Archive for מאי, 2010

מהנעשה בסוכנות

יום שני, מאי 24th, 2010

חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מצווה בסעיף 2(א) כי:

לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם …

ובעניין פרסום מודעות דרושים, בסעיף 8(א):

מעביד או הזקוק לעובד, לא יפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה או שליחה להכשרה מקצועית אלא אם כן הצעת העבודה צויינה בלשון זכר ובלשון נקבה, בין ביחיד ובין ברבים, וכן לא יפרסם מודעה כאמור שיש בה משום הפליה על פי הוראות סעיף 2

והנה בלוח ידיעות מיום שישי 14 למאי 2010, מפרסמת הסוכנות היהודית, לא פחות ולא יותר, את המודעה המדהימה להלן:

image0-1

ועל זה סבא שלי היה אומר “אם תשכרו עובדים רווקים הם עוד עלולים להתחתן. תשכרו סריסים ולא יהיו לכם בעיות”.

{lang: 'iw'}

זה חדש זה?

יום שני, מאי 24th, 2010

image 

לקברים בני 2750 שנה הם קוראים “חדשים”.

{lang: 'iw'}

נפיחה במעלית

יום שני, מאי 24th, 2010

בילדותי היה נקוט בידי בני הנעורים מנהג נאה: ילד שהיה רוצה לשדרג את עצמו בסולם החברתי היה משחרר נפיחה באוטובוס ויוצא מהדלת האוטומטית, תוך ידיעה שהדלת תיסגר מאחוריו. הוא עצמו יזכה לתהילת נצח (או לפחות לכמה דקות של תהילה) בעיני חבריו, והנשארים באוטובוס הם לבדם יסבלו את התוצאות.

כזה המצב גם כאשר ח”כ אלמוני נואש מנסה למצוא דרך לתפוס כותרת של כמה דקות בכלי התקשורת, או לפחות במקומון של מגדיאל. חבר הכנסת משחרר לאוויר את החוק, ברור לכולם שמדובר באוויר חם לכל היותר, החוק עובר לדיון בוועדה כמקובל, מבזבזים עליו כמה שעות עבודה של יועצים שמוזמנים לוועדה ובזה זה נגמר. חבר הכנסת מושך את החוק או שהכנסת לא מאשרת אותו. בין לבין הכותרת מסתובבת לכמה דקות באיזה עמוד פנימי נידח של אתר חדשות, ואולי גם רזי ברקאי יגיד “נעסוק גם בהצעתו של חבר הכנסת פדצהור בעניין הגבלת מספר השיניים המותר שיהיו בפיו של כלב, ככל שיותיר לנו הזמן”. הכנסת ביזבזה על זה כסף, אבל זה כנראה המחיר של מראית עין של דמוקרטיה.

לפני זמן מה נפחה ח״כ רחל אדטו לחלל הכנסת את “חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות” הידוע בכינויו “חוק הפוטושופ”. נראה היה שמדובר באחת מאותן הצעות חוק פופוליסטיות מטומטמות שנועדו למשוך תשומת לב לח”כ ישנוני. אלא שהסתבר שח”כ אדטו קיבלה יותר ממה שהיא פיללה אליו ועכשיו מצפים ממנה שתעמוד מאחורי היוזמה שלה – ממש כמו נער שנפח במעלית ולא הספיק לצאת ממנה לפני שנסגרו הדלתות.

לפיכך התקיים איתה ראיון ב’הארץ’ במסגרת המדור ‘שיחת היום’, מדור המוקדש לראיון עומק על נושא אחד. ראיון שהוא מופת לעולמה הבלתי מתקבל על הדעת של פופוליזם צרוף. עולם שבו לעובדות אין מקום בקביעת עמדות.

קודם כל קובעת הד”ר אדטו ש-25 אלף בני נוער בישראל סובלים מהפרעות אכילה ושהסיבה היא שמעבדים תמונות של דוגמנים בעזרת פוטושופ ו/או שנעזרים בדמויותיהם של דוגמנים רזים מדי, ושאם רק יפסיקו לעבד תמונות, התופעה תיעלם לגמרי:

שאלה: האם אין בהצעת חוק כזאת פגיעה בחופש העיסוק? דוגמנים ודוגמניות לא יוכלו לטעון שמדובר בחוק מפלה שמונע מהם עבודה רק בשל משקלם?

תשובה: צריכה להיות מידתיות בין הפגיעה בחופש העיסוק, לבין פגיעה ב-25 אלף בני נוער בישראל שסובלים היום מהפרעות אכילה.

אח”כ היא מגלה שבעקבות עבודת מחקר מאוד יסודית שעומדת בכל הכללים המקובלים של שיטות מחקר (“ראיתי קבוצות תמיכה, פגשתי הורים… וכולם סיפרו…), שאנורקסיה היא בעצם תולדה של דיאטה רגילה:

ראיתי קבוצות תמיכה, פגשתי הורים וביקרתי צעירות שהיו מאושפזות במחלקות פסיכיאטריות. כולם סיפרו שהאנורקסיה התחילה בגלל דיאטה שגרתית.

אז אולי כדאי להוציא מחוץ לחוק את הדיאטה השגרתית? זו עם החסה והגביע אשל בארוחת עשר? אחרי הכל, כולם סיפרו שהאנורקסיה התחילה בגלל דיאטה שגרתית.

ומייד אחרי כן:

בנות סיפרו שפתחו בדיאטה אחרי שזרקו להן “את שמנה' או “את דאבה', למרות שהן לא באמת היו שמנות.

ממש הגיוני לקשור את זה לפוטושופ. במיוחד אחרי המחקר היסודי שהיא ערכה (“ביקרתי  צעירות מאושפזות”).

ועוד פנינת הגיון:

שאלה: כמה מהדוגמנים והדוגמניות בישראל כיום נמצאים בתת משקל? עד כמה מדובר בתופעה נרחבת?

תשובה: אני לא יכולה לומר לך כמה מ-600 הדוגמניות הרשומות כיום בסוכנויות בישראל נמצאות בתת משקל, אבל לדעתי מדובר בחלק מאוד משמעותי

או במילים אחרות: אין לי מושג על מה אני מדברת, אבל אני בטוחה שאני צודקת.

ומייד אח”כ:

ישנו קשר חד ערכי בין דוגמניות מאוד רזות לבין ההשפעה שלהן על בני נוער שמחליטים לפתוח בדיאטה בגללן

האם עכשיו אני צריך להאמין לה שהיא יודעת על מה היא מדברת או ששוב היא בודה נתונים ומאמינה לסברות הכרס של עצמה?

ומה זה בדיוק "קשר חד ערכי"? האם הכוונה היא לקשר "חד-חד ערכי"? כלומר שדוגמניות שדופות גורמות רק לאנורקסיה וכל אנורקסיה נגרמת רק מדוגמנית גרומה? או שאולי הכוונה לקשר עם קצה שפיצי חד? לא ברור.

מסתבר שאדטו עצמה נעזרת בפוטושופ בשביל ליפות את דמותה בפרסומים:

שאלה: הצעת החוק שלך מציעה, במקביל, למנוע הצרת היקפים באמצעות הפוטושופ. אלא שאפילו את נעזרת בפוטושופ כדי לרטש ולשפר תמונות שלך שהעלית לאינטרנט. מה הבעיה בכך?

תשובה: החוק שנוגע לפוטושופ הוא לא גימיק. אין לי שום בעיה בכל מה שנוגע לתיקון קמטים, לשיפור מראה הפנים, או להצעיר. אין קשר בין זה לבין החוק.

למה בעצם? אם לפוטושופ יש כזה כוח מאגי על בני הנוער, חזקה שבעתיד הקרוב יפתחו אלפי בני נוער תשוקה להגדלת שפתיים, להעלמת קמטים, להבלטת אזניים או להארכת ציפורניים, כי ככה עושים בפוטושופ. בארצות הים כבר ידועות תופעות של התמכרות לניתוחים פלסטיים. כמו כן צריך להרחיב את החוק, לפי ההגיון המנחה אותו, שלא להציג דוגמניות עם חזה גדול מהראוי, עם שפתיים בולטות מהראוי ועם איפור מוגזם. אה, וגם פלטפוס. בשום אופן לא להראות פלטפוס בפרסומות, כי הנוער בהמוניו מייד יקח פטיש גדול ויכה בכף רגלו עד שתשטטח לכדי פלטפוס.

נראה שלח”כ אדטו קרה מה שקוראים באנגלית “got more than she bargained for”, הציעה בשליפה הצעת חוק טיפשית ועכשיו היא צריכה להצדיק אותה, אלא שאין לה ממש איך לעשות את זה.

{lang: 'iw'}

אזרחים כותבים לראש הממשלה

יום שני, מאי 24th, 2010

הודעה לעיתונות מטעם משרד התמ”ת:

image

הבנאדם שר בממשלה, מופקד על משרד עם אחד התקציבים הגדולים ביותר, עם סמכויות מכאן ועד הודעה חדשה. למה הוא צריך לכתוב לראש הממשלה? האם זה הנוהל בשביל להעלות עניין על סדר יומה של הממשלה? לכתוב מכתבים לראש הממשלה?

ובהמשך מתבררת גאוניותו של השר:

image

“לכן”. ממש סיבה ותוצאה. אותו הגיון יכול גם להביא את השר להגיד: “נתניה היא העיר המזוהה ביותר עם הקוסקוס הטריפוליטאי, ולכן ענף הקוסקוס הוא הענף העיקרי בעיר”. או “אובמה הוא הנשיא האמריקאי עם האזניים הכי בולטות, ולכן אזניו הן מקור עוצמתו הפוליטית” לך תבין מה הקשר.

לפלא בעיני איך זה שכאשר פואד נכנס לחדר ישיבות הממשלה לא קמים מייד כל השרים הדתיים על רגליהם ומברכים “ברוך שחלק מחכמתו ליראיו”.

{lang: 'iw'}

לידיעת המשטרה: לכך נוצרתם

יום ראשון, מאי 23rd, 2010

מתוך אתר המשטרה:

image

האם היו מציינים את משלח ידו של האזרח העירני אילו היה מדובר בשרברב? מילא לתת קרדיט (למרות שעדיף בלי), אבל נראה שעובדת היותו חבלן משטרה קודמת לעיקר. לפחות בכותרת מוזכר הקשר שלו למשטרה לפני הפשע שהוא מנע.

למשטרה הייתי מייעץ לשנן את דבריו של רבן יוחנן בן זכאי: “אם עשית תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת” (אבות ב’ ט’)

{lang: 'iw'}

גם זה סוג של סנגוריה

יום ראשון, מאי 23rd, 2010

image 

אם אכן יש ממש בדברי הסנגוריה של האם, הרי שיש להעמיד לדין גם אותה

מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו – מאסר שנתיים. – חוק העונשין, סעיף 262

וכן כל רופא שטיפל ביסמין אבו-קמיר ונחשף לעובדת היותה מכורה לסמים ולא דווח על כך למשרד התחבורה.

רופא המטפל באדם שמלאו לו 16 שנים והוא מאבחן אצלו מחלה וסבור כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו או את זולתו מחמת אותה מחלה, ידווח על המחלה לרשות שקבע שר הבריאות. – פקודת התעבורה, 12ב.(א)

{lang: 'iw'}

כמה אפשר לגלגל עיניים?

יום ראשון, מאי 23rd, 2010

משרד התמ”ת יוצא בהודעה לעיתונות:

image

האם ישראל לא שותפה לחרם הכלכלי על קובה?

האם ישראל לא דוחפת בכל הכוח החלטה על חרם כלכלי על אירן?

האם ישראל לא התמסרה לחרם הכלכלי הסיני על טאיוואן ברגע שהסינים רמזו שזה יעזור ליחסי המסחר בין המדינות? (אותה טאיוואן, אגב, שעמדה דום לימין ישראל בכל עניין כמעט, בהוראה אמריקאית)

לכל אדם/גוף שיש ברשותו כסף שהוא מוציא על מוצרים ושירותים, יש זכות (ולטעמי גם חובה) להחליט החלטות ערכיות באשר לזהות הספקים שמוכרים לו את המוצרים והשירותים.

לגיטימי שלא לקנות מוצרים של חברת קוסמטיקה שעורכת ניסויים על בעלי חיים.

לגיטימי שלא לקנות מוצרים מחברה שמוכרת מוצרים שלא עומדים בכללי הכשרות.

לגיטימי להחרים את בנק לאומי באשר הוא (לשעבר) הבעלים של חברה שמחללת קברים (אפריקה ישראל).

לגיטימי שארגון המורים הנורבגי יחליט שכספי קרן הפנסיה שלו לא יושקעו בתעשיות הבטחוניות הישראליות.

לגיטימי לא לקנות תוצרת גרמניה.

לגיטימי לא לתדלק בתחנה שאינה שומרת שבת.

לגיטימי לא להיכנס לחנות של פלוני בגלל שהוא לא מפעיל מיזוג או בגלל שהוא מתנהג לא יפה לעובדים.

לגיטימי לא לקנות הלבשה שמיוצרת תוך כדי ניצול של ילדים בתנאי עבדות.

הכל לגיטימי, וכל אחד מאיתנו מחליט גם החלטות ערכיות לגבי הכסף שלו. אפילו אני (ולא, אני לא מחרים תחנות דלק מחללות שבת למי שתוהה).

מה שלא לגיטימי זה לגלגל עיניים. להשתתף בחרמות מצד אחד, ובאותו זמן לקרוא לכלי של החרם הכלכלי “כלי ניגוח פוליטי שפל”.

{lang: 'iw'}

בשביל מה?

יום ראשון, מאי 23rd, 2010

image

כבר היום יכול שר הפנים לשלול אזרחות פחות או יותר מהסיבה המוצעת בחוק, ואפילו בלי שיש הרשעה בריגול.

שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל (חוק האזרחות, התשי"ב-1952. סעיף 11(ב))

מה יצור החוק הזה? לאחר שבית משפט יחליט שלא לשלול אזרחות ממורשע, ידי שר הפנים יהיו כבולות בהפיכה מנהלית של פס”ד.

הפיכה מנהלית של פס”ד היא יותר בעייתית מאשר החלטה מנהלית משלימה. אפשר אפילו להגיד שהחלטה מנהלית שהופכת פס”ד היא בלתי נסבלת מבחינה הפרדת רשויות במדינה דמוקרטית. ממש כמו הכוח הניתן לנשיא לחון עבריינים.

סתם אוויר חם מטעם ישראל ביתנו, דמגוגיה שהם יכולים למכור לבוחרים שלהם, שמורכבים בעיקר באנשים שמטעמי הגירה לא ממש מכירים את החוק.

{lang: 'iw'}

הצעה למשטרה

יום ראשון, מאי 23rd, 2010

image

אם המשטרה לא רוצה שיפרסמו פרטי חקירה, פשוט שהמשטרה בעצמה לא תדליף פרטים מהחקירה!!!

למשטרה הכלל הבסיסי הזה לא ברור (וזה בלי קשר שזה חוסר הגינות בסיסית, ואולי אף עבירה, להדליף פרטי חקירה).

הנה, הם כבר לא מתאפקים. באותה ידיעה עצמה, ובניגוד לאותו צו איסור פרסום, מתפרסמים פרטים מהחקירה:

image

{lang: 'iw'}

לא הבנתי משהו:

יום שישי, מאי 21st, 2010

image

היה לשוטר מעצור בנשק?

הוא לא מכיר את הוראות הפתיחה באש (באוויר, לרגליים, על מנת להרוג)?

הפכתי בכתבה ולא הוזכר שם דבר על כך שאחד התוקפים נפגע במהלך התקיפה.

האם יש משהו שלא הבנתי?

image

ולמה לפעול ביד קשה רק אם לא יוחזר התיק? למה לא להיכנס בעבריינים ביד קשה בכל מקרה? הם עבריינים ומקומם מאחורי הסורגים.

ממתי בכלל נושאים ונותנים עם עבריינים? למעט מקרים של בני ערובה שחייהם בסכנה, לא מקובל לשאת ולתת עם עבריינים (וגם במקרה של מו”מ עם חוטפים, בסופו של דבר העניין הוא רק תרגיל והבטחות שניתנות להם לא אמורות להיות מכובדות). האם המסמכים עד כדי כך חשובים ומסווגים שהעדרם יוצר נזק העולה על הנזק שבמשא ומתן עם עבריינים? אם כך, איך זה שמסמכים חשובים כאלה מוחזקים במשמורת על ידי שוטר מעאפן שלא מנסה בכלל להשתמש בנשק שלו על מנת להדוף תוקפים שמעוניינים להניח את ידם על מסמכים כאלה חשובים?

{lang: 'iw'}