תבוא מחר

הלוח להלן קבוע על דלת משרד המשמר האזרחי ברחוב ההגנה שבשכונת התקוה.

אני עובר לעיתים קרובות על יד אותו משרד, ומעולם לא ראיתי אותו פתוח. מסתבר שהמשטרה שכרה/קנתה נכס (מהסוג שמשמש כחנות בחזית הבתים) בשביל לספק תעסוקה לאיזה שוטר במשך 6 שעות בשבוע.

וכן, למי שלא ידע עד הרגע הזה: 17:00 זה ערב! וגם 20:00 זה לא בוקר! ידעתם???

ממול לאותה נקודת משטרה קשור לעמוד משהו-שהיה-פעם-אופניים, שהפשיטו מהן את כל מה שאפשר להפשיט ורק את השלד השאירו מחובר לעמוד. תזכורת ליעילותה של משטרת ישראל ולכושר ההרתעה שלה, גם כשהפשע מתבצע במרחק יריקה מנקודת שיטור.

פחות כסף לשטויות, יותר כסף לאכיפה.

הבעייה עם “הרשויות” היא שהן שבויות בקונספציה ש”אכיפה” היא לא חלק ממנה.

הנה פתרון פשוט לדילמה המדומה: תעשו שיכאב לעבריינים בכיס. תעשו שחירותם של עבריינים תישלל לתקופה ממושכת. תגרמו לעבריינים להבין שהחיים בחברה שמספקת להם שירותים מחייבת אותם להתנהג באופן שמכבד את החברה שמאפשרת להם את הנוחיות הזו, באופן שמכבד את הפרטים המרכיבים את החברה הזו. תעשו שיהיה להם כתם שירדוף אותם למקום העבודה, למכרזים מטעם המדינה, למקומות הלימודים שלהם, לבקשה מצידם להנפקת דרכון, ובכלל – שיהיה להם לא כדאי לעשות את מה שהם עושים תוך שהם בוחרים לירוק בפרצופו של שאר הציבור.

מה שה”רשויות” לא יכולות להרשות לעצמן הוא להעניש דווקא את מי ששומר על החוק, משלמי מסים שמאפשרים את פעולן של ה"רשויות" ומכבדים את הסדר הטוב.

נראה שעיתון הארץ שכר טוקבקיסט מטמקא לעשות את ההגהה. את הידיעות עצמן נראה שכותבים טוקבקיסטים מנרג׳:

באתר משטרת תל אביב מדווח על גנב שלומיאל שצילם את עצמו ואת חברו בטלפון שגנב, ואז איבד את הטלפון.

הידיעה כוללת את תיאור המעשה, אבל מה שיותר מעניין זה תמונת הגנב ורעהו, או ליתר דיוק – איך המשטרה מחלצת תמונה מתוך טלפון נייד.

מה יעשה אדם נורמאלי שרוצה לפרסם תמונה שמאוחסנת בטלפון נייד? ישמור את אותה תמונה על המחשב, ואז יפרסם את התמונה כמות שהיא.

ערב-שבת סמוך לחשיכה ירד בחלם שלג ראשון, והעיר נבוכה:
מה נעשה לשלג הלבן והיפה, שלא יטנפוֹ השמש כשייצא להכריז על נעילת החנויות לכבוד שבת?
מיד נכנסו הפרנסים לישיבה והתקינו:
לא יצא השמש ברגליו, אלא יעמוד על שולחן וארבעה אנשים ישאו אותו…
(ספר הבדיחה והחידוד / דרויאנוב, סימן 1038)

אבל מה עושים במשטרה? מצלמים את הטלפון שהתמונה מוצגת בו. במקרה המדובר יש שתי תמונות, אז מצלמים את הטלפון פעמיים, ואז מעבירים לגרפיקאי שיאחד את שתי התמונות לתמונה אחת, ומוסיפים כיתוב. פשוט, קל והגיוני. אפילו חכמי חלם לא היו חושבים על פתרון מתקבל יותר על הדעת:

מסתבר שהמשטרה מעסיקה שלושה סוגי שוטרים: יודע לכתוב, יודע לקרוא, וגרפיקאי. מתי יגיע היום בו יגייסו שוטר שיודע לשמור קובץ?

כאשר גונבים טלפון נייד, ניתן לבצע איכון של המכשיר ברמת דיוק לא רעה. זה לא מדוייק כמו GPS, אבל במאמץ קל אפשר לאתר את המכשיר הגנוב. בחלק מהמקרים, וכל עוד לא הפרידו את הסוללה מהמכשיר, אפשר לאתר גם טלפון נייד כבוי. סתם, שתדעו.

אם המשטרה באמת רוצה, אפשר לבדוק את חתימת התאריך על התמונות, ואז להצליב את המידע עם איכון הטלפון באותו זמן. את היסטוריית איכון הטלפון אפשר לקבל מחברת הסלולאר שבה רשום המכשיר. כך ניתן לדעת איפה צולמו התמונות ולתשאל את השכנים ובעלי העסקים במקום. ניתן גם לבקש איכון של המכשיר בימים האחרונים ולהרכיב מסלול בו מסתובב הגנב בד״כ. כאמור – אם לא עושים את המאמץ המתבקש לאתר את המכשיר ממש כשהוא בידי הגנב, דקות לאחר הגניבה.

כשמדווחים על גניבת טלפון המשטרה לא עושה את המאמץ המזערי ביותר לאיתורו, מאמץ שיכול לשאת פרי בחלק גדול מהמקרים. התירוץ המקובל במשטרה הוא “מחסור בכח אדם”.

אם אכן מדובר על מחסור בכח אדם, מוטב שיפטרו כמה גרפיקאים ובתקנים שיתפנו יעסיקו שוטרים אמיתיים. יחד עם זאת נראה לי שהבעייה היא לא מחסור בכח אדם. על סמך המציאות העגומה כפי שהיא באה לידי ביטוי בגרפיקה המהממת דלעיל ובתפקוד המשטרה באופן כללי, נראה שהבעייה היא טימטום, ראש קטן, פיגור מערכתי כולל וחוסר מעוף מינימאלי.

(ותודה לדודו)

חדשות ערוץ 2 מדווחים:

כמה תמיהות יש בדבר:

1) מה פירוש “ניסה” לרדוף אחריה? או שהוא רדף או שלא רדף. איך בדיוק “מנסים” לרדוף? אם פסע אפילו פסיעה אחת בעקבות הזקנה, הרי שהוא רדף, אם לא פסע את אותה פסיעה, הרי שלא רדף. מה שייך כאן “ניסה”?

2) איך ח״כ במיטב שנותיו, ובהנחה שהוא החל לרדוף ולא רק “ניסה”, לא מצליח להדביק קשישה במנוסה?

3) מה פירוש “נסה לביתה ונעלמה”? אם היא נסה לביתה הרי שידוע מי היא, מה כתובתה והיכן היא נמצאת. האם הבית שלה הוא כזה גדול שלא מצליחים למצוא אותה מוסלקת שם?

ולא אמרתי כלום על התגובה הקלאסית בסגנון הקוזק הנגזל. פשוט קלאסיקה שצריך ללמד בבתי ספר לגורי קוזאקים.

(וחוצמזה – אמרתי לכם!)

באתר האינטרנט של משטרת תל אביב יש מדור חדשות. במדור זה מתפארים בהצלחות, מדווחים על מבצעים וגם, מעת לעת, מבקשים את עזרת הציבור באיתור פושעים והפללתם.

אתמול פורסמה באתר קריאה לקורבנות פוטנציאליות של עבריין מין פוטנציאלי, לפנות למשטרת גלילות.

קודם כל – מה פירוש “נשים שחוו שיטת ביצוע שכזו”? הם פונים לקורבנות אונס בכזה ניסוח? לו אני עדה פוטנציאלית, הייתי חושב פעמיים אם לפנות לכאלה חסרי רגישות.

שנית, למה לא לפרסם את הטלפון של החוקר שמופקד על החקירה? למה העדה צריכה להתקשר למרכזיה של תחנת גלילות ולהגיד “אני מתקשרת בקשר לשיטת הביצוע של נהג המונית”? באזני רוחי אני שומע את המרכזנית שואלת את היומנאי “תגיד, נחום, יש לי פה נאנסת על הקו, משהו עם שיטת ביצוע של נהג מונית. אתה יודע מי מטפל בזה?”

שלישית, נגיד שלא רצו לפרסם את המספר של החוקר, לא יכלו לכל הפחות להסביר מה זה תחנת גלילות ואיך מתקשרים לשם? לא מספיק שהם פונים לנשים שמלכתחילה לא רצו להתלונן, עוד מצפים מהן שיתחילו לחפש “תחנת גלילות”?

רביעית, אם הנהג נטפל לאותה עובדת זרה מהודו, כנראה שזה הקטע שלו. עובדים זרים. אולי מתוך הנחה שחלקם לא חוקיים והם יפחדו להחשף בפני המשטרה*. למה, אם כך, ההודעה הזו בעברית בלבד ולא באיזו שפה או שתיים שמקובלת על עובדים זרים? אולי אנגלית? אני בטוח שגם במשטרה יוכלו למצוא שוטר שיודע רוסית. עם קצת מזל זה יהיה שוטר מהסוג שיודע לכתוב ויוכל לתרגם לכל הפחות לרוסית, אם כי הייתי מצפה גם לתרגום לשפות אחרות של קהילת העובדים הזרים.

הרבה שכל ישר יש במשטרה. אין מה להגיד.

*האמת שלחשש כזה יש על מה להתבסס. הרי כאשר עובד זר מגיע להתלונן על כך שהמעסיק שלו מנצל אותו, מלין את שכרו, מפקיע את דרכונו, מעסיק אותו בזנות בתנאי עבדות ובאופן כללי מתנהג כמו חרא של בנאדם, קודם כל הרשויות מתאנות לאותו עובד ובודקות אם אין אפשרות לגרש אותו מהארץ ודי.

המשך…

במשרד התחבורה, כך נראה, ידוע על חנויות העוברות על החוק בכך שהן מוכרות קורקינטים שמכירתם אסורה.

מה עושה זרוע אכיפת החוק של משרד התחבורה? שולחת מכתבי אזהרה. לא חלילה הזמנה למשפט.

אני מניח שבשלב הבא שר התחבורה יאיים על החנויות העברייניות שאם הן לא מפסיקות חת-ושתיים להתנהג ככה, הוא, כעונש, ילך לישון רעב! ושיצטערו להם!!!

מנוי מטמון מוזל לנאמני ניקיון.

בבקשה, תקראו בעצמכם אם אתם לא מאמינים.

ומי שהבין, בבקשה שיסביר לי בעברית קלה, שגם אני אבין.

משרד התמ״ת הוציא היום הודעה לעיתונות, בה הוא מתנאה ב”הישג” מרשים: המשרד תפס על חם חברה שעוברת על החוק להגנת הצרכן, והממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ״ת פנה אליהם בבקשה שיפסיקו לעבור על החוק. עוד הם מתגאים במשרד התמ״ת בכך שהעבריין הודיע שהוא קיבל את ההודעה, ובתוך מספר ימים ישיב לה.

עם כזו אכיפה נמרצת, לא ברור לי כיצד זה עדיין יש עבריינים בעולמנו.

“חברת ביג בן טורס הודיעה כי קיבלה את ההודעה”. יא חביבי. איזה יופי של הישג, איזה יופי.

לא ברור לי למה הממונה על הגנת הצרכן לא תבע את העבריינים לדין על פי סעיף 23(ב)(6) לחוק הגנת הצרכן, המאפשר להשית עליהם קנס. אם על עבירה כזו לא תובעים לדין, על מה כן??? מה עוד היו צריכים בעלי ביג-בן-טורס לעשות בשביל לעמוד לדין???