תבוא מחר

עכשיו בערוץ ההיסטוריה טלי ליפקין-שחק מראיינת את יואל שרון, מ״פ צנחנים שנפצע במלחמת יום-כיפור, שואלת “יש רגעים שאתה מתגעגע ליכולת ללכת?”

מיכל זוארץ לא היתה שואלת את זה טוב יותר.

ככה נראה יל״ג לפי ‘הארץ’:

(כמה אירוני שהכותרת של המאמר היא “י״ל גורדון לא היה ולא נברא")

וככה יל״ג נראה באמת:

הקריקטורה של ‘הארץ’ היא למעשה א.ד. גורדון, שנראה ככה:

נשיא המדינה דב נבון:

תעשו לעצמכם טובה, אל תקנו מזגן LG ולא שום מוצר אחר שהשירות שלו הוא בחברת דיגיטל סרביס.

שירות מזעזע, אנשים עם ראש קטן, טכנאים בלי הבנה בסיסית בחומר.

זוועה.

אם אני אספר מה שעוברי עלי איתם אני רק אתעצבן עוד יותר. אז קחו את המקרים להלן, חברו אותם ביחד ותקבלו משהו שדומה למה שהם מעבירים אותי: אחת, שתיים, שלוש, ארבע.

(למקרה שאתם גוגל: דיגיטל סרוויס digital service מזגן מזגנים אל ג'י)

אני לא יודע למה אני ממשיך להתעצבן על ‘הארץ’ וממשיך בכלל לקרוא אותם. אולי בגלל האינרציה, אולי בגלל שעם כל החסרונות שלהם, המתחרים שלהם הרבה יותר גרועים, ו’הארץ’ הוא בכל זאת ספק החדשות הטוב ביותר בעברית. הוא בכ״ז העיתון שבו חגיגות אסף רמון היו המתונות ביותר (גם אם לא מתונות מספיק).

‘הארץ’ הפך לסוס עם שלוש רגליים. המתחרים הם סוסים בלי רגליים בכלל.

מה עדיף? סוס עם שלוש רגליים או בלי סוס בכלל?

אולי כדאי להנתק מהם כמו שהתנתקתי מ-YNET.

לא יודע. דילמה קשה.

‘הארץ’, שהפך מעיתון רציני לעיתון הפיקנטריה-והפכים-הקטנים-מהעולם, מביא (בעמוד הראשון באתר) ידיעה על תקרית שמעורבים בה מכנסי ג׳ינס מתוצרת סין.

בידיעה מדווח שהכיתוב “בשם אללה הרחמן והרחום” רקום על המכנסיים, אבל התמונה מראה ריקמה שאומרת “אלקודס” בערבית (בפרסית העיר נקראת “ירושלים”).

ערבים, פרסים, שמרסים. מה ההבדל? כולם אנשים חומים ופרימיטיבים שכותבים באותיות המשונות האלה ולא שמעו על המצאת המים והסבון.