תבוא מחר

בימים האחרונים אני נוסע כל יום במונית שירות להרצליה.
המונית ממשיכה עד נתניה וחלק מהנוסעים, כמוני, יורדים בדרך.

רוב אלה מהנוסעים שיורדים בדרך הם פיליפינים שיורדים במקומות הטובים ביותר במסלול הנסיעה של המונית. בצומת אכדיה, בהרצליה פיתוח, בכפר שמריהו. רק מיעוטם קונה כרטיס לנתניה. חיים טוב הפיליפינים. התיאוריה שלי היא שהם מגיעים לתל אביב בשעות הלילה לבילוי, מבלים עד אור הבוקר ובשעות הבוקר חוזרים לבתיהם שבצפון לנוח, עד יום הבילוי הבא.

גם כשאני פוגש בהם מחוץ למונית, באיזורי המגורים שלהם בכפר שמריהו ובהרצליה, הם עוסקים בפעילות פנאי. מטיילים עם הכלב, קונים במרכולים השכונתיים וכו׳.

חסרי המזל שבהם נאלצים לנסוע באוטובוס. דא עקא, הם עוברים את הבדיקה הבטחונית בכניסה לתחנה מרכזית במסלול האחמי״ם, השמור בדרך כלל לחיילים במדים בלבד. אבל בעוד החיילים נאלצים לנפנף בתעודה מזהה, הרי הפיליפינים עוברים גם בלי זה. איש לא בודק את כליהם ולא מעביר על גוום גלאי מתכות.

חיים טוב. אין מה לדבר.

התמונה המצורפת צולמה היום בשעה 8:30 בצומת דרך סלמה עם שדרות הר ציון.

בעברית כתוב "דרך", באנגלית "Derekh" כתעתיק למילה העברית "דרך". בערבית תירגמו את המילה מילולית "טריק" שמשמעו "דרך".

בעברית "שלמה", באנגלית "SHALMA" ובערבית "שלוּמה" (אם כי בערבית אין תנועת O ככה שזה לא ממש מחדל). מילא שאין זכר לשם שבו הרחוב מוכר לכל העולם, "סלמה", גם בחרו לסבך את העניינים באופן יסודי וליצור חוסר התאמה בין השפות. תעתיק? תרגום? שיחליטו. ואם תעתיק – אז תעתיק נכון. המילה "דרך" מופיעה בגופן קטן יותר משם הרחוב, הגיוני. אבל רק באנגלית ובעברית. בערבית הגופן באותו גודל.

בדבר אחד הם עקביים ביותר – הנוסח המעורבב הזה עקבי לכל אורך דרך סלמה.

התמונה להלן צולמה בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב

היום, יום ראשון, 17/8/2008 בשעה 19:15, כל מילה מיותרת:

צפיתי בסירטון הזה מספר פעמים ואין לי דרך להבין אותו אלא כשיחון אנגלי יפני לתיירים יפנים המתעתדים לנסוע לארצות הברית.

בעוד עמים אחרים נוסעים לארצות הים על מנת לצבור חוויות בשטח האומנות, הקולינריה והנופש, העסקים והשעשועים, היפנים מחפשים הרפתקאות מסוג קצת אחר, כך נראה…