“לצערי בתקופת הרמטכלות קרו כמה דברים שאני בתמצית אגיד אותם במילה אחת – חטא היוהרה” – משה יעלון בראיון בבאר שבע, פותח את הפה על תפקודו של דן חלוץ בזמן מלחמת לבנון השנייה.
קודם כל – “חטא היוהרה” אלה שתי מילים, ולא מילה אחת.
שנית, המלחמה פרצה ב12 ליולי 2008, שנה וקצת אחרי כניסת חלוץ לתפקיד. לא שחלוץ צנח לתפקיד משום-מקום, קודם הוא היה סגן הרמטכ״ל, ולא שיש לי הרבה מילים חמות להגיד על חלוץ, אבל חשוב לזכור שהכנת הצבא למשימות שלו, הכנת הימחי״ם וכו׳ הם משימה רב שנתית.
אם היה כשל בהיערכות הצבא, ברור שגם מי שעמד בראש המערכת שנה קודם למלחמה נושא באחריות כלשהי. הרי אף אחד לא קונה את זה שיעלון עזב את הצבא במצב מושלם וחלוץ רוקן את הימחים בשיטתיות והיפנט את כל המפקדים לשכוח מה שיעלון לימד אותם.
לא ברור לי למה ועדת וינוגרד לא אמרה כלום בהקשר הזה על יעלון ועל מופז (שהיה שר הבטחון במשך 4 שנים לפני פרץ), אבל עוד יותר אני תמה על הגמל הזה, יעלון, שמתעקש להצביע על דבשות של אחרים תוך התעלמות מהדבשת העצומה שהוא נושא על גבו.
אין בליבי ספק, יעלון הוא אחד האנשים הטיפשים וקצרי הראות ביותר בפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם. מפחיד לחשוב שבמדינת ישראל טיפוס כל-כך טיפש יכול לעמוד בראש המערכת.
עדכון 1/11/2009 – מסתבר שגם דן חלוץ עלה על האירוניה בהתבטאות של יעלון.
