק 2900 גולשים צפו בו (נכון לזמן כתיבת שורות אלה).

בשביל מה הם עדיין קיימים שם ברחוב שוקן?

בלבדי למועדון לקוחות הבלוג ולגולשי yad2.

שחור, פרוץ, אמריקאי, חדש עם תעודת אחריות לשנה. 2800 ש”ח.

ליצירת קשר: 050-3755675.

זכיתי בו ואני חמדן מכדי להשתמש בו בעצמי…

עדכון: נמכר!

לא רק שש״ס מצטרפים להסתדרות הציונית, הם גם מאמצים טרמינולוגיה מפאיניקית כשהם מתייחסים לעיתונים של בני פלוגתא.

מה המשמעות של המלל הזה?

נניח שלפני שהושק האייפד, מתוך כל 100 אנשים, היו 40 שלא מעוניינים במכשיר, ו60 שכן מעוניינים במכשיר.

כל עוד לא הושק המכשיר, אפל לא ראתה אגורה מכל אלה שמעוניינים במכשיר.

עכשיו האייפד הושק, לפי ה”סקר”, מכל 100 אנשים יש 80 שלא מעוניינים  ו-20 שמעוניינים.

ה20 המעוניינים מייצרים לאפל הכנסות יותר מה-60 שהיו מעוניינים במכשיר קודם השקתו.

אז באיזה אופן ההשקה עשתה רע לאייפד? בעולמו של הכתב המדווח, התדמית היא הכל, לכן לא חשוב כמה יחידות המכשיר מוכר, אלא רק מה גודל ההייפ סביבו ב”קליקת-המגניבים-שאוהבים-את-אפל”.

אם בעל מתקן פיראטי לקומפוסט יידע שרכושו יוחרם, יושת עליו קנס כבד ובנוסף ייכנס לכלא, לא יהיה צורך יותר ב”נסיונות להסדיר”.

לו הדבר היה תלוי בי הייתי מאלץ את הפיראטים לשתות את כל כמות השפכים הבלתי מטופלים שהם מזרימים למי התהום. לצערי אני יודע שמהלך כזה לא יעבור בקרוב. אז אני אסתפק בעונש צנוע של מספר שנים בכלא.

ח״כ כבל קובע שראש הממשלה איננו “סביר” משום שאינו מעיף את שר החוץ – אבל ממשיך בעצמו לתמוך באותו ראש ממשלה בלתי סביר.

‘הארץ’ עברו לשיטה האמריקאית:

ביום 21 לינואר 2010 החליטה הממשלה להתנגד להנחה בארנונה לסטודנטים.

תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מצביעים בבחירות. הליכוד, העבודה, ש״ס, ישראל ביתנו, המפד״ל. כולם שותפים להחלטה.

מה זה בדיוק “חומר כימי” שהאשה שפכה לגן הילדים?

חומצה?
מים?
תמצית וניל?
מילקשייק תות?

כל חומר בטבע הוא “חומר כימי”.

קצת מזכיר את הכיתוב “מחומרים טבעיים בלבד”. סוכר חום, חלב סויה, מיץ נבט החיטה וטחינה-אורגנית-משומשום-מלא הם לא יותר ולא פחות “טבעיים” מ-LSD, אספירין ומרגרינה.

הרבה פעמים אני עובר על יד הכלובים הצהובים לאיסוף בקבוקים למיחזור ואני תמה על הסיסמא המעטרת אותם:

מה פשר הסיסמא הזו? מטורף דווקא? למה? אולי מטופש, אולי בזבני, אבל מטורף?

אלא שאתמול פתאום הבנתי. במקור מי שהגה את הסיסמא הזו חשב על חרוז:

זה
מפגר
לא
למחזר

המילה “מפגר” במשמעות של משהו שעבר זמנו, משהו לא עדכני. אלא שאז מישהו מעדות הפוליטיקלי-קורקט ראה את ההצעה ופסל את המילה “מפגר”. יכול להיות שהמעצב כבר עיצב את הכרזה ואי אפשר היה להחליף את כל העיצוב לטובת סיסמא אחרת, ופשוט החליפו את המילה “מפגר” במילה “מטורף”.

המוסד לביטוח לאומי מצרף הודעה תמוהה על גבי המעטפות שהוא שולח:

לא ברור לי למה הביטוח הלאומי טורח לציין בעברית שזה מסר לדוברי ערבית, אבל יש לי השערות:

1. בשביל הקוראים שאינם דוברי ערבית, שלא ינסו לפענח את המילים האלה וישחיתו זמן רב בחשבם שמדובר במילים בעברית.
2. בשביל הקוראים שאינם דוברי ערבית, שלא יבהלו כשהם רואים כתב ערבי על מכתב שמגיע אליהם הביתה. הביטוח הלאומי מנסה להבהיר שלא מדובר במסר מהחיזבאללה שהשתלטו על התוכנה להדפסת המעטפות, אלא במסר לגיטימי מהביטוח הלאומי.
3. בשביל דוברי הערבית, שידעו שמשורה זאת ואילך הם צריכים להחליף את תוכנת זיהוי האותיות שבראשם לגירסה הערבית.

אם למישהו מהקוראים יש השערות נוספות בקשר למילים “לדוברי ערבית”, זה הזמן להעלות אותן על הכתב.

ומה כתוב שם בכל כך הרבה מילים? בסוף המסר מופיע מספר המוקד הטלפוני שמופיע גם בכיתוב העברי, אבל רוב הכיתוב העברי נוגע לכתובת של סניף הביטוח הלאומי, בערבית זה משהו אחר כנראה, שאיננו רלבנטי לדוברי עברית.

הגראי״ל שטיינמן, יושב ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה, ביקר אצל אמנון יצחק.

למי שלא עוקב, מתנהלת עכשיו מלחמה בין ש״ס לבין החרדים האשכנזים (ולהפך), על רקע העובדה שש״ס מצטרפת להסתדרות הציונית.

כהוכחה שהמאבק הוא לא בין ספרדים לאשכנזים אלא בין שומרי החומות לבין פורצי הגדר, ביקר היום שטיינמן (בתירוץ כזה או אחר) אצל רב פרענק.

במחלקת החדשות של “בחדרי חרדים”, אתר פופולארי מאוד אצל הגולשים החרדים, סיקרו את האירוע. באמת אירוע נדיר – בד״כ הזוטר הולך אצל הבכיר, ואין מחלוקת ששטיינמן הוא הבכיר ויצחק הוא הזוטר.

בסוף המאמר מתפלקת לכותבים דעתם על רבני הציבור הספרדי – הם אינם בכלל “גדולי ישראל”:

חמור. ואם האתר של הספארי אומרים, הם בטח יודעים:

מי זה? פיספסתי פה משהו?

על מה מבזק? ולמה?

מקווה שאתר ‘הארץ’ יתעשתו מהר.

למה מכל כלי הנשק דווקא באיומי אקדח? נראה לי שאיומי לום או איומי מבער היו עושים על הכספומט יותר רושם מאשר איומי אקדח.

בגלל שהם היו רעולי פנים אני חושש שהכספומט יתקשה לזהות אותם במסדר זיהוי.

כדורי בצק-פיסטוק ובצק-שקדים מצופים שוקולד.

כל הקודם זוכה.

המתכון מכאן

‘הארץ’ שוב משתמש בשירותי המתרגם האוטומטי, זה שלא מבין מה הוא קורא:

ובהמשך:

במי הוא מתכוון לתמוך? מי זה התינוק, והרי מדובר על תינוקת? ומי תסלח לו? התינוק? אם התינוק (כשהיא תבין סוף סוף, הפוסטמה)? האם אף אחד במערכת ‘הארץ’ לא קורא את התרגומים שמנפקת מכונת התרגום?

הנה מה שאדוארדס אמר באנגלית:

It was wrong for me ever to deny she was my daughter, and hopefully one day, when she understands, she will forgive me,

ובתרגום לעברית, שבוצע בידי אדם ולא בידי מכונה:

“היתה זו טעות מצידי להכחיש את עובדת היותה בתי, ואני מקווה שביום מן הימים, לכשתבין, היא תסלח לי”

אחד הדברים המצערים ביותר באתר של ‘הארץ’ זה שברגע שהכתבה עלתה לאתר, שום דבר לא יכול לגרום להם להחליף אפילו אות אחת.

ידיעה חמה כמו מוסקה:

ובהמשך:

צדיק נסתר כל כך ידוע "יושב" בינינו! אשרי הדור שלנו שזכה לכאלה ניסים ונפלאות!

מבזקי ‘הארץ’:

בכלל – לא ברורה הידיעה: “הצליחה להיכנס”? מה משמע? היא הסתננה לישראל? גנבה את הגבול מתחת לאפם של כוחות הביטחון? הוחזקה בניגוד לרצונה? בקשתה לאשר לה כניסה לישראל אושרה?

מאיפה היא הצליחה להיכנס? מעבר הגבול בעזה? ביקורת הגבולות של בן גוריון? ניקבת השילוח?

ואחרי כל זה לא עצרו אותה על פוליגמיה בכניסה?

ומי מבין שלל בעליה הוא המרצה המצרי?

ולמה זה מעניין מישהו בכלל? יש בעייה של ישראליות הנשואות לפלסטינים המוחזקות בניגוד לרצונן איפשהו? כל הידיעה הזו נשמעת כמו follow-up למשהו, רק שלא מובן לי בדיוק למה.

מתוך עמוד המבזקים של ‘הארץ’:

על איזה מינים מדובר פה? מישהו דורש שגברים ונשים לא יוכלו להתחתן? או שאולי מדובר על המינים המוזכרים בברכת המינים?

לא ברור.

בשנת 1991 נכנע יצחק (נו, טוף) שמיר ללחץ האמריקאי, ונכנס לשיחות ישירות עם נציגי אש״ף (ועידת מדריד הראשונה).

שמיר, בדרכו הידועה, עשה כל תרגיל התחמקות אפשרי: לא ענה לטלפונים, דרש דרישות, הציב תנאים ועשה כל שהעלה בדעתו על מנת להתחמק מהדרישה האמריקאית. חוץ מלבקש מאשתו שתענה לטלפון עם מבטא רומני ותגיד “אני עברית קטן, אדון לא בבית”, הוא ניסה כל טריק בספר בשביל למזמז את הזמן.

הדרישה העיקרית שלו היתה שבמשא-ומתן לא ישבו נציגי אש״ף ושלא ישבו נציגים מהפזורה הפלסטינית. במילים אחרות – שמיר רצה שהרב לוינגר יחבוש כאפייה ויהיה נציג הפלסטינים במו״מ.

בסוף לאמריקאים נמאס. ג׳יימס בייקר היה אז מזכיר המדינה. לפני כן היה שר האוצר והוא ידע היטב מאיפה ללחוץ על ישראל. הסוף ידוע – האמריקאים רמזו שיפסיקו את הערבויות, דירוג האשראי של ישראל חישב להיפגע, הריבית על ההלוואות שמדינת ישראל לוקחת בחו״ל קפצה, ושמיר נכנע בלי תנאי. נעשו שינויים קוסמטיים קלים בהרכב הועידה, כך ששמיר יכול היה לרדת מהעץ עם כבוד פגוע אך לא מרוסק. למעשה אף אחת מהדרישות הראשוניות של שמיר לא מולאה.

ואם שמיר, גוש אבן יצוק שכמותו, נכנע, אנחנו אמורים להאמין שביבי, שכבר הוכיח גמישות של נערת גומי, לא ייכנע. באמת.

מצב ההגהה באתר עיתון ‘הארץ’ ממשיך בהתדרדרות.

עד לאחרונה הם הסתדרו איכשהו גם בלי שירותי מגיה, עכשיו המצב באמת קשה.

מתוך דף המבזקים:

‘הארץ’ מדווחים על תקרית בג׳ורג׳יה, שבה תלו בובה של אובמה:

בהמשך הכתבה מדווחים על שריפת בובה של אובמה באפגניסטן, ובאיזה אופן מוזר מקשרים את הנושא גם לאיזו תקרית איזוטרית של יריות בקזינו:

‘בתוך כך’. מה ‘בתוך כך’ בסיפור הזה? איך זה קשור בכלל?

ואיך זה שתליית הבובה של אובמה בג׳ורג׳יה מזכירה לגברת מוזגוביה כל מיני פכים קטנים מרחבי העולם אבל את הנקודה העיקרית היא מפספסת? התלייה של בובה שחורה בדרום ארה״ב היא הרבה יותר מאשר מחאה פוליטית. היא תזכורת לתליית השחורים עד לא כ״כ מזמן, ותליית בובות שחורות להפחדת התושבים השחורים מעתידם המצפה להם אם הם לא יתנהגו כמו שהלבנים חושבים ששחורים צריכים להתנהג.

לא ברור לי מאיפה הביאו את המוזגוביה הזו ואיך היא זכתה להיות כתבת העיתון בארה״ב. אולי זה קשור איכשהו לשיערה הצהוב ועיניה הכחולות? כי בעיתונאות היא לא משהו בכלל.

בעוד יד ימין של הממשלה מאשרת חוקים של ענישה קולקטיבית כלפי ציבור ששותה באופן סביר ומבוקר, יד שמאל מסתפקת בנו-נו-נו חינוכי כלפי מי שנוהג תחת השפעת אלכוהול.

אם נהגת בשיכרות, רשיונך ישלל. לא תיעצר ולא יקרה לך שום דבר נורא. גם לא במשפט. אולי קנס קטן, אולי שלילה סמלית. אבל לא מאסר.

אבל אם תקלל שוטר – אוהו! הלך עליך.

טמקא מדווח:

אדם שמראה את פניו בציבור כשהוא תחת השפעת אלכוהול או סם צריך להעצר עד שפגה ההשפעה, ואז להיות מובא לדין, שבו, אם יוכח ששהה בפרהסיה כשהוא תחת השפעת אלכוהול, יבלה חודשים ארוכים מאחורי הסורגים. זה צריך להיות החוק כלפי כל אדם, ובוודאי הם הוא נהג תחת השפעת אלכוהול. אין סיבה לסבול את נוכחותם של אנשים הלומי אלכוהול ברחובות או מאחורי ההגה וצריך להבהיר להם היטב שהחברה לא צריכה לגלות סלחנות כלפי אלכוהוליסטים ותוצאות התנהגותם. רוצים לשתות? שיסגרו את הדלת בבית שלהם וישתו כמה שהם רוצים.

ומן הצד השני אין סיבה להגביל את זכותו של הציבור לקנות אלכוהול בכל שעה ובכל כמות. רק את הצריכה של החומר הזה צריך להגביל לתחום של פאבים ובתים פרטיים.

טמקא מדווח:

נערך מבצע אכיפה, במהלכו נתפסו 300 נהגים כשהם נוהגים בשכרות.

במהלך המבצע נפסלו רשיונות של 94 נהגים.

גם אם כל 94 הרשיונות האמורים נשללו מנהגים שנתפסו נוהגים בשכרות, עדיין – 206 נהגים שיכורים שוחררו בלי שרשיונם נשלל.

אני מפספס פה משהו או שהמשטרה מאפשרת לנהגים שיכורים להמשיך לנהוג למרות שהם הוכיחו שהחיים של שאר הציבור לא מעניינים אותם?

טיפול בנהג שנמצא שיכור צריך לכלול:
1) מעצר/עיכוב עד התפכחותו המלאה (שיוכל להבין מה ההאשמות נגדו)
2) ברגע שיתעורר משכרונו, להביא אותו מול שופט תורן, שיקבע לו שלילה מנהלתית עד מועד המשפט.
3) משפט שבו, אם יורשע, תיגזר עליו שלילה לצמיתות, קנס מכאיב מאוד ומאסר ארוך בפועל.

הטיפוסים האלה מוכיחים במעשיהם שהם אנטי-סוציאליים מבחירה. אין סיבה להקל איתם.

החוק אוסר את פרסום שמו של חשוד/נאשם/עבריין קטין (גם לאחר שהפסיק להיות קטין).

אז מה עושים? רומזים:

טמקא:

ועוד רמיזה, מאת הארץ:

הרב כהנא זצ״ל נרצח בשנת 1990 בארה”ב.

בנו בנימין (זצוקלל״ה), וכלתו חוסלו אף הם כעבור עשור.

עכשיו יש איזה קטין, קרוב משפחה של הרב כהנא, שהוריו וסבו נרצחו מתישהו – והוא חשוד בהצתת המסגד.

מסתורי מאוד…

‘הארץ’ משדרג את הפוליטיקאי האסיר לדרגת “אסיר פוליטי”.

אני במקום צ׳ה גווארה הייתי נעלב.

גלשתי לאתר בנק דיסקונט, הבנק שבו אני מפקיד את מיטב כספי (אם כי לא לאורך זמן).

מזה זמן שאני לא משתמש באקספלורר בתור הדפדפן העיקרי שלי. יש הרבה בקהיליית-משתמשי-הדפדפנים-שאינם-אקספלורר שגורסים שכל אתר צריך לתמוך בכל סוגי הדפדפנים. אני לא חושב ככה. בניית האתר היא עניין שדורש משאבים (כספיים ואחרים) וזכותו של בעל האתר שלא להתאים אותו לכל דפדפן, מערכת הפעלה ושיגעונות אחרים שצצים בשוק. זה לגמרי לגיטימי בעיני.

לפיכך אין לי טענה אל הבנק שלי כשהוא מחליט שלא לתמוך בדפדפן “כרום”. לא נורא. יום אחד, לא רחוק, משתמשי הכרום יהיו לרוב ואז הבנק יתקן את דרכיו. עניין כלכלי טהור.

אבל כשהבנק שלי אומר לי “לוקחים אותך אישית” וגם שבנקאות מקוונת היא עניין “ידידותי”, הוא לא יכול להגיד שהוא לא מוכן לתמוך בדפדפן שלי. אם אתה לוקח אותי אישית אתה צריך לתמוך בדפדפן האישי שלי. אחרת זה לא הולך.

ולא רק זה, אלא שהבנק מודיע לי שבנקאות מקוונת זה עניין “בטוח ב-100%”. רק קופירייטר אדיוט יכול להוציא כזו קלישאה מהמקלדת שלו.

שלא לדבר על זה שאקספלורר 6 הוא אחד מקטסטרופות אבטחת המידע הכי נפשעות.

גם נזקק לאשפוז וגם נכנס לכלא

YNET

או בתרגום לעברית: הציעו לי שר בלי תיק. אני יש לי עקרונות, אני, ולא אמכור אותם בשביל פחות מתיק כלכלי בכיר עם הרבה ג׳ובים וג׳ובות לחלק לקבלני הקולות שהביאוני עד הלום.

משרד התמ״ת מתנאה, באתר הרשמי, בקורס הכשרה מקצועית לגברים חרדים.

1) מיהו חרדי? האם ימדדו למועמדים את אורך הפיאות? את קוטר הכיפה? משרד התמ״ת יקבע קריטריונים לזיהוי חרדים?

2) למה רק לגברים חרדים? האם לנשים חרדיות, גברים מסורתיים, ועלמים צ׳רקסים לא מגיעה הזדמנות ל”פרנסה בכבוד”? אם משרד התמ״ת משתמש בכספי משלם המיסים בשביל לתת הכשרה מקצועית, יתכבד ויציע את ההכשרה הזו לכל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת, מין וחצר.

3) מעניין אותי לדעת מה היה קורה אילו משרד ממשלתי היה מציע סיוע רק ל”גברים-אשכנזים-חילוניים”. מה יש? הם לא סקטור?

מתוך כתבה ב’דה-מארקר’:

סוף סוף אני שומע משטייניץ משהו שנותן השראה.

אם, כדבריו של שטייניץ, אפשר למצוא מחליף גם לשר האוצר הטוב ביותר, אז בטח לא ממש קשה למצוא מחליף לשר אוצר מעאפן כמו שטייניץ. אני מציע את סטנלי פישר בתור תחליף מצויין לשר האוצר שטייניץ.

ובמחשבה שנייה גם לכסא ראש הממשלה לא יזיק אם פישר יאכלס אותו במקום ביבי.

ושמישהו כבר יגלה לשטייניץ שהוא מונה לתפקיד בזכות העובדה שביבי רצה להיות השליט האמיתי במשרד האוצר. לא נעים מהבנאדם. חושב שהוא שר האוצר.

לפני כמה שנים ראיתי ריפורטז׳ה בטלביזיה על כנס של נשים ששמן הפרטי הוא “מרי” ושם משפחתן הוא “כריסטמס”. מסתבר שהנשים הללו עורכות כנס מדי פעם וגם שומרות על קשר. קצת מוזר בהתחשב בכך שהדבר היחיד שקושר אותן זו לזו הוא העובדה שהן חולקות שם תמוה והורים עם חוש הומור תמוה בהתאם.

נזכרתי בכך עקב הכריסטמס המתקרב ועקב כך שעברתי על מיילים ישנים וראיתי שמישהו שלח לי פעם את זה:

אני מכריז בזאת על יסוד מדור שמוקדש לשמות בלתי מתקבלים על הדעת.

אני רוצה כשמדווחים בעיתון על הצעת חוק מטומטמת, תהיה חובה על העיתון לפרסם מי הח״כ שהציע אותה ומאיזה מפלגה הוא.

בזמן האחרון מתגבשת אצלי הרגשה שכל מי שעוסק בתחום הנופש, התיירות והאירוח וממוקם צפונית לצומת מגידו, לא יכול להימנע מהצמדת התואר “קסום” לשם העסק שלו.

צימרים קסומים, מסעדות קסומות, טיולי ג’יפים קסומים, ארוחת בוקר קסומה, פיתה דרוזית קסומה עם לבנה קסומה וזעתר קסום. הכל קסום. ברגע שבעל הבית מדביק ציפוי עץ על אחד הקירות, זה כנראה נותן לו הרגשה שהעסק “קסום”.

גם אם אתם מתארחים במבנה שהיה פעם רפת במושב זהרורים, והנוף (והריח) כולל בעיקר לול עופות פעיל עם מליון זבובים למטר מרובע, עדיין – זה ישווק לכם בתור משהו קסום. בכל הגליל והגולן לא תמצאו אפילו צימר אחד שאיננו קסום.

ועכשיו – מסעדה סרבית קסומה:

צ׳ורבה וגיבץ׳. ממש קסום.

נכון לעכשיו בגוגל:
21000 צימרים קסומים
1040 מסעדות קסומות
51000 נוף קסום
32 ארוחות בוקר קסומות
53 בתי קפה קסומים
9 טיולי ג׳יפים קסומים
1 אירוח דרוזי קסום
1 אחמד קסום

במדור “עכבר העיר” של את האינטרנט של “הארץ” טוענים שחשיפת הפרשייה של טייגר וודס גרמה לכך שהוא עכשיו פחות מפורסם ממה שהוא היה לפני שחשפו את השערורייה.

האם חשיפת הפרשייה גרמה לכך שאנשים מחקו את טייגר וודס מהזיכרון שלהם?

ומה זה “סלבריטאים מפורסמים”? זה ההפך מ”סלבריטאים-אנונימיים-שרק-אמא-שלהם-מכירה”?

מוזר.

מתוך מאמר שהתפרסם היום באתר ‘הארץ’:

מוץ: הקליפה הדקה של גרעיני החיטה (וגרעינים אחרים), מדובר בפסולת.
תבן: הקש שנשאר בתהליך הדייש. גם כאן מדובר בפסולת.
בר: תבואה, החלק שבשבילו טורחים כל-כך הרבה.

מי שבורר את המוץ מן התבן הוא משועמם שמלכתחילה היתה לו ערימה של זבל ועכשיו הוא מיין את הזבל לשני סוגים.

“אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.”

“מילה” היא פרוצדורה כירורגית.

“ברית מילה” היא טקס יהודי.

לידיעת הקוראת נטשה מוזגוביה והקורא עמוס שוקן: חג ההודייה נחוג כל שנה בארה״ב ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר, במטרה מודעת שיהיה תחילתו של סופ״ש ארוך ותחילת עונת הקניות לכריסטמס.

ניידת משטרה מפעילה סירנה בשביל להתקדם בפקק. הניידת מתקדמת 10 מטר, הנהג מחנה את הניידת במקום אסור לחנייה (גם אדום לבן וגם בתחום האסור לחנייה לפני צומת). הניידת מחנה במרחק רב מהמדרכה, והשוטרים יורדים מהניידת ומתיישבים בבית הקפה. בתמונות אפשר לראות את הניידת חונה בצורה עבריינית ובאופן המפריע לתנועה. חדי העין יוכלו להבחין בשלושה שוטרים יושבים מתחת למנוע של המזגן על המדרכה מימין.

אם לדובר מטעם המשטרה יש הסבר לתופעה הזו, אפרסם אותה כאן.

התקינות הפוליטת עושה ב’הארץ’ שמות

מה יש? הירשזון יעלב אם יגידו לו “שמן”?

ניידת משטרה שמספרה “מ-80-647” חונה באדום לבן, שני גלגלים על המדרכה ברחוב נחלת בנימין, בין יהודה הלוי לדרך יפו.

שום פעילות משטרתית לא מתבצעת במרחק נראה לעין, בוודאי לא פעילות דחופה שלא מאפשרת העמדה של הרכב בחניון מוסדר שנמצא מטרים ספורים אחרי הניידת.

כמובן שלשוטר לא אכפת, וכנראה גם לא למפקדיו. הוא הרי לא ייקנס על ההפרעה לתנועה והעבירה על החוק.

כרגיל, אם למשטרה יש הסבר/תגובה לעניין, אני מתחייב להביא אותה כלשונה.

בתמונה אמורים להופיע הנאשמת ובן זוגה, הנאשם אף הוא.

ואתם ילדים חביבים, זהו את בן הזוג וצבעו אותו בצבעים עליזים.

רכב של אגף שאיפ״ה של עיריית הרצליה עומד עם מנוע מונע אבל בלי נהג על יד ההגה (עבירה מספר 1), ברחוב משכית (סמוך לבנק הבינלאומי) באיזור התעשייה של הרצליה.

הרכב, שמספרו 37-751-64, עומד באדום-לבן (עבירה מספר 2), הרחק מהמדרכה (עבירה מספר 3) ומפריע לתנועה (עבירה מספר 4).

אף אחד לא יתן לרכב הזה דו״ח, הרכב של אגף הפיקוח של העירייה, וכנראה שהנהג סבור שהחסינות מתירה לו הכל.

הרכב הזה כבר כיכב כאן בעבר, כנראה שלעיריית הרצליה לא ממש מזיזה העבריינות הבריונית של עובדיה.

אם העירייה רוצה להגיב לעלילות הרכב הזה במקרה דנן ובמקרה הקודם, אני מבטיח להביא את תגובתם כלשונה.

צולם בשכונת התקווה ביום שישי.

ניידת משטרה שמספרה “מ 33-138” חונה באדום לבן. שום פעילות משטרתית לא מתבצעת באיזור הנראה לעין.

לא ברור למה הניידת עוברת על החוק במקום לחנות בחנייה מוסדרת.

אם המשטרה תבחר להגיב לגבי האירוע הזה, תגובתה תובא כאן כלשונה.

נניח שאתם גולשים באתר חדשות של חרדים ונתקלים בכותרת הזו:

מה אתם מבינים מהכותרת הזו? שלאבא של הרבי מבעלזא יש יום הולדת שישים במזל טוב.

אז זהו, שלא. זו כותרת המשנה:

אגב, למרות שכותרת המשנה מודיעה על “טיש מיוחד ומרגש”, משל כבר נערך אותו הטיש, מסתבר שהטיש הוא מרגש למפרע:

האמנם חילונים ממאדים וחרדים מנגה?

או שגם לחרדים אסלים הניסוח הזה נשמע עקום?

אם יש חרדים בקהל אני אשמח לשמוע.

רק ככה ישראל מחוקקת ואוכפת חוקים.

עכשיו צריך לגרום לארה״ב ללחוץ על ישראל לאכוף חוקים הנוגעים לאיסוף קקה של כלבים על ידי בעליהם, ואת החוק שאוסר נסיעה עם טרקטורון בחוף הים.

“לצערי בתקופת הרמטכלות קרו כמה דברים שאני בתמצית אגיד אותם במילה אחת – חטא היוהרה” – משה יעלון בראיון בבאר שבע, פותח את הפה על תפקודו של דן חלוץ בזמן מלחמת לבנון השנייה.

קודם כל – “חטא היוהרה” אלה שתי מילים, ולא מילה אחת.

שנית, המלחמה פרצה ב12 ליולי 2008, שנה וקצת אחרי כניסת חלוץ לתפקיד. לא שחלוץ צנח לתפקיד משום-מקום, קודם הוא היה סגן הרמטכ״ל, ולא שיש לי הרבה מילים חמות להגיד על חלוץ, אבל חשוב לזכור שהכנת הצבא למשימות שלו, הכנת הימחי״ם וכו׳ הם משימה רב שנתית.

אם היה כשל בהיערכות הצבא, ברור שגם מי שעמד בראש המערכת שנה קודם למלחמה נושא באחריות כלשהי. הרי אף אחד לא קונה את זה שיעלון עזב את הצבא במצב מושלם וחלוץ רוקן את הימחים בשיטתיות והיפנט את כל המפקדים לשכוח מה שיעלון לימד אותם.

לא ברור לי למה ועדת וינוגרד לא אמרה כלום בהקשר הזה על יעלון ועל מופז (שהיה שר הבטחון במשך 4 שנים לפני פרץ), אבל עוד יותר אני תמה על הגמל הזה, יעלון, שמתעקש להצביע על דבשות של אחרים תוך התעלמות מהדבשת העצומה שהוא נושא על גבו.

אין בליבי ספק, יעלון הוא אחד האנשים הטיפשים וקצרי הראות ביותר בפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם. מפחיד לחשוב שבמדינת ישראל טיפוס כל-כך טיפש יכול לעמוד בראש המערכת.

עדכון 1/11/2009 – מסתבר שגם דן חלוץ עלה על האירוניה בהתבטאות של יעלון.

נציגת מיקרוספט בישראל השיקה, במקביל לשאר העולם, קמפיין פרסום למערכת Windows 7 החדשה.

הפורמט של שלטי החוצות מביא שני מוצרים, לכאורה אחד יותר מתקדם מהשני, והמסקנה שהצרכן צריך להגיע אליה היא שגם Windows 7 מתקדם יותר, באותו האופן.

“אנציקלופדיה —> ויקיפדיה, פשוט יותר מתקדם”
(צולם בכביש חיפה צפון, לפני גלילות)

מיקרוסופט משווה את ההתקדמות בין “אנציקלופדיה” ל”ויקיפדיה” וקובעת שעל ציר ההתקדמות, ויקיפדיה עדיפה על אנציקלופדיה. ומה על האנציקלופדיה Encarta מבית מיקרוסופט? האם מיקרוסופט טוענת שהצרכן צריך להעדיף את ויקיפדיה על פני אנציקלופדיה של מיקרוסופט?

האם גם צריך להבין מההשוואה שמיקרוסופט טוענת שמוצר שמתפתח בצורה קהילתית (ויקיפדיה, תוכנות קוד פתוח וכו׳) עדיף על מוצר שמתפתח בצורה המסורתית-ריכוזית (אנציקלופדיה, חברה לפיתוח תוכנה וכו׳)?

מתרגמים את הפלט בכספומט גם לשפת האינואיט:

וגם לא בטוחים שהלקוחות שלהם יודעים שמאה היא כפולה של חמישים:

בחירת מילים תמוהה של ‘הארץ’:

Sideshow Bob מהסימפסונים

סטנלי פישר בכנס קיסריה  (צילום יוסי זמיר)

עוד אחד שלא ממש מבין שהוא חלק מתהליך קבלת ההחלטות ואחראי במישרין ל"מצב":

למי בדיוק מפנה שר התיירות את קריאתו?

מעניין שעל הכתבה הזו עמלו שלושה אנשים, ואף אחד לא שאל את כבוד השר מה חלקו במצב העניינים ומה הוא עשה מאז כניסתו לממשלה בשביל למנוע אירועים כאלה.

ובהמשך:

סליחה???

ולמה על זה לא חשב אף אחד משלושת האנשים החתומים על הכתבה להפנות שאלה לשר התיירות או לשר המשטרה?

האם שר המשטרה מתערב בחקירות פרטניות של המשטרה? חשבתי שתפקידו של שר הוא להתוות מדיניות לגופים שבאחריותו. מסתבר שהשר לבטחון פנים מנהל את המשטרה ברמת הצוות. ברור אם כן למה המשרד הזה לא ממש מתפקד.

רכב של אגף “שאיפ״ה” (שיפור, איכות, פיקוח הסביבה) של עיריית הרצליה חונה על המדרכה. חלקו הקדמי של הרכב בולט לכביש, במקום המסומן באדום-לבן, באופן שחוסם חלק מנתיב התנועה.

הרכב מחנה על גבי שיפוע במדרכה שנועד לאפשר לנכים לעלות עם כסא הגלגלים על המדרכה. בקרבת מקום יש מקומות חנייה שמורים לנכים (מסומנים בכחול בתמונות).

מספר הרכב: 37-751-64

אם יש לעיריית הרצליה הסבר שמצדיק את העבירות וההפרעה לתנועה, אני אשמח להביא אותו כאן.

הרכב הזה (או דומה לו) של העירייה חונה באופן הזה לעיתים קרובות.

ברדיו ובטלביזיה רץ עכשיו קמפיין שאומר:

מאז תחילת השנה נהרגו כך-וכך אזרחים. הממשלה קבעה רף עליון של 375 הרוגים בתאונות דרכים השנה. אסור לנו להגיע למספר הזה

מצד אחד מאוד רציתי להיהרג השנה בתאונת דרכים. מצד שני, בכ״ז, זה ביבי שמבקש ממני להיזהר. בשביל לא לבאס את ביבי אני אדחה את הנהיגה בשיכרות לאחרי הסילבסטר.

כמו כן מעניין אותי מה פשר המילה “אזרחים” בקמפיין הזה. אם יתברר שהיו 378 הרוגים, שמתוכם שני פועלים זרים (עם כינור גדול), תייר אחד ופליט מסודן? זה יחשב בעיניהם בתור “עמידה ביעדים”?

שוב הנשיא מדמיין שהנתינים שלו ניחנו בזיכרון קצר.

מעניין אותי לדעת באמת האם פרס חושב שבשיבתו כשר לשיתוף פעולה איזורי, כשר הבטחון, כשר האוצר, כראש הממשלה, כיו״ר האופוזיציה ובשאר תפקידיו בהנהגה במאתיים השנים האחרונות הוא קידם במשהו את המאבק בפשיעה למקום גבוה יותר בסדר העדיפויות הלאומי.

צולם ע״י יעל

אם כבר להנציח את מנהיגנו בירק, אגב, הייתי הולך על “דלעת ביבי קלבסה” או משהו דומה.

מתוך האתר The fun theory.

כנסו עכשיו

כנס בקר

תמיד כשאני שומע את שמה של מרסדס סוסה, שילוב של שני כלי רכב שונים כ״כ, אני חושב על על הפסוק מאיוב “חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל”. גם נשר וגם יתוש.

עד היום לא שמעתי על האדון יהודה נסרדישי, אבל אם הוא התבטא בצורה כזו אז אני בעד שיעוף כבר עכשיו.

עכשיו בערוץ ההיסטוריה טלי ליפקין-שחק מראיינת את יואל שרון, מ״פ צנחנים שנפצע במלחמת יום-כיפור, שואלת “יש רגעים שאתה מתגעגע ליכולת ללכת?”

מיכל זוארץ לא היתה שואלת את זה טוב יותר.

ככה נראה יל״ג לפי ‘הארץ’:

(כמה אירוני שהכותרת של המאמר היא “י״ל גורדון לא היה ולא נברא")

וככה יל״ג נראה באמת:

הקריקטורה של ‘הארץ’ היא למעשה א.ד. גורדון, שנראה ככה:

נשיא המדינה דב נבון:

תעשו לעצמכם טובה, אל תקנו מזגן LG ולא שום מוצר אחר שהשירות שלו הוא בחברת דיגיטל סרביס.

שירות מזעזע, אנשים עם ראש קטן, טכנאים בלי הבנה בסיסית בחומר.

זוועה.

אם אני אספר מה שעוברי עלי איתם אני רק אתעצבן עוד יותר. אז קחו את המקרים להלן, חברו אותם ביחד ותקבלו משהו שדומה למה שהם מעבירים אותי: אחת, שתיים, שלוש, ארבע.

(למקרה שאתם גוגל: דיגיטל סרוויס digital service מזגן מזגנים אל ג'י)

אני לא יודע למה אני ממשיך להתעצבן על ‘הארץ’ וממשיך בכלל לקרוא אותם. אולי בגלל האינרציה, אולי בגלל שעם כל החסרונות שלהם, המתחרים שלהם הרבה יותר גרועים, ו’הארץ’ הוא בכל זאת ספק החדשות הטוב ביותר בעברית. הוא בכ״ז העיתון שבו חגיגות אסף רמון היו המתונות ביותר (גם אם לא מתונות מספיק).

‘הארץ’ הפך לסוס עם שלוש רגליים. המתחרים הם סוסים בלי רגליים בכלל.

מה עדיף? סוס עם שלוש רגליים או בלי סוס בכלל?

אולי כדאי להנתק מהם כמו שהתנתקתי מ-YNET.

לא יודע. דילמה קשה.

‘הארץ’, שהפך מעיתון רציני לעיתון הפיקנטריה-והפכים-הקטנים-מהעולם, מביא (בעמוד הראשון באתר) ידיעה על תקרית שמעורבים בה מכנסי ג׳ינס מתוצרת סין.

בידיעה מדווח שהכיתוב “בשם אללה הרחמן והרחום” רקום על המכנסיים, אבל התמונה מראה ריקמה שאומרת “אלקודס” בערבית (בפרסית העיר נקראת “ירושלים”).

ערבים, פרסים, שמרסים. מה ההבדל? כולם אנשים חומים ופרימיטיבים שכותבים באותיות המשונות האלה ולא שמעו על המצאת המים והסבון.

בין עיתונאים לבין מקורותיהם קיימת הבנה לא כתובה שלפיה המקור יכול לבקש מראש שדברים הנאמרים בינו לבין העיתונאי יישמרו שלא לציטוט או שלא לייחוס ואותו עיתונאי יכבד את הבקשה.

על ידי קיום ההבנה הזו יכול המקור לתת לעיתונאי רקע להבנת הסיטואציה, טיפים לגבי מקורות מידע אפשריים נוספים ועוד פרטים, שחשיפתם בתקשורת ויחוסם למקור תגרום נזק לאותו המקור.

ההבנה הזו משרתת את העיתונאי (וע״י כך את צרכני החדשות). היא מיועדת לייעול עבודת העיתונאי ואמורה לקרב אותו לחשיפת האמת. יחד עם זאת מדובר בהסכם עם השטן, והעיתונאי צריך לעשות בו שימוש מאוד-מאוד מבוקר ומצומצם. רק לאותם עניינים שפרסומם, אפילו ללא ייחוס, חשוב לאינטרס הציבורי במידה שמצדיקה דרישתו של המקור לחסיון.

אהוד ברק ידוע כמי שדורש מעיתונאים חסיון מלא על כל מה שהוא מוציא מהפה. גם אם מדובר על דברים ששום נזק לא ייגרם אם הם יימסרו בשם אומרם. לצורך ושלא לצורך, אהוד ברק דורש מעיתונאי החצר שלו מיסוך מלא על כל מה שהם שומעים ממנו. מין סוג של זאב-זאב רפלקסיבי.

מעילעול באתרי החדשות היום, נראה שיחסי אהוד ברק והעיתונאים עלו שלב:
1) נראה שאהוד ברק דורש את החסיון המלא גם כשהוא מוציא הודעה לעיתונות. בדוגמאות המצורפות למטה אפשר לראות בשלושה כלי תקשורת שונים שימוש חוזר בביטויים מסויימים מאוד. לא סביר שהצירוף של שלושת הביטויים האלה חוזר בצורה מקרית בכל שלושת כלי התקשורת. נראה שמדובר בהודעה אחידה לעיתונות שנשלחה למערכות של כמה כלי תקשורת.
2) העיתונאים עושים לעצמם עבודה קלה תוך שהם שוחקים את הכוח של הכלי של החסיון העיתונאי ובד בבד משמשים שופר אוטומטי לאהוד ברק.

אחד התפקידים של עיתונאי הוא לברור לקורא את הבר מהמוץ ולעזור לו להבין את המציאות. במקום להעמיד את השר הפטפטן במקומו ולהגיד לו שאין מקום למיסוך המקור כשמדובר בהודעה לעיתונות בלי שום ערך אמיתי, העיתונאים הקטנים בדוגמאות שלמטה פשוט מעבירים את הרעש של אהוד ברק כלשונו, בלי שום בקרה לגבי חשיבותו או ההצדקה של הדרישה למיסוך זהות המקור.

חדשות ערוץ 10:

ידיעות:

מעריב:

אז

והיום

צולם בתחנה מרכזית חדשה ת״א. בהתחלה הפלואורוסנט מסתיר את השורה העליונה ולא הבנתי מה הקטע. האם הסיגריה הותיקה עושה קאמבק או שמדובר בקיוסק שלא הצליח להיפטר מהסטוק מאז שנות השישים?

שאני אבין: האם פרס הוא לא האדם שישב בהכי הרבה מוקדי קבלת החלטות בישראל במאתיים וחמישים השנים האחרונות?

האם אין לו שום קשר ו/או אחריות לכל מה שיכול להיות מוגדר כ”מצב” במדינת ישראל, מהחינוך ועד הביטחון, ממפלס המים בכינרת ועד מצב התחמושת בימחי״ם, מהמדיניות הגרעינית של ישראל ועד… מדיניות ההגירה של ישראל?

שמעון פרס איננו חיזר שהגיע עכשיו מכוכב אחר לכהן כנשיא במדינת ישראל והוא לא הוצנח לשם מעמדת עסקן בדרג ביניים.

אם לשמעון פרס יש טענה לגבי אספקט כלשהו של המציאות, יתכבד ויפשפש לגבי אחריותו האישית למצב.

עוד כשהאופנה הזו פרצה לחיינו, לפני כעשור, היא נראתה לי מוגזמת, דביקה ומלאכותית.

ילדים שנפרדים ביום שישי מחבריהם ביציאה מבית ספר בחיבוקים וטפיחות על השכם כאילו הם לכל הפחות יצאים לקרב ומי-יודע-אם-יתראו-שוב.

עכשיו צריך רק להנדס איזו מחלה שתגאל אותנו מהמנהג לקרוא לכל זר בכינויים “גבר” ו”אחי”.

תבינשיקה, אחי! (צילום אילוסטרציה)

לכו לסלימי. ייחסך ממכם מפח הנפש.

הרבה דיו וירטואלי נשפך בחודשים האחרונים בנושא חוק המאגר הביומטרי. הדבר היחיד שלא מוזכר בדיונים האלה הוא שלמדינה כבר יש מאגר ביומטרי ושהמאגר הזה כבר פרוץ בחלקו. לא סתם פרוץ, אלא מוגש לציבור באופן רשמי. לא צריך אפילו להיות איזה האקר בשביל לקבל נתונים מתוכו.

כאשר דורש עבודה מגיע לראשונה ללשכת התעסוקה, נלקחת ממנו טביעת אצבע, כך שיוכל להתייצב מול המכונה האוטומטית ולא יצטרך לחכות בתור לפקיד.

בפעם הבאה מגיע דורש העבודה ללשכה, מקיש את מספר תעודת הזהות שלו ומייד המכונה מברכת אותו לשלום תוך ציון שמו על המסך. השם מוצג אחרי שהוזן מספר תעודת הזהות ולפני שנסרקה טביעת האצבע.

כלומר – אם אתם רוצים לדעת אם פלוני נרשם בלשכת התעסוקה, כל מה שאתם צריכים לעשות זה להגיע לאחד המסופונים האלה ולהקליד את מספר תעודת הזהות שלו.

אם יש בידכם את מספר תעודת הזהות של מישהו ואתם רוצים לדעת מה שמו, גשו אל אחד המסופונים, הקלידו את המספר, ואם אותו אדם נמצא במאגר תקבלו את שמו, ולא צריך אפילו לזייף טביעת אצבע בשביל זה.

אחרי שוידאנו שאותו אדם נרשם פעם בשירות התעסוקה כל מה שאנחנו צריכים זה איזה האקר נבון שיודע איך לחלץ משירות התעסוקה את טביעת האצבע של אותו אדם. אפשר גם להשתמש בשירותיו של איזה משת״פ בתוך שירות התעסוקה.

לחלץ את מרשם האוכלוסין ממשרד הפנים, כמו שיודע כל מי שהשתמש ב-EMULE, זו לא בעייה גדולה. אפשר להניח שניתן באופן דומה למצוא את המאגר הביומטרי של שירות התעסוקה.

האמת שעדיין לא גיבשתי דעה אם מאגר ביומטרי הוא טוב או רע. לדעתי הוא בעיקר מיותר. אם אני מבין נכון את טיעוני התומכים בחוק, המאגר יסייע באיתור פושעים. אבל בשביל לסייע באיתור פושעים צריך משטרה.

כבר היום, כשעדיין אין מאגר ביומטרי ארצי, המשטרה לא מגיעה לזירות פשע ולא מנסה לאתר טביעות אצבעות. למשטרה יש מאגר טביעות אצבע של עבריינים מוכרים. אילו המשטרה היתה שולחת חוקר לקחת טביעות אצבע מבתים שנפרצו אפשר היה לאתר לפחות עברייני רכוש חוזרים ואפשר היה לאתר קשרים בין אירועי פריצה שונים, גם אם לא בוצעו על ידי עבריין מוכר.

למשטרה היום אין שום עניין בהצלבת המאגר שברשותם מול טביעות אצבע בזירות פשע, אז איזו תועלת תצמח אם המאגר הזמין למשטרה יהיה גדול יותר?

נגיד שאתם רוצים לאכול משהו שאתם לא יודעים איך קוראים לו. כשתטעמו אותו תדעו שזה המאכל אליו ערגו היהודים אלפיים שנה, אבל עד שתראו את אותו מאכל אתם לא יכולים אפילו להגיד אם מה שמתחשק לכם הוא מבושל או אפוי, מטוגן או צלוי.

מה שאתם צריכים במצב כזה הוא כופתאה גדולה, עשוייה עוף וקמח-חומוס, מבושלת במרק צהוב עם תפוחי אדמה. או במילה אחת – גונדי. ועדיף אצל סלימי.

יחי ההבדל הקטן:

כופתאה נערצת	מנהיג נערץ

באופן רשמי תפקידו של הירק הזה הוא לנקות את הפה בין ביס לביס, ככה שאפשר יהיה להנות מכל ביס מחדש. אישית, כשאני אוכל גונדי אצל סלימי אני מעדיף לנקות את החיך בין ביס לביס בעוד ביס של גונדי.

עוד בתפריט – אורז בשלל צבעים עם רוטב זבזי בצד, שיפודים רגילים וביום שישי “אָש”, שזה מין תבשיל אורז-קציצות-תמרהינד-רימונים. הכל טוב מאוד, אבל הגונדי הוא הכדור שבכתר, הכופתאה שבקצפת, הקרם-דה-לה-גונדי. מבחינתי אפשר להחליף את המגן-דוד בדגל בציור של גונדי ובשמחת תורה לשים גונדי על הדגל במקום תפוח.

אצל סלימי, כמו בכל מסעדת פועלים טובה, בשעות הלחץ תמצאו את עצמכם חולקים שולחן עם אנשים שאתם לא מכירים. אני, למשל, אכלתי שם בפעם האחרונה בחברת השאה הפרסי.

“הרואה מלך מאומות העולם מברך
ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם”

לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה בטמקא על ליגת החרשים שניצלה מסגירה בזכות תרומה של קופ״ח מכבי:

בעקבות כתבת ynet על ליגת הקט-רגל לחירשים, שחשפה את הקשיים התקציביים בפניה היא עומדת, החליט מנכ"ל 'מכבי' לעשות מעשה ולהקצות 50 אלף שקלים לטובת המשך קיומה: "הסיוע חשוב לנו ברמה הערכית ואנו גאים להעניק אותו"

שלחתי טוקבק מעוצבן והוא לא אושר לפרסום. בהתחלה לא הבנתי למה, אבל אחרי כמה ימים נפל האסימון. זה בגלל המילים “בעקבות כתבת ynet”. בגלל שהחשיפה וה”הצלחה” רשומות על שמם, הם לא יפרסמו טוקבקים שמטילים ספק בחסות הזו. טוב, בשביל זה יש לי בלוג.

כמבוטח בקופת חולים מכבי וכמתנגד להתנדבות באספקת שירותים שהמדינה צריכה לספק, יש לי הסתייגות בשני מישורים מהתרומה הזו (ומתרומות רבות אחרות):

1) האם קופת חולים מכבי מפעילה קרן תרומות מכספי המבוטחים? כמה שקופה הקרן הזו? האם יש קריטריונים לקבלת תמיכות או שזה לפי הקריזה של המנכ״ל? איך זה שמצד אחד המדינה אומרת שאין כסף, ומצד שני המדינה מעבירה לקופ״ח מכבי כסף ומכבי מעבירה לליגת החרשים? האם מהלך כזה היה מתקבל באותה הבנה אילו הגוף הנהנה מהתרומה של קופת חולים היה, למשל, “הקרן להכנסת כלה שעל יד מוסדות חסידות גור”? עד כמה שזכור לי, בזמנו המבקרת היתה עסוקה עד מעל הראש עם כל מיני קומבינות שעשו שרי הפנים של ש״ס עם הרשויות המקומיות. הם פתחו מסלול עוקף משרד החינוך והעבירו מימון לרשת החינוך של ש״ס דרך תקציב משרד הפנים. עכשיו משרד הבריאות מעביר תקציבים למטרות ספורט דרך קופ״ח מכבי. מה ההבדל?

2) באופן עקרוני אני נגד התנדבות בנושאים שבהם המדינה היא שצריכה לממן ולתחזק. כל מתנדב משמר-אזרחי גוזל את פרנסתה של משפחה של שוטר. מה שהמתנדב עושה בחינם יכול השוטר לעשות בשכר. מתנדב במכבי האש גוזל את פרנסתה של משפחת כבאי. מתנדבי מד״א גורמים לשחיקה בשכרם של הפראמדיקים, כי אם יש אנשים שמוכנים לעשות את העבודה בחינם, אז למה שישלמו שכר הוגן לעובדים?

יקפצו עכשיו חכמים ויגידו “אה, רגע, אבל למדינה אין כסף לממן את כל הדברים האלה”. שטויות. למדינה יש יותר מדי כסף. עד כדי כך יותר מדי כסף שמרוב שהיא לא יודעת איפה לשים אותו היא ממציאה כל מיני תקנים מוזרים:

"ייבוא השופרות ממרוקו החל עוד בשנה שעברה, ולא ידענו איזה ברוך גדול זה", אומר ל-mynet אריה לוין, ראש המחלקה לתשמישי קדושה ורבה של צפון תל אביב

יתכבדו נא ראש הממשלה והמריונטה שלו במשרד האוצר, ויבטלו את התקן של “ראש המחלקה לתשמישי קדושה” ברבנות תל אביב, את התקן של “עוזר לענייני פרוכת” לראש מחלקת תשמישי קדושה במועצה הדתית חבל עדולם ואת תקן “יו״ר הוועדה למתן היתרים ליבוא לולבים” ברבנות הראשית של נס ציונה. בכסף שיתפנה מהחסכון השנתי בשכר אפשר יהיה לפתוח 100 ליגות קט רגל לחרשים ומספיק תקנים לשוטרים בשביל למגר את הפשע המאורגן וגם לשלוח שוטר לכל ילד שלא אוכל סלט.

אם לא תאכל יבוא שוטר ויאכל אותך (צילום אילוסטרציה)

ולמה צריך "רב-של-צפון-תל-אביב"? נניח שאדם יושב במסעדה ברחוב הברזל בצפון תל אביב במהלך שנת שמיטה, וכשמגיעה מנת צלעות החזיר לשולחן הוא מבין שברוטב יש חמאה ושום. אם יש מצווה בה הוא מהדר זו מצוות שמיטה, והוא לא יכול לשאת את המחשבה שהשום הוא מהיתר מכירה. בשבילו רק יבול נוכרי! וגם יש לו חשש שהחמאה היא חלב עכו״ם ולא חלב ישראל. אז בשביל זה הוא צריך רב-של-צפון-תל-אביב? הוא יכול הרי להתקשר לרב של תל-אביב-רבתי ולשאול!

לפני שמבטלים את התפקידים האלה שאף אחד לא ינסה לספר לי שאין כסף לליגת קט רגל לחרשים ולתקנים לשוטרים.

את הפלודה אני מכיר בשתי גירסאות.

הגירסה ההודית היא מין מילקשייק משודרג עשוי בכמה שכבות. בתחתית יש שכבה של מי ורדים, מעליה שכבה של זרעי כוסברה מונבטים, מעליה קולפי רך מעורבב עם נודלס ומעליה קולפי במצב צבירה יותר "גלידתי". מי שרוצה להתרשם, אני ממליץ על מסעדת מהראג׳ה ברחוב הרצל 87 ברמלה.

הגירסה הפרסית, "פלודה שיראזי", שלשמה התכנסנו, היא צנועה יותר. בגירסה הפרסית מדובר על מין ברד ממותק עם אטריות דקות, כנראה אטריות אורז, מתובל במי ורדים.

בתל אביב יש כמה מקומות שמוכרים פלודה שיראזי. עד כמה שזה ישמע מוזר לגבי מוצר כל כך בסיסי (מים-סוכר-אטריות), יש הבדלים ניכרים באיכות. אצל חלק זה מתוק עד זרא, אצל אחרים זה טובע במי ורדים. המקום המומלץ, מבחינתי, לצרוך פלודה מאוזן הוא אצל חוביאן בלוינסקי 38. אפשר להוסיף לפלודה סירופ אדום (מיותר) או חמוץ (בסדר). אני מעדיף את הפלודה נא.

חוביאן זה, הוא בכלל חנות פיצוחים-תבלינים-פירות יבשים. את הפלודה הוא מחזיק רק בין שבועות לשמחת תורה. למה? ככה. אז תזדרזו. את הפלודה הבינוני אפשר לקבל במקומות שונים באלנבי במשך כל השנה, אבל עדיף לוותר.

את חוביאן אני מעדיף על מתחריו מכמה טעמים. בעיקר בגלל גישת ה"בלי חכמות" שלו. כל המחירים מוצגים בצורה מאירת עיניים, הוא לא מנסה להציג את הסחורה שלו כאילו היא אורגאנית, וכל התוצרת אצלו נקייה (כלומר – לא תגלו פתאום אפונה מעורבבת בשומשום שקניתם).

אם אתם כבר אצל חוביאן, אחרי שהתקררתם עם הפלודה קנו מהתאנים המיובשות. לא אלה הפחוסות המוכרות לנו, לכו על התאנים הקטנות (גודל של ענב גדול בערך), מיובש לגמרי ובצורה של תאנה. אפשר לקנות גם דובדבנים, שזיפים, חמוציות ושאר פירות מיובשים עם או בלי תוספת סוכר. מכניסים את הפירות לכלי, ממלאים אלכוהול לבחירתכם (וודקה, עארק וכו') עד כיסוי הפירות. מוכן אחרי שבועיים.

ועל זה נאמר "די! באמאש׳ך?"

זה כאילו בניגוד לבתי עסק אחרים שבהם אם חרש מבקש עזרה מהצוות אז עושים לו דווקא ועונים לו בלחישות?

צולם בסופר-פארם באזה״ת הרצליה.

מתוך 'הארץ':

"משרד החוץ המצרי מחה היום (ראשון) בפני גורם בשגרירות ישראל בקהיר בעקבות פציעתו בשוגג של חייל מצרי מאש ישראלית בשבוע שעבר. הגורם, ששמו לא פורסם, זומן לפגישה מיוחדת בעניין. בקהיר דורשים שישראל תתנצל על התקרית."

הא???

במיוחד שבהמשך מביאים את תגובת צה״ל:

"בצה"ל רואים בתקרית טעות והבהירו כי אין עוינות בין הצדדים. לדברי הצבא, באחרונה מתקיים תיאום הדוק יותר בניסיון למנוע הברחות באזור. גם במקרה זה, החלו צוותים משותפים מטעם צה"ל והצבא המצרי לחקור את האירוע."

עדיין לא התנצלו על הדבר הזה? למה צריך לחכות שהמצרים "ידרשו"? למה אי אפשר היה לשלוח על המקום איזה דיפלומט רם דרג להביע את צערו על התקרית, גם בפני המצרים באופן רשמי וגם שיתייצב אצל המשפחה ויביע צער אישי על האינצידנט???

חמורים. אין לי מילה אחרת.

לכל מי שמקבל עדכונים מהבלוג באמצעות המייל, שלום רב.

ככלל, המנויים בבלוג נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

• את חלקכם אני מכיר אישית.
  • תת קבוצה: חלק מאלה שאני מכיר אישית נרשמו לבלוג אחרי לחץ לא מתון מצידי.
• את חלקכם אני מכיר באופן וירטואלי בלבד.
• את חלקכם אני לא מכיר בכלל.

בזמן האחרון אני כותב קצת יותר בבלוג ואני חושש שהעדכונים במייל על כל שטות הם לטורח על חלקכם, ולפחות אלו שנרשמו לבלוג בגלל הניג'וסים שלי היו מעדיפים שלא לקבל אותם. על חלק מהפוסטים בזמן האחרון אני לא שולח עדכונים, כי הם נראים לי לא משמעותיים במידה מספקת.

היות והקצב בבלוג מתגבר, והיות ואני עומד לפצוח במדור ביקורת מסעדות ומאבקים צרכניים שלא בהכרח מעניינים את כולכם (רוב החברים בתת הקבוצה הם בכלל תושבי קנדה), אתם מוזהרים מראש ומוזמנים למחוק את עצמכם מקבלת העדכונים. אני מבטיח שאני לא אעלב. במקרה הכי גרוע אתם יכולים להגיד שעברתם לקרוא את הבלוג ב-RSS.

בכלל, לגוגל יש קורא RSS מצויין, ככה שממש כדאי לעבור אליו עם כל שאר התכנים שאתם צורכים באופן קבוע, גם בלי קשר לשינוי בבלוג.

אחרי "בייבי מוצארט" ו-"בייבי איינשטיין", גם זה הגיע (הלינק להשמעה מוצנע מעל הצילום של העטיפה של הדיסק)

לא נותר אלא לחכות ל-"בייבי מטאליקה" ו-"בייבי בוב מארלי"

עדכון: מסתבר שיש באמת "בייבי בוב מארלי", ועוד רבים ותמוהים אחרים. האיכות של הדבר הזה לא משהו.

מחכים למעלית וכשהיא מגיעה שואלים את אלה שבתוך המעלית אם זו מעלית עולה או יורדת.

בדרך כלל מסתבר שאלה אנשים שלחצו גם על הכפתור שמזמין מעלית עולה וגם על הכפתור שמזמין מעלית יורדת והם כמובן צריכים את המעלית בכוון ההפוך.

לא ברור לי איך מתאמנים לקראת תרגיל כזה. הרי בפעם הראשונה שנכשלים פשוט מתים. חייבים לעשות את זה מושלם בפעם הראשונה (ובעצם כל פעם).

מצאתי אצל אריאלי

בעקבות כמה קיטורים ששמעתי לאחרונה מחברים שיש בבעלותם דומיין ישראלי, המלצת המערכת לכל מי ששוקל לרכוש דומיין: תעשו לצמכם טובה ואל תרכשו דומיין ישראלי (co.il או org.il). הם יקרים יותר לקנייה ויקרים יותר לחידוש.

בדומיין ישראלי אין שום יתרון לעומת דומיין בינלאומי (com / net / org) ולעומת זאת הוא יקר יותר והשירותים המסופקים יחד איתו הם בתת רמה.

יש כל מיני סיבות לזה שישראלי יקר יותר, יכול להיות שחלקן מוצדקות. אבל היות ואין שום ערך מוסף לדומיין עם סיומת ישראלית, אני לא רואה סיבה לקנות דווקא ישראלי.

אגב, לטעמי קניית דומיין היא מעשה נבון. תמורת פחות מ-$10 לשנה (עבור דומיין בינלאומי) מקבלים את האפשרות לכתובות מייל מותאמות אישית. לעולם לא אבין את העסקים שמשתמשים בכתובות של ספק האינטרנט או של GMAIL. בין אם יש לכם פלאפליה או סוכנות ביטוח, מפעל לקרמיקה או חנות פיסטוקים, בטוח שאתם יכולים להשקיע $10 בשנה בשביל דומיין.

כאן אפשר לראות אם הדומיין שאתם אוהבים פנוי.

את הדומיין מומלץ לקנות ב-dreamhost. שימו לב שאתם קונים את הדומיין בלבד ולא חבילת אכסון (אלא אם כן אתם מעוניינים בחבילת איכסון…)

עשו לעצמכם טובה, כשאתם קונים דומיין, תתרחקו ממקום שנקרא GoDaddy. הפופולאריות שלהם לא מוצדקת. נשענת בעיקר על יחסי ציבור ולא על תמורה לכסף.

ולמי שתהה, לאור ההמלצה לעיל, למה הדומיין של הבלוג הזה הוא ישראלי – את הדומיין הזה רכשתי בתקופה שדומיינים ישראליים נמכרו לכל החיים בלי צורך לחדש.

'הארץ':

"תושבי המאחז בני אדם שבבנימין יפנו מרצון את הקראוונים במקום, כך מסתמן לאחר שמזכ"ל אמנה, זאב חבר, איים עליהם שאם לא יתפנו, הוא יפסיק לספק דלק לגנרטור ביישוב".

מזכיר לי את המנהג שהיה לנו בטירונות לצעוק בקול גדול "מחלקה 2 באש ובמים", ואז איזה ליצן היה מוסיף בלחש "רק לא במים קרים".

אני מקווה שלקראת ההתנתקות הבאה הממשלה תבין שלא צריך לשסות בחלוצים-דה-לה-שמאטע האלה את כוחות הבטחון. כל מה שצריך זה להבהיר להם שעם נסיגת צה״ל (השנוא עליהם כל כך ממילא), מופסקת אספקת הדלק, הממתקים וסמי ההזיה.

בדפדפן החדש של גוגל, ה"כרום", מובנה בודק איות.

מילים כמו "גוגל" ו-"ג׳ימייל" מסומנות כשגיאה. המילה "מיקרוסופט" מוכרת למילון כמילה נכונה.

גוגל רע, מיקרוסופט טוב.

חוצמזה, אחלא דפדפן. פשוט מצויין. ממליץ עליו בחום.

להורדה מכאן.

מחר זה קורה!

מחר בשעה 12:34, למשך שנייה אחת, השעון שלכם יראה את כל הספרות בין אחת לתשע בסדר הנכון.

12:34:56 7/8/9

מתקשרת מיכל מאחד ממוקדי המכירות של סלקום:

מיכל: שלום, מדברת מיכל מסלקום, רשום אצלינו שאתה זכאי לשירות "כוכבית 01" שנותנת לך מידע על תנועה ומכמונות מהירות בכבישים בין עירוניים.

אני: נחמד מאוד.

מיכל: אתה נוהג בכבישים בין עירוניים?

אני: לפי הצורך.

מיכל: השירות הזה כולל…

אני: את מודעת לזה שאמנם יש לי קו של סלקום, שאליו התקשרת, אבל זה קו ביתי, ולא טלפון נייד?

מיכל: אז אתה לא מעוניין?

היום התקשרתי למוקד שירות הלקוחות של סלקום עקב תקלה בתא הקולי.

נציגת השירות הודיעה לי שכחלק מהבדיקה היא תיאלץ למחוק את ההודעות מהתא הקולי וביקשה את רשותי לפעולה זו.

הסכמתי.

נציגת השירות שמה אותי על המתנה, וכשחזרה אמרה לי "היתה לך הודעה אחת חדשה, מעמית, הוא ביקש שתתקשר. ההודעה הזו נמחקה על ידינו".

תמהתי: "אישרתי לך למחוק את ההודעות, לא אישרתי לך להאזין להן!"

בתגובה ענתה לי הנציגה: "בכל מקרה… אתה רוצה לרשום את המספר? הוא השאיר לך מספר טלפון שתחזור אליו".

אהה! לא רק שהם מאזינים להודעות במשיבון שלי בלי ידיעתי, הם גם מתמלילים אותן ושומרים את התמליל.

בכלל, לא ברור לי למה לעובדי סלקום יש אפשרות טכנית להאזין להודעות הקוליות של הלקוחות.

לתשומת לב מי שמתקשר ללקוחות סלקום: אל תשאירו מידע חשוב במשיבון. לא סודות עסקיים, לא מידע רגיש ולא שום דבר שיכול לגרום לכם אי נעימות אם יפול לאוזניהם הכרויות של עובדי סלקום.

עדכון 23/6/2009:

שלחתי מייל לסלקום עם פרטי המקרה. אם תנוח עלי הרוח אני אעלה את נוסח המייל יותר מאוחר.

אם גם אתם מודאגים מהתנהלות זו של סלקום, אתם מוזמנים לכתוב אליהם ולבקש את תגובתם.

עדכון 24/6/2009:

התקשרה מישהי מפניות הציבור של סלקום ונשבעה שהם עושים כל שלאל ידם בשביל שלא יהיו תופעות כאלה, בלי קשר למקרה שלי, ושהנושא של פרטיות הלקוחות הוא בראש מעייניהם.

כמו כן אמרה שהמייל שלי עבר לכל הדרגים נותני השירות ושהנהלים ירועננו.

הבהרתי לה שהפתרון שאני מצפה לו הוא פתרון טכני שימנע מהעובדים את האפשרות להאזין ללקוחות, ושהדבר לא יהיה נתון למידת ההקפדה של העובדים על הנהלים. ביקשתי שתודיע לי אם וכאשר פתרון טכני כזה ייושם.

עד אז אני עומד בהמלצה שלי – אל תבטחו בפרטיות השיחה כשאתם מדברים עם לקוחות סלקום או משאירים להם הודעות, אל תסמכו על הפרטיות כל עוד אתם לקוחות סלקום. אם אתם מתעסקים עם מידע רגיש, תשקלו לעבור לספק סלולאר אחר.

סוכנות הידיעות הפלסטינית העלתה אגף בעברית באתר האינטרנט שלה, מה שהביא אותי לדפדף באתר המוזר הזה.

כותרת התמונה להלן: "דריכות ברחוב הפלסטיני לקראת נאום ראש הממשלה נתניהו".

אפשר לחתוך את המתח בסכין

אכן, מדובר ברחוב. אין ספק. וכנראה שזה גם רחוב פלסטיני.

באותה מידה אפשר לקרוא לתמונה "עשרות נהגי מוניות חוסמים את הרחוב הפלסטיני במחאה על פרישתו של צביקה פיק מצוות כוכב נולד". עם קצת מאמץ הם יוכלו להגיע לשפל של עורכי עיתון הארץ שהכתירו תמונה של גמד מקסיקני אוחז מקל בכותרת "עובדי משרד הבריאות מחטאים את הרכבת התחתית במקסיקו סיטי".

במדור הספורט יש ידיעה יחידה: כדורגלן פלסטיני טבע בחוף הים של עזה. כנראה התבלבל בענף הספורט בו הוא משתתף. ונעבור לידיעה בהרחבה.

]]> http://www.shmulik.co.il/blog/649/feed/ 0 http://www.shmulik.co.il/blog/635/ http://www.shmulik.co.il/blog/635/#comments Thu, 04 Jun 2009 15:42:45 +0000 ‫המערכת‬ http://www.shmulik.co.il/blog/?p=635

ביקור בשוק הכרמל הניב את התמונות הבאות:

גבינה בולגרית תוצרת טורקיה.

נשאר גבינה שוויצרית תוצרת צ'כיה?

איך כותבים "סביח" באנגלית?

סביח

ברכות חמות לבית משפט אנגלי שהוציא תינוקת מחזקת אמה בטענה שהאמא טיפשה מכדי לגדלה

אני מציע שורה של קריטריונים שיחייבו הפקעה מיידית את זכותו של הורה למשמורת על ילדיו. למשל:

• הסיע או הרשה להסיע ילד שאינו חגור בכיסא מתאים
• ביצע עבירת תנועה מסוכנת (עקיפה על פס הפרדה, חציית צומת באור אדום, החזקת פלאפון, נהיגה ללא רשיון או ביטוח בתוקף וכו') בזמן שהסיע ילד
• היה נתון במצב שכרות או תחת השפעת סמים בנוכחות ילד
• הרשה לאדם הנתון במצב שכרות או תחת השפעת סמים להיות במחיצת ילד
• היה במצב שכרות או תחת השפעת סמים במקום ציבורי
• השאיר כלי נשק בהישג ידו של ילד
• הרשה לכלב שבאחריותו להסתובב חסר השגחה או ללא רצועה או ללא זמם במקום ציבורי

ואלה רק הצדקות לביטול זכותו של הורה למשמורת על ילדיו (כולל אלה שעדיין לא נולדו) מחמת טימטום. יש עוד הרבה צידוקים אחרים שלא נוגעים לטימטום.

אני מקווה שהחלטת בית המשפט האנגלי לא תתהפך בערכאה גבוהה יותר, ושהתקדים הזה, והמהירות שבה התבצע ההליך, יחלחל למערכות משפט בשאר העולם.

צו איסור פרסום מוצא על ידי בית המשפט, לבקשת המשטרה, כאשר המשטרה חוששת שפרסום פרטים מסויימים יפגע בחקירה.

צו איסור פרסום מתנגש עם האינטרס הציבורי של חופש הביטוי, ולכן בית המשפט אמור להגביל את הצו רק לפרק הזמן ולעניינים שבהם פרסום חומר הנוגע לחקירה יפגע באינטרס הציבורי יותר מאשר הפגיעה בחופש הביטוי.

אולם היום בשעות הבוקר המוקדמות, ואולי אתמול בשעות הלילה, הודיעה המשטרה כי תערוך מסיבת עיתונאים בצהריים ובה תחשוף את פרטי החקירה שהיו חסויים עד כה בפרשת רצח דנה בנט, ובהזדמנות זו תסיר את צו איסור הפרסום.

אך אם החקירה הסתיימה, ואין עוד צורך בצו איסור הפרסום, למה לחכות עד הצהריים? ברגע שיש אפשרות לגילוי מידע מהחקירה מבלי שייגרם לה נזק, הרי שאין צורך בצו איסור הפרסום, והאינטרס הציבורי של חופש הביטוי גובר על צו איסור הפרסום.

אלא שהמשטרה רוצה קצת זרקורים, להרים את התדמית המרוסקת שלה. המשטרה, שלא מצליחה (ולא מנסה) למנוע כמעט שום פשע, נאחזת בהצלחה החלקית בפרשה זו בשביל להרים מעט את קרנה.

עם כל הכבוד למשטרה, ואין לי אליה כבוד כלל, חמש עשרה דקות התהילה במסיבת העיתונאים בצהריים לא שוות ערך לחופש הביטוי. משרה עלובה. ברגעים אלה בוודאי מצחצחים הקצינים את הנעליים, מבריקים את הכפתורים. הנהגים עושים פוליש-וקס על הטאסות של רכבי השרד שלהם. גיהוץ אחרון של הפס במכנסיים, למסיבת העיתונאים הזו הם יבואו מוכנים, והם יקדישו את כל הזמן והמשאבים הנחוצים על מנת להיות במיטבם ב-15 דקות התהילה שלהם.

חבל שאין עיתון בעל יזמה שדורש, בנסיבות שנוצרו עם הודעת המשטרה על מסיבת העיתונאים, שצו איסור הפירסום יוסר לאלתר. כל המידע הרי ממילא נמצא ברשות העיתונאים. איזו הצדקה יכולה להיות לפגיעה של חצי יום בחופש הביטוי? רק תאוות הפרסום של צמרת המשטרה?

בנתניה אסור להביא לחוף הים קופים ודובים. וגם גמלים, עיזים חזירים ותרנגולות.

לי זה לא מפריע, כי החלפתי את כל הגמלים שלי בבחורה סעודית מאוהל טוב, ועיזים מעולם לא היו הקטע שלי, אבל מה יעשה נתנייתי שרוצה להוציא לחופשה את התרנגולות שלו? במיתון של היום נראה לי מוגזם לצפות ממגדל עופות להוציא תריסר מטילות לבילוי בקניון.

על שוק הבהמות של נתניה לא חלות תקנות הקשורות לדובים. לעומת זאת, אם תרצו למכור את התאו או הגמל שלכם בשוק הבהמות של נתניה, תכינו 15 שקלים לאגרת מכירת תאו/גמל.

מתוך כתבה בטמקא:

קסדה בראש טוב: תלמיד תיכון מדרום העיר החליט ללמד לקח את חברו לספסל הלימודים, שלא החזיר בזמן את הקסדה ששאל ממנו.

התלמיד דקר את חברו ופצע אותו בראשו, ואילו הנער שנדקר השיב לו במתקפה משולבת בסיוע שלושה חברים.

עד כאן הכל ברור, צפוי ושיגרתי, אבל מכאן והלאה העניינים מסתבכים:

על פי כתב האישום, שהגישה לאחרונה פרקליטות מחוז תל אביב לבית המשפט, החבר שהשאיל את הקסדה, יצא עם חבר נוסף למועדון כדי לחפש את  משאיל הקסדה.

הוא לא אותר במקום, אולם כעבור מספר שעות הוא נמצא ואז התפתחה קטטה רבת משתתפים. בעל הקסדה בסיוע שלושה מחבריו נערכו מבעוד מועד למפגש האלים והחביאו בין השיחים שבסמוך למועדון מערוך וסכין מטבח.

מכתב האישום עולה כי השלושה הכו את משאיל הקסדה בראשו עם המערוך, הוא נדקר בסכין והושלכו לעברו בלוקים. התוקפים נמלטו מהמקום והותירו אותו פצוע.

משאיל הקסדה החליט לנקום וכעבור מספר דקות גייס שלושה חברים והחלו לחפש ברחבי שכונת מגוריהם את התוקפים. אחד מהם אותר סמוך לביתו והוא הוכה על ידם נמרצות.

יש שאלות?

גם למות צריך על פי חוק:

באתר ביטוח לאומי ניתן להוריד את טופס 5903 "בקשה לתגמול לתלויים באסירי ציון שנפטרו לפי חוק התגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם".

למות על פי חוק

]]> http://www.shmulik.co.il/blog/551/feed/ 2 http://www.shmulik.co.il/blog/424/ http://www.shmulik.co.il/blog/424/#comments Sat, 16 May 2009 23:40:57 +0000 ‫המערכת‬ http://www.shmulik.co.il/blog/?p=424

שואלים אותם "איך מגיעים לרחוב הירדן?" והם עונים "שני רמזורים לפני הפארק תפנה שמאלה".

בחינמון "ישראל היום" מיום חמישי פורסמה המודעה להלן:

דרושים יוצאי אתיופיה

מעניין איזה תפקיד מצריך כזה רקע. אני מניח שאין מדובר בתיאטרון המנסה לגייס שחקן לתפקיד אותלו.

מעבר לכך, המודעה הזו מדגימה את אזלת ידה של מערכת אכיפת החוק. מפרסם המודעה יודע שהסיכוי שמישהו ממשרד העבודה יחקור את הנושא כל כך קלוש, עד שאין לו בעייה לפרסם מודעה כזו.

מתוך חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה, סעיף 2 (איסור הפלייה):

(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו1986-, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה:

(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויים פיטורים.
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

מה הסיכוי ששר העבודה ישלח פקחים שיחקרו מה קורה אצל המעסיק הזה? מה הסיכוי שיוגש כתב אישום נגד המעסיק הזה? אין סיכוי. והמעסיק יודע את זה.

דוגמאות נוספות לעצלנות של רשויות אכיפת החוק ניתן למצוא לכל אורך ורוחב הרשת. פרסומים והצעות לא חוקיות מתפרסמות בלוחות החינם של הרשת ואיש לא חוקר. בלוח yad2 יש עשרות מודעות למכירת אופנועים "ללא ניירות". או במילים אחרות – גנובים. לפחות חלקם. המשטרה לא מנסה אפילו לבדוק מי מוכר כלי רכב "ללא נירות" ואיך זה שהמוכר מצלם את עצמו נוהג ברכב כזה, בזמן שברור שאי אפשר להעביר טסט ולהוציא ביטוח לרכב ללא ניירות, ובוודאי שאסור לנהוג בו.

מתאים לקיבוצים

רשויות האכיפה לא מבצעות את חובתן, אלא אם כן מאכילים אותן בכפית. שוטרים יושבים בתחנה ומחכים שפושעים יסגירו את עצמם, פקחי משרד העבודה לא זזים לשום מקום גם כאשר העבריינים מפרסמים את העבירות שלהם בעיתון יומי, פקחי משרד התחבורה לא יוצאים לנסיעות אקראיות במוניות ובאוטובוסים על מנת לתפוס נהגים עבריינים, פקחי משרד התמ״ת לא יצאו לבתי עסק מיוזמתם לתפוס סוחרים שלא מסמנים מחירי מוצרים. לא ברור לי למה מחזיקים כזה צבא של פקידים-פקחים מכספי משלם המיסים. ממילא הם לא עושים כלום. בטח לא ביוזמתם.

מה הנקבה של "או-פר"?

ולמה חברה לציוד רפואי צריכה או-פר? בשביל לשמור על התינוקות שמשמשים שם להדגמת אינקובטורים?

מתוך אתר AllJobs

אופר/אופרית

לא, באמת, כולם מדברים על הטוויטר הזה, אי אפשר לפתוח עין, שלא לדבר על עיתון, בלי להחשף לעוד הגיג חסר משמעות על טוויטר.

רוב הכותבים בנושא לא ממש מבינים בזה, אז אין מניעה שגם אני אכתוב משהו על טוויטר, כי זה נושא חשוב, וכי כתבו על זה בכל המקומות הנחשבים וגם אני לא מבין למה הטוויטר הזה טוב.

אז מה יש להגיד עוד על טוויטר שלא נאמר? גם זה לא חשוב. ממילא כולם לועסים את אותם 4 משפטים ורק מסדרים את המילים בסדר שונה.

אני פשוט אקח איזה משפט סתום ממאמר חסר משמעות, נגיד מגלובס, ונראה מה אפשר לעשות:

אין מה לומר, באינטרנט קשה לשרוד לאורך זמן, ובשבועות האחרונים מסתמנת זירת מאבק חדשה – המלחמה שניטשת בין 2 שחקניות מדיה חברתית פופולריות: הרשת החברתית פייסבוק ושירות המיקרו-בלוגינג טוויטר. האם יש הבדל בין השניים, ואם לא, האם יש מקום לשניהם?

נסיון ראשון:

אין מה לומר, המלחמה הפופולארית שניטשת לאורך זמן, פופולארית ברשת. למיקרו-פייסבוק קשה לשרוד עם מלחמת טוויטר. האם יש מקום להבדל? האם יש זירת שבועות חדשה?

נסיון שני:

מיקרו-מלחמה חברתית פופולארית ניטשת בשירות הבלוגינג של פייסבוק. האם המדיה החדשה של 2 שחקניות הרשת מסתמנת כהבדל לשניהם?

זהו. אמרתי את דברי.

בשבוע הבא – שפעת החזירים.

מזמינים מעלית יורדת וגם מעלית עולה. ליתר בטחון.

מי שקיבל דוח תנועה (ברירת קנס) ושילם אותו רואים אותו כמי שהודה, נשפט והורשע. הדוח הוא מעין הסדר טיעון מן המוכן, שהנאשם יכול להסכים לו, או להתנגד לו.

זכותו של מי שקיבל את ברירת הקנס להתנגד להסדר הטיעון, לבקש להישפט ולהוכיח את חפותו. או אז מתנהל משפט עם מעמד הקראה ושלב הוכחות.

במשפט פלילי מצוי ישנן ראיות רבות, כתב אישום מפותל, עדים ופלפולים. לשם ההתכוננות לשלב ההוכחות נדרשת הכנה ארוכה והסדר הטוב דורש ששלב ההוכחות, היינו הדיון עצמו בכתב התביעה, יתקיים לאחר שהנאשם ו/או סנגוריו התכוננו היטב.

אולם במשפט תעבורה מהסוג המצוי, ההוכחות הן בסך הכל עדותו של השוטר עורך הדוח, אולי בצירוף כמה דוחות על כיול מד הלייזר וכו׳. הנאשם מגן על עצמו במקרים רבים, ואם הנאשם סבור כי הוא מוכן להתגונן מייד, לשם מה לקבוע שלב הוכחות בנפרד מההקראה?

נאשם במשפט תעבורה, לעיתים קרובות נדרש להתייצב בבית משפט מרוחק ממקום מגוריו. נהג מאשקלון, שנרשם לו דוח בזמן שבילה בצימר בצפון, עלול למצוא את עצמו נוסע פעמיים לבית משפט בצפת או בנהריה, מפסיד שני ימי עבודה ושורף דלק יקר, רק בשביל להוכיח את חפותו.

אם אותו נהג מעוניין בכך, יוכל לסיים את כל העניין באותה ישיבת בית משפט. המשטרה תצטרך לעשות את אותו המאמץ שנדרש מהנהג הנשפט, ולדאוג שהשוטר עורך הדוח יגיע עם כל חומר הראיות לדיון ההקראה/הוכחות.

מי בעד?
מי נגד?
מי נמנע?

לפי עיתון הארץ, בעזרת מוט ארוך

גמד מקסיקני מחטא את הרכבת התחתית בעזרת מוט

ואתם, עורכי 'הארץ' החביבים, מצאו את הרכבת התחתית המסתתרת בתמונה וצבעו אותה בצבעים עליזים.

קשה לי קצת עם העובדה שתיקון העיוות מגיע כחלק מחוק ההסדרים הבזוי, אבל כשצריך להגיד מילה טובה אני לא חוסך.

בחוק ההסדרים השנה סוף סוף מבטלים את נקודת הזיכוי לנשים.

המדינה צריכה לקבל כמות כסף מסויימת ממסים. כאשר סקטור מסויים מקבל הנחה במס, סקטור אחר משלים את החסר. יוצא שסקטור הגברים מסבסד את סקטור הנשים.

למה בעצם???

אותו דבר קורה בשוק הפנסיה. כאשר גברים צריכים לעבוד 5 שנים יותר מנשים, זה בשביל לסבסד את הפנסיה המוקדמת של הנשים. איזו הצדקה אובייקטיבית יש לעובדה שגברים זכאים לפנסיה וקיצבת זיקנה 5 שנים אחרי נשים בנות אותו גיל? למה שלא יעלו את גיל הפנסיה לנשים, ויורידו את גיל הפנסיה לגברים, ככה שיפגשו בנקודה כלשהי באמצע הדרך?

מספרים להם שאתה לא מוצא את המפתחות והם, בתגובה, מזכים אותך בעצה הנהדרת: "נסה להיזכר איפה ראית אותם בפעם האחרונה"

תשובה סופית בנושא הביצה והתרנגולת עדיין אין, אבל יש תשובה בחצי הגמר.

את הביצה הקשה המציאו יהודים ירושלמים:

מה קדם למה

פורסם בכלכליסט.

צפיתי בשידור טקס פתיחת אירועי יום הזיכרון כפי ששודר בערוץ 2 הערב ועלו בי כמה תמיהות:

1) איך גרמו לרחבת הכותל להתרוקן לגמרי? איך זה שלא קמה איזו קבוצה פרובוקטיבית שדורשת להתפלל שם במפגיע תוך שהיא מפגינה התעלמות הפגנתית מאיזה טקס ממלכתי ובוז כלפיו? האם יתכן שיש איזו הבנה שקטה בין משטרת ישראל לבין גורמים חרדים אנטי-ציוניים?

2) מה הקטע שנשיא המדינה מופיע לאירוע הזה עם כיפה? האם מדובר בטקס דתי שהוא מכבד בלבוש הולם? או שאולי כיפה מייצגת את רגשותיו האמיתיים? נושא שמעון פרס והכיפה שווה פוסט מיוחד.

3) כשהנשיא קרב את הלפיד להדלקת נר הזיכרון, נצפה איזה קצין כשהוא מסתער על הנשיא ודוחף אותו מהגב (דלגו לדקה 3:30), משל היה מדובר במרוץ הלפיד והקצין ניסה לעזור לאחרונים. לא ברור נושא הדחיפה הזו. אחרי ההדלקה משך הקצין את ידו של הנשיא כאומר לו "דוכן הנואמים זה בכוון ההפוך, אל תתקרב לאש, זה חם, נו-נו-נו"

4) פרשן ערוץ 2 לא סתם את הפה, ניסה לפרשן מה שאין צורך לפרש ודחף את תובנותיו המיותרות כל אימת שהנוכחים עצמם לא אמרו משהו. לרבות בזמן השמעת תרועת הזיכרון אחרי הדלקת נר הזיכרון.

סתם, שתדעו.

ראובן נכנס לפאב ורואה את חברו שמעון משחק שחמט עם עז.
ניגש ראובן לשמעון ואמר לו: "וואו, מאיפה יש לך עז שיודעת לשחק שחמט???"
עונה שמעון לראובן: "זה נראה לך יודעת לשחק? אני מוביל עליה 5-3!"

סוזן בויל יודעת לשיר. כמו חובבן שיודע לשיר. יותר טוב ממני. זה בטוח. אבל לא פחות ולא יותר מהרבה מתמודדים אחרים. ביצועיה של סוזן בויל לא נמדדים על פי היכולת הקולית שלה כמבצעת. ביצועיה נמדדים על פי הפער בין המראה החיצוני שלה לבין הביצוע. אילו הייתי אני נותן אותו ביצוע בדיוק כמו סוזן בויל, הייתי מושלך מכל המדרגות. כשרואים חתיך כמוני מצפים להרבה יותר. קללת היופי רובצת עלי. כמו עז שמשחקת שחמט או מנגנת בחצוצרה, העניין פה הוא לא איך שסוזן בויל שרה, אלא עצם העובדה שהיא שרה.

אילו היתה נראית אחרת, אילו היתה עושה שפם וגבות, נניח, או, למצער, מסתרקת קצת, היא היתה עוד אחת מאלף מתמודדים בכוכב נולד אנגליה שלא שמענו עליהם, אף אחד לא היה מעביר את הוידאו הזה במייל והוידאו הזה לא היה זוכה לחמישים מליון צפיות. מה שקורה עכשיו זה שכל מי שמעביר את הסרטון הלאה בעצם אומר "ואללה, ברגע הראשון חשבתי שהקטע שלה זה לשיר מהתחת, ובהתחלה באמת חשבתי שהיא שרה מהתחת. לקח לי דקה עד שהבנתי שזה הראש שלה ולא התחת".

מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתנזר מפריק שואו. אני נועץ מבטים באנשים עם המוזרות ולו הקלה ביותר. פעם אפילו איזה כושי ענק בחשמלית בטורונטו איים להפליא בי מכות נמרצות אם לא אפסיק לנעוץ בו מבטים*. סוזן בויל היא פריק שואו וככזו נהניתי ממנה. היא אמנם נראית קצת מסוכנת, אבל בכל מקרה אני פה והיא שם אז אני מרשה לעצמי לנעוץ מבטים.

אני חושש ששאר המעריצים בעצם נהנו מהפריק שואו. כולם נהנים מפריק שואו, אני בין הבודדים שמודה בזה. סוזן בויל נותנת לאנשים הזדמנות להנות מפריק שואו ולהחשב נורמאליים.

אם אתם מצקצקים עכשיו בלשונכם ואומרים לעצמכם ש"מה-פתאום" ושאתם בחיים לא מסתכלים על פריק שואו, אז נא להימנע מלצפות בקטעים להלן. זה המבחן שלכם עם עצמכם. מדובר בפריק שואו מזוקק, תוצרת כוכב נולד בולגריה:

*למרות האיומים לא הצלחתי להתיק את מבטי מהשפתיים הבולטות שלו, שהתנודדו בקצב המבטא הקאריבי ומהצלקת שפילחה אותן. סופו של דבר ירדתי כמה תחנות מוקדם ממה שהייתי צריך רק בשביל לא לגרום (לעצמי) אי נעימות. מאז אני משתדל לקחת איתי משקפי שמש לתחבורה ציבורית. אני גם משתמש בטקטיקה של התבוננות על נוסעי האוטובוס דרך ההשתקפות בחלון.

היות ויש עכשיו לביבי בעייה בחלוקת תיקים, במיוחד לבכירי הליכוד, והיות והוא הראה גמישות ויצירתיות על ידי חלוקת משרד המדע, הספורט החינוך והתרבות לארבעה תיקים שונים, אני מציע גם שיחלק את תיק הבטחון לשני תיקים לפחות: תיק הבט ותיק החון.
אפשר באופן דומה ליצור את תיק האו, תיק הצר, תיק החי, תיק הנוך, תיק החקל, תיק הברי ותיק האות.

וכן סגן שר במשרד החי.

מחכים בתור לכספומט ורק כשהם מגיעים לראש התור הם נזכרים להוציא מהתיק את התיק הקטן, מתוכו את הארנק, מתוכו את הכרטיס, ואז לבדוק יתרה או משהו אחר שאפשר לברר בטלפון ובכלל לא כרוך במשיכת כסף.

כנראה מדובר באותם הטיפוסים שעומדים בתור לבדיקה הבטחונית בקניון או בשדה התעופה, ורק כשהם מגיעים לבודק הם נזכרים שצריך אשכרה לפתוח את התיק. לא, הם לא יכינו אותו לבודק ויבואו אליו כשהוא פתוח. מה פתאום!

כמה עילג יכול להיות מי שמתיימר להנחות אותך בתזה? מאוד עילג.

חברת "פז אקדמיק", המספקת שירותיו סיוע לכתיבת עבודות אקדמיות מציגה את עצמה כך באתר שלה:

במה ייחודנו?

במתן מגוון שירותי העריכה והעיבוד הטקסטואלי ברמה גבוהה, מאנשי מקצוע מיומנים – הכול תחת קורת גג אחת ותוך הקפדה על איכות ואמינות והבטחת פרטיות מלאה למזמין השירות.

אבל כשהם מפרסמים את עצמם בגוגל הם לא מהססים להשתמש במילה "כנסו" במשמעות "היכנסו":

ניידת משטרה שמספרה "מ-12-724" חונה עם כל ארבעת הגלגלים על המדרכה בפלורנטין 5 פינת ויטאל בתל אביב.

אם למשרד הדובר במשטרה יש הסבר לגבי הפעילות המבצעית החשובה שמצדיקה חנייה כזו על המדרכה בפתחו של "חומוס בית-לחם", המערכת תשמח להביאה כאן.

ניידת משטרה מוסווית שמספרה 33-382-67 חונה עם כל ארבעת הגלגלים על המדרכה, תוך שהיא חוסמת את המעבר, מפריעה להולכי הרגל שנאלצים לרדת לכביש, וכמובן – עוברת על החוק.

מעניין באיזו פעילות מבצעית חשובה שמצדיקה כזו התנהגות היה עסוק הצוות של הניידת.

המערכת תפרסם, כמובן, כל הסבר שיגיע מדובר המשטרה.

ברחבי הרצליה נתלו שלטים המזמינים את התושבים לאירוע תרבות כזה או אחר, שהכניסה אליו חופשית. ומי נותן החסות לאירוע?

יעל גרמן, ראש העירייה נותנת את החסות. לא ברור בדיוק איך היא נותנת את החסות. האם מכיסה היא משלמת? אם כן, אז למה כתוב "בחסות ראש עיריית הרצליה"? ואם היא מארגנת את האירוע כראש העירייה, איפה מתבטאת החסות?

אם מדובר באירוע המתוקצב מכספי העירייה, למה מוזכר שמה של ראש העיר? ואם מדובר באירוע פרטי, מה עניין עיריית הרצליה לכאן? האם על דוחות החנייה, פחי האשפה, קייטנות לילדי הגן, חוגים במתנ״ס, השירות הוטרינרי העירוני וכיו״ב שירותים עירוניים, האם גם עליהם מצויין "בחסות ראש עיריית הרצליה – הגב׳ יעל גרמן"? למה לא בעצם? במה שונה הופעה שירות עירוני כלשהו מההופעה שבשלט שבתמונות?

אני לא מיתמם, ברור שהאירוע נערך במימון מסויים של העירייה, רק שראש העיר רוצה לגזור קופון אישי ולקבל מודעת בחירות חינם. לדעתי צריך לחשב את השווי של הפירסום הזה לצורך הכרה בתרומה למסע בחירות וכן לצורך חשדות לקבלת טובת הנאה בידי עובד ציבור, שוחד וכל סירחון אסור אחר שכתוב בספר החוקים. כשגיידאמק (או איך שכותבים את השם שלו…) מארגן יום כיף לילדי שדרות מתייחסים לזה כאל שוחד בחירות. במה שונה היחצון העצמי של הגברת גרמן?

ניידת משטרה שמספר לוחית הרישוי שלה הוא מ 32-680 עומדת ברחוב סלמה פינת אבולעפיה ממש על הפינה, מפריעה לתנועה ומסכנת אותה.

הניידת עומדת עם מנוע פועל, מאחורי ההגה יושב שוטר. הניידת עומדת בפינה לפני פניה ימינה לרחוב אבולעפיה (גם אדום-לבן וגם לפני צומת…) ובכך מאלצת את הפונים ימינה לפנות מהנתיב השמאלי ולעבור על החוק אף הם. שני שוטרים ושוטרת עסוקים בעצירת כלי רכב ובהעמדתם לצד המדרכה, בתחומי תחנת אוטובוס ובכך מאלצים את נהגי האוטובוס לעצור בנתיב האמצעי ומאלצים את הנוסעים העולים ויורדים מהאוטובוס לרדת לכביש ולעבור נתיב שלם על מנת להגיע לאוטובוס מהתחנה או לתחנה מהאוטובוס. הנוסעים מפלסים דרך בין המכוניות שעצרו השוטרים ושחוסמות את הגישה בין האוטובוס והתחנה.

הניידת, הגם שהיא עומדת, מהבהבת באורות כחולים ובבירור מפריעה לנהגי האוטובוס כשהם מנסים להמשיך בתנועתם. נהגי האוטובוס מסוככים על עיניהם בידם על מנת שיכולו להבחין בעוברי דרך אחרים מבעד להבהובים הכחולים המטרידים של הניידת.

לפני המחסום לא מוצב משלוש או כל אזהרה אחרת לגבי ההפרעה לתנועה שבהמשך.

שני שוטרים מעמידים את הניידת שלהם באדום לבן עם שני גלגלים על המדרכה, מול סניף AVIS ברחוב הירקון בתל אביב.

השוטרים עוצרים נהגים לבדיקת רשיונות נהיגה שגרתית. שום דבר מבצעי דחוף. סתם בדיקה מדגמית אקראית. בכל זאת השוטרים עומדים באדום-לבן, חוסמים נתיב, חוסמים את תנועת הולכי הרגל על המדרכה ומסמנים לנהגים לעמוד בצורה בלתי אחראית שמסכנת את התנועה ומפריעה לה, בנתיב הימני.

שוטר מחנה טויוטה גדולה תוך שהוא חוסם נתיב נסיעה. חצייה של הניידת חוסם רכב חונה (חנייה כפולה) והחצי השני של הניידת "סתם" באדום לבן.

השוטר עוסק בעצירת כלי רכב שעברו באור אדום בפינת משכית ואבא אבן באזה״ת בהרצליה.

השעה היא שעת עומס והרחוב עמוס במיוחד והשוטר, על מנת שלא יאלץ ללכת כמה מטרים ברגל מהניידת (אם יחנה אותה במקום מוסדר…) מרשה לעצמו לחסום נתיב.

שני שוטרים מעמידים את הניידת שלהם על המדרכה, באדום-לבן ובניגוד לכוון התנועה, בנקודה בה הם אורבים לרכבים שלא עוצרים בעצור בפינת הרצל.

לשני השוטרים נדמה שהיות והם פועלים לתקן עוול אחד, מותר להם לעשות עוול אחר. מספר לוחית הרישוי של הניידת הוא "מ 12-910".

ביום ראשון, 24 באוגוסט 2008, בשעה 21:30 בערב, בשדרות וושינגטון בתל אביב, על יד תחנת המשטרה השכונתית ניידת משטרה עומדת באמצע הרחוב הצר, תוך שהיא חוסמת את התנועה לגמרי, ובמשך 10 דקות שוטר נכנס כמה פעמים אל תחנת המשטרה ויוצא ממנה עם ארגזים וציוד אל הניידת, שמספרה מ 12-352.

מעניין לציין שמשמאל לניידת, כפי שאפשר להבחין בצילומים, יש מקום חנייה השמור לניידת משטרה. המקום היה פנוי אבל השוטר העדיף להפריע לתנועה ולא להיכנס למקום השמור.

כמובן שגם אילו לא היה מקום שמור או שהמקום השמור היה תפוס, עדיין אין בכך כדי להצדיק הפרעה לתנועה.

בזמן שהתאספו מכוניות מאחורי הניידת, השוטר המשיך להיכנס ולצאת מהתחנה וסימן לשאר הנהגים שהוא מייד מפנה את הדרך.

למותר לציין שכל הזמן הזה לא התבצעה כל פעילות מבצעית נראית לעין. אותו שוטר שנכנס ויצא מהתחנה כשהוא נושא בעיקר תיק ומחברות, הוא זה שנהג בניידת והוא זה שנראה בתמונה הגדולה למטה. בכל הזמן שהניידת חסמה את התנועה לא נראו עצירים מובלים אל הניידת או ממנה. בפעם האחרונה שהשוטר עזב את נקודת המשטרה הוא נעל את דלת הכניסה. כל משך האירוע נראו שוטרים נוספים במקום, אחד מהם מצולם בגבו. האורות המהבהבים של הניידת המשיכו להבהב במלוא העוז בזמן שהניידת עמדה וחסמה את התנועה בשביל לאפשר את הפריקה והטעינה של הארגזים.

כך נראה האירוע בשעת ההתרחשות, בין שעה 2130 לשעה 2140:

כך נראה השוטר שמרשה לעצמו לחסום את הרחוב:

וכך נראה המקום בשעות היום:

מימין נקודת המשטרה, במרכז – הרחוב הצר, משמאל חנייה שמורה לרכב משטרה.

בימים האחרונים אני נוסע כל יום במונית שירות להרצליה.
המונית ממשיכה עד נתניה וחלק מהנוסעים, כמוני, יורדים בדרך.

רוב אלה מהנוסעים שיורדים בדרך הם פיליפינים שיורדים במקומות הטובים ביותר במסלול הנסיעה של המונית. בצומת אכדיה, בהרצליה פיתוח, בכפר שמריהו. רק מיעוטם קונה כרטיס לנתניה. חיים טוב הפיליפינים. התיאוריה שלי היא שהם מגיעים לתל אביב בשעות הלילה לבילוי, מבלים עד אור הבוקר ובשעות הבוקר חוזרים לבתיהם שבצפון לנוח, עד יום הבילוי הבא.

גם כשאני פוגש בהם מחוץ למונית, באיזורי המגורים שלהם בכפר שמריהו ובהרצליה, הם עוסקים בפעילות פנאי. מטיילים עם הכלב, קונים במרכולים השכונתיים וכו׳.

חסרי המזל שבהם נאלצים לנסוע באוטובוס. דא עקא, הם עוברים את הבדיקה הבטחונית בכניסה לתחנה מרכזית במסלול האחמי״ם, השמור בדרך כלל לחיילים במדים בלבד. אבל בעוד החיילים נאלצים לנפנף בתעודה מזהה, הרי הפיליפינים עוברים גם בלי זה. איש לא בודק את כליהם ולא מעביר על גוום גלאי מתכות.

חיים טוב. אין מה לדבר.

התמונה המצורפת צולמה היום בשעה 8:30 בצומת דרך סלמה עם שדרות הר ציון.

בעברית כתוב "דרך", באנגלית "Derekh" כתעתיק למילה העברית "דרך". בערבית תירגמו את המילה מילולית "טריק" שמשמעו "דרך".

בעברית "שלמה", באנגלית "SHALMA" ובערבית "שלוּמה" (אם כי בערבית אין תנועת O ככה שזה לא ממש מחדל). מילא שאין זכר לשם שבו הרחוב מוכר לכל העולם, "סלמה", גם בחרו לסבך את העניינים באופן יסודי וליצור חוסר התאמה בין השפות. תעתיק? תרגום? שיחליטו. ואם תעתיק – אז תעתיק נכון. המילה "דרך" מופיעה בגופן קטן יותר משם הרחוב, הגיוני. אבל רק באנגלית ובעברית. בערבית הגופן באותו גודל.

בדבר אחד הם עקביים ביותר – הנוסח המעורבב הזה עקבי לכל אורך דרך סלמה.

התמונה להלן צולמה בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב

היום, יום ראשון, 17/8/2008 בשעה 19:15, כל מילה מיותרת:

צפיתי בסירטון הזה מספר פעמים ואין לי דרך להבין אותו אלא כשיחון אנגלי יפני לתיירים יפנים המתעתדים לנסוע לארצות הברית.

בעוד עמים אחרים נוסעים לארצות הים על מנת לצבור חוויות בשטח האומנות, הקולינריה והנופש, העסקים והשעשועים, היפנים מחפשים הרפתקאות מסוג קצת אחר, כך נראה…

בעמוד הראשי של אתר הדאר, מזמינים את הגולשים להיכנס לדף עם פרטים על מבצעים הקשורים לחזרה ללימודים.

ואיך מזמינים להיכנס באתר של חברה ממשלתית? כמובן, עם המילה "כנסו".

אחרי שלוחצים על העילגות הזו, המצב משתפר, כי כנראה שבדאר יודעים גם אחרת:

ממשרד הפנים התקבלה תגובה לנושא שנדון בפוסט "משרד (על) הפנים" (ההדגשה שלי):

במענה לפנייתך בנושא שבנדון, להלן התייחסותנו:

1. לבקשת מנהל היחידה הארצית לפיקוח על הבניה מתייחס הח"מ ברמה הארצית.
2. כנגד כל גני האירועים המפורטים ברשימת גני האירועים הבלתי חוקיים מתנהלים הליכים משפטיים.
3. במהלך השנים האחרונות נסגרו ונהרסו גני אירועים בלתי חוקיים רבים בכל רחבי הארץ.
4. מטבע הדברים מדובר בהליכים משפטיים מורכבים וממושכים המתנהלים פעמים רבות בכל הערכאות המשפטיות האפשריות וכתוצאה מכך נמשכים לעיתים שנים רבות.
5. כדוגמא ניתן להתייחס לגן האירועים "גן השקמים" אשר מעת הקמתו בשנת 2000 ננקטו כנגדו הליכים משפטיים ומנהליים ואילו צו ההריסה אושר לביצוע ע"י בית המשפט רק במחצית שנת 2007.

בברכה,

עמית גופר
ממונה פיקוח על הבניה מחוז מרכז

או במילים אחרות: זה לא אני, זה פופטיץ. תבוא בטענות למשרד המשפטים, לא אלי. זה הם שלא עובדים קשה מספיק בשביל לגמור הליכים מהר, ובכלל – תעזוב אותי, באמאש׳ך. אני פקידון קטן, במשרד קטן, אין לנו כוח בחום הזה לעבוד מהר, לקדם חוקים שיאפשרו להוציא צווי סגירה מנהליים נגד עבריינים ואנחנו מאוד טפשים ועצלנים באופן כללי, וגם נתנו לי חדר על הפנים בלי חלון בכלל ומזכירה אשכנזיה שלא יודעת להכין טורקי חזק – אז אין לי מוטיבציה ולכן אני עובד בסגנון של שביתה איטלקית. "מטבע הדברים" עאלק. רק פקיד קטן ועצלן יחשוב על המחדל הזה כעל משהו טבעי. לא מדובר בחוק טבע, אלא בחוק שיצרו בני אדם, חוק שמשרד הפנים יכול לשנות אותו בזריזות.

בנוסף, מאשים אותו פקיד את העבריינים בסחבת. אותם מנוולים, לא רק שהם עבריינים, הם גם מתעקשים לקבל סעד "בכל הערכאות האפשריות". באמת שהם לא בסדר. גם החולים בבתי החולים, לפי הגיון זה, אחראים למצב העגום בבתי החולים. הם מתעקשים לקבל זריקות וצילומי רנטגן, ובכך מעמיסים על בתי החולים והרופאים האומללים. יש מצב מטורף במשרד הפנים וכולם אשמים, רק לא משרד הפנים.

יש הרי דוגמא מצויינת לכך שאפשר להפסיק מיידית ובטרם הסתיימו ההליכים, את פעולתם של עבריינים. למשל – אפשר לסגור גן של גננת שמתעללת בילדים. גן אירועים ללא רשיון בניה מתאים מסוכן לא פחות מגננת מתעללת. מעניין אם מר עמית גופר יקבל טיעון דומה לטיעונים שלו עצמו, כשידובר בהשעיית נהג ההסעות של ילדיו, הפועל ללא רשיון. לא ברור לי למה צריך לחכות עד צו ההריסה. אפשר לסגור באופן מנהלי עד שמסתיימים ההליכים. במידה ומוצא צו הריסה, יהרסו. במידה ובעל אולם השמחות ניצח בהליכים, יפצה אותו משרד הפנים על כל אובדן ההכנסות, המוניטין ושאר ההפסדים הישירים והעקיפים שנגרמו לו.

מעניין, אגב, אם עמית גופר דנן הוא אותו עמית גופר מכאן ומכאן.

באתר משרד הפנים פונים לציבור בקריאה מוזרה.

בעמוד הראשי של אתר משרד הפנים מופיע קישור לרשימה של לא פחות מ-111 גני אירועים הפועלים ללא היתר בניה, וקוראים לציבור לבדוק שברשות בעל העסק היתר בניה ורשיון עסק. ככה זה נראה למקרה שמישהו שם יתעשת יסיר את החרפה:

סליחה??? אני אמור לדעת איך נראה אישור בניה? ואז מה? אני צריך לפתוח את המפות והתרשימים של המבנה ולסייר בשטח גן האירועים ולבדוק שהכל בהתאם לתכניות החתומות? ואם אני אראה איזוו פרגולה או מזרקה אוו מזרקת שוקולד שלא מופיעותו בתכניות, איך אני אמור לדעת אם מבנה כזה בכלל צריך אישור בניה?

האםו מפעילי עסק ללא היתר בניה ורשיון עסקו עוברים על החוק? אם כן, למה משרד הפנים לא מנקנק להם את הצורה? ולמה המשרד מסתפק בהמלצה "לבדוק"? בסדר, בדקתי ומצאתי שאין להם רשיון. אז מה? למה אין קריאה מפורשת שלא לשכור מהם שירותים?

ואם החוק מתיר להפעיל עסק ללא אישורי בניה ורשיון עסק, אז:
א) איך יתכן שמותר להפעיל עסק ללאו אישורי בניה?
ב) מה הם, במשרד הפנים, רוצים מהגולשים האומללים ומבעלי העסקים שלא עשו רע?

ואולי כדאי גם להרחיב את הסידור הזה גם לרשיונות אחרים, למה רק רשיון בניה ורשיון עסק? מה עם אישור ממכבי האש? אישור ממשרד הבריאות עבור כל אחד מהעובדים במטבח? למה שלא יבקשו גם שאבדוק אם אין להם חובות למע״מ?

ואולי במשרד התחבורה יפרסמו רשימה בנוסח "אלה נהגי האוטובוס שידוע לנו שהם נוהגים תחת השפעת אלכוהול, נא לא לנסוע איתם". במשרד הבריאות יכולים לפרסם באתר האינטרנט הודעה "חברות המזון להלן מכניסות רעל עכברים למוצרים שלהם, נא לשים לב" ובמשרד החינוך יכולים לפרסם את "רשימת הגננות שידוע לנו כי הן מתעללות בילדים וטוב יעשה הורה שישים לב שהגגנת של הילדים שלו לא מופיעה ברשימה".

מוזררררר. ועוד יותר מוזר שקיבלו החלטה להכניס את ההמלצה לאתר משרד הפנים ואף אחד בשרשרת קבלת ההחלטות לא חשב שהעניין תמוה.

אם זה לא ברור למשרד הפנים, כאשר האזרח בוחר את גן האירועים שבו הוא יחגוג את שמחתו, הוא שוקל שיקולים כגון מגוון הסלטים, בר הקינוחים, צבע המפיות וסגנון המוזיקה. בשביל אדמיניסטרציה ואכיפת החוק האזרח משלם מיסים.

אם אתם רוצים לפנות למשרד הפנים ולקבל מהם הסבר לעניין תמוה זה, אפשר לעשות זאת במגוון דרכים:
מוקד מידע בטלפון 3450*
פקס 02-6469442
מייל של מרכז המידע info@moin.gov.il
מייל של מוקד הפניות pniot@moin.gov.il
מייל של השר mshitrit@knesset.gov.il

אני מתחייב להביא כאן את תשובת משרד הפנים ברגע שתתקבל, מהם ישירות או מגולש שיצליח לקבל מהם תגובה

המכון לאונקולוגיה סביבתית של אוניברסיטת פיטסברג פרסם אזהרה תחת הכותרת "נקיטת אמצעי זהירות בשימוש בטלפונים סלולאריים – עצה ממכון הסרטן של אוניברסיטת פיטסברג המבוססת על עצת פאנל מומחים בילאומי".

המאמר, כנראה מתוך זהירות אקדמית או מתוך חשש מתביעת מצד הלובי הסלולארי (יצרני ציוד וחברות טלפון), מדגיש כי אין ממצאים מובהקים בעניין נזק שנגרם מקרינה, אבל בדרכו האקדמית אומר שברור כבר שמכשירים סלולאריים לא מוסיפים בריאות: "מחקרים על בני אדם אינם מוכיחים כי טלפונים סלולאריים הם בטוחים, בה בשעה אינם מראים בבירור כי הם מזיקים. אולם מצטברים ממצאים המצביעים על כך שעלינו לצמצם את החשיפה, בעוד המחקר בשאלה חשובה זו נמשך". המאמר מציין עוד כי הואיל ומחקר על השפעות שימוש ממושך בטלפונים סלולאריים יכול לקבל את תוקפו רק לאחר שנצברו 15-35 שנים של נתונים, כמו במקרה של הקשר בין עישון לסרטן הריאות, שלא היה יכול להיות חד משמעי לפני שחלפו שנות מחקר רבות.

על המסמך חתומים לא פחות מ-22 מדענים בכירים בתחומי הרפואה, הרפואה המונעת, חקר הסרטן, הסטטיסטיקה הרפואית ועוד. למסמך שלושה חלקים:

1. סקירת הידע שהצטבר בנושא, למשל:
   * "קרינה אלקטרומגנטית בתחום התדרים הסלולאריים מזיקה לרקמות חיות … במיוחד בהיבט של יצור חלבוני STRESS" (חלבונים הנוצרים כתגובה למצבי לחץ סביבתי)
   * "מחקרים עדכניים על אוכלוסיה המשתמשת בטלפון סלולארי במשך עשור, מצביעים על קשר אפשרי בין השימוש בטלפון הסלולארי לבין גידולי מוח שפירים וממאירים בצד הראש בו מוחזק המכשיר"
   וכו׳.
2. הצגת 10 אמצעי זהירות. הם נזהרים מלקרוא להם "המלצות", למשל:
   * "לא להרשות לילדים להשתמש במכשירים סלולאריים, להוציא מקרי חירום"
   * "בזמן השימוש במכשיר, להרחיק אותו מהראש … להשתמש בדיבוריות ובאזניות בכל הזדמנות"
   * "לא לשאת את המכשיר על הגוף, גם כשלא מתבצעת שיחה, לא להחזיק את המכשיר על השידה בסמוך למיטה בלילה"
   * "מי שחייב לשאת את המכשיר על גופו, טוב יעשה אם המקשים יהיו מופנים לגוף והחלק האחורי מופנה הרחק מהגוף"
   * "להימנע משימוש במכשיר כאשר הקליטה גרועה או בזמן תנועה במהירות גבוהה (רכב, רכבת), תנאים אלה גורמים להגברת אות השידור מהמכשיר" וכו׳.
3. בחלק הסיכום הם שבים ומפזרים רמזים לגבי הסיבה לאנמיות של ההמלצות. למשל:
   * קריאה לתעשיית הסלולאר לפתוח את הארכיונים שלהם לגבי תוצאות המחקרים שהם ביצעו. יש פה רמיזה לכך שהחברות מסתירות מידע מהציבור.
   * השוואה בין הידע המצוי כיום לגבי סכנות הקרינה לבין הידע שהיה בשלב דומה של המחקר לגבי סכנות האזבסט, והשוואה בין התנהגות התעשייה אז לבין ההתנהגות היום.
   וכו׳.

מה שחשוב במאמר הזה הוא להבין שמה שאין בו הוא למעשהו המסר החשוב: חשוב לקחת ברצינות את ההמלצות גם אם לא קוראים לזה "המלצות" אלא "עצות", מתוך זהירות אקדמית ומתוך, כנראה, רצון להימנע מעימותים משפטיים. יחד עם זאת, העובדה שפאנל כזה של מדענים מארצות שונות וממכוני מחקר מכובדים חתום על מסמך כזה, צריכה לגרום לקורא לחשובו מחדש על הרגלי השימוש שלו בטלפון הסלולארי והאופן שבו הוא חושף את ילדיו לקרינה הזו.

קיראו ותחי נפשכם.

היום בשעה שש בערב התנחלה משאית צבאית בפינת הרחוב ורמקול החל להכריז בקול גדול:

"תושבים יקרים, זוהי הודעה חשובה ממשרד הבטחון. הזדמנות אחרונה להחזרת ערכות המגן".

הרמקול הכריז את ההכרזה המשונה הזו שוב ושוב במשך חצי שעה ללא הפוגה ברעש אדיר שבנסיבות אחרות היה גורם להגעת המשטרה להשתקת המטרד.

כמה תמיהות יש בדבר:
1) מה כל כל "חשוב" בהודעה הזו? מילא אילו היתה זו הודעה על קבלת ערכות מגן. אבל להחזיר?
2) למה לא היתה שום הודעה על לוחות המודעות בנוגע לאיסוף הערכות?
3) אין למדינה אמצעים יותר יעילים לאיסוף הערכות האלה? הרי למדינה יש רשימה של התושבים שלקחו את הערכות ורשימה של אלה שהחזירו אותן. למה לא לפנות אישית בגלויה לתושבים שנדרשים להחזיר את הערכות? למה לשסות בתושבי השכונה את חיילי הג״א ולשגע לכל השכונה את השכל במשך חצי שעה עם טירטור בנוסח מחנה קוריאני לחינוך מחדש?
4) מה פירוש "הזדמנות אחרונה"? ואם לא בא לי לרדת בחום הזה? מה אפסיד מזה?

בשנים האחרונות שומעים יותר ויותר על חיילים "חטופים" ופחות על חיילים "שבויים". יותר על חיילים ש"נרצחו" או "נהרגו" ופחות על חיילים ש"נפלו בקרב" או "נפלו על משמרתם".

לפעמים ה"חטיפה" או ה"רצח" מתבצעים במסגרת "פיגוע", אולם אותו "פיגוע" הוא למעשה קרב לכל דבר ועניין, באשר ה"מפגעים" תוקפים כוחות צבא בתפקיד והמותקפים משיבים אש.

אינני יודע מה משמעות השינוי הזה. עריכה חובבנית של הצהובונים? אולי ביטוי למשהו עמוק יותר בתרבות הישראלית? שכל אחד יעשה לעצמו את החשבון.

בגליל בתל חי
מלים: אבא חושי
עדכונים: מערכת הבלוג

בגליל, בתל חי,
טרומפלדור נפל נפטר.
בעד עמנו בעד ארצנו
גיבור יוסף נפל מת.
דרך הרים, דרך גבעות
רץ לגאול את שם תל חי
לאמור, לאחים שם:
"לכו בעקבותיי".

"בכל מקום ובכל רגע
תזכרו אותי,
כי נלחמתי וגם נפלתי התפגרתי
בעד מולדתי.

כל היום אני חרשתי
ובלילה קנה רובה
בידי אחזתי
עד הרגע האחרון.

פמפרס יצאה במסע פרסום חדש, שכולל את השיבוש "כנסי". בסדר, אני מבין ש"היכנסי" זה מוזר בעיניהם.

מה בדבר "לחצי כאן"? פמפרס, כמו פלאפון, מניחה שהלקוחות שלה הן אוסף של פרות מטומטמות. אולי בגלל זה היא מנסה לכנס אותן.

לאחרונה נאלצתי להעזר בשירותי הקונסוליה הישראלית בטורונטו. בחדר ההמתנה נדהמתי למצוא, לצד חומר הסברה של גופים ממשלתיים, גם מעמד עם עלוני פרסומת של חברה מסחרית, בעברית, הפועלת בקנדה. כל מילה מיותרת.

אני שואל את עצמי מדוע משרד החוץ צריך לשמש במה לגופים מסחריים. האם מדובר פה בהשלמת הכנסה לתקציב הקונסוליה? או שזו סתם יוזמה מקומית של הקונסול בטורונטו?

אם גם אתם חושבים שמשרד החוץ לא צריך לתת במה לשירותים מסחריים, אנא – הביעו את דעתכם באזניה של שרת החוץ. ובבקשה, אל תסתפקו בדרישה לסלק את המפגע אלא דירשו תשובה לשאלות:

1) איך בכלל קרה הדבר, האם אין הנחיות האוסרות על כך?
2) מה בדעתם לעשות על מנת לוודא כי תופעות כאלה לא מתרחשות במתקנים אחרים של משרד החוץ ולא תתרחש בעתיד?
3) מי זה שנתן אישור להציב את החומר בצורה כזו, ומה בדעתם לעשות לאותו אדם, במידה ועבר על התקנות?
4) במידה ויש למשרד החוץ מדיניות המאפשרת הצבת חומר פרסומי בנציגויות, איך אפשר לקבל יותר מידע על הנוהל הזה.

כתובת האימייל של השרה היא: zlivni@knesset.gov.il . אתם מוזמנים לכתב גם אותי על הודעה שאתם שולחים אליה ו/או לעדכן כאן על פנייתכם למשרד החוץ ותגובתם.

תכנת בבילון היא פלא טכנולגי ואסון בלשני. מצד אחד השקיעו המון בממשק המשתמש. ממשק המשתמש נוח להדהים, לא מכביד על המערכת ונהדר. מצד שני, הערך המילוני של הכלי הזה ירוד.

מה פירוש הביטוי "Get someone to come"? האם זה "לגרום למישהו לבוא" או "למנוע ממישהו מלבוא"? לפי בבילון זה תלוי לאיזו שפה מתרגמים את הביטוי. כשמתרגמים לעברית, משמעות הביטוי היא "לשכנע מישהו שלא יבוא". בהסבר האנגלי המשמעות היא "להכריח מישהו לבוא" ובצרפתית זה "להרשות למישהו לבוא".

הלאה: ירק שנקרא באנגלית Rutabaga, מין ירק שורש, ספק צנון ספק לפת, נקרא גםו Yellow turnip (= לפת צהובה). בלשני בבילון החליטו שמדובר בסוג של כרוב. אכן, הירק הוא קרוב רחוק של הכרוב. שניהם ממשפחת המצליבים. באותה מידה היו יכולים לכתוב שהוא סוג של חרדל, אף הוא בן למשפחת המצליבים המסועפת. מה נותן תמונה טובה יותר לקורא? לתאר את הירק כסוג של כרוב או כסוג של לפת? שיפטו בעצמכם. מה עוד שלהגיד שזה סוג של כרוב זה לא נכון כלל. הכרוב, החרדלו והלפת הם בני דודים במשפחת המצליבים ואין לומר שהאחד הוא סוג של האחר.

לקורא האנגלי בבילון מספרים שהירק הוא "קרוב" של הכרוב והלפת. לקורא העברי, שלא נתקל בירק בשווקים בישראל, מספרים שמדובר בסוג של כרוב.

הירק הזה נקרא גם "Swede", מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה במסענו במגדל בבל הזה: תרגום צולב.

לקורא העברי מודיעים שמדובר בסוג של כרוב (באות קטנה???). מדובר בסוג של לפת, כאמור, אבל זה עוד טוב לעומת ההסבר האנגלי שמתעלם מהאספקט הזה מניה וביה.

או למשל המילה "סוכה":

כשמתרגמים את המילה "סוכה" לאנגלית, מסתבר שמדובר במשהו שקשור ל-"Tabernacle", שהיא אכן מילה נרדפת לסוכה באנגלית. אבל כשמתרגמים את המילה "Tabernacle" לעברית, יש כבר פיצול: לקורא האנגלי מסופר בהרחבה שמדובר באוהל מועד המקראי, אבל גם במקום תפילה באופן כללי, וגם תיבה שבה שומרים יין במהלך טקסים נוצריים. אכן, "Tabernacle" היא כל אלה, וזרמים נוצריים שונים קוראים לבית הכנסייה שלהם באנגלית "Tabernacle" (בהשאלה מהמשכן שבמדבר). אבל מהמשתמש העברי נחסך כל המידע הזה. "Tabernacle" הוא אוהל מועד ותו לא. בשני הנוסחים מתעלמים מכך שמדובר גם בסוכה.

אז אולי תגידו, מה אני נתפס לקטנות? הרי בכל מאגר מידע יש טעויות, ובכחןז, מדובר בכלי מצויין וכו׳. ובכן:

1) הבעיות האלה הן לאורך ולרוחב הבבילון. פה הבאתי רק דוגמאות.
2) יש פער עצוםו בין ההשקעה בממשק, שכל הזמן הולך ומשתפר, לבין העליבות של המילון הזה.
3) הטעויות האלה, והמידע החלקי, מתגלים דווקא במילים הנדירות. הרי כל אחד יודע ש"כלב" באנגלית זה "dog". בשביל זה אני לא צריך מילון. כשאני פותח מילון זה לעיתים קרובות עבור מילים שאין לי צל של מושג מה הם. ודווקא פה בבילון מפשל בגדול.
4) בגירסאות מוקדמות של בבילון (נדמה לי שעד גירסה 3) היתה אפשרות לדווח על טעויות. מין אופציה כזו שמעידה על ענוותנות. בגירסאות מתקדמות נעלמה האפשרות הזו מהתפריטים. בבילון הבינו כנראה שהם היחידים בשוק (יש להם עוד כמה מתחרים שהממשק שלהם נוראי) ולכן הרשו לעצמם את גישת "אני ואפסי עוד" – וזו לבדה סיבה מספקת בשביל להיכנס בהם.

אני מציע לבבילון לחזור להפיץ את הכלי הזה במהדורת נסיון חינםו עד שהמילון יהיה שווה משהו מבחינה בלשנית.

הטיפוס להלן מנגן על ירקות. כן, ירקות.

בעיקר הואו נושף באווזיות שהוא מכין מבני משפחת הדלועים, אבל בשעת הדחק הוא גם מחצרץ במצליבים ואף בירקות שורש ובפירות.

מקווה שברליץ יגיעו הנה וילמדו משהו: בספרד השפה הנפוצה היא ספרדית. הספרדים ידועים בשליטתם המוגבלת מאוד באנגלית.

ברליץ מפרסמת מודעה דינאמית ברשת, השיקופית הראשונה מזמינה את המטיילים לספרד ללמוד אנגלית. כנראה שצוות אחר, המצוי יותר בהוית העולם, כתב את השיקופית השנייה.

בין שלל ההודעות שאנשים מעבירים במייל, קיבלתי לאחרונה כמה פעמים הפנייה לאיזה דף מוזר שטוען שאם יצפו בו שישה מליון גולשים… יקרה משהו לא ברור.

"אם יהיו לדף הזה ששה מליון צפיות עד יום הזיכרון לשואה ולגבורה" כותבים בוני הדף, "נוכל להתנחם בכך ששישה מליון יהודים לא שוכחים".

אה, כן, ולמטה יש באנר של פרסומות. טוב, צריך הרי לממן איכשהו את עלויות ההקמה האדירות של הדף המשוכלל הזה. בממוצע על כל אלף גולשים בעל האתר מקבל בין $1.5 לבין $4 עבור הצגת המודעות… בחשבון זריז מדובר בכ-30,000 שקלים. גם זה קצת מנחם, אתם חייבים להודות.

ככל שאני מסתכל יותר על הדף הזה אני יותר משוכנע שהפרסומות הן לא נספח לתוכן, אלא התוכן רק משמש מנשא לפרסומות. זה בסדר כשלעצמו כמעט בכל תחום אחר. לי עצמי יש כמה אתרים שמציגים פרסומות (כולל בלוג זה), ואלמלא הפרסומות לא היתה לי מוטיבציה לפתח את רוב האתרים האלה – אבל פה כבר מדובר בניצול ציני במיוחד של רגשות הציבור. מעניין שהאתר סגור בשבתות וחגים, ודווקא לפי שעון ישראל. בכך הם מונעים מיהודי הגולה (שהם רוב מניינו של העם היהודי) מלתרום את תרומתם להנצחת הנספים ולחשבון הבנק של מפעילי האתר. טוב, לגיטימי שיהודי יסגור את העסק שלו בשבת. מקובל שמי שסוגר את העסק שלו בשבת, הקב״ה נהיה איתו שותף בעסק. אני לא יודע אם קיים בורא לעולם או לא, אבל אם יש, ואם הוא שותף בעסק כזה, ואם הוא באמת מנהל את העולם… הייתי אומר שיש פה קצת ניגוד אינטרסים בין העסק הזה לבין תפקידו בהשגחה הפרטית והכללית ואחריותו לשואה בפרט. במותם ציוו לנו הכנסה מפרסומות.

הדף מופעל בחסות "חברותא", רשת חברתית לדתיים. אם העניין לא מוצא חן בעיניכם, אתם מוזמנים ליצור איתם קשר במייל webmaster@chaveruta.co.il ולשתף אותם בתחושותיכם.

תוספת מתאריך 17/05/2008: הסבו את תשומת לבי שהדף המדובר ירד מהרשת. כנראה שחשבון הבנק שלהם נוחם מספיק.

תוספת מתאריך 16/04/2008: הדף עלה מחדש, בכתובת: http://hlcst.haveruta.co.il
ניתן גם לפנות אליהם בכתובת danrez8@gmail.com שהיא הכתובת של הבעלים של הדומיין.

זיכה אותי גורלי הטוב ולאחרונה התחלתי לקבל הודעות SPAM מאריה מליניאק.

מליניאק, או אדם החפץ להרע לשמו הטוב, שולח פרסומת SPAM לאיזו סדנאת שיפור עצמי. את ההודעות הוא שולח לתיבות אקראיות בדומיינים ישראליים. לי למשל הוא שלח לכמה וכמה תיבות שלא קיימות כלל על הדומיין שלי, וכולן מתנקזות לאותה תיבת ברירת מחדל. למשל… הוא שלח את ה-SPAM להלן לתיבה kaki@shmulik.co.il זהו? נגמרו לך הרעיונות, מליניאק? קקי? קקי??? זה מה שנשאר?

כשספאמר רוצה לשלוח הודעה, הוא קונה מאגר של כתובות מאנשים שמתפארים "ברשותנו רשימה של מליוני כתובות אימייל", והפתי קונה. אז מליניאק, או מי מטעמו, קנה רשימה כזו. אולם מפיץ הרשימה חמד לצון וניפח אותה בכתובות מייל כדוגמת…kaki@shmulik.co.il.

מליניאק:

1) אם מישהו עובד עליך בצורה כזו, אני לא בטוח שאתה כשיר להעביר סדנא לשיפור עצמי.
2) מהזיבולים שלך אני נמנע עד היום על ידי כך שאני לא רואה/שומע תכניות שאתה מופיע בהן. פטור אותי מנוכחותך המעיקה גם במייל.

לאור הצלחת הפוסט הקודם, בעניינו של כבוד הזבלן נחמיה גוטמן, אני מקווה שגוגל יגיע גם לרשומה הזו וגם לה יתן מיקום גבוה בחיפוש המילים "אריה מליניאק".

שלחתי בקשה להבהרות מהנהלת האתר האמור, עם העתק למר מליניאק, ותגובתם תובא כאן כלשונה, אם יחפצו בכך.

גם אתם חושבים שהזבלנים צריכים לדעת מה חושבים עליהם? כיתבו לאורלי מנהלת השווק (orly@thekey.co.il) ולמליניאק עצמו (arye@thekey.co.il). הסבירו להם בנועם מה אתם חושבים על שיטת השיווק שלהם ואל תשכחו לספר איך הם הגיבו. לאור העובדה שהם נוהגים לשלוח SPAM, אני מניח שהם לא יתנגדו אם תוסיפו אותם לרשימת ה-SPAM שלכם, במידה ואתם מתחזקים כזו, ובאמצעותה נסו למכור להם יחידות נופש, תרופות פלא, הצעות עבודה וכל סחורה אחרת שאין לה דורש.

באתר הכנסת קיימים דפי מידע אודות חברי הכנסת לדורותיהם. מפעל יפה ומאיר עיניים לכל הדעות. אולם משום מה מוקדשים באתר גם דפים לאישים שלא כיהנו כחברי כנסת. למשל שר המשפטים חיים כהן, השר בלי תיק יוסף שפירא ואחרים.

לכל תלמיד תיכון ידוע שבמדינת ישראל יש שלוש רשויות בלתי תלויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, אולם לבעלי הבית של אתר הכנסת ההפרדה הזו לא ברורה כל צרכה.

ברוב המקרים שרי הממשלה חובשים גם כובע של חברי כנסת. לפיכך בדף המוקדש לפועלם כחברי כנסת יש איזכור גם לתפקיד אותו מילאו בממשלה. זה גם המצב לגבי כל חבר כנסת שמילא תפקיד ציבורי אחר – העניין מוזכר כחלק מקורות החיים של אותו ח״כ. אבא חושי היה ראש עיריית חיפה, חייקה גרוסמן היתה פרטיזנית ורוחמה אברהם בלילא שירתה בצה״ל כרב טוראית.

אולם בין הדפים המוקדשים לחברי הכנסת מצויים גם דפים עבור אישים שלא כיהנו בכנסת מימיהם, תוך התעלמות מכך שהכנסת והממשלה הן שתי רשויות נפרדות. כשם שלא מוקדשים בין דפי חברי הכנסת גם דפים לשופטים בישראל (הגם שישנם שופטים שכיהנו בכנסת בשלב כלשהו של חייהם) או לרבנים הראשיים לישראל או לאלופי צה״ל (גם מהם יש לא מעט שכיהנו בכנסת), כך אין להקדיש באתר הכנסת דף לשר (או לכל אישיות אחרת) שלא כיהן בכנסת.

פנייה למפעילי אתר הכנסת בנדון הניבה את התגובה להלן:

אנו מודים לך על פנייתך.

מניסיון שצברנו אנו סבורים שמידע זו נחוץ דווקא כדי למנוע בלבול. בנוסף, יש המעוניינים להגיע לנתונים אודות שרים שלא כהנו כחברי כנסת.

ניהול סיסמאות לשירותי אינטרנט נעשית בשנים האחרונות למשימה מורכבת עבור המשתמש. כל אחד מחזיק 5-10 סיסמאות גישה לחשבון הבנק, לחשבון האימייל, למערכות תוכן שונות, למסנג׳ר וכו׳. חלק מהגופים האלה (בעיקר בנקים) דורשים שנחליף את הסיסמא אחת לכמה זמן. נוצר מצב שבו המשתמש מחזיק כמה סיסמאות שונות שאין לו דרך סבירה לזכור אותן, ולפיכך הוא רושם את שלל סיסמאותיו על פתק ולעיתים מצמיד את הפתק במקום בולט, על פי רוב למסך המחשב.

מחד, ברורים חסרונותיה של השיטה, מאידך – אין ממש ברירה, במיוחד כשהבנק מאלץ אותנו להחליף סיסמאות.

אז מה עושים?

1) בוחרים סיסמא קשה לניחוש. לא שם החתול, לא תאריך הלידה, לא השמות של הילדים, לא השם של הסבתא. צריך לבחור סיסמא שיהיה קשה לכוחות הרשע המנסים לפרוץ לחשבון הבנק שלכם לנחש אותה, ושתהיה בת 6 אותיות לפחות. למשל:
א) סיסמא אקראית לגמרי. xu5r4e או משהו מאותה משפחה.
ב) ראשי תיבות של משפט, פסוק או פתגם. nmwnmb = No More War, No More Bloodshed או: hmrvtl (הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע) או כל ראשי תיבות שתוכלו לזכור.

אישית אני ממליץ על בחירת אותיות אקראיות, זו הסיסמא היחידה שתצטרכו לזכור לשארית ימיכם ברשת.

2) משננים היטב את הסיסמא ומשמידים כל פיסת נייר או קובץ שבו היא כתובה.
3) כשהבנק מבקש לשנות את הסיסמא, משנים רק את האות האחרונה. למשל, במקום xu5r4e הישנה, הסיסמא החדשה היא xu5r4p. החלפנו את האות e באות p והבנק שמח. אנחנו יכולים לרשום על פתק "בנק=p", את חמש האותיות הראשונות אנחנו זוכרים בע״פ ולא צריך לרשום על הדף. מי שהדף יפול לידיו לא יוכל לדעת מה הסיסמא.
4) אם הבנק או גוף אחר רוצה סיסמא דווקא של 8 אותיות ולא 6, אפשר לכתוב על הפתק "בנק=e2w", ואנחנו יודעים שחמש האותיות הראשונות מצויות בראשנו בלבד, ואליהן נוספו 3 אותיות.

באופן הזה לעולם לא נצטרך לרשום את הסיסמא שלנו באופן גלוי בשום מקום, ואין סיבה גם לשמור אותה כתובה בקובץ.

בהצלחה.

כאשר זרוע של המדינה (עירייה, משרד ממשלתי וכו') מגיעה למסקנה שתקנת הציבור גוברת על זכות הקניין של הפרט, ישנו הסדר שבעזרתו אותה זרוע יכולה להפקיע את הקניין מהפרט ולעשות בו שימוש לטובת הכלל.

כזה הוא המצב כאשר רשות הרכבות רוצה להניח מסילת ברזל בתוואי שחלקו עובר על שטחים פרטיים. או אז מופעלת פקודת מסילת הברזל והשטח מופקע מהפרט והרשות נתונה לחברת הרכבות להניח בו את המסילה.

דוגמא נוספת היא מצב שבו עירייה רוצה להקים פארק באיזור שחלקו הוא קניין פרטי. החוק הרלבנטי מופעל, השטח מופקע והפארק מוקם.

מדוע אם כן לא תינתן סמכות למדינה להפקיע נכסים אחרים כאשר טובת הציבור דורשת זאת? מדוע, למשל, לא יופקע הקניין הרוחני על יצירות אלתרמן מידי בעלי זכויות היוצרים? מדוע לא תכריז המדינה כי יצירות אלה הן חשובות מכדי לתת את השליטה עליהן לנהנים בודדים, ותחת זאת תפקיע את הזכויות ותמסור אותן לכל האזרחים? אפשר שהמדינה אפילו תפצה את בעלי הזכויות הנוכחיים ותתן להם את שווי הרווחים שנמנעו מהם מרגע ההפקעה ועד שימלאו 70 שנה למות המשורר, או אז יהפוך הקניין לנחלת הכלל בכל מקרה.

יצירותיהם של אלתרמן, נתן יונתן, שלונסקי, יוסי בנאי ושאר ענקי הרוח הם חלק מהתרבות ומהנוף לא פחות מאשר שער יפו או ים המלח, וכשם שלא יעלה על הדעת לתת לאנשים פרטיים את השליטה על הגישה לכותל או לנמל יפו, אותה בלתי סבירות קיימת כאשר מאפשרים לאדם פרטי שליטה בלבדית עלו נכסי צאן הברזל של התרבות.

עוה״ד גוטמן דנן, או מי מטעמו, או מי המעוניין בקילקול שמו הטוב, שולח הודעות SPAM המשדלות את המכותב האקראי להתעניין באוגדן שהוציא עוה״ד גוטמן לאור.

השיטה של הספאמרים היא לשלוח לכל מיני תיבות אקראיות תחת דומיינים, בתקווה שתמיד תהיה כתובת מייל של איזה yosi או david בדומיין. משלוח הודעה לא עולה מאומה, אז הם שולחים בכל קומבינציית אימייל אפשרית.

בעלי דומיינים יכולים להגדיר שכל ההודעות הממוענות למכותבים שאינם מוגדרים במערכת תתנקזנה לתיבה אחת, וככה אני זוכה לקבל את הSAPM של עוה״ד גוטמן, השולח את אוגדנו על פני המים.

ספאם איננו עניין חדש. בכל חודש אני מקבל אלפי הודעות SPAM, בממוצע 500 הודעות ביום. אבל כשההודעות האלה מגיעות מאנשים מכובדים ולא ממישהו שמנסה לעשות רווח קל על ידי מכירת תרופת פלא להתקרחות, לא נותר לי אלא לתהות מה עובר לאותם טיפוסים בראש כשהם מחליטים לפורר את שמם הטוב בצורה כזו.

מעולם לא היה לי שיג ושיח עם עוה״ד גוטמן ועד היום לא שמעתי עליו בכלל. אם שופט בדימוס משתמש בSPAM כשיטת שיווק, כנראה שאין עם זה בעייה חוקית. אז אני לא טוען שעוה״ד גוטמן הוא עבריין, אבל מאידך הוא בהחלט מטרד.

הודעת הSPAM נשלחה בין היתר אל:

rdanle@shmulik.co.il
ordanle@shmulik.co.il
kaki@shmulik.co.il
josef@shmulik.co.il
1stlady@shmulik.co.il

תיבות אלו מעולם לא היו קיימות תחת הדומיין shmulik.co.il. אם עוה״ד גוטמן מגיע לרשומה הזו במקרה, אני מציע לו לבדוק איך חייב אותו קבלן ה-SAPM. אם הוא חייב אותו לפי כתובת מייל שההודעה נשלחת אליה, אז עבדו עליו. כל הכתובות הללו הן אותה תיבה. סתם ניפחו לו את החשבון.

חברת הונדה משווקת רכב היברידי חדש המפחית את זיהום האוויר, אבל בדרך מעודדת את זיהום הרשת.

"תוכן שיווקי" ו"תכני גולשים" הם מושגים חמים היום ברשת. משרדי פירסום ואנשי יחסי ציבור מעודדים את המפרסמים ללכת בכוון הזה ומקווים שהגולשים יעשו בשבילם את העבודה בהפצת המסר.

הונדה עורכת תחרות שהפרס הגדול בה הוא מכונית חדשה. במסגרת התחרות הגולשים מעלים לאתר הונדה סירטונים ונערכת הצבעה לגבי הסירטון הזוכה. כמובן שלא מדובר במצביעים שהם גולשים תמימים שהגיעו לאתר והחליטו להצביע עבור סירטון מסויים שמצא חן בעיניהם. הגולשים שמעלים את קטעי הוידאו הולכים ומקוששים להם מצביעים בכל מיני מקומות.

מקומות פופולאריים להפצת בקשות להצבעה הם קבוצות דיון. המתמודד על זכיה במכונית מגיע לקבוצת דיון ומדביק שם בקשה להצביע בתחרות עבורו. הבקשה, שאינה קשורה למהות הדיונים בפורום, נחשבת לזיהום של קבוצת הדיון ולהפרעה למהלך התקין של הדיונים.

אנשי יחסי הציבור שמחים על כל איזכור של התחרות ועל יצירת הBUZZ בעניין ומציגים מספרים מרשימים למפרסמים (במקרה זה "הונדה"). אבל בפועל הפירסום בדרך הזו יוצר נזק למותג.

מתי כבר תתפוצץ בועת השיווק של אנשי יחסי הציבור, אלה שמודדים את ההצלחה שלהם במונחים של הבראנז׳ה בלי להבין מה קורה בעולם האמיתי? אני מקווה שבקרוב, ושאנשי השיווק האלה ירעבו ללחם.

עיתון 'הארץ' מביא היום את כתבתו של צבי בראל על ההתמודדות של צבא לבנון מול המליציות במחנה הפליטים נהר אל-בארד בצפון המדינה.

כחלק מההוכחות לטענה שהמיליציות מאורגנות היטב מובאת הפיסקה הבאה:

אתם מבינים? זה לא סתם איזה מסמכים שבמקרה מאוחסנים במחשב. וזה לא איזה דיסקים סתם, נגיד דיסקים של פוד-פרוססור. זה דיסקים של מחשב!!! וואו!!! איזה תיחכום מצידם של הפלסטינים האלה, מי היה מאמין, ועוד על ערבים! מחשב!!!

אולי לא עידכנו את צבי בראל, אבל מסמכים שמאוכסנים על מחשב לא שונים במאום מאותם מסמכים ממש שהדפיסו אותם על נייר. לא הדיסקים ולא המגירות מכילים את המידע אלא המסמכים שעל הדיסקים והמסמכים שבמגירה הם שמכילים את המידע. אולי על צבי בראל הצירוף "דיסקים של מחשב" מהלך קסם, אבל אילו המסמכים היו מונחים במגירה ולא על מדייה דיגיטלית האם היה נדפס משפט בנוסח "כך למשל מגירות שנמצאו באחרונה… כללו מידע…" וכו'?

לא צריך להתרגש, צבי בראל, ואין צורך ליצור רושם שמדובר פה באיזה ארגון הייטק כאילו צבא לבנון פשט לפחות על המקבילה הפלסטינית של 8200. המסמכים הם העיקר והאריזה שלהם היא הטפל ואין צורך לנסות להעצים את חווית הקורא באמצעות הפיכת הטפל לעיקר בסגנון YNET.

פלוני-אלמוני קנה PS3, והחליט להיפרד מהמכשיר הישן שלו במופע זיקוקים מרהיב.

מילא שYNET מרגישים צורך לדווח על איזה שטות חסרת ערך חדשותי שקרתה במקום שהבילוי העיקרי בו הוא גידול תפוחי אדמה, ומילא שYNET תקעו את החדשה המרעישה הזו בעמוד הראשון, ידיעות אחרונות הוא הרי לא ממש עיתון כבר הרבה שנים, אבל בYNET גוזרים גזירה שווה בין האירוע הזה לבין פציעות ספורט שנובעות משימוש סביר בקונסולות משחק.

גוגל החליטו לצ׳פר את הירושלמים עם חתיכת ים פרטית.

לגוגל יש שירות לבעלי אתרים שנקרא Google-Analytics, במסגרתו אפשר לקבל כל מיני נתונים סטטיסטיים על הגולשים לאתר, לרבות המיקום הגיאוגרפי שממנו הם גולשים. שירות נאה, חביב ושימושי.

את הנושא הנפיץ של גבולות במחלוקת פתרו בגוגל בצורה די מקורית. השטח שבמחלוקת פשוט מסומן באותו הצבע שמסמן ים. מעניין מה יקרה כשהגולש הראשון מהתנחלות-מעלה-זיתים-ג׳, מג׳נין או מרפיח יגיע לאתר שלי. האם זה ייראה כמו גולש באגם יהודה ושומרון? האם זו המשמעותו של הביטוי "הים של עזה" בו השתמש היו״ר פעמים רבות? והגולש מקצרין האם הוא ייחשב בסטטיסטיקה של גוגל כמו גולש סורי?

ידידיה מאיר, שלפעמים כותב לעניין, מתבכיין על שידור כוכב נולד ביום שישי הגורם לנישול הדתיים מתחרות כוכב נולד לנישול הדתיים מתחרות כוכב נולד.

מה כואב לו לידידה מאיר? האם הוא באמת כואב את כאבם של מעריצי הנינט הבאה על שלא יוכלו להשפיע? האם זו עוד דרך להתבכיין נגד האפלייה האנטי דתית בתקשורת העויינת? ואם היו משדרים במקום "כוכב נולד" משהו אחר? אז לא אכפת לו שדתיים מפסידים את זה? ארץ נהדרת היא גם סוג של מדורת שבט, ואם דתיים לא יראו את זה בגלל שזה משודר בשבת, נגזר עליהם לא להבין את הצחוקים על יד מכונת הקפה בעבודה ביום ראשון בבוקר.

כנראה שמה שכואב לידידיה מאיר היא העובדה שהתכנית הזו משודרת בערוץ מסחרי. בעבר הטענות מהסגנון הזה התמקדו בכך שהאגרה של שומרי שבת מממנת חילול שבת בערוץ הציבורי. בקשר לכוכב נולד הטיעון הזה לא קיים, אז ממציאים טיעון אחר, מופרך לא פחות.

צא מהארון ידידיה מאיר, מהטיעון העקום שלך עוד עלולים להבין שאין לך בעייה עם חילול שבת בעיקרון, אלא רק עם העובדה שדתיים לא יכולים לחזות בפלא ששמו כוכב נולד. עלול להתקבל הרושם שאין לך בעייה עם הטלביזיה באופן כללי ושכוכב נולד הוא לא סוג של עבודת כוכבים בעיניך. לכבוד השבת תשתמש בטיעונים האמיתיים. תגיד שמה שמפריע לך זה חילול השבת ואחת היא אם משדרים כוכב נולד או שידורים חוזרים של הרב גורן תוקע בשופר בכותל. תגיד דוגרי שלו הדברים תלויים בך היית סוגר את הטלביזיה ומשאיר אותנו עם "הצופה" ועלון "מהנעשה ברבנות הצבאית". תשתמש בטיעונים האמיתיים, אם לא לכבוד השבת והתורה, אז לכבוד העובדה שאתה כותב בעיתון לאנשים חושבים ולא במעריב.

במדורו הבא אני מציע לידידה מאיר לזעוק את זעקתם של לקוחות חנות המפעל של קיבוץ מזרע ושל מנויי הקאנטרי-קלאב בהרצליהו על שעלוני "שיחת השבוע" מופצים רק בבתי כנסת וציבור שלם לא זוכה להנות מפניניו של הרבי שליט״א זצ״ל.

נניח לעובדה שפלאפון שולחת לי ספאם שלא ביקשתי מעודי, אבל למה לזלזל באינטיליגנציה שלי באותה הזדמנות?

האם זה מפני שפלאפון מכירה בכך שלקוחותיה הפוטנציאליים הם רק ממגזר האהבלים?

שווה אלף מילים, להסתכל לפי הסדר:

בלוגאים עבריים לא נוטים לכתוב סרה באיגוד האינטרנט הישראלי, בבחינת "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו". אבל מערכת הבלוג נשבעה את שבועת הקנאות למשימתה, וגם הסתכנות בניסור הענף שבלוג זה יושב עליו ובשבירת מטה לחמו של כל הצוות לא תרתיע את המערכת. אחרי הכל, אם מילת הכבוד של מערכת הבלוג תאבד לה, איך תראה את פניה בציבור?

איגוד האינטרנט הישראלי הוא גוף שהוקם ערב התפרצות האינטרנט לחיינו. האיגוד מפעיל שירותי תשתית חיוניים כגון פיקוח על רישום שמות המתחם (domain names) בסיומת il, תחזוק צומת האינטרנט הישראלית, הפעלת שרת DNS לשמות מתחם ישראליים ועוד.

האמת שזה לא ממש משנה לעניינינו, אבל אם מישהו שאל את עצמו פעם איך זה שמחשב שמחובר בישראל גולש לאתר במונגוליה, במידה רבה מאוד זה הם.

מה שכן נוגע לעניינינו הוא העובדה שעד לא מזמן איגוד האינטרנט הישראלי היה המוכר הבלבדי של שמות המתחם המסתיימים ב-co.il וב-org.il. לאחרונה התחום הזה הופרט לקבלני משנה, אבל מי שקנה בזמנו שם מתחם מאיגוד האינטרנט ממשיך להיות מטופל ישירות על ידי איגוד האינטרנט הישראלי ולא על ידי אחד הקבלנים.

ובנקודה זו מתחיל סיפורנו. בשנת 1998 קניתי את שם המתחם של האתר הזה. כאשר מתחולל שינוי כלשהו בפרטים של שם המתחם, צריך לעדכן את איגוד האינטרנט הישראלי, ולאחרונה התעורר אצלי צורך כזה.

ואיך הייתם מצפים שהליך עדכון פרטים יתבצע בארגון שאחת ממטרות הייסוד שלו היא "קידום האינטרנט בחברה הישראלית"? כמובן! בפקס. רק בפקס. באיגוד לא מכירים בקיומו של הטופס המאובטח. מעניין למה. האם הם שם למעלה יודעים משהו על טבעו של המדיום הזה שהם לא מספרים לבנקים? איך זה שכל בנק בעולם מרשה ללקוחותיו לעדכן את הכתובת בטופס מאובטח אבל איגוד האינטרנט הישראלי לא מרשה?

זה הנוהל כאשר רוצים לשנות פרטים ברשומה של שם מתחם:

1. נכנסים לדף "שינוי פרטים" ומחפשים את שם המתחם שאתם חפצים לשנות את הרשומה שלו.
2. בוחרים איזה פרטים אתם רוצים לשנות ועוברים הלאה.
3. מעדכנים את הפרטים, כותבים את כתובת האימייל שלכם ועוברים הלאה. שימו לב שאפשר לרשום גם אימייל של מישהו שלא קשור בכלל לעסק. תרשמו את הכתובת שלכם בהוטמייל ואיגוד האינטרנט הישראלי יסמוך עליכם בעיניים עצומות. נכון שעדיין לא התבצע שינוי, אבל זה פתח להטרדות מהטרדות שונות.
4. קיבלתם במייל הודעה שאומרת שהאיגוד קיבלו את הודעתכם ויש איזה קישור במייל שצריך ללחוץ עליו בשביל להשלים את התהליך. השלב הזה הוא שלב תמוה לגמרי. מה הם השיגו בזה? עכשיו הם יודעים שאלמוני חסר שם, שיש לו תיבה בהוטמייל ששמה הוא moyshe.ufnik11@hotmail.com רוצה לשנות את פרטי הבעלות על שם המתחם של YNET. אבל מה הם יודעים על הקשר של אותו מוישה אופניק לשם המתחם של YNET ועל הזכות של מוישה אופניק לבקש שינוי בפרטים של YNET? במה השלב הזה תרם להם משהו?
5. רגע כמימרא והודעת מייל חדשה נוחתת בתיבתו של מוישה אופניק. הפעם יש בה טופס להדפסה.
6. מוישה אופניק מדפיס, משרבט חתימה כלשהי ומחזיר בפקס (רק בפקס!!!) לאיגוד האינטרנט הישראלי.
7. תוך שני ימי עבודה (אם מזג האויר מאפשר זאת) הפקס מעובד והשינוי המתבקש מתבצע. הכל ידנית, כמובן.

שני ימי עסקים הם המון זמן. אם צריך לעשות CUTOVER להעברת אתר חי משרת אחד לשרת אחר, שני ימי עסקים הם נצח מעוקב. זאת אף זאת: תהליך CUTOVER צריך להתבצע פעמים רבות דווקא בסופשבוע או בלילה. מי שמעביר אתר עם בסיס נתונים "חי" משרת אירוח אחד לשרת אירוח אחר רוצה לדעת בדיוק באיזה רגע מתבצע השינוי על מנת לסנכרן בין בסיסי הנתונים בצורה אופטימלית. בקיצור, איגוד האינטרנט הישראלי מכניס חוסר ודאות למערכת, מדכא את האפשרות להעביר את האתר לשרת אחר ומפריע למהלכו התקין ולתחרותיות של האינטרנט בישראל.

נדגיש שבשום שלב לא מתבצע אימות פרטים על מנת לקשור בין החתימה על הטופס, האימייל של מוישה אופניק ובעליו החוקיים של שם המתחם. אולי יש להם שם צוות גרפולוגים מומחים שמשווים חתימות על פקס מול איזה נייר עתיק עם החתימה המקורית. אני לא יודע. אבל אני לא כ״כ סומך על היכולות הגרפולוגיות של הפקיד באיגוד האינטרנט הישראלי לעניין זה, מה גם שחתימתו של מוישה אופניק הגיעה בפקס, והיא מגורענת כדבעי וחסרת ערך לצורך השוואתי.

במידה ומישהו רוצה להחריב אתר, כל שהוא צריך לעשות זה להתחזות לבעל האתר, לבקש שטבלאת הDNS תצביע לכתובת IP בקמצ׳טקה, לשלוח את הפקס ביום שלישי, ואחרי יומיים האתר יפול מבלי שבעל האתר יבין מאיפה נחתה עליו הצרה הזו, ועד שיבין כבר לא תהיה נפש חייה באיגוד האינטרנט לדבר איתה במהלך סוף השבוע.

אמנם סביר ששיחת טלפון מבוהלת תחזיר את המצב לקדמותו, אבל למה להיקלע למצב הזה? למה לא להגן על הרשומות בסיסמא ובטופס מאובטח? ומי ישעה לשוועת בעל אתר מוחשך אם התקלה התגלתה ביום חמישי בין השמשות, כאשר עובדי הארגון כבר מצויים בפקק הנושא אותם אל עבר סוף השבוע?

יש חריג אחד לנוהל שפורט למעלה והוא במקרה שמבקשים לשנות כתובת DNS, והמייל הוא לא של מוישה אופניק אלא תואם למייל של בעל האתר כפי שהוא רשום באיגוד. או אז התהליך אבטומטי למחצה ואין צורך בשליחת פקס. עדיין צריך אישור ידני של מישהו באיגוד, אולם התהליך בטוח ונוח יותר (אלא אם מתרחשת תקלה, כפי שנראה להלן). אם רוצים לשנות פרטי התקשרות אישיים נזקקים לתיווך הפקס ואחת היא אם כתובת המייל תואמת לרשומות האיגוד אם לאו.

כמובן, אין לראות בנכתב כאן עידוד להתחזות או לכל פעולה זדונית. מערכת הבלוג רק מצביעה על הפירצה, והפירצה היא זו שקוראת לגנב.

והנה מעשה שהיה. בתאריך 4-5-2007 הגשתי בקשה באתר האיגוד לשינוי כתובת DNS. בתאריך 8 למאי,השינוי עדיין לא עודכן בשרתי הDNS של איגוד האינטרנט הישראלי.

בשעה 09:15 בבוקרו של ה-8 למאי התקשרתי לאיגוד האינטרנט, פניתי כה וכה בנפתולי התפריט הטלפוני (המזעזע) שלהם אבל לא היה איש בכל המקומות הרלבנטיים. בשעה 10:40 דווקא היתה תשובה באחד מענפי התפריט (ולא במקום הצפוי) אחרי שהתרוצצתי רצוא ושוב במערכת ניתוב השיחות. עונה מורן. מחליפים מילות נימוס של בוקר ומתחילים לדבר ביזנס, להלן, עם קיצורים הכרחיים. במודגש מופיעה פרשנות שלי בגוף התמליל, לא דברים שנאמרו בשיחה:

אני: שלחתי ב4 לחודש בקשה לשינוי DNS [...] והשינוי עדיין לא התבצע.
מורן: מה שם הדומיין?
אני: shmulik.co.il
מורן: נכון, נכון. זה משום מה נתקע. ["משום מה" - אכן, מלאי הפתעות הם החיים. מעניין שבדומיינים האחרים שלי, אלה שמנוהלים על ידי go-daddy, זה לא נתקע אף פעם, ואילו עם איגוד האינטרנט הישראלי זו כבר הפעם השנייה שמשום מה זה נתקע. עצתי: שימרחו שמן תינוקות יפה-יפה סביב לכל שמות המתחם ועל הכבלים שמחברים בין השרתים שלהם ואולי אז זה יחליק בקלות ולא יתקע. לחילופין הם יכולים ללכת לעשות השתלמות מזורזת אצל go-daddy]
אני: מה אני צריך לעשות בשביל לשחרר את זה?
מורן: זה סודר. [אני לא מבין. לא צריך איזה מומחה מיוחד מחוצלארץ בשביל לשחרר את התקיעה? אז למה הם חיכו שאני אתקשר? אין להם איזו מערכת בקרה שאומרת שיש בקשות תקועות במערכת שמעלות עובש? אני ומורן עוברים לדבר על עניינים אחרים הקשורים בדומיין שלי ואז אני תוהה על קנקן הנהלים של איגוד האינטרנט הישראלי].
אני: רציתי לשאול מה המדיניות של שינוי הDNS, אם אני מבקש את הבקשה, תוך כמה זמן זה אמור להתבצע?
מורן: בדרך כלל תוך יום יומיים. [איזו תשובה מדהימה! אנחנו מדברים פה על זמינות של אתרים, על סינכרון של בסיסי נתונים. למה לא על המקום? למה שירות אלמנטרי
שנותן כל רשם שמות מתחם בעולם לא יכול להתבצע באיגוד האינטרנט הישראלי? יש ועדה שמאשרת את הבקשה שלי? הותיקים זוכרים בוודאי את העידן שבו היינו הולכים לשאוב מבאר בחצר את האינטרנט עם דלי קטן בנפח 9600, אבל מסתבר שבאיגוד האינטרנט המחלקות השונות מדברות ביניהן בעזרת טכנולוגיה שיוני דאר זריזות הימנה].
אני: זה מתבצע אוטומטית או שמישהו שם צריך….
מורן: לא, זה עובר פה אישור ידני שלנו.
אני: ואם אני צריך להעביר את האתר שלי להוסטינג אחר בסופשבוע ובלילה? כי אני לא רוצה שזה יפגע ב…
מורן: אנחנו לא כאן בסופשבוע. הבקשות האחרונות שאנחנו יכולים לאשר זה ביום חמישי לפני שלוש.
אני: הבנתי. אז מה בכ״ז עושה מי שרוצה … תראי, יש לי גם דומיין שהוא com [...] וכשאני מבקש באתר שלהם לשנות את זה אז זה משתנה על המקום. ונראה לי תמוה
שבאיגוד האינטרנט, בכל זאת, הסנדלר הולך יחף [איזה הולך יחף? ערום, ולא זז לשום מקום!]
מורן: כן, אבל ככה זה עובד אצלנו כרגע, זה תפעול ידני. האפשרות שלך הכי מאוחר זה שזה ישתנה ביום חמישי בלילה. [באמת נראה לכם שאני אקח סיכון??? ואם זה ייתקע? אפילו אין עם מי לדבר עד יום ראשון בבוקר. ובאיזה אופן חושבים באיגוד האינטרנט הישראלי שהתשובה "ככה זה עובד אצלנו כרגע" עונה על התמיהה שלי למה לכתחילה זה עובד בצורה כזו עקומה? והאם מהעובדה שזה עובד ככה "כרגע", ניתן להבין שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין?]

חוץ משיחרור התקיעה לא קיבלתי בשורה מעודדת. אני מקווה שעכשיו, לפחות, אחרי שיחרור התקיעה, איגוד האינטרנט הישראלי מרגיש יותר טוב ושלא לוחץ לשרת ה-DNS בבטן. אם הם לא מקבלים את עצתי בנושא שמן התינוקות, אולי כדאי לכל הפחות שיקבעו נהל יומי לטפוח לבסיס הנתונים שלהם על הגב, אולי הוא ירביץ איזה גרעפץ בריא וישחרר בקשות ש"משום מה" נתקעו לו.

הפקס התקבל. המכרים שלי בירושלים קיבלו את הפקס למחשב, חתכו, גזרו, סובבו, הדביקו, צבעו בצבעים עליזים ושלחו לי במייל. עכשיו אני רק צריך למצוא מישהו בישראל שיקבל את הטפסים באימייל ויפקסס חזרה. האימייל מהישיר הראשון עדיין לא התקבל, לעומת זאת.

ביום שני, בשעה 07:30 (שעון הישיר הראשון), התקשרתי לבנק. גם בשביל לוודא שארנון ואלה לא איבדו את שפיות דעתם במאמץ לאתר מחשב שניתן לשלוח ממנו אימייל וגם בגלל שאיזה סעיף בטופס העברת מטחןח לא היה נהיר לי כל צרכו. הגעתי אחרי פרק זמן סביר (הכל יחסי) לאסנת.

לא גיליתי לאסנת שהגיע אלי הפקס. אני עדיין רוצה את הטופס הזה בקובץ על מנת שאני אוכל להעלות אותו לאתר לטובת הציבור שצובא על מחלקת ביטול החשבונות בישיר הראשון, ומשיבים אותו בתירוצים של שהחןי-פהחןי כשהוא מתעניין בטופס. אני בטוח שזמינותו של טופס כזה באתר שלי תגביר את התנועה של גולשים מכל רחבי האינטרנט לבלוג. סיפרתי לאסנת בקיצור נמרץ את הקורות אותי אתמול. אסנת מבררת משהו עם אלה, מוזיקת מעליות קצרה ואנחנו חוזרים.

אסנת: דיברתי עם אלה והיא אמרה לי שהיא שלחה את זה וארנון אמר לי שהוא שלח את זה לפקס באיזור 02.
אני: ארנון אמר שיש איזה בעייה עם האימייל…
אסנת: הוא רשם כאן שכשהמייל יתוקן אז נשלח לך במייל.
אני: יופי, אבל זה לא נשלח. דבר שני דיברתי עם ארנון שהפקס זה רק לגיבוי. הפקס בירושלים, אני נמצא בקנדה ואין לי גישה לפקס הזה, מישהו עושה לי טובה בלי שהוא יודע
אפילו. אני עדיין צריך שישלחו לי את זה באימייל, וגם ארנון הבין את זה. פקס זה רק לגיבוי במקרה שיתפוצץ לכם הבניין באור יהודה.
אסנת: לא, בראשון.
אני: עברתם? מזל טוב. [האם יש קשר בין המעבר לראשון לבין התדרדרות השירות? מהמפורסמות היא שבאור יהודה יש אוכל עיראקי מובחר מן המובחר, ואין כמותו
להרגעה. וכשהנפש רגועה המוח חושב בצלילות. מה יש בראשון מבחינה זו? כלום. מדבר שממה. לא תמצאו שם קובה עיראקית אחת לרפואה, וזה כנראה מה שמשפיע על הבנק הזה]
אסנת: אני עדיין לא ראיתי היום מה קורה עם המייל, אבל אני אהיה במעקב…
אני: לא, לא, לא! מה זה מעקב? אני אחכה על הקו כי עכשיו חצות ומשהו כבר בקנדה, אני רוצה לראות שזה סגור היום, אני שולח לכם את זה בפקס ונפטר מכל הקשר שלי אתכם כי אני כבר… טוב, לא חשוב. אז אני מחכה על הקו ואני רוצה שזה יגיע אלי. ויש לי גם שאלות בקשר לטופס העברת מטחןח בלי קשר. [מוזיקת מעליות חמש וחצי דקות. האמת? כשזה מחולק למנות זה הרבה יותר נסבל. אני יכול לספוג ככה כמות אינסופית של מוזיקת מעליות, רק שיחלקו לי את זה לשיעורין. תזמורת המעליות חדלה מלנגן, אני מתקן את התסרוקת ומתכונן]
אסנת: תודה על ההמתנה, כרגע מטפלים עדיין במחשב.
אני: ואללה? עדיין מטפלים במחשב? [...] יש צפי מתי המייל הזה הולך להתפנות? אתם חיים שם בשנת 2007 כבר יומיים בלי מייל? זה מה שאת אומרת לי? מעניין. טוב.
אסנת: בכל מקרה אני אשלח לך את זה.
אני: יש איזה צפי מתי?
אפרת: כרגע יש מישהי שמטפלת בזה, איזושהי טכנאית. [זה ממש לא עונה על השאלה שלי לגבי צפי. איכשהו אני בטוח שלדורון ישראלי ומוקי אפורי לא נפגע המייל והם
לא מנותקים כבר יומיים מהכלי החשוב הזה. למה אי אפשר ללכת ללשכת המנהל ולשלוח משם מייל? וחוצמזה, אם טכנאי כבר יומיים עובד על זה, אז זה הזמן להעיף את הטכנאי הזה ולהביא מישהו שמבין משהו בנושא] ארנון הסביר לך שיש תקלה והוא לא תקין. המייל הזה הוא לא משהו שהוא נפוץ…
אני מתפרץ: סליחה! יש לכם שירות שאתם שולחים טפסים במייל, נכון? אז תגידו שאין לכם, שאני אדע שאתם בנק מתקופת האבן. או שיש לכם מייל או שאין לכם. אבל אם יש לכם
מייל אז שיהיה תקין.
אסנת: יש תקלה זמנית. [מעניין אם הבנק היה סובל תקלה זמנית של 3 דקות בתקשורת עם הבורסה לנירות ערך באותה אדישות שהוא מתייחס לחוסר התקשורת עם האינטרנט. הישיר הראשון לא הפנים את זה שמייל הוא כמו טלפון, ולפעמים יותר מכך. אני בטוח שמוקי אפורי לא היה סובל תקלה זמנית שתחסום לו את המייל האישי אפילו לשעה קלה].
אני: תקלה זמנית כבר יומיים. [אני נוטש את הנושא כיוון שאנחנו הולכים במעגלים והאוירה מתלהטת. אני עובר לשאול את השאלה על מילוי הטופס, אסנת באמת עוזרת לי במקצועיות וביעילות ואני מודה לה בכנות. עכשיו כשהכל מאחורינו אני חוזר לרגע לנושא המייל] תגידי לי דוגרי, בתור עובדת של הבנק, את מבסוטית עם המצב הזה של המייל, את שלמה עם התשובה שנתת לי, שזה added value שאנחנו לא עומדים מאחוריו?
אסנת: מובן שיש איזה תקלה ואנחנו לא שמחים מזה [...] יש תקלה, לצערי הרב זה לא טופל, מעבר ללהתנצל ולהגיד לך שכשזה יתוקן אני אבצע את זה אין לי מה לעשות. [קודם כל, אני מעריך את הכנות. היא בורג קטן והמערכת גדולה ועם שיניים מפחידות. אבל האמת שאני חושב בליבי שיש לה מה לעשות. היא במחלקת קשרי לקוחות, לא במחלקת שינוע עגלות תה. אם לעובד במחלקת קשרי לקוחות אין מה לעשות בקשר לזה, מי ישרה עם האחראי על האימייל ויוכל לו? האם למנהל של אסנת אין הסמכות לתפוס את רונן ישראלי בדש מעילו ולבקש רחמים על לקוחות שלא חטאו? אני מקנח את שיחתי עם אסנת בהבעת תקווה שזה יסודר, אני מבהיר לה שאני מחכה לאימייל אנחנו מוודאים שוב את כתובת המייל, אסנת מבטיחה לי שהנושא במעקב שלה ואנחנו נפרדים, לא לפני שאני מאחל לה יום נפלא. אסנת גם מעדכנת אותי כבדרך אגב שכל טופס צריך להישלח למספר פקס אחר. אני מוכה תדהמה מהמידע. הייתכן שאלמלא דיברתי עם אסנת, היה הטופס שלי, שכה יגעתי בקבלתו, הולך לאיבוד?].

מילאתי את הפרטים בטפסים, שלחתי במייל למרי מוונקובר שמכירה מישהו בישראל שיש לו מחשב מחובר לפקס ויכול לשלוח לבנק. בסופו של התהליך איזה מכשיר בראשון לציון יקיא כמה גליונות נייר. מי זה בימיינו עובד עם פקס כאלטרנטיבה יחידה לקבלת פרטים מהלקוח? חוצמזה, יש לי פרופיל אינטרנט בישיר הראשון שאני יכול להיכנס אליו עם סיסמא ולעשות פעולות. אז אם זה מספיק טוב בשביל שהם יזהו אותי לצורך סגירת פקחןם, למה זה לא מספיק טוב לצורך סגירת חשבון? במה נייר עם חתימה שלי (שבכלל ציירתי עם paintbrush) יותר אמין מהזדהות אלקטרונית? האם זהו חלק ממדיניות הטכנופוביה של הישיר הראשון?

מקורותי בוונקובר מסרו לי שהפקס נשלח בהצלחה. בשעה 22:10 ביום שני התקשרתי על מנת לוודא שגם בישיר הראשון מסכימים לקביעה הזו. ענתה לי הנציגה שרק הטופס של העברת המטחןח הגיע, יחד עם המכתב הנלווה. נשבעתי לה בזקנו של הנביא שהכל היה יחד (ערכתי את הכל למסמך WORD אחד גדול), אם הגיעו שני דפים, דין הוא ששני העמודים של טופס סגירת החשבון יגיעו. מזכיר במשהו את השוטר הרושם בדוחןח "לא עצר בכל ארבעת הגלגלים". הועברתי למחלקת קשרי לקוחות, ומי עונה לי??? עדי!

בירכתי את עדי כברך אח אובד השב מארצות הנוד. "מזמן לא דיברנו", אמרתי לו. עדי הפנה לי כתף קרה. האם רק השים עצמו כמתנכר או שבאמת לא זכר אותי? הביט לרגע במחשב ואמר לי "אה, דיברתי איתך אתמול". "אכן", אמרתי לו, "על שום כך שמחתי כל כך שאתה הוא זה שענית לשיחה!", ולא ידעתי אם לשמוח על שלא התנכר לי או להתעצב על שלא הותרתי רישום בזכרונו.

עדי אישר באזני שהפקס הגיע לתעודתו בשלום על קרבו, כרעיו, המכתב הנלווה והטפסים הכלולים בו. עדי הבטיח שמחר הכסף יוצא לדרך ומייד אחרי שמתקבל אישור שהוא הגיע
לתעודתו ייסגר החשבון. לפלא בעיני איך מה שגלוי בפני עדי היה סתום בפני הגברת הקודמת. האם לא בשר הם מבשרו של אותו הבנק?

יום שלישי, צהריים שעון הישיר הראשון. אני מתקשר לוודא שהכסף עבר ושאין משהו בלתי צפוי שימנע את סגירת החשבון. גבי מאשרת באזני שהיתרה כרגע היא אגורה אחת. מעניין מה יקרה איתה, אגורה גלמודה שכמותה. הלוואי והיתה לי אגורה על כל לקוח לא מרוצה של הישיר הראשון. בעניין סגירת החשבון גבי מעבירה אותי לקשרי לקוחות, שם עונה לי ארנון.

ארנון זוכר אותי! הוא מזכיר מיוזמתו את העניין עם המייל ואנחנו מחליפים דאחקות בנושא. אני שואל אותו כבדרך אגב אם לא הסתדר העניין וארנון במין נימת הומור ספק מיואשת ספק מרירה אומר לי "לאאאאא, אל תשאל, אל תשאל…". ארנון מאשר באזניי שמיטב המוחות של הבנק עוסקים ברגעים אלה ממש בסגירת החשבון ושאין מניעה מצידם שהחשבון ייסגר. ליתר ביטחון הוא ממליץ לי להתקשר שוב תוך שבוע-שבועיים על מנת לוודא שהכל סגור, אבל לא צופה בעיות. הרגשה מוזרה אופפת אותי. כתינוק המגיח לעולם בקול גדול ומסתלק ממנו אחרי מאה ועשרים בחידלון חרישי, כחייל המתגייס בתרועת חצוצרה ומשתחרר בנהל יבשושי של ספירת מלאי והזדכות על פנך אוכל. יש משהו מעיק, מין תחושת ריקנות כבדה עם כל החופש הזה. התורה מנחה אותנו מה לעשות במקרה של עבד שבעליו שחרר אותו, אבל הוא רוצה לדבוק באדוניו, אבל מה יעשה מי שנאבק על מנת להשתחרר מלפיתת החנק של הבנק ואז מרגיש את התחושה הזו? נראה לי שלפעמים אתקשר לבנק, אאזין דומם למויזקת המעליות ואחזור לשיגרת יומי כאותו אלמן המתרפק על תמונת אשתו המנוחה ושוכח את כל אותם ימים של סבל שעברו עליהם יחד.

יש עוד שני ניג׳וסים של הבנק הזה בקטנה:

1. יש שתי דרכים להכין מסמכים בפורמט PDF. דרך אחת היא לאפשר לכתוב בתוכו. בדחןכ מכינים את הסוג הזה עבור טפסים. או אז המשתמש יכול להקליד את הפרטים ישירות בטופס ולהדפיס. הסוג השני הוא חסום לכתיבה. טופס העברת מטח של הישיר הראשון הוא מהסוג השני, כמובן. צריך להדפיס אותו ולמלא הכל בכתב יד.
2. אם נכנסים לאתר הישיר הראשון בכתובת www.yashir1.co.il אז סבבה לנו. אבל אם משמיטים את ה-www אז אין להם הפנייה למקום המתאים. מקבלים דף שגיאה. זה א-ב של הקמת שרת אינטרנט. לא יודע מה עובר עליהם. באתר של בנק לאומי זה דווקא עובד בסדר.

אני חושב לייסד בבלוג עמוד מיוחד למעקב אחרי פאשלות מתמשכות, אני משתעשע במחשבה לקרוא לעמוד הזה "עמוד הקלון". מדי פעם אני אדגום את הצ׳אט של הישיר הראשון ושאר חוליי מערכת ואעדכן בעמוד הזה מתי זה תוקן. אני צריך לחשוב על זה, ובכל מקרה הקדשתי להתכתשות עם הבנק, להקמת הבלוג ולכתיבת הפוסטים מספיק זמן בימים האחרונים, אני צריך להשלים פערים בחיים האמיתיים.

אל תוך הפקס
חשבון נאסף
וכל הפקמי׳״ם נסגרו
אגורה יחידה
אצל מוקי שרדה
הישיר הראשון חמדן הוא

כבר עלה מן הים
ערפל אדמדם
והלילה הולך בשדרות
ועולים על ליבי
רק שירים עצובים
כשהלילה הולך בשדרות

בפרק הקודם נטשנו אתכם עם פתח לתקווה, אבל עם רמז שסותר את התקווה. ורמז שמופיע במערכה השנייה, דין הוא שיעלה עשן במערכה השלישית.

לא אשאיר אתכם סקרנים הרבה זמן, רק אספר לכם שמרוב התרגשות לא צחצחתי שיניים ולא שטפתי פנים, מייד אחרי מודה אני, נטילת ידיים וברכות השחר רצתי למחשב בלי שהיות. בטח ניחשתם שאילו היו לי בשורות טובות הייתי מודיע לכם בהתחלה, כי כששליח מבושש למסור את בשורתו, אות היא שהבשורה לא תהיה נשמעת ברצון.

לא הגיע הטופס במייל.

האמת שהיתה לי הרגשה מבשרת רעות אחרי השיחה עם אלה, כי ישבתי לכתוב את הפוסט הראשון והמייל לא הגיע במהלך הזמן הזה. לפני שהלכתי לישון ניסיתי גם דרך התקשרות חליפית עם הישיר הראשון, שלחתי מייל ובו בקשה לקבל טופס במייל חוזר לכתובת המייל המופיעה באתר שלהם (שילחו מייל בעצמכם ובקשו מידע כלשהו, נראה מה יקרה. ואל תשכחו לדווח). הודעה אוטומטית שאומרת "פנייתך התקבלה ותענה בהקדם האפשרי, אנו מודים לך על שביקרת באתר הישיר הראשון. לתשומת לבך , לא יתקבלו בערוץ זה בקשות לביצוע פעולות/שינויים בחשבונכם בישיר הראשון." הגיעה אלי רק 40 דקות אחרי שליחת הבקשה. כנראה שההקדם האפשרי עדיין לא הגיע, כי לא קיבלתי מהם אות חיים במייל עד כתיבת שורות אלה. אני מבטיח לעדכן ברגע שיתקבל אות חיים. המייל נשלח אליהם בשעה 10:30 שעון ישראל, התשובה האוטומטית התקבלה בשעה 11:10 שעון ישראל.

בבוקר של טורונטו ניסיתי לדחות את מוזיקת המעליות הבלתי נמנעת. ניסיתי להיכנס לצ׳אט עם נציג התמיכה של הישיר הראשון באתר האינטרנט והתחילו מגוון תקלות. לסיפתח הופיע חלון שגיאה של מנוע הג׳אוה. אני משתמש במנוע הג׳אווה הכי עדכני של SUN, במידה וקורא את זה נציג הבנק ורוצה לטפול את האשמה על המחשב שלי. ככה נראית השגיאה:

טוב, זה בסך הכל בנק. לא נורא. לחצתי Run והופיע טופס מילוי פרטים. מילאתי הכל, כולל תעודת זהות למרות שזה לא שדה חובה, וקיבלת את ההודעה המשפילה הבאה:

שמעתי בחיי כבר השפלה אחת או שתיים, אבל לקבל את זה? ועוד מהבנק שלי? זה שאוכל מצלחתי? לא נעים. בדקתי את המספר שהזנתי, נשבעתי למחשב בעיניים של הילדים שלי שזה המספר הנכון ולא עזר. מחקתי את המספר לגמרי והשארתי את השדה ריק – והוא בשלו. סגרתי את החלון, פתחתי אותו מחדש והפעם בלי מספר תחןז ובלי טלפון. עברנו לשלב חצי הגמר, עם הודעת השגיאה להלן:

יופי חי! השרת עלול להיות לא זמין. ומה זה הקוביות האלה על הכפתור? למוקי אפורי הפתרונים. ניסיתי שוב בטוב, איתחלתי את הכל ועכשיו קיבלתי וריאנט של ההודעה.
משהו מאוד דומה אבל חדי העין יבחינו שאין את הלוגו של הישיר הראשון (כנראה שיש לשרת שלהם תודעת בושה):

בין כה וכה ידעתי שאני אנוס להתקשר שוב לבנק ושאני עומד בפני המתנה מתישה עם מוזיקה שכמותה בוודאי השמיעו במרתפי החקירה של הסקוריטטה על מנת לשבור את רוחן של הצ׳ילבות של הלנה צ׳אושסקו. הלכתי לקושש לי מעט תמיכה מוראלית. הכנתי מלאי של מים על יד הטלפון, מתחתי רגליים, צחצחתי שיניים, טבלתי שלוש פעמים במקוה הכנתי צוואה ואמרתי וידוי של שכיב מרע בנוסח יהדות הישיר הראשון: "תהא שיחתי זו כפרה על כל עוונותי".

התקשרתי שוב לבנק. עונה שמוליק, אני מספר לו שמדובר על מקרה מצער של טופס שלא הגיע במייל והוא מציע להפנות אותי למחלקת קשרי לקוחות, לפני כן עוד הספקתי לחלץ ממנו את המידע שהם עובדים שם עד אחת עשרה בלילה, למקרה שאני אצטרך לעשות עוד דבר או שניים היום וארצה לתכנן את היום שלי בהתאם להתנהלותה של המחלקה לקשרי לקוחות. שמוליק מעביר אותי להתערסל בזרועותיה המוכרות של הקנטטה למעלית ולטרומבון בארבעה בתים.

תמיד אמרו לי שהתכוננות לגרוע מכל תציל אותי מאכזבה. והנה… אחרי שתי דקות בלבד (!!!) של המתנה טראנס אטלנטית עונה ארנון! אני מסביר לו בקצרה את עניין המייל המתעכב. תיניתי בפני ארנון את הקורות אותי בדרך החתחתים של משלוח המייל מצידי ואת העובדה שהצ׳ט שלהם לא עובד. אם אני כבר מדבר עם מישהו ממחלקת קשרי לקוחות, אך טבעי הוא שאני אספר לו על הקירטוע של חלק מערוצי הקשר עם הלקוחות, הלא כן? אני בטוח שהוא הזדעזע עמוקות מהמצב ובתור אדם עם תודעת שירות מפותחת הלך והחריד את סיפי הבנק ולא נח עד שקיבל הבטחה מהאחראי על האינטרנט שהעניין יטופל לאלתר.

ארנון: בוא תשאיר עוד פעם את המייל שלך ואני אשלח לך טופס לסגירת חשבון [מה זה?! האם המייל שלי לא מתועד כחלק מהסיכום של השיחה במערכת תיעוד פניות
הלקוחות??? למה הוא רוצה עוד פעם את המייל??? אני מכתיב לו את המייל]
אני: אם אפשר שאני אחכה על הקו ונראה שזה מגיע אם אתה שולח, זה יהיה הכי טוב.
ארנון: [מניח את השפופרת על השולחן, לא מעביר אותי למוזיקת המעליות. אחרי שלוש וחצי דקות שבהן אני מאזין בעניין לשיחות של הקולגות של ארנון הוא חוזר ומתנצל על ההמתנה. התנצלותו נשמעת לי כיוצאת מהלב]
ארנון: לא שלחתי את זה עדיין, כמו שהבנת יש לנו היום איזה תקלה פה במערכת [מעניין את הסבתא שלי]. אני אנסה… אם אתה רוצה להמתין ואני אשלח לך את זה
יותר מאוחר…
אני: אני כבר בבוקר ביקשתי ואני רוצה לסגור את זה כמה שיותר מהר, לא רוצה לחכות עם זה … אם אני יכול לחכות על הקו עוד כמה דקות ותמצא שם איזה מחשב עם אימייל
אני אודה לך מאוד
ארנון: אין בעייה.
אני: תודה [חלק גדול מהקטעים שהשמטתי בשביל לשמור על זרימת הכתיבה בפוסטים הקודמים היו מילות הנימוסין מצידי. מי שמכיר אותי בכם יודע שאני מנומס עד זרא
ומעתיר מילות נימוסין וחיבובין לאין קץ. יש האומרים שמאז שהסתלק מנחם בגין אינני שני לאיש בעניין זה. אז שלא יתקבל הרושם שאני מדבר בגסות אל הפקידים, אני פשוט חוסך לכם את זה בפוסט. ארנון שוב מניח אותי על השולחן והולך לקושש מחשב עם אימייל. אחרי עוד תשע דקות של המתנה נגמרה יכולת ההקלטה של רשם הקול של הXP, אז מכאן והלאה אני אצטט מהזיכרון ואעביר רק את רוח הדברים, נאמנים למקור ככל שזיכרוני יתיר לי].

בשלב מסויים ארנון גאל אותי מההמתנה, אני לא יכול להגיד בדיוק מתי כי אין בידי הקלטה. אבל בוודאי זה יותר מתשע דקות, כי יש בידי תשע דקות של הקלטה של המתנה. בחוזרו לשיחה ארנון הודה בפני שהתקלה מונעת ממנו מלמצוא בכל הבנק מחשב שמחובר לאינטרנט והבטיח לי שעוד היום זה ייצא אלי באימייל.

לא הוכחתי את ארנון על זה שזה לא מתקבל על הדעת שהבנק שלי, זה שהפקדתי במרתפיו את מיטב כספי במשך שנים, ינותק מהאינטרנט לשעות רבות כל כך. בכוחותי האחרונים ביקשתי אך זאת: שישלח לי את המסמך בפקס למספר של מכרים בירושלים ושלא יזנח גם את האפשרות לשלוח לי את המסמך במייל.

וידאתי שארנון מבין ומסכים לכך ששליחה בפקס לא תפטור אותו מלשלוח לי את זה באימייל והוא שב והבטיח שעוד היום זה יגיע אלי. עד עכשיו לא הגיע אלי טופס סגירת החשבון
באימייל מארנון, מקורותי המקורבים לפקס בירושלים יראו אותו רק מחר, כך שאני שרוי בעלטה.

לסיכום: ארנון היה אדיב, שעה לכל מחסורי, אך ידו קצרה מלהושיע. בתור איש מחלקת קשרי לקוחות אני בטוח שהוא עדיין מתרוצץ בין המחשבים של הבנק לבדוק מי מהם כבר מחובר לאימייל. אני בטוח גם שהוא ואלה חילקו את הבנק לשתי גזרות פעולה. ארנון סורק בסבב את המחשבים בחלק אחד של הבנק ואלה סורקת בחלק השני והם לא נחים ולא עוצרים. ליתר ביטחון אני אתקשר מחר בבוקר לבנק ואוודא ששלום להם, לארנון ולאלה.

תקציר הפרק הקודם: טלי, 10 דקות של מוזיקת מעליות, עדי, הרבה אנשים שמתקשרים, כרטיס סורר שמנע סגירה, טפסים, הקראה של עמלות, שוב מוזיקת מעליות, צליל ארוך של חידלון וניתוק.

טוב, עשיתי הפסקה לשלוק מים והתקשרתי שוב לישיר הראשון, עכשיו עונה זיוה, מסביר לה במה העניין והיא מעבירה אותי שוב למחלקת קשרי לקוחות, שוב אותה מוזיקת מעליות טורדנית בלופ, הפעם במשך 10 דקות ו-45 שניות. עונים. אתם מכירים כבר את הנוהל: מה שמודגש זה הערות שלי לאחר מעשה, דברים שלא נאמרו בשיחה. להלן, שוב, בקיצורים הכרחיים:

קשרי לקוחות שלום מדברת אלה איך אפשר לעזור? [קודם כל, יפה שהיא לא ניסתה למכור לי את ההתנצלות הזו שאני לא מאמין לה ממילא. כנראה שאלה לא חושבת שאני אדיוט. אולי היא מתביישת בתירוץ הקלוש הזה, אולי יש לה גאווה מסויימת בזה שהיא בנקאית ולא מוכנה להזנות את תפקידה כבנקאית בדיברור שבלוני של הבנק. אולי היא פשוט שבוזה מכדי להתנצל. בכל מקרה זה מוערך על ידי כשלא מורחים אותי]
אני: שלום, דיברתי קודם עם עדי, הוא שם אותי על המתנה, היתה מוזיקה והשיחה נותקה. [אני מעדכן בקיצור נמרץ את אלה איפה הייתי עם עדי כשהשיחה נותקה. אני לא מספר לה על כרטיס האשראי על מנת שלא לעורר דובים ישנים מריבצם] הבעייה שבגללה הוא שם אותי על המתנה, זה שלא ידעתי איזה סכום לרשום שם [בטופס], ואני לא יודע עדיין, כי אני רוצה לקבל את זה בדולרים קנדיים [ג€¦] ויש עמלות וכל זה ואני רוצה לרשום משהו כללי שתעבירו את הכל, אחרי ניכוי העמלות, כמה שזה יוצא [...]
אלה: הבנתי [...] תרשום סכום בשקלים, תרשום את כל היתרה בחשבון.
אני: אבל אני לא יכול לרשום את הכל כי חלק צריך ללכת לעמלה, ואני לא יודע כמה תצא העמלה כי זה תלוי בשער הדולר. [שלא אכנס למינוס בגלל העמלה]
אלה: נכון, יש גם עמלת העברה. [כמה נעים להיזכר! טוב שהיא לא אומרת לי בדרך אגב גם שביום מן הימים אני אמות]
אני: יש כל מיני עמלות שהוא כבר הסביר לי ואין צורך לחזור עליהן, בכל מקרה לא מדובר במשהו פיקס אלא תלוי בסכום ההעברה [...] ואני לא יודע מה לרשום בטופס
שתבינו שאני רוצה את הכל ושלא ישאר לי שם לירה.
אלה: הבנתי. אז בוא נעשה ככה, תחלק את הסכום הזה בשער היציגג€¦
אני [קוטע את אלה לפני שהיא מתחילה להגיד לי לעשות שורש מעוקב של פאי ולמצוא לוגריתם בבסיס 7 להפרש בין הזמן שבו מתמלאת בריכה לבין הזמן שלוקח למשאית להגיע מעפולה לבאר שבע]: אני רוצה שתגידי לי סכום.
אלה: סכום בשקלים נכון לעכשיו זה כך וכך [כל היתרה בחשבון] בוא נראה שער יציג, אבל הפעולה לא מתבצעת לפי השער היציגג€¦
אני: טוב, זו בדיוק הבעייה שלי.
אלה: ברור לי, אבל אפשר בכל מקרה לרשום בערך.
אני: טוב, אבל מה קורה אם נשארת יתרה?
אלה: אנחנו נדאג שלא תישאר לך יתרה [על זה אני דווקא מאמין להם]
אני: אם אני רושם סכום מסויים, ואתם עושים לפי הסכום הזה, אז ישאר כמה שקלים או אפילו שאני אהיה חייב לכם כמה שקלים, חס וחלילה. [...] אני רוצה לסגור את
החשבון, אני לא רוצה עכשיו להיגרר עם טפסים והעברות לנצח.
אלה: כן, ברור לי [... חושבת, עושה חשבון קטן ...] יוצא לך כך-וכך בדולר קנדי, עשיתי לך חישוב לפי השער היציג. יש עמלת המרה שזה 0.2% מהסכום, מינימום
7.2$, [... עכשיו יש סידרה של מילמולים קלושים שכאילו לא נועדו לאזניי ...] אז יוצא ככה-וככה ובנוסף יש את עמלות ההעברה [אולי לא הייתי ברור מספיק, אבל כבר
קיבלתי את כל הנתונים שאדם יכול לרצות על העמלות. מה שמעניין אותי עכשיו זה איך אני מסדר שההעברה תיסגר על האפס, כדי שאפשר יהיה לסגור את החשבון] עמלות ההעברה זה בסביבות…
אני: המילה "בסביבות" מפחידה אותי [...] את אומרת "בסביבות", אבל אני צריך לרשום מספר כלשהו, אני לא יכול לרשום "בסביבות" על הטופס, [פתאום יש לי הארה!] או שאם תגידי לי שאפשר אז אני ארשום! אני ארשום "לידי אלה", ואת תביני על סמך מה שדיברנו בשיחה ותפעלי בהתאם.
אלה: [נכנסת לטראנס של מילמול מספרים של עמלות שלא נועד לאזני, מין מילמול חסר משמעות כזה כמו אונגליסטים שמדברים בלשונות. בתור אדם שמכבד אנשים בני דתות אחרות, אני לא מפריע לטקס החשבונאי העתיק] ובנוסף יש עמלת מתווך שזה בין 10$ ל70$ ואפשר לדעת את העמלה רק כשעושים את ההעברה.
אני: נו, את רואה, זה בדיוק מה שאני מדבר עליו.
אלה: אז בוא תרשום את הסכום כמו שאמרתי לך [כך-וכך] … יהיה בסדר, תשלח את הטופס "עבור אלה".
אני: יופי, תודה רבה. את הנושא הזה סגרנו? [הפגנתי קור רוח כאן, למרות שבתוכי ידעתי שצירוף המילים "יהיה בסדר" מבשר רעות ונצורות]
אלה: כן. תשלח למספר זה-וזה, "עבור אלה".
אני: אין אפשרות לשלוח לכם באימייל?
אלה: לא. רק פקס.
אני: חבל [מה פתאום אימייל? מה זה עלה בדעתי? זה הרי לטובת הלקוח! איפה הטירטור אם זה יהיה באימייל?] עכשיו בואי נדבר על סגירת החשבון?
אלה: סגירת חשבון, ברגע שיתרה מאופסת וגם אין לך…
אני: יש איזה מניעה שברגע שאתם מעבירים [...] החשבון ייסגר? אני צריך לשלוח לכם גם טופס או משהו לסגירת חשבון?
אלה: נכון, אתה צריך לחתום על טופס סגירת חשבון.
אני: אני יכול להעביר לך את שני הדברים האלה יחד? כדי שלא יצא מצב של פער זמן, אני אכנס למינוס בגלל דמי ניהול חשבון, או משהו כזה.
אלה: אין בעייה, רק אני צריכה לשלוח לך טופס סגירת חשבון.
אני: לשלוח אלי את יכולה באימייל? [אולי הם לא מקבלים אבל כן שולחים?]
אלה: באימייל כן. [קרן אור באפלה!!!] מה האימייל שלך? [אנחנו מחליפים פרטים והיא חוזרת בשביל שנהיה בטוחים]
אני: אז אני אמלא את שני הטפסים יחד ואשלח לכם. [שיחה על עוד כמה פרטים טכניים זניחים על אופן מילוי הטופס]

אחרי 20 דקות ומחצה השיחה מסתיימת (כולל זמן פציעות ומוזיקת מעליות במחצית).

מסקנות עד כה: אלה מבינה עניין. בין השורות ניכרת הזדהות עם סבל הלקוח. היא לא יכולה במילים מפורשות להגיד שהיא יודעת שהיא עובדת בשביל חבורת דבילים שלא מקבלים אימייל, אבל הרגשתי אמפתיה מנשבת מכוונה. אולי זה השימוש הנדיב במילים "ברור" + "אני מבינה" + "אין בעייה" שהילך עלי קסם.

אני מתיישב לכתוב את הפוסט הקודם וכשאני משגר אותו כבר שעות קטנות של בוקר בטורונטו. אני הולך לישון מתוך תקוה לקום אל שחר חדש. שחר שבו יחכה לי טופס שנשלח אלי באימייל.

כמו התינוקות שישנים ולא יודעים איזה סבל יש בעולם ומה מחכה להם כשיגדלו, כמו שמעון פרס שהולך לישון עם מינה צמח ומתעורר עם תוצאות האמת, כמו יעקב שהולך לישון עם רחל ובבוקר הנה היא לאה, כך הלכתי לישון ולא שיערתי את שעתיד להתחולל.

אבל על כך, בטח ניחשתם, בפוסט הבא.

לפני כמה שנים פרץ הישיר הראשון בסערה לחיינו. היו להם פרסומות מדליקות בטלויזיה והבטחות לשירות שכמותו לא נודע עד אז ליעילות ולשכלול. "אנחנו בנק ללא סניפים", הם התפארו, "לנו זה עולה פחות, גם לך". כך במו פיה אמרה יעל אבקסיס בפרסומות שלהם בטלביזיה. היו אלה גם הימים הראשונים של הטלביזיה המסחרית, באויר ריחפה שמועה על איזה אינטרנט כזה שבקרוב יהפוך את חיינו כפי שהכרנום על פיהם, זו היתה התקופה שלפני שרצחו בישראל לראשונה ראש ממשלה מכהן. העתיד מעולם לא נראה ורוד יותר. הם היו הילד היצירתי, המרדן והכשרוני של בנק לאומי לישראל. היה משהו חדשני, צעיר, מתוקתק, תכלסי וגם קצת חצוף בקונספט של הישיר הראשון. נשמע הגיוני – למה לעמוד בתור בבנק פועלים המיוזע בניחוח ההסתדרות, כשאפשר לסגור עניינים בטלפון בזמן הנהיגה?

אז הצטרפתי. הייתי לקוח מרוצה כמה שנים. הם היו חדשניים. נתנו החזר מסויים על רכישות בכרטיס האשראי שלהם. ממש כסף. נתנו לי לדבר עם פקיד בכל שעות היממה. והיה להם שירות מדליק. הייתי שגריר שלהם והמלצתי לחברים שלי להצטרף.

היה להם סידור מדהים בזמן ההמתנה שאומר איזה מקום אני בסדר הממתינים ומה זמן ההמתנה הממוצע באותו רגע. אך לעיתים נדירות הייתי יותר ממספר 3 בסדר הממתינים לנציג, זמן המתנה לא עלה על חמש דקות בכל שעה משעות היממה. היה להם שירות מדהים נוסף, אם ההמתנה מתארכת אפשר היה ללחוץ 5 והם היו מתקשרים אלי בחזרה! הרגשתי שמתייחסים אלי יפה כי אני הלקוח. נהניתי להיות הלקוח שלהם!

אבל עננים אפורים החלו להתחשר בשמי האידילה. לאט לאט אך במובהק, כמו בהחלטה מגבוה, השירות התדרדר. הם לא השכילו להבין שאלה שהצטרפו אליהם הם אנשים שמאמצים בחום את החדשנות. עכשיו כל בנק נותן שירות בטלפון. איפה הערך המוסף שלהם אם הם כבר לא מתייחסים אלי כאילו אני הלקוח היחיד בעולמם?

בהתחלה הם ביטלו את המספר חינם ותקעו סתם מספר תל אביבי. אחרי ביטול מספר החינם, פתאום משך ההמתנה התארך. לפעמים הייתי מספר 12 בסדר הממתינים, וגם אם הייתי מתקשר אליהם בבוקר כשאני יוצא מהבית בתל אביב, לא הייתי מספיק לדבר עם נציג לפני שאני מגיע למשרד בהרצליה, כולל הפקק בציאה מהאיילון והפקק מתחת לגשר הסירה. אז מה עושים הישיר הראשון? משפרים את השירות? לא. פשוט מעלימים את ההכרזה על סדר הממתינים בבחינת "מה שאתה לא יודע לא כואב לך".

באותו זמן בערך גם ביטלו את האפשרות לבקש מהמערכת שתחזיר לי צלצול, כי עכשיו כבר אין מספר חינם, אז העובדה שהלקוח מתייבש על הקו כבר לא עולה להם כסף. אז שאני אתייבש. הם חסכו את האחזקה של המספר חינם, אבל הרוויחו לקוח מיובש, ועוד לקוח שהוכיח כבר פעם אחת שהוא מוכן לסבול את הטירחה של מעבר לבנק אחר, רק בגלל שהוא יותר מגניב מהבנק הקודם.

בשנתיים האחרונות החשבון לא ממש בשימוש. עכשיו החלטתי לסגור אותו סופית ולהעביר לקנדה את היתרה מאחר שתכנית החיסכון האחרונה השתחררה לי. התקשרתי ביום ראשון בשעה 09:10 בבוקר שעון אור יהודה. להלן השתלשלות העניינים, בקיצורים ההכרחיים. הכיתוב בסוגריים והכיתוב המודגש אלה תוספות שלי לאחר מעשה, לא חלק מתמליל השיחה.

טלי: "הישיר הראשון בוקר טוב, מדברת טלי במה אוכל לעזור?"
אני: שלום, אני מעוניין לסגור את החשבון ולהעביר את הכסף בהעברה בנקאית לחשבון אחר שלי, מחוץ לארץ.
טלי: למה אתה סוגר חשבון אם אפשר לשאול?
אני: כי השירות שלכם התדרדר נורא ומצאתי חלופה יותר טובה.
טלי: איפה, אם אפשר?
אני: לא מעוניין להכנס לזה, העניין כבר סגור.
טלי: … אני מעבירה אותך למחלקה שמטפלת בסגירת חשבון
[אני מתחיל להמתין על הקו למומחים לסגירת חשבון. בדיוק אחרי 10 דקות ושישית הדקה של האזנה מייבשת במיוחד למוזיקת מעליות של 4 תיבות בלופ הם עונים! מוזיקת מעליות זה טוב לנסיעה של 20 שניות במעלית. אם זה 10 דקות זה בטח נועד לשבור את רוחו של המעוניין לסגור את החשבון. אבל אני לא נשברתי, שמרתי על קור רוח ודיברתי רק בנימוס מופלג. מעניין למה, אגב, הם החליפו את הוואלס החביב מתוך הבלט "קופליה", שהיתה להם כסמל מסחרי מזה הרבה שנים. האם זה תוצר של צוות חשיבה מיוחד שהגיע למסקנה שזה יעשה טוב לבנק?] "קשרי לקוחות בוקר טוב מדבר עדי … סליחה על ההמתנה יש כרגע הרבה אנשים שמתקשרים."

על זה יש לי שלוש הערות:

1. באמת קצת הטריד אותי שאני מחכה על הקו 10 דקות בשיחה בינלאומית, אבל זה רק בגלל שחשבתי לרגע שהם לא עונים בגלל שהם משחקים סטנגה. מסתבר שזה בגלל שיש הרבה אנשים שמתקשרים, אז ישר נרגעתי קצת.
2. יש להם בעייה חמורה בהבנת מקומם בתרשים הזרימה של השירות: זמני המתנה ארוכים לא נובעים מזה שיש הרבה אנשים שמתקשרים. הם נובעים מזה שיש מעט אנשים שעונים לטלפון. כמעט והרגשתי צורך להתנצל על שאני מטריח את הבנק עם הזוטות שלי, ולשאול את עדי אם יהיה לבנק יותר נוח שאני אתקשר ביום אחר. זה בסך הכל הכסף שלי, ככה שזה לא בוער. אני בטוח שאם יחזור השירות של שיחת חינם אז זמני ההמתנה יתקצרו בצורה מדהימה ולא משנה כמה אנשים יתקשרו.
3. מעניין מאוד למה כל-כך "הרבה" אנשים מרגישים צורך להתקשר על הבוקר ביום ראשון למחלקת קשרי לקוחות ויוצרים כזה עומס במערכת. האם זה בגלל שכולם מרגישים צורך להגיד מילה טובה על איזה שירות יוצא מגדר הרגיל שהם זכו לו רגע לפני כניסת השבת ולא יכלו להתקשר לבנק בשבת? אולי זה בגלל שהם, כמוני, קצו בשירות הקלוקל של הבנק הזה, קמו בוקר אחד וגילו שהיפהפיה שהם התחתנו איתה מדיפה ניחוח חריף אה-לה-יאסר-עראפת-אחרי-שנתיים-במוקטעה-בלי-מים-חמים-וסבון? אולי אנשים כ״כ התמכרו למוזיקת המעליות הזו עד שבדרכם לעבודה בבוקר הם מאזינים לה, אחרי שהיו בקריז כל השבת?
   לא יודע. תחשבו לבד מה הכי סביר.

נמשיך… אני מתחיל לדבר עם עדי "ביזנס" על הפרטים של ההעברה… עד שלפתע…

עדי: יש לך כך-וכך להעביר… בוא נראה רגע… אני בודק אם יש עוד משהו בחשבון שצריך לסגור חוץ מזה [... ממתין ...] חוץ מזה יש לך גם ויזה שצריך לבטל.
אני: ביטלתי אותה, שלחתי להם ושלחתי לכם פקס… טוב, בוא נבטל גם את הויזה [זה לא כבר ביטלתי את הויזה כצעד לפני סגירת החשבון]
עדי: אני רואה שזה הוחזר אבל לא רואה שזה בוטל. ["זה"? "הוחזר"? לא מבין]
אני: מה זה "הוחזר"? מה זה "בוטל"?
עדי: "הוחזר" זה אומר שהויזה אצלנו. אה, נכון שלחת לנו פקס [תודה באמת. יש פה מבוגר אחראי שיכול להסביר לי את הברדק הזה?!]
אני: אז אני מבקש שיבטלו לי את הויזה רטרואקטיבית כי הויזה כבר לא אצלי. זה כנראה שוכב אצלכם כבר כמה זמן ואתם מחייבים אותי דמי חבר וכל מיני כאלה.
עדי: לא מחייבים אותך כלום, פשוט הכרטיס מונע את סגירת החשבון. [אה, אז למה לא אמרת ישר שזה "פשוט"? זה מאוד מרגיע שזה לא איזה פאשלה רצינית אלא שזה "פשוט". הכרטיס החליק לו בדיוק והתחבא מאחורי המקלדת ואז נתקע בצ׳ופצ׳יק שם בפינה ובכלל היה ערפל בקיטבג וזה מה שמונע את הסגירה. רגע, נזיז אותו... או! עכשיו זה יכול להיסגר, ואללה, היה פשוט] אבל אני רואה שהוא הוחזר אלינו כבר [אני מנסה להסביר את הנקודה של חיוב דמי חבר על תקופה שהכרטיס לא בוטל בה רק בגלל פאשלה שלהם, אבל די מהר מבין שסטינו מהנושא ושנסיון להסביר את הבעייה בשיחה טראנס-אטלנטית יעלה לי יותר מדמי החבר שנגזלו ממני, אז אני מחזיר את השיחה למסלולה המקורי. עדי מסביר לי איזה סכום עומד לרשותי ומאיפה אני צריך להוריד את הטפסים באינטרנט.]
אני: יש בעייה, אני לא יודע כמה עמלות זה ייצא ומה יהיה שער הדולר ברגע ההעברה, אז יהיה מצב שאני אהיה ביתרת זכות או ביתרת חובה של כמה שקלים [אחרי
ההעברה] ולא נוכל לסגור את החשבון…
עדי: אני אגיד לך פחות או יותר מה העמלות.
אני: "פחות או יותר" לא יעזור לי … אם יישאר לי כמה שקלים לכאן או לכאן כי שער הדולר עשה סלטה אז זה לא יגמר טוב. [עדי עדיין חש צורך עז לפרט לי את כל העמלות
ואני יודע שאין טעם לחסום שור בדישו אז אני נותן לו להקיא מעל ליבו את כל המספרים האלה. זה לא ממש משנה כמה זה יוצא, הוא הרי יכול להגיד לי שזה יעלה לי מליון דולר. אני צריך לסגור את החשבון ואין מנוס. אבל שיקריא לי סכומי עמלות. טוב. הוא מסביר לי מאיפה להוריד את הטופס ועדיין נשאר העניין הפעוט של הסכום שאני צריך לרשום בטופס]
אני: אז מה אני רושם שם בסכום?
עדי: נראה אם יש משהו בהערות… רגע…

הפתעה!!! אחרי 18 דקות ו25 שניות של המתנה ושיחה אני חוזר למוזיקת המעליות בלי אזהרה. יש משהו מנחם בדבר המוכר הזה, אחרי כל חוסר הודאות עם הטיפוסים האלה, ה"אנשים" שמטרידים את הבנק, של הויזה שהולכת לאיבוד, של ה"פחות-או-יותר". אני חוזר אל חיק המוזיקה הזו כמו תינוק שהלך לאיבוד בקניון ואז חוזר אל הדובי שלו.

שמעתי לאחרונה שבנק לאומי הסתיר חשבונות של יהודים שנספו בשואה ולא גילה ליורשים עליהם. לדעתי הם לא הסתירו. לאור השיחה הזו אני דן אותם לכף זכות. בטח היה קצת "בערך" קמצוץ של "פחות או יותר", קורטוב של "פשוט", הפנקס עם החשבונות "הוחזר אבל לא בוטל", הכלב אכל להם את השיעורי בית. משהו כזה. לא רשעות או טימטום. סתם שלומיאליות בלחןלית שיגרתית. על הבנקים השוויצרים אני יכול להאמין שהם בזדון העלימו חשבונות של ניספים, השוויצרים הם מופת לסדר ודיוק. השוויצרים לא יסבלו מצב שמשהו מונח לו בבנק בלי הסבר. לא נראה לי שיש מצב בבנק שוויצרי שנהל מסויים קיים וזה "פשוט" לא מתבצע. על בלחןל אני כבר מאמין הכל.

אחרי עשרים דקות וחמש שניות בדיוק מתחילת השיחה פתאום מפסיקה המוזיקה ונשמע טוווווווו. כל חיי חולפים לנגד עיני כבסרט בהילוך מהיר. מחשבות מתרוצצות, אגלי זיעה
ניגרים על כל חלקה טובה ואני טועם משהו מהרגשת המועקה הצפודה שיהודי מאמין חש בה ביום כיפור. האם הצליל הזה הוא קולו של המשגוח המודיע על דום הלב של ההרכב המנגן את מוזיקת המעליות? האם זהו אות המרמז לי על סיומו של השידור מאור יהודה במין פרפראזה על סיום השידורים מרוממה? האם הצליל הנוקב הזה דומה במעט לקול הדממה הדקה שנשמע במעמד הר סיני? הוא בהחלט גורם לי ליראה מסויימת. לבלחןל הפתרונים. אכן בשום שכל ובמידה ראויה להערכה של ראיית הנולד נהגו מייסדי בנק לאומי לישראל ביום שבחרו לבנק אנגלו-פלשתינה שם עברי שראשי התיבות שלו הם בלחןל. בסיפור מגדל בבל נאמר "… כי שם בלל ה׳ את שפת כל הארץ …", ומי כמו הבנק הזה לבילבול ולברדק? בינתיים החליפו לו את השם והוא כבר לא "בנק לאומי לישראל" אלא סתם "לאומי", אבל שכחו להחליף גם את הברדק למשהו יותר קוסם ללקוח. חבל שבמקום מתיחת פנים למותג לא התמקדו במתיחת פנים לנהלי השירות.

אני ממתין נבוך 20 שניות נוספות כשמהטלפון בוקע צליל החידלון. בהתקף ייאוש אני לוחץ על כל הכפתורים בטלפון בתקווה שיש איזה צירוף שיחזיר את הזמן לאחור. בסוף אני מחליט שכנראה לא תהיה תקומה לקולו של עדי. אני מתקשר שוב לישיר הראשון רק על מנת לעבור מערכה נוספת בסאגה, שעליה, מאזינים יקרים, נספר לכם בפרק הבא.