תבוא מחר

שמו של לקוח פרטנר הוחלף ל-“אדון טיפש” בחשבונית:

תגובת החברה:

מהתגובה הבנתי שכשמזדהים מול המענה האוטומטי של החברה, ההזדהות היא עם פרטים שרק הלקוח יודע אותם והחברה לא יודעת.

אם כך, מה פירוש “הזדהות’? אם לחברה אין דרך לאמת את הפרטים, מה המשמעות של אותה הזדהות?

האם הפרטים מוצפנים באופן חד-כווני וכשהלקוח מזין פרטים נבדקת הגירסה המוצפנת שלהם מול הפרטים המוצפנים השמורים? ככה זה באמת עובד? מסופקני. אני די בטוח שתאריך לידה, 4 ספרות של כרטיס אשראי, ת”ז וכיו”ב פרטי הזדהות מוצגים בצורה לא מוצפנת לנציג השירות.

מישהו יכול להסביר לי? באמת ובתמים משהו לא מובן לי כאן.

בערך בגיל 10 היה המקרה. לא זכורות לי הנסיבות בדיוק, אולם בביתנו נפלה החלטה להתקין אנטנה חדשה לקליטת שידורי טלביזיה.

המתקין שכנע את אבא שלי שכדאי, בתוספת מחיר צנועה נוסף על התקנת התורן והאנטנה לשידורי הטלביזיה הישראלית, להתקין עוד מספר אנטנות על אותו התורן ובכך יוכל להנות משידורי שני הערוצים של ירדן, משידורי “לבנון החופשית” ומשידורי הטלביזיה הסורית.

השידורים של הטלביזיה הסורית כללו בעיקר תכניות ילדים מדובבות לערבית ושידורי תעמולה: שירי הלל לאסד (האב) כשברקע מצעדים, אימוני תקיפות אוויריות, חיילות מסתערות עם רובים מכודנים. ילדים מדקלמים בפאתוס דיקלומי הלל לאסד ולאומה הסורית תוך שהם חנוטים בחליפות בר-מצווה תכולות, פקידים גוזרים את הסרט בטקסי חנוכה של כבישים, בתי ספר, מפעלים וכו’, חיילים קופצים דרך חישוקי אש, ילדים בעניבות צופים אדומות עורכים מסדרים ותרגילי סדר וכיוצא באלה דברים המשובבים את הנפש הסורית.

המשך…

אם ההערכות הן שזה יקרה היום, אז למה לפרסם הערכות? חכו עם זה כמה שעות. או שיתברר שזה נכון ואז תפרסמו שזה קרה, או שיתברר שזה לא נכון ואז לא תפרסמו כלום.

אבל מפרסמים “הערכות” ואז צריך למלא מאמר שלם בכלום, שיחזיק את הכותרת הזו.

לדעתי פשוט העורך רצה לסגור את הבסטה וללכת. יש לו ידיעה על משהו שאמור להתרחש (אולי אפילו קיבל על זה הודעה לעיתונות מטעם פייסבוק), אבל הוא לא רוצה לכתוב ידיעה ולתזמן אותה אוטומטית לפרסום מאוחר, כי אולי ברגע האחרון פייסבוק לא תעלה את השירות ואז יהיה בזיון.

מצד שני, הוא רוצה לפרסם היום, כי למערכות האחרות יש מי שיעלה את זה בלילה כשזה יקרה, ואז יוצא שב’הארץ’ כתבו על זה אחרונים. ושוב בזיון.

אז נותנים את הקרטון הבלתי מחייב הזה. נרצה – נאכל'; לא נרצה – לא נאכל.

בהודו קורס בית ספר אחד ומייד 18 תלמידים נהרגים.

בישראל מערכת החינוך כולה קורסת ואף אחד לא מת.

זה לא נס גלוי זה?

ארבעה מהחברים שלי בפייסבוק עשו LIKE לדבר הזה:

אם יש לכם חשבון פייסבוק, תבדקו מי מהחברים שלכם עשה על זה LIKE ותסיקו את המסקנות.

אני, בכל אופן, עדיין שוקל את צעדי…

וכאן:

אני מנחש שיש לה שני פלאגים שמעדכנים זה את זה. למשל: פלאג שמעדכן את הטוויטר שלה בפוסטים מהבלוג, ופלאג שמעדכן את הבלוג שלה בציוצים מהטוויטר. משהו כזה.

מה שכן אני יכול ללמוד מזה, זה שהם הקימו את הטוויטר לשלי יחימוביץ’ כי אמרו להם שצריך. מה עושים עם זה, איך מנטרים את זה, למה זה טוב – בזה אין להם מושג. לא היא, לא העוזרים שלה ולא דורשי טובתה נכנסים לשם.

נראה שזה מה שקורה גם באתר שלה. עיון באתר מעלה לא מעט סימני שאלה:

חבל, אולי חברת הכנסת היחידה שאני מחבב.

וגם ציפי לבני ועוד מישהי הציצו בו בעיני הלייזר שלהן:

1) מה בכלל כל הקטע של חגיגת יום ההולדת לנשיא? לעולם לא אבין זאת. מילא שאיזה פקיד בלשכתו הציע את זה, אבל איך זה שהוא עצמו משתתף בחגיגות המטופשות האלה? איך זה שהוא לא מבטל את ההצעות לחגוג לו יומולדת ומתנכר לפקיד שהציע את זה?

2) והרמטכ״ל? אין לו דברים יותר משמעותיים לעשות? אני לא מדבר על הכנות למלחמה. אילו אני הייתי כמו הרמטכ״ל, האדם העסוק ביותר במדינה… והיתה לי אפשרות לפנות שעתיים בסדר היום שלי, לא הייתי הולך למסיבת יום ההולדת של שימון.

תמיד כשאני רואה את הידיעות מהסוג הזה:

אני נזכר בחידוד הבא מדרויאנוב: 

המשך…

ב’הארץ’ פורסמה ידיעה על איראנית שנדונה למוות על סיוע לרצח בעלה*:

בטוקבקים מופיע סוג של אקטיביסט מזן שלא נודע כמותו לפני היות הטוקבק. לא פעם ראשונה שאני נתקל בסוג הזה, אבל בכ״ז מדובר בדוגמא מובחרת:

כן, מייד.

באחד הקורסים בסדיר היה איתי חייל שדבק בו הכינוי “שמישו”, על שום מנהגו לתרום לשיפור הביצועים בדרך שהיא ספק הבעת משאלה ספק הנחייה כללית, ותמיד המשפטים שלו התחילו במילה “שמישו”: “שמישו יביא מגב ויגרוף את המים!!!”, “שמישו יחליף את נחומי מתחת לאלונקה!!!”, “שמישו כבר יתנדב להיות חניך תורן!!!”.

האמת שהאדון “שמישו” (שאת שמו האמיתי שכחתי…) היה ממש מועיל לעומת אותם אקטיביסטים-של-כורסא-בטוקבקים, שמפריחים את משאלותיהם לחלל הרשת.

תת קבוצה של הטוקבקיסטים-האקטיביסטים הם מביעי התנחומים האנונימיים:

יש קבוצה שבטוחים שריבונו של עולם קורא ועונה בטוקבקים. ואם לא עונה, לפחות לוקח לתשומת ליבו. מליוני יהודים בכל הדורות גזרו על עצמם תעניות לבטל גזירות ולא נענו, אבל טוקבק שיוצא מן הלב והמקלדת (ל”ת) יעשה את העבודה כנראה:

לא מן הנמנע שהם אותם אנשים שמנצלים את הטוקבקים בשביל להעביר מסר למתים:

ויש כאלה שהולכים בשיטת “הכל כלול”:

* שלא יובן שיש לי בעייה עם פסק הדין. יש לי בעייה פרקטית קלה עם עונש מוות, בהיותו סופי, אבל אילו היו מוצאים דרך להיות בטוחים ב-100% באשמה, הייתי משית עונש מוות גם על עבירות קלות בהרבה מרצח.