מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני די אמביוולנטי בשאלת האבולוציה, ובהקשר הזה יש שתי תופעות שלא ברור לי ההקשר האבולוציוני שלהן, ואם מישהו יוכל לענות על הבעייה לאור האבולוציה, אודה לו מקרב לב.
אפקט הפלצבו
אם יש משהו שאני לא מצליח למצוא עבורו אפילו תירוץ קלוש לאור האבולוציה, הרי זה אפקט הפלצבו.
לגוף, מסתבר לאור האפקט הזה, יש יכולת לרפא את עצמו, לחזק את המערכת החיסונית או לפחות להקל על סימפטומים. אבל מה, היכולת הזו באה לידי ביטוי מוגבר באותם מקרים שבהם החולה חושב שהטיפול שניתן לו הוא טיפול מועיל.
אדם שמקבל גלולה שעשויה מקמח וסוכר, אם הוא מאמין שהיא מכילה חומר פעיל, יגלה סימני התאוששות ושיקום יותר מאשר אדם שמקבל את אותה גלולה אבל יודע שאין בה חומר פעיל. ואותו דבר לגבי מאמין שמקבל ברכה מקדוש וכו'.
אם לגוף יש כזו יכולת לשקם את עצמו, מה ההגיון האבולוציוני לכך שהגוף משתמש בכשרון הזה רק כאשר גורם חיצוני נותן לו תרופה? למה הגוף שומר יכולות ריפוי מסויימות רק לאותם מקרים שבהם ניתנת לו תרופת פלסבו?
תודה לכל מי שיש לו הסבר מניח את הדעת לגבי ההגיון האבולוציוני כאן, עם עדיפות לקישור שנוגע לשאלה.
(התופעה השניה שמטרידה אותי תבוא בפוסט נפרד בהזדמנות אחרת…)