תבוא מחר

ברכות חמות לבית משפט אנגלי שהוציא תינוקת מחזקת אמה בטענה שהאמא טיפשה מכדי לגדלה

אני מציע שורה של קריטריונים שיחייבו הפקעה מיידית את זכותו של הורה למשמורת על ילדיו. למשל:

• הסיע או הרשה להסיע ילד שאינו חגור בכיסא מתאים
• ביצע עבירת תנועה מסוכנת (עקיפה על פס הפרדה, חציית צומת באור אדום, החזקת פלאפון, נהיגה ללא רשיון או ביטוח בתוקף וכו') בזמן שהסיע ילד
• היה נתון במצב שכרות או תחת השפעת סמים בנוכחות ילד
• הרשה לאדם הנתון במצב שכרות או תחת השפעת סמים להיות במחיצת ילד
• היה במצב שכרות או תחת השפעת סמים במקום ציבורי
• השאיר כלי נשק בהישג ידו של ילד
• הרשה לכלב שבאחריותו להסתובב חסר השגחה או ללא רצועה או ללא זמם במקום ציבורי

ואלה רק הצדקות לביטול זכותו של הורה למשמורת על ילדיו (כולל אלה שעדיין לא נולדו) מחמת טימטום. יש עוד הרבה צידוקים אחרים שלא נוגעים לטימטום.

אני מקווה שהחלטת בית המשפט האנגלי לא תתהפך בערכאה גבוהה יותר, ושהתקדים הזה, והמהירות שבה התבצע ההליך, יחלחל למערכות משפט בשאר העולם.

צו איסור פרסום מוצא על ידי בית המשפט, לבקשת המשטרה, כאשר המשטרה חוששת שפרסום פרטים מסויימים יפגע בחקירה.

צו איסור פרסום מתנגש עם האינטרס הציבורי של חופש הביטוי, ולכן בית המשפט אמור להגביל את הצו רק לפרק הזמן ולעניינים שבהם פרסום חומר הנוגע לחקירה יפגע באינטרס הציבורי יותר מאשר הפגיעה בחופש הביטוי.

אולם היום בשעות הבוקר המוקדמות, ואולי אתמול בשעות הלילה, הודיעה המשטרה כי תערוך מסיבת עיתונאים בצהריים ובה תחשוף את פרטי החקירה שהיו חסויים עד כה בפרשת רצח דנה בנט, ובהזדמנות זו תסיר את צו איסור הפרסום.

אך אם החקירה הסתיימה, ואין עוד צורך בצו איסור הפרסום, למה לחכות עד הצהריים? ברגע שיש אפשרות לגילוי מידע מהחקירה מבלי שייגרם לה נזק, הרי שאין צורך בצו איסור הפרסום, והאינטרס הציבורי של חופש הביטוי גובר על צו איסור הפרסום.

אלא שהמשטרה רוצה קצת זרקורים, להרים את התדמית המרוסקת שלה. המשטרה, שלא מצליחה (ולא מנסה) למנוע כמעט שום פשע, נאחזת בהצלחה החלקית בפרשה זו בשביל להרים מעט את קרנה.

עם כל הכבוד למשטרה, ואין לי אליה כבוד כלל, חמש עשרה דקות התהילה במסיבת העיתונאים בצהריים לא שוות ערך לחופש הביטוי. משרה עלובה. ברגעים אלה בוודאי מצחצחים הקצינים את הנעליים, מבריקים את הכפתורים. הנהגים עושים פוליש-וקס על הטאסות של רכבי השרד שלהם. גיהוץ אחרון של הפס במכנסיים, למסיבת העיתונאים הזו הם יבואו מוכנים, והם יקדישו את כל הזמן והמשאבים הנחוצים על מנת להיות במיטבם ב-15 דקות התהילה שלהם.

חבל שאין עיתון בעל יזמה שדורש, בנסיבות שנוצרו עם הודעת המשטרה על מסיבת העיתונאים, שצו איסור הפירסום יוסר לאלתר. כל המידע הרי ממילא נמצא ברשות העיתונאים. איזו הצדקה יכולה להיות לפגיעה של חצי יום בחופש הביטוי? רק תאוות הפרסום של צמרת המשטרה?

בנתניה אסור להביא לחוף הים קופים ודובים. וגם גמלים, עיזים חזירים ותרנגולות.

לי זה לא מפריע, כי החלפתי את כל הגמלים שלי בבחורה סעודית מאוהל טוב, ועיזים מעולם לא היו הקטע שלי, אבל מה יעשה נתנייתי שרוצה להוציא לחופשה את התרנגולות שלו? במיתון של היום נראה לי מוגזם לצפות ממגדל עופות להוציא תריסר מטילות לבילוי בקניון.

על שוק הבהמות של נתניה לא חלות תקנות הקשורות לדובים. לעומת זאת, אם תרצו למכור את התאו או הגמל שלכם בשוק הבהמות של נתניה, תכינו 15 שקלים לאגרת מכירת תאו/גמל.

מתוך כתבה בטמקא:

קסדה בראש טוב: תלמיד תיכון מדרום העיר החליט ללמד לקח את חברו לספסל הלימודים, שלא החזיר בזמן את הקסדה ששאל ממנו.

התלמיד דקר את חברו ופצע אותו בראשו, ואילו הנער שנדקר השיב לו במתקפה משולבת בסיוע שלושה חברים.

עד כאן הכל ברור, צפוי ושיגרתי, אבל מכאן והלאה העניינים מסתבכים:

על פי כתב האישום, שהגישה לאחרונה פרקליטות מחוז תל אביב לבית המשפט, החבר שהשאיל את הקסדה, יצא עם חבר נוסף למועדון כדי לחפש את  משאיל הקסדה.

הוא לא אותר במקום, אולם כעבור מספר שעות הוא נמצא ואז התפתחה קטטה רבת משתתפים. בעל הקסדה בסיוע שלושה מחבריו נערכו מבעוד מועד למפגש האלים והחביאו בין השיחים שבסמוך למועדון מערוך וסכין מטבח.

מכתב האישום עולה כי השלושה הכו את משאיל הקסדה בראשו עם המערוך, הוא נדקר בסכין והושלכו לעברו בלוקים. התוקפים נמלטו מהמקום והותירו אותו פצוע.

משאיל הקסדה החליט לנקום וכעבור מספר דקות גייס שלושה חברים והחלו לחפש ברחבי שכונת מגוריהם את התוקפים. אחד מהם אותר סמוך לביתו והוא הוכה על ידם נמרצות.

יש שאלות?

גם למות צריך על פי חוק:

באתר ביטוח לאומי ניתן להוריד את טופס 5903 "בקשה לתגמול לתלויים באסירי ציון שנפטרו לפי חוק התגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם".

למות על פי חוק