Archive for מאי, 2007

האם YNET מעבירים מבדקי קבלה לעורכים?

יום שבת, מאי 19th, 2007

פלוני-אלמוני קנה PS3, והחליט להיפרד מהמכשיר הישן שלו במופע זיקוקים מרהיב.

מילא שYNET מרגישים צורך לדווח על איזה שטות חסרת ערך חדשותי שקרתה במקום שהבילוי העיקרי בו הוא גידול תפוחי אדמה, ומילא שYNET תקעו את החדשה המרעישה הזו בעמוד הראשון, ידיעות אחרונות הוא הרי לא ממש עיתון כבר הרבה שנים, אבל בYNET גוזרים גזירה שווה בין האירוע הזה לבין פציעות ספורט שנובעות משימוש סביר בקונסולות משחק.

ps2.JPG
{lang: 'iw'}

הים של ירושלים והים של עזה

יום שישי, מאי 18th, 2007

גוגל החליטו לצ׳פר את הירושלמים עם חתיכת ים פרטית.

לגוגל יש שירות לבעלי אתרים שנקרא Google-Analytics, במסגרתו אפשר לקבל כל מיני נתונים סטטיסטיים על הגולשים לאתר, לרבות המיקום הגיאוגרפי שממנו הם גולשים. שירות נאה, חביב ושימושי.

את הנושא הנפיץ של גבולות במחלוקת פתרו בגוגל בצורה די מקורית. השטח שבמחלוקת פשוט מסומן באותו הצבע שמסמן ים. מעניין מה יקרה כשהגולש הראשון מהתנחלות-מעלה-זיתים-ג׳, מג׳נין או מרפיח יגיע לאתר שלי. האם זה ייראה כמו גולש באגם יהודה ושומרון? האם זו המשמעותו של הביטוי "הים של עזה" בו השתמש היו״ר פעמים רבות? והגולש מקצרין האם הוא ייחשב בסטטיסטיקה של גוגל כמו גולש סורי?

new-me.jpg
{lang: 'iw'}

געוואלד!

יום שישי, מאי 18th, 2007

ידידיה מאיר, שלפעמים כותב לעניין, מתבכיין על שידור כוכב נולד ביום שישי הגורם לנישול הדתיים מתחרות כוכב נולד לנישול הדתיים מתחרות כוכב נולד.

מה כואב לו לידידה מאיר? האם הוא באמת כואב את כאבם של מעריצי הנינט הבאה על שלא יוכלו להשפיע? האם זו עוד דרך להתבכיין נגד האפלייה האנטי דתית בתקשורת העויינת? ואם היו משדרים במקום "כוכב נולד" משהו אחר? אז לא אכפת לו שדתיים מפסידים את זה? ארץ נהדרת היא גם סוג של מדורת שבט, ואם דתיים לא יראו את זה בגלל שזה משודר בשבת, נגזר עליהם לא להבין את הצחוקים על יד מכונת הקפה בעבודה ביום ראשון בבוקר.

כנראה שמה שכואב לידידיה מאיר היא העובדה שהתכנית הזו משודרת בערוץ מסחרי. בעבר הטענות מהסגנון הזה התמקדו בכך שהאגרה של שומרי שבת מממנת חילול שבת בערוץ הציבורי. בקשר לכוכב נולד הטיעון הזה לא קיים, אז ממציאים טיעון אחר, מופרך לא פחות.

צא מהארון ידידיה מאיר, מהטיעון העקום שלך עוד עלולים להבין שאין לך בעייה עם חילול שבת בעיקרון, אלא רק עם העובדה שדתיים לא יכולים לחזות בפלא ששמו כוכב נולד. עלול להתקבל הרושם שאין לך בעייה עם הטלביזיה באופן כללי ושכוכב נולד הוא לא סוג של עבודת כוכבים בעיניך. לכבוד השבת תשתמש בטיעונים האמיתיים. תגיד שמה שמפריע לך זה חילול השבת ואחת היא אם משדרים כוכב נולד או שידורים חוזרים של הרב גורן תוקע בשופר בכותל. תגיד דוגרי שלו הדברים תלויים בך היית סוגר את הטלביזיה ומשאיר אותנו עם "הצופה" ועלון "מהנעשה ברבנות הצבאית". תשתמש בטיעונים האמיתיים, אם לא לכבוד השבת והתורה, אז לכבוד העובדה שאתה כותב בעיתון לאנשים חושבים ולא במעריב.

במדורו הבא אני מציע לידידה מאיר לזעוק את זעקתם של לקוחות חנות המפעל של קיבוץ מזרע ושל מנויי הקאנטרי-קלאב בהרצליהו על שעלוני "שיחת השבוע" מופצים רק בבתי כנסת וציבור שלם לא זוכה להנות מפניניו של הרבי שליט״א זצ״ל.

{lang: 'iw'}

כנסו!!!1!

יום רביעי, מאי 16th, 2007

נניח לעובדה שפלאפון שולחת לי ספאם שלא ביקשתי מעודי, אבל למה לזלזל באינטיליגנציה שלי באותה הזדמנות?

האם זה מפני שפלאפון מכירה בכך שלקוחותיה הפוטנציאליים הם רק ממגזר האהבלים?

kansu-pelephone.JPG
{lang: 'iw'}

פקח אני פורק סחורה

יום שלישי, מאי 15th, 2007

שווה אלף מילים, להסתכל לפי הסדר:

parking1.jpg

parking2.jpg

parking3.jpg

{lang: 'iw'}

איגוד האינטרנט הישראלי לא מאמין באינטרנט

יום רביעי, מאי 9th, 2007

בלוגאים עבריים לא נוטים לכתוב סרה באיגוד האינטרנט הישראלי, בבחינת "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו". אבל מערכת הבלוג נשבעה את שבועת הקנאות למשימתה, וגם הסתכנות בניסור הענף שבלוג זה יושב עליו ובשבירת מטה לחמו של כל הצוות לא תרתיע את המערכת. אחרי הכל, אם מילת הכבוד של מערכת הבלוג תאבד לה, איך תראה את פניה בציבור?

איגוד האינטרנט הישראלי הוא גוף שהוקם ערב התפרצות האינטרנט לחיינו. האיגוד מפעיל שירותי תשתית חיוניים כגון פיקוח על רישום שמות המתחם (domain names) בסיומת il, תחזוק צומת האינטרנט הישראלית, הפעלת שרת DNS לשמות מתחם ישראליים ועוד.

האמת שזה לא ממש משנה לעניינינו, אבל אם מישהו שאל את עצמו פעם איך זה שמחשב שמחובר בישראל גולש לאתר במונגוליה, במידה רבה מאוד זה הם.

מה שכן נוגע לעניינינו הוא העובדה שעד לא מזמן איגוד האינטרנט הישראלי היה המוכר הבלבדי של שמות המתחם המסתיימים ב-co.il וב-org.il. לאחרונה התחום הזה הופרט לקבלני משנה, אבל מי שקנה בזמנו שם מתחם מאיגוד האינטרנט ממשיך להיות מטופל ישירות על ידי איגוד האינטרנט הישראלי ולא על ידי אחד הקבלנים.

ובנקודה זו מתחיל סיפורנו. בשנת 1998 קניתי את שם המתחם של האתר הזה. כאשר מתחולל שינוי כלשהו בפרטים של שם המתחם, צריך לעדכן את איגוד האינטרנט הישראלי, ולאחרונה התעורר אצלי צורך כזה.

ואיך הייתם מצפים שהליך עדכון פרטים יתבצע בארגון שאחת ממטרות הייסוד שלו היא "קידום האינטרנט בחברה הישראלית"? כמובן! בפקס. רק בפקס. באיגוד לא מכירים בקיומו של הטופס המאובטח. מעניין למה. האם הם שם למעלה יודעים משהו על טבעו של המדיום הזה שהם לא מספרים לבנקים? איך זה שכל בנק בעולם מרשה ללקוחותיו לעדכן את הכתובת בטופס מאובטח אבל איגוד האינטרנט הישראלי לא מרשה?

זה הנוהל כאשר רוצים לשנות פרטים ברשומה של שם מתחם:

  1. נכנסים לדף "שינוי פרטים" ומחפשים את שם המתחם שאתם חפצים לשנות את הרשומה שלו.
  2. בוחרים איזה פרטים אתם רוצים לשנות ועוברים הלאה.
  3. מעדכנים את הפרטים, כותבים את כתובת האימייל שלכם ועוברים הלאה. שימו לב שאפשר לרשום גם אימייל של מישהו שלא קשור בכלל לעסק. תרשמו את הכתובת שלכם בהוטמייל ואיגוד האינטרנט הישראלי יסמוך עליכם בעיניים עצומות. נכון שעדיין לא התבצע שינוי, אבל זה פתח להטרדות מהטרדות שונות.
  4. קיבלתם במייל הודעה שאומרת שהאיגוד קיבלו את הודעתכם ויש איזה קישור במייל שצריך ללחוץ עליו בשביל להשלים את התהליך. השלב הזה הוא שלב תמוה לגמרי. מה הם השיגו בזה? עכשיו הם יודעים שאלמוני חסר שם, שיש לו תיבה בהוטמייל ששמה הוא moyshe.ufnik11@hotmail.com רוצה לשנות את פרטי הבעלות על שם המתחם של YNET. אבל מה הם יודעים על הקשר של אותו מוישה אופניק לשם המתחם של YNET ועל הזכות של מוישה אופניק לבקש שינוי בפרטים של YNET? במה השלב הזה תרם להם משהו?
  5. רגע כמימרא והודעת מייל חדשה נוחתת בתיבתו של מוישה אופניק. הפעם יש בה טופס להדפסה.
  6. מוישה אופניק מדפיס, משרבט חתימה כלשהי ומחזיר בפקס (רק בפקס!!!) לאיגוד האינטרנט הישראלי.
  7. תוך שני ימי עבודה (אם מזג האויר מאפשר זאת) הפקס מעובד והשינוי המתבקש מתבצע. הכל ידנית, כמובן.

שני ימי עסקים הם המון זמן. אם צריך לעשות CUTOVER להעברת אתר חי משרת אחד לשרת אחר, שני ימי עסקים הם נצח מעוקב. זאת אף זאת: תהליך CUTOVER צריך להתבצע פעמים רבות דווקא בסופשבוע או בלילה. מי שמעביר אתר עם בסיס נתונים "חי" משרת אירוח אחד לשרת אירוח אחר רוצה לדעת בדיוק באיזה רגע מתבצע השינוי על מנת לסנכרן בין בסיסי הנתונים בצורה אופטימלית. בקיצור, איגוד האינטרנט הישראלי מכניס חוסר ודאות למערכת, מדכא את האפשרות להעביר את האתר לשרת אחר ומפריע למהלכו התקין ולתחרותיות של האינטרנט בישראל.

נדגיש שבשום שלב לא מתבצע אימות פרטים על מנת לקשור בין החתימה על הטופס, האימייל של מוישה אופניק ובעליו החוקיים של שם המתחם. אולי יש להם שם צוות גרפולוגים מומחים שמשווים חתימות על פקס מול איזה נייר עתיק עם החתימה המקורית. אני לא יודע. אבל אני לא כ״כ סומך על היכולות הגרפולוגיות של הפקיד באיגוד האינטרנט הישראלי לעניין זה, מה גם שחתימתו של מוישה אופניק הגיעה בפקס, והיא מגורענת כדבעי וחסרת ערך לצורך השוואתי.

במידה ומישהו רוצה להחריב אתר, כל שהוא צריך לעשות זה להתחזות לבעל האתר, לבקש שטבלאת הDNS תצביע לכתובת IP בקמצ׳טקה, לשלוח את הפקס ביום שלישי, ואחרי יומיים האתר יפול מבלי שבעל האתר יבין מאיפה נחתה עליו הצרה הזו, ועד שיבין כבר לא תהיה נפש חייה באיגוד האינטרנט לדבר איתה במהלך סוף השבוע.

אמנם סביר ששיחת טלפון מבוהלת תחזיר את המצב לקדמותו, אבל למה להיקלע למצב הזה? למה לא להגן על הרשומות בסיסמא ובטופס מאובטח? ומי ישעה לשוועת בעל אתר מוחשך אם התקלה התגלתה ביום חמישי בין השמשות, כאשר עובדי הארגון כבר מצויים בפקק הנושא אותם אל עבר סוף השבוע?

יש חריג אחד לנוהל שפורט למעלה והוא במקרה שמבקשים לשנות כתובת DNS, והמייל הוא לא של מוישה אופניק אלא תואם למייל של בעל האתר כפי שהוא רשום באיגוד. או אז התהליך אבטומטי למחצה ואין צורך בשליחת פקס. עדיין צריך אישור ידני של מישהו באיגוד, אולם התהליך בטוח ונוח יותר (אלא אם מתרחשת תקלה, כפי שנראה להלן). אם רוצים לשנות פרטי התקשרות אישיים נזקקים לתיווך הפקס ואחת היא אם כתובת המייל תואמת לרשומות האיגוד אם לאו.

כמובן, אין לראות בנכתב כאן עידוד להתחזות או לכל פעולה זדונית. מערכת הבלוג רק מצביעה על הפירצה, והפירצה היא זו שקוראת לגנב.

והנה מעשה שהיה. בתאריך 4-5-2007 הגשתי בקשה באתר האיגוד לשינוי כתובת DNS. בתאריך 8 למאי,השינוי עדיין לא עודכן בשרתי הDNS של איגוד האינטרנט הישראלי.

בשעה 09:15 בבוקרו של ה-8 למאי התקשרתי לאיגוד האינטרנט, פניתי כה וכה בנפתולי התפריט הטלפוני (המזעזע) שלהם אבל לא היה איש בכל המקומות הרלבנטיים. בשעה 10:40 דווקא היתה תשובה באחד מענפי התפריט (ולא במקום הצפוי) אחרי שהתרוצצתי רצוא ושוב במערכת ניתוב השיחות. עונה מורן. מחליפים מילות נימוס של בוקר ומתחילים לדבר ביזנס, להלן, עם קיצורים הכרחיים. במודגש מופיעה פרשנות שלי בגוף התמליל, לא דברים שנאמרו בשיחה:

אני: שלחתי ב4 לחודש בקשה לשינוי DNS […] והשינוי עדיין לא התבצע.
מורן: מה שם הדומיין?
אני: shmulik.co.il
מורן: נכון, נכון. זה משום מה נתקע. ["משום מה" – אכן, מלאי הפתעות הם החיים. מעניין שבדומיינים האחרים שלי, אלה שמנוהלים על ידי go-daddy, זה לא נתקע אף פעם, ואילו עם איגוד האינטרנט הישראלי זו כבר הפעם השנייה שמשום מה זה נתקע. עצתי: שימרחו שמן תינוקות יפה-יפה סביב לכל שמות המתחם ועל הכבלים שמחברים בין השרתים שלהם ואולי אז זה יחליק בקלות ולא יתקע. לחילופין הם יכולים ללכת לעשות השתלמות מזורזת אצל go-daddy]
אני: מה אני צריך לעשות בשביל לשחרר את זה?
מורן: זה סודר. [אני לא מבין. לא צריך איזה מומחה מיוחד מחוצלארץ בשביל לשחרר את התקיעה? אז למה הם חיכו שאני אתקשר? אין להם איזו מערכת בקרה שאומרת שיש בקשות תקועות במערכת שמעלות עובש? אני ומורן עוברים לדבר על עניינים אחרים הקשורים בדומיין שלי ואז אני תוהה על קנקן הנהלים של איגוד האינטרנט הישראלי].
אני:
רציתי לשאול מה המדיניות של שינוי הDNS, אם אני מבקש את הבקשה, תוך כמה זמן זה אמור להתבצע?
מורן: בדרך כלל תוך יום יומיים. [איזו תשובה מדהימה! אנחנו מדברים פה על זמינות של אתרים, על סינכרון של בסיסי נתונים. למה לא על המקום? למה שירות אלמנטרי
שנותן כל רשם שמות מתחם בעולם לא יכול להתבצע באיגוד האינטרנט הישראלי? יש ועדה שמאשרת את הבקשה שלי? הותיקים זוכרים בוודאי את העידן שבו היינו הולכים לשאוב מבאר בחצר את האינטרנט עם דלי קטן בנפח 9600, אבל מסתבר שבאיגוד האינטרנט המחלקות השונות מדברות ביניהן בעזרת טכנולוגיה שיוני דאר זריזות הימנה].
אני:
זה מתבצע אוטומטית או שמישהו שם צריך….
מורן: לא, זה עובר פה אישור ידני שלנו.
אני: ואם אני צריך להעביר את האתר שלי להוסטינג אחר בסופשבוע ובלילה? כי אני לא רוצה שזה יפגע ב…
מורן: אנחנו לא כאן בסופשבוע. הבקשות האחרונות שאנחנו יכולים לאשר זה ביום חמישי לפני שלוש.
אני: הבנתי. אז מה בכ״ז עושה מי שרוצה … תראי, יש לי גם דומיין שהוא com […] וכשאני מבקש באתר שלהם לשנות את זה אז זה משתנה על המקום. ונראה לי תמוה
שבאיגוד האינטרנט, בכל זאת, הסנדלר הולך יחף [איזה הולך יחף? ערום, ולא זז לשום מקום!]
מורן:
כן, אבל ככה זה עובד אצלנו כרגע, זה תפעול ידני. האפשרות שלך הכי מאוחר זה שזה ישתנה ביום חמישי בלילה. [באמת נראה לכם שאני אקח סיכון??? ואם זה ייתקע? אפילו אין עם מי לדבר עד יום ראשון בבוקר. ובאיזה אופן חושבים באיגוד האינטרנט הישראלי שהתשובה "ככה זה עובד אצלנו כרגע" עונה על התמיהה שלי למה לכתחילה זה עובד בצורה כזו עקומה? והאם מהעובדה שזה עובד ככה "כרגע", ניתן להבין שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין?]

חוץ משיחרור התקיעה לא קיבלתי בשורה מעודדת. אני מקווה שעכשיו, לפחות, אחרי שיחרור התקיעה, איגוד האינטרנט הישראלי מרגיש יותר טוב ושלא לוחץ לשרת ה-DNS בבטן. אם הם לא מקבלים את עצתי בנושא שמן התינוקות, אולי כדאי לכל הפחות שיקבעו נהל יומי לטפוח לבסיס הנתונים שלהם על הגב, אולי הוא ירביץ איזה גרעפץ בריא וישחרר בקשות ש"משום מה" נתקעו לו.

{lang: 'iw'}

סגירת חשבון בישיר הראשון, מערכה רביעית (אסנת ודמויות מהעבר)

יום שלישי, מאי 8th, 2007

הפקס התקבל. המכרים שלי בירושלים קיבלו את הפקס למחשב, חתכו, גזרו, סובבו, הדביקו, צבעו בצבעים עליזים ושלחו לי במייל. עכשיו אני רק צריך למצוא מישהו בישראל שיקבל את הטפסים באימייל ויפקסס חזרה. האימייל מהישיר הראשון עדיין לא התקבל, לעומת זאת.

ביום שני, בשעה 07:30 (שעון הישיר הראשון), התקשרתי לבנק. גם בשביל לוודא שארנון ואלה לא איבדו את שפיות דעתם במאמץ לאתר מחשב שניתן לשלוח ממנו אימייל וגם בגלל שאיזה סעיף בטופס העברת מטחןח לא היה נהיר לי כל צרכו. הגעתי אחרי פרק זמן סביר (הכל יחסי) לאסנת.

לא גיליתי לאסנת שהגיע אלי הפקס. אני עדיין רוצה את הטופס הזה בקובץ על מנת שאני אוכל להעלות אותו לאתר לטובת הציבור שצובא על מחלקת ביטול החשבונות בישיר הראשון, ומשיבים אותו בתירוצים של שהחןי-פהחןי כשהוא מתעניין בטופס. אני בטוח שזמינותו של טופס כזה באתר שלי תגביר את התנועה של גולשים מכל רחבי האינטרנט לבלוג. סיפרתי לאסנת בקיצור נמרץ את הקורות אותי אתמול. אסנת מבררת משהו עם אלה, מוזיקת מעליות קצרה ואנחנו חוזרים.

אסנת: דיברתי עם אלה והיא אמרה לי שהיא שלחה את זה וארנון אמר לי שהוא שלח את זה לפקס באיזור 02.
אני: ארנון אמר שיש איזה בעייה עם האימייל…
אסנת: הוא רשם כאן שכשהמייל יתוקן אז נשלח לך במייל.
אני: יופי, אבל זה לא נשלח. דבר שני דיברתי עם ארנון שהפקס זה רק לגיבוי. הפקס בירושלים, אני נמצא בקנדה ואין לי גישה לפקס הזה, מישהו עושה לי טובה בלי שהוא יודע
אפילו. אני עדיין צריך שישלחו לי את זה באימייל, וגם ארנון הבין את זה. פקס זה רק לגיבוי במקרה שיתפוצץ לכם הבניין באור יהודה.
אסנת: לא, בראשון.
אני: עברתם? מזל טוב. [האם יש קשר בין המעבר לראשון לבין התדרדרות השירות? מהמפורסמות היא שבאור יהודה יש אוכל עיראקי מובחר מן המובחר, ואין כמותו
להרגעה. וכשהנפש רגועה המוח חושב בצלילות. מה יש בראשון מבחינה זו? כלום. מדבר שממה. לא תמצאו שם קובה עיראקית אחת לרפואה, וזה כנראה מה שמשפיע על הבנק הזה]
אסנת:
אני עדיין לא ראיתי היום מה קורה עם המייל, אבל אני אהיה במעקב…
אני: לא, לא, לא! מה זה מעקב? אני אחכה על הקו כי עכשיו חצות ומשהו כבר בקנדה, אני רוצה לראות שזה סגור היום, אני שולח לכם את זה בפקס ונפטר מכל הקשר שלי אתכם כי אני כבר… טוב, לא חשוב. אז אני מחכה על הקו ואני רוצה שזה יגיע אלי. ויש לי גם שאלות בקשר לטופס העברת מטחןח בלי קשר. [מוזיקת מעליות חמש וחצי דקות. האמת? כשזה מחולק למנות זה הרבה יותר נסבל. אני יכול לספוג ככה כמות אינסופית של מוזיקת מעליות, רק שיחלקו לי את זה לשיעורין. תזמורת המעליות חדלה מלנגן, אני מתקן את התסרוקת ומתכונן]
אסנת:
תודה על ההמתנה, כרגע מטפלים עדיין במחשב.
אני: ואללה? עדיין מטפלים במחשב? […] יש צפי מתי המייל הזה הולך להתפנות? אתם חיים שם בשנת 2007 כבר יומיים בלי מייל? זה מה שאת אומרת לי? מעניין. טוב.
אסנת: בכל מקרה אני אשלח לך את זה.
אני: יש איזה צפי מתי?
אפרת: כרגע יש מישהי שמטפלת בזה, איזושהי טכנאית. [זה ממש לא עונה על השאלה שלי לגבי צפי. איכשהו אני בטוח שלדורון ישראלי ומוקי אפורי לא נפגע המייל והם
לא מנותקים כבר יומיים מהכלי החשוב הזה. למה אי אפשר ללכת ללשכת המנהל ולשלוח משם מייל? וחוצמזה, אם טכנאי כבר יומיים עובד על זה, אז זה הזמן להעיף את הטכנאי הזה ולהביא מישהו שמבין משהו בנושא]
ארנון הסביר לך שיש תקלה והוא לא תקין. המייל הזה הוא לא משהו שהוא נפוץ…
אני מתפרץ: סליחה! יש לכם שירות שאתם שולחים טפסים במייל, נכון? אז תגידו שאין לכם, שאני אדע שאתם בנק מתקופת האבן. או שיש לכם מייל או שאין לכם. אבל אם יש לכם
מייל אז שיהיה תקין.
אסנת: יש תקלה זמנית. [מעניין אם הבנק היה סובל תקלה זמנית של 3 דקות בתקשורת עם הבורסה לנירות ערך באותה אדישות שהוא מתייחס לחוסר התקשורת עם האינטרנט. הישיר הראשון לא הפנים את זה שמייל הוא כמו טלפון, ולפעמים יותר מכך. אני בטוח שמוקי אפורי לא היה סובל תקלה זמנית שתחסום לו את המייל האישי אפילו לשעה קלה].
אני: תקלה זמנית כבר יומיים. [אני נוטש את הנושא כיוון שאנחנו הולכים במעגלים והאוירה מתלהטת. אני עובר לשאול את השאלה על מילוי הטופס, אסנת באמת עוזרת לי במקצועיות וביעילות ואני מודה לה בכנות. עכשיו כשהכל מאחורינו אני חוזר לרגע לנושא המייל] תגידי לי דוגרי, בתור עובדת של הבנק, את מבסוטית עם המצב הזה של המייל, את שלמה עם התשובה שנתת לי, שזה added value שאנחנו לא עומדים מאחוריו?
אסנת: מובן שיש איזה תקלה ואנחנו לא שמחים מזה […] יש תקלה, לצערי הרב זה לא טופל, מעבר ללהתנצל ולהגיד לך שכשזה יתוקן אני אבצע את זה אין לי מה לעשות. [קודם כל, אני מעריך את הכנות. היא בורג קטן והמערכת גדולה ועם שיניים מפחידות. אבל האמת שאני חושב בליבי שיש לה מה לעשות. היא במחלקת קשרי לקוחות, לא במחלקת שינוע עגלות תה. אם לעובד במחלקת קשרי לקוחות אין מה לעשות בקשר לזה, מי ישרה עם האחראי על האימייל ויוכל לו? האם למנהל של אסנת אין הסמכות לתפוס את רונן ישראלי בדש מעילו ולבקש רחמים על לקוחות שלא חטאו? אני מקנח את שיחתי עם אסנת בהבעת תקווה שזה יסודר, אני מבהיר לה שאני מחכה לאימייל אנחנו מוודאים שוב את כתובת המייל, אסנת מבטיחה לי שהנושא במעקב שלה ואנחנו נפרדים, לא לפני שאני מאחל לה יום נפלא. אסנת גם מעדכנת אותי כבדרך אגב שכל טופס צריך להישלח למספר פקס אחר. אני מוכה תדהמה מהמידע. הייתכן שאלמלא דיברתי עם אסנת, היה הטופס שלי, שכה יגעתי בקבלתו, הולך לאיבוד?].

מילאתי את הפרטים בטפסים, שלחתי במייל למרי מוונקובר שמכירה מישהו בישראל שיש לו מחשב מחובר לפקס ויכול לשלוח לבנק. בסופו של התהליך איזה מכשיר בראשון לציון יקיא כמה גליונות נייר. מי זה בימיינו עובד עם פקס כאלטרנטיבה יחידה לקבלת פרטים מהלקוח? חוצמזה, יש לי פרופיל אינטרנט בישיר הראשון שאני יכול להיכנס אליו עם סיסמא ולעשות פעולות. אז אם זה מספיק טוב בשביל שהם יזהו אותי לצורך סגירת פקחןם, למה זה לא מספיק טוב לצורך סגירת חשבון? במה נייר עם חתימה שלי (שבכלל ציירתי עם paintbrush) יותר אמין מהזדהות אלקטרונית? האם זהו חלק ממדיניות הטכנופוביה של הישיר הראשון?

מקורותי בוונקובר מסרו לי שהפקס נשלח בהצלחה. בשעה 22:10 ביום שני התקשרתי על מנת לוודא שגם בישיר הראשון מסכימים לקביעה הזו. ענתה לי הנציגה שרק הטופס של העברת המטחןח הגיע, יחד עם המכתב הנלווה. נשבעתי לה בזקנו של הנביא שהכל היה יחד (ערכתי את הכל למסמך WORD אחד גדול), אם הגיעו שני דפים, דין הוא ששני העמודים של טופס סגירת החשבון יגיעו. מזכיר במשהו את השוטר הרושם בדוחןח "לא עצר בכל ארבעת הגלגלים". הועברתי למחלקת קשרי לקוחות, ומי עונה לי??? עדי!

בירכתי את עדי כברך אח אובד השב מארצות הנוד. "מזמן לא דיברנו", אמרתי לו. עדי הפנה לי כתף קרה. האם רק השים עצמו כמתנכר או שבאמת לא זכר אותי? הביט לרגע במחשב ואמר לי "אה, דיברתי איתך אתמול". "אכן", אמרתי לו, "על שום כך שמחתי כל כך שאתה הוא זה שענית לשיחה!", ולא ידעתי אם לשמוח על שלא התנכר לי או להתעצב על שלא הותרתי רישום בזכרונו.

עדי אישר באזני שהפקס הגיע לתעודתו בשלום על קרבו, כרעיו, המכתב הנלווה והטפסים הכלולים בו. עדי הבטיח שמחר הכסף יוצא לדרך ומייד אחרי שמתקבל אישור שהוא הגיע
לתעודתו ייסגר החשבון. לפלא בעיני איך מה שגלוי בפני עדי היה סתום בפני הגברת הקודמת. האם לא בשר הם מבשרו של אותו הבנק?

יום שלישי, צהריים שעון הישיר הראשון. אני מתקשר לוודא שהכסף עבר ושאין משהו בלתי צפוי שימנע את סגירת החשבון. גבי מאשרת באזני שהיתרה כרגע היא אגורה אחת. מעניין מה יקרה איתה, אגורה גלמודה שכמותה. הלוואי והיתה לי אגורה על כל לקוח לא מרוצה של הישיר הראשון. בעניין סגירת החשבון גבי מעבירה אותי לקשרי לקוחות, שם עונה לי ארנון.

ארנון זוכר אותי! הוא מזכיר מיוזמתו את העניין עם המייל ואנחנו מחליפים דאחקות בנושא. אני שואל אותו כבדרך אגב אם לא הסתדר העניין וארנון במין נימת הומור ספק מיואשת ספק מרירה אומר לי "לאאאאא, אל תשאל, אל תשאל…". ארנון מאשר באזניי שמיטב המוחות של הבנק עוסקים ברגעים אלה ממש בסגירת החשבון ושאין מניעה מצידם שהחשבון ייסגר. ליתר ביטחון הוא ממליץ לי להתקשר שוב תוך שבוע-שבועיים על מנת לוודא שהכל סגור, אבל לא צופה בעיות. הרגשה מוזרה אופפת אותי. כתינוק המגיח לעולם בקול גדול ומסתלק ממנו אחרי מאה ועשרים בחידלון חרישי, כחייל המתגייס בתרועת חצוצרה ומשתחרר בנהל יבשושי של ספירת מלאי והזדכות על פנך אוכל. יש משהו מעיק, מין תחושת ריקנות כבדה עם כל החופש הזה. התורה מנחה אותנו מה לעשות במקרה של עבד שבעליו שחרר אותו, אבל הוא רוצה לדבוק באדוניו, אבל מה יעשה מי שנאבק על מנת להשתחרר מלפיתת החנק של הבנק ואז מרגיש את התחושה הזו? נראה לי שלפעמים אתקשר לבנק, אאזין דומם למויזקת המעליות ואחזור לשיגרת יומי כאותו אלמן המתרפק על תמונת אשתו המנוחה ושוכח את כל אותם ימים של סבל שעברו עליהם יחד.

יש עוד שני ניג׳וסים של הבנק הזה בקטנה:

  1. יש שתי דרכים להכין מסמכים בפורמט PDF. דרך אחת היא לאפשר לכתוב בתוכו. בדחןכ מכינים את הסוג הזה עבור טפסים. או אז המשתמש יכול להקליד את הפרטים ישירות בטופס ולהדפיס. הסוג השני הוא חסום לכתיבה. טופס העברת מטח של הישיר הראשון הוא מהסוג השני, כמובן. צריך להדפיס אותו ולמלא הכל בכתב יד.
  2. אם נכנסים לאתר הישיר הראשון בכתובת www.yashir1.co.il אז סבבה לנו. אבל אם משמיטים את ה-www אז אין להם הפנייה למקום המתאים. מקבלים דף שגיאה. זה א-ב של הקמת שרת אינטרנט. לא יודע מה עובר עליהם. באתר של בנק לאומי זה דווקא עובד בסדר.

אני חושב לייסד בבלוג עמוד מיוחד למעקב אחרי פאשלות מתמשכות, אני משתעשע במחשבה לקרוא לעמוד הזה "עמוד הקלון". מדי פעם אני אדגום את הצ׳אט של הישיר הראשון ושאר חוליי מערכת ואעדכן בעמוד הזה מתי זה תוקן. אני צריך לחשוב על זה, ובכל מקרה הקדשתי להתכתשות עם הבנק, להקמת הבלוג ולכתיבת הפוסטים מספיק זמן בימים האחרונים, אני צריך להשלים פערים בחיים האמיתיים.

אל תוך הפקס
חשבון נאסף
וכל הפקמי׳״ם נסגרו
אגורה יחידה
אצל מוקי שרדה
הישיר הראשון חמדן הוא

כבר עלה מן הים
ערפל אדמדם
והלילה הולך בשדרות
ועולים על ליבי
רק שירים עצובים
כשהלילה הולך בשדרות

(עדכון: ישיר לאומי, סתם בגלל שגוגל לא יודע שהישיר הראשון וישיר לאומי זה אותו דבר)

{lang: 'iw'}

הישיר הראשון, סגירת חשבון – מערכה שלישית (ארנון)

יום שני, מאי 7th, 2007

בפרק הקודם נטשנו אתכם עם פתח לתקווה, אבל עם רמז שסותר את התקווה. ורמז שמופיע במערכה השנייה, דין הוא שיעלה עשן במערכה השלישית.

לא אשאיר אתכם סקרנים הרבה זמן, רק אספר לכם שמרוב התרגשות לא צחצחתי שיניים ולא שטפתי פנים, מייד אחרי מודה אני, נטילת ידיים וברכות השחר רצתי למחשב בלי שהיות. בטח ניחשתם שאילו היו לי בשורות טובות הייתי מודיע לכם בהתחלה, כי כששליח מבושש למסור את בשורתו, אות היא שהבשורה לא תהיה נשמעת ברצון.

לא הגיע הטופס במייל.

האמת שהיתה לי הרגשה מבשרת רעות אחרי השיחה עם אלה, כי ישבתי לכתוב את הפוסט הראשון והמייל לא הגיע במהלך הזמן הזה. לפני שהלכתי לישון ניסיתי גם דרך התקשרות חליפית עם הישיר הראשון, שלחתי מייל ובו בקשה לקבל טופס במייל חוזר לכתובת המייל המופיעה באתר שלהם (שילחו מייל בעצמכם ובקשו מידע כלשהו, נראה מה יקרה. ואל תשכחו לדווח). הודעה אוטומטית שאומרת "פנייתך התקבלה ותענה בהקדם האפשרי, אנו מודים לך על שביקרת באתר הישיר הראשון. לתשומת לבך , לא יתקבלו בערוץ זה בקשות לביצוע פעולות/שינויים בחשבונכם בישיר הראשון." הגיעה אלי רק 40 דקות אחרי שליחת הבקשה. כנראה שההקדם האפשרי עדיין לא הגיע, כי לא קיבלתי מהם אות חיים במייל עד כתיבת שורות אלה. אני מבטיח לעדכן ברגע שיתקבל אות חיים. המייל נשלח אליהם בשעה 10:30 שעון ישראל, התשובה האוטומטית התקבלה בשעה 11:10 שעון ישראל.

בבוקר של טורונטו ניסיתי לדחות את מוזיקת המעליות הבלתי נמנעת. ניסיתי להיכנס לצ׳אט עם נציג התמיכה של הישיר הראשון באתר האינטרנט והתחילו מגוון תקלות. לסיפתח הופיע חלון שגיאה של מנוע הג׳אוה. אני משתמש במנוע הג׳אווה הכי עדכני של SUN, במידה וקורא את זה נציג הבנק ורוצה לטפול את האשמה על המחשב שלי. ככה נראית השגיאה:

yashir_bug12.png

טוב, זה בסך הכל בנק. לא נורא. לחצתי Run והופיע טופס מילוי פרטים. מילאתי הכל, כולל תעודת זהות למרות שזה לא שדה חובה, וקיבלת את ההודעה המשפילה הבאה:

yashir_bug111.png

שמעתי בחיי כבר השפלה אחת או שתיים, אבל לקבל את זה? ועוד מהבנק שלי? זה שאוכל מצלחתי? לא נעים. בדקתי את המספר שהזנתי, נשבעתי למחשב בעיניים של הילדים שלי שזה המספר הנכון ולא עזר. מחקתי את המספר לגמרי והשארתי את השדה ריק – והוא בשלו. סגרתי את החלון, פתחתי אותו מחדש והפעם בלי מספר ת״ז ובלי טלפון. עברנו לשלב חצי הגמר, עם הודעת השגיאה להלן:

yashir_bug3.png

יופי חי! השרת עלול להיות לא זמין. ומה זה הקוביות האלה על הכפתור? למוקי אפורי הפתרונים. ניסיתי שוב בטוב, איתחלתי את הכל ועכשיו קיבלתי וריאנט של ההודעה. משהו מאוד דומה אבל חדי העין יבחינו שאין את הלוגו של הישיר הראשון (כנראה שיש לשרת שלהם תודעת בושה):

yashir_bug2.png

בין כה וכה ידעתי שאני אנוס להתקשר שוב לבנק ושאני עומד בפני המתנה מתישה עם מוזיקה שכמותה בוודאי השמיעו במרתפי החקירה של הסקוריטטה על מנת לשבור את רוחן של הצ׳ילבות של הלנה צ׳אושסקו. הלכתי לקושש לי מעט תמיכה מוראלית. הכנתי מלאי של מים על יד הטלפון, מתחתי רגליים, צחצחתי שיניים, טבלתי שלוש פעמים במקוה הכנתי צוואה ואמרתי וידוי של שכיב מרע בנוסח יהדות הישיר הראשון: "תהא שיחתי זו כפרה על כל עוונותי".

התקשרתי שוב לבנק. עונה שמוליק, אני מספר לו שמדובר על מקרה מצער של טופס שלא הגיע במייל והוא מציע להפנות אותי למחלקת קשרי לקוחות, לפני כן עוד הספקתי לחלץ ממנו את המידע שהם עובדים שם עד אחת עשרה בלילה, למקרה שאני אצטרך לעשות עוד דבר או שניים היום וארצה לתכנן את היום שלי בהתאם להתנהלותה של המחלקה לקשרי לקוחות. שמוליק מעביר אותי להתערסל בזרועותיה המוכרות של הקנטטה למעלית ולטרומבון בארבעה בתים.

תמיד אמרו לי שהתכוננות לגרוע מכל תציל אותי מאכזבה. והנה… אחרי שתי דקות בלבד (!!!) של המתנה טראנס אטלנטית עונה ארנון! אני מסביר לו בקצרה את עניין המייל המתעכב. תיניתי בפני ארנון את הקורות אותי בדרך החתחתים של משלוח המייל מצידי ואת העובדה שהצ׳ט שלהם לא עובד. אם אני כבר מדבר עם מישהו ממחלקת קשרי לקוחות, אך טבעי הוא שאני אספר לו על הקירטוע של חלק מערוצי הקשר עם הלקוחות, הלא כן? אני בטוח שהוא הזדעזע עמוקות מהמצב ובתור אדם עם תודעת שירות מפותחת הלך והחריד את סיפי הבנק ולא נח עד שקיבל הבטחה מהאחראי על האינטרנט שהעניין יטופל לאלתר.

ארנון: בוא תשאיר עוד פעם את המייל שלך ואני אשלח לך טופס לסגירת חשבון [מה זה?! האם המייל שלי לא מתועד כחלק מהסיכום של השיחה במערכת תיעוד פניות
הלקוחות??? למה הוא רוצה עוד פעם את המייל??? אני מכתיב לו את המייל]
אני:
אם אפשר שאני אחכה על הקו ונראה שזה מגיע אם אתה שולח, זה יהיה הכי טוב.
ארנון: [מניח את השפופרת על השולחן, לא מעביר אותי למוזיקת המעליות. אחרי שלוש וחצי דקות שבהן אני מאזין בעניין לשיחות של הקולגות של ארנון הוא חוזר ומתנצל על ההמתנה. התנצלותו נשמעת לי כיוצאת מהלב]
ארנון:
לא שלחתי את זה עדיין, כמו שהבנת יש לנו היום איזה תקלה פה במערכת [מעניין את הסבתא שלי]. אני אנסה… אם אתה רוצה להמתין ואני אשלח לך את זה יותר מאוחר…
אני: אני כבר בבוקר ביקשתי ואני רוצה לסגור את זה כמה שיותר מהר, לא רוצה לחכות עם זה … אם אני יכול לחכות על הקו עוד כמה דקות ותמצא שם איזה מחשב עם אימייל אני אודה לך מאוד
ארנון: אין בעייה.
אני: תודה [חלק גדול מהקטעים שהשמטתי בשביל לשמור על זרימת הכתיבה בפוסטים הקודמים היו מילות הנימוסין מצידי. מי שמכיר אותי בכם יודע שאני מנומס עד זרא ומעתיר מילות נימוסין וחיבובין לאין קץ. יש האומרים שמאז שהסתלק מנחם בגין אינני שני לאיש בעניין זה. אז שלא יתקבל הרושם שאני מדבר בגסות אל הפקידים, אני פשוט חוסך לכם את זה בפוסט. ארנון שוב מניח אותי על השולחן והולך לקושש מחשב עם אימייל. אחרי עוד תשע דקות של המתנה נגמרה יכולת ההקלטה של רשם הקול של הXP, אז מכאן והלאה אני אצטט מהזיכרון ואעביר רק את רוח הדברים, נאמנים למקור ככל שזיכרוני יתיר לי].

בשלב מסויים ארנון גאל אותי מההמתנה, אני לא יכול להגיד בדיוק מתי כי אין בידי הקלטה. אבל בוודאי זה יותר מתשע דקות, כי יש בידי תשע דקות של הקלטה של המתנה. בחוזרו לשיחה ארנון הודה בפני שהתקלה מונעת ממנו מלמצוא בכל הבנק מחשב שמחובר לאינטרנט והבטיח לי שעוד היום זה ייצא אלי באימייל.

לא הוכחתי את ארנון על זה שזה לא מתקבל על הדעת שהבנק שלי, זה שהפקדתי במרתפיו את מיטב כספי במשך שנים, ינותק מהאינטרנט לשעות רבות כל כך. בכוחותי האחרונים ביקשתי אך זאת: שישלח לי את המסמך בפקס למספר של מכרים בירושלים ושלא יזנח גם את האפשרות לשלוח לי את המסמך במייל.

וידאתי שארנון מבין ומסכים לכך ששליחה בפקס לא תפטור אותו מלשלוח לי את זה באימייל והוא שב והבטיח שעוד היום זה יגיע אלי. עד עכשיו לא הגיע אלי טופס סגירת החשבון באימייל מארנון, מקורותי המקורבים לפקס בירושלים יראו אותו רק מחר, כך שאני שרוי בעלטה.

לסיכום: ארנון היה אדיב, שעה לכל מחסורי, אך ידו קצרה מלהושיע. בתור איש מחלקת קשרי לקוחות אני בטוח שהוא עדיין מתרוצץ בין המחשבים של הבנק לבדוק מי מהם כבר מחובר לאימייל. אני בטוח גם שהוא ואלה חילקו את הבנק לשתי גזרות פעולה. ארנון סורק בסבב את המחשבים בחלק אחד של הבנק ואלה סורקת בחלק השני והם לא נחים ולא עוצרים. ליתר ביטחון אני אתקשר מחר בבוקר לבנק ואוודא ששלום להם, לארנון ולאלה.

(עדכון: ישיר לאומי, סתם בגלל שגוגל לא יודע שהישיר הראשון וישיר לאומי זה אותו דבר)

{lang: 'iw'}

סגירת חשבון בישיר הראשון – מערכה שנייה (אלה)

יום ראשון, מאי 6th, 2007

תקציר הפרק הקודם: טלי, 10 דקות של מוזיקת מעליות, עדי, הרבה אנשים שמתקשרים, כרטיס סורר שמנע סגירה, טפסים, הקראה של עמלות, שוב מוזיקת מעליות, צליל ארוך של חידלון וניתוק.

טוב, עשיתי הפסקה לשלוק מים והתקשרתי שוב לישיר הראשון, עכשיו עונה זיוה, מסביר לה במה העניין והיא מעבירה אותי שוב למחלקת קשרי לקוחות, שוב אותה מוזיקת מעליות טורדנית בלופ, הפעם במשך 10 דקות ו-45 שניות. עונים. אתם מכירים כבר את הנוהל: מה שמודגש זה הערות שלי לאחר מעשה, דברים שלא נאמרו בשיחה. להלן, שוב, בקיצורים הכרחיים:

קשרי לקוחות שלום מדברת אלה איך אפשר לעזור? [קודם כל, יפה שהיא לא ניסתה למכור לי את ההתנצלות הזו שאני לא מאמין לה ממילא. כנראה שאלה לא חושבת שאני אדיוט. אולי היא מתביישת בתירוץ הקלוש הזה, אולי יש לה גאווה מסויימת בזה שהיא בנקאית ולא מוכנה להזנות את תפקידה כבנקאית בדיברור שבלוני של הבנק. אולי היא פשוט שבוזה מכדי להתנצל. בכל מקרה זה מוערך על ידי כשלא מורחים אותי]
אני:
שלום, דיברתי קודם עם עדי, הוא שם אותי על המתנה, היתה מוזיקה והשיחה נותקה. [אני מעדכן בקיצור נמרץ את אלה איפה הייתי עם עדי כשהשיחה נותקה. אני לא מספר לה על כרטיס האשראי על מנת שלא לעורר דובים ישנים מריבצם] הבעייה שבגללה הוא שם אותי על המתנה, זה שלא ידעתי איזה סכום לרשום שם [בטופס], ואני לא יודע עדיין, כי אני רוצה לקבל את זה בדולרים קנדיים […] ויש עמלות וכל זה ואני רוצה לרשום משהו כללי שתעבירו את הכל, אחרי ניכוי העמלות, כמה שזה יוצא […]
אלה: הבנתי […] תרשום סכום בשקלים, תרשום את כל היתרה בחשבון.
אני: אבל אני לא יכול לרשום את הכל כי חלק צריך ללכת לעמלה, ואני לא יודע כמה תצא העמלה כי זה תלוי בשער הדולר. [שלא אכנס למינוס בגלל העמלה]
אלה: נכון, יש גם עמלת העברה. [כמה נעים להיזכר! טוב שהיא לא אומרת לי בדרך אגב גם שביום מן הימים אני אמות]
אני: יש כל מיני עמלות שהוא כבר הסביר לי ואין צורך לחזור עליהן, בכל מקרה לא מדובר במשהו פיקס אלא תלוי בסכום ההעברה […] ואני לא יודע מה לרשום בטופס
שתבינו שאני רוצה את הכל ושלא ישאר לי שם לירה.
אלה: הבנתי. אז בוא נעשה ככה, תחלק את הסכום הזה בשער היציג …
אני [קוטע את אלה לפני שהיא מתחילה להגיד לי לעשות שורש מעוקב של פאי ולמצוא לוגריתם בבסיס 7 להפרש בין הזמן שבו מתמלאת בריכה לבין הזמן שלוקח למשאית להגיע מעפולה לבאר שבע]: אני רוצה שתגידי לי סכום.
אלה: סכום בשקלים נכון לעכשיו זה כך וכך [כל היתרה בחשבון] בוא נראה שער יציג, אבל הפעולה לא מתבצעת לפי השער היציג …
אני: טוב, זו בדיוק הבעייה שלי.
אלה: ברור לי, אבל אפשר בכל מקרה לרשום בערך.
אני: טוב, אבל מה קורה אם נשארת יתרה?
אלה: אנחנו נדאג שלא תישאר לך יתרה [על זה אני דווקא מאמין להם]
אני: אם אני רושם סכום מסויים, ואתם עושים לפי הסכום הזה, אז ישאר כמה שקלים או אפילו שאני אהיה חייב לכם כמה שקלים, חס וחלילה. […] אני רוצה לסגור את
החשבון, אני לא רוצה עכשיו להיגרר עם טפסים והעברות לנצח.
אלה: כן, ברור לי [… חושבת, עושה חשבון קטן …] יוצא לך כך-וכך בדולר קנדי, עשיתי לך חישוב לפי השער היציג. יש עמלת המרה שזה 0.2% מהסכום, מינימום
7.2$, [… עכשיו יש סידרה של מילמולים קלושים שכאילו לא נועדו לאזניי …] אז יוצא ככה-וככה ובנוסף יש את עמלות ההעברה [אולי לא הייתי ברור מספיק, אבל כבר
קיבלתי את כל הנתונים שאדם יכול לרצות על העמלות. מה שמעניין אותי עכשיו זה איך אני מסדר שההעברה תיסגר על האפס, כדי שאפשר יהיה לסגור את החשבון]
עמלות ההעברה זה בסביבות…
אני: המילה "בסביבות" מפחידה אותי […] את אומרת "בסביבות", אבל אני צריך לרשום מספר כלשהו, אני לא יכול לרשום "בסביבות" על הטופס, [פתאום יש לי הארה!] או שאם תגידי לי שאפשר אז אני ארשום! אני ארשום "לידי אלה", ואת תביני על סמך מה שדיברנו בשיחה ותפעלי בהתאם.
אלה: [נכנסת לטראנס של מילמול מספרים של עמלות שלא נועד לאזני, מין מילמול חסר משמעות כזה כמו אונגליסטים שמדברים בלשונות. בתור אדם שמכבד אנשים בני דתות אחרות, אני לא מפריע לטקס החשבונאי העתיק] ובנוסף יש עמלת מתווך שזה בין 10$ ל70$ ואפשר לדעת את העמלה רק כשעושים את ההעברה.
אני: נו, את רואה, זה בדיוק מה שאני מדבר עליו.
אלה: אז בוא תרשום את הסכום כמו שאמרתי לך [כך-וכך] … יהיה בסדר, תשלח את הטופס "עבור אלה".
אני: יופי, תודה רבה. את הנושא הזה סגרנו? [הפגנתי קור רוח כאן, למרות שבתוכי ידעתי שצירוף המילים "יהיה בסדר" מבשר רעות ונצורות]
אלה: כן. תשלח למספר זה-וזה, "עבור אלה".
אני: אין אפשרות לשלוח לכם באימייל?
אלה: לא. רק פקס.
אני: חבל [מה פתאום אימייל? מה זה עלה בדעתי? זה הרי לטובת הלקוח! איפה הטירטור אם זה יהיה באימייל?] עכשיו בואי נדבר על סגירת החשבון?
אלה: סגירת חשבון, ברגע שיתרה מאופסת וגם אין לך…
אני: יש איזה מניעה שברגע שאתם מעבירים […] החשבון ייסגר? אני צריך לשלוח לכם גם טופס או משהו לסגירת חשבון?
אלה: נכון, אתה צריך לחתום על טופס סגירת חשבון.
אני: אני יכול להעביר לך את שני הדברים האלה יחד? כדי שלא יצא מצב של פער זמן, אני אכנס למינוס בגלל דמי ניהול חשבון, או משהו כזה.
אלה: אין בעייה, רק אני צריכה לשלוח לך טופס סגירת חשבון.
אני: לשלוח אלי את יכולה באימייל? [אולי הם לא מקבלים אבל כן שולחים?]
אלה:
באימייל כן. [קרן אור באפלה!!!] מה האימייל שלך? [אנחנו מחליפים פרטים והיא חוזרת בשביל שנהיה בטוחים]
אני: אז אני אמלא את שני הטפסים יחד ואשלח לכם. [שיחה על עוד כמה פרטים טכניים זניחים על אופן מילוי הטופס]

אחרי 20 דקות ומחצה השיחה מסתיימת (כולל זמן פציעות ומוזיקת מעליות במחצית).

מסקנות עד כה: אלה מבינה עניין. בין השורות ניכרת הזדהות עם סבל הלקוח. היא לא יכולה במילים מפורשות להגיד שהיא יודעת שהיא עובדת בשביל חבורת דבילים שלא מקבלים אימייל, אבל הרגשתי אמפתיה מנשבת מכוונה. אולי זה השימוש הנדיב במילים "ברור" + "אני מבינה" + "אין בעייה" שהילך עלי קסם.

אני מתיישב לכתוב את הפוסט הקודם וכשאני משגר אותו כבר שעות קטנות של בוקר בטורונטו. אני הולך לישון מתוך תקוה לקום אל שחר חדש. שחר שבו יחכה לי טופס שנשלח אלי באימייל.

כמו התינוקות שישנים ולא יודעים איזה סבל יש בעולם ומה מחכה להם כשיגדלו, כמו שמעון פרס שהולך לישון עם מינה צמח ומתעורר עם תוצאות האמת, כמו יעקב שהולך לישון עם רחל ובבוקר הנה היא לאה, כך הלכתי לישון ולא שיערתי את שעתיד להתחולל.

אבל על כך, בטח ניחשתם, בפוסט הבא.

(עדכון: ישיר לאומי, סתם בגלל שגוגל לא יודע שהישיר הראשון וישיר לאומי זה אותו דבר)

{lang: 'iw'}

הישיר הראשון, סגירת חשבון – מחזה אימה במספר מערכות בלתי ידוע מראש

יום ראשון, מאי 6th, 2007

לפני כמה שנים פרץ הישיר הראשון בסערה לחיינו. היו להם פרסומות מדליקות בטלויזיה והבטחות לשירות שכמותו לא נודע עד אז ליעילות ולשכלול. "אנחנו בנק ללא סניפים", הם התפארו, "לנו זה עולה פחות, גם לך". כך במו פיה אמרה יעל אבקסיס בפרסומות שלהם בטלביזיה. היו אלה גם הימים הראשונים של הטלביזיה המסחרית, באויר ריחפה שמועה על איזה אינטרנט כזה שבקרוב יהפוך את חיינו כפי שהכרנום על פיהם, זו היתה התקופה שלפני שרצחו בישראל לראשונה ראש ממשלה מכהן. העתיד מעולם לא נראה ורוד יותר. הם היו הילד היצירתי, המרדן והכשרוני של בנק לאומי לישראל. היה משהו חדשני, צעיר, מתוקתק, תכלסי וגם קצת חצוף בקונספט של הישיר הראשון. נשמע הגיוני – למה לעמוד בתור בבנק פועלים המיוזע בניחוח ההסתדרות, כשאפשר לסגור עניינים בטלפון בזמן הנהיגה?

אז הצטרפתי. הייתי לקוח מרוצה כמה שנים. הם היו חדשניים. נתנו החזר מסויים על רכישות בכרטיס האשראי שלהם. ממש כסף. נתנו לי לדבר עם פקיד בכל שעות היממה. והיה להם שירות מדליק. הייתי שגריר שלהם והמלצתי לחברים שלי להצטרף.

היה להם סידור מדהים בזמן ההמתנה שאומר איזה מקום אני בסדר הממתינים ומה זמן ההמתנה הממוצע באותו רגע. אך לעיתים נדירות הייתי יותר ממספר 3 בסדר הממתינים לנציג, זמן המתנה לא עלה על חמש דקות בכל שעה משעות היממה. היה להם שירות מדהים נוסף, אם ההמתנה מתארכת אפשר היה ללחוץ 5 והם היו מתקשרים אלי בחזרה! הרגשתי שמתייחסים אלי יפה כי אני הלקוח. נהניתי להיות הלקוח שלהם!

אבל עננים אפורים החלו להתחשר בשמי האידילה. לאט לאט אך במובהק, כמו בהחלטה מגבוה, השירות התדרדר. הם לא השכילו להבין שאלה שהצטרפו אליהם הם אנשים שמאמצים בחום את החדשנות. עכשיו כל בנק נותן שירות בטלפון. איפה הערך המוסף שלהם אם הם כבר לא מתייחסים אלי כאילו אני הלקוח היחיד בעולמם?

בהתחלה הם ביטלו את המספר חינם ותקעו סתם מספר תל אביבי. אחרי ביטול מספר החינם, פתאום משך ההמתנה התארך. לפעמים הייתי מספר 12 בסדר הממתינים, וגם אם הייתי מתקשר אליהם בבוקר כשאני יוצא מהבית בתל אביב, לא הייתי מספיק לדבר עם נציג לפני שאני מגיע למשרד בהרצליה, כולל הפקק בציאה מהאיילון והפקק מתחת לגשר הסירה. אז מה עושים הישיר הראשון? משפרים את השירות? לא. פשוט מעלימים את ההכרזה על סדר הממתינים בבחינת "מה שאתה לא יודע לא כואב לך".

באותו זמן בערך גם ביטלו את האפשרות לבקש מהמערכת שתחזיר לי צלצול, כי עכשיו כבר אין מספר חינם, אז העובדה שהלקוח מתייבש על הקו כבר לא עולה להם כסף. אז שאני אתייבש. הם חסכו את האחזקה של המספר חינם, אבל הרוויחו לקוח מיובש, ועוד לקוח שהוכיח כבר פעם אחת שהוא מוכן לסבול את הטירחה של מעבר לבנק אחר, רק בגלל שהוא יותר מגניב מהבנק הקודם.

בשנתיים האחרונות החשבון לא ממש בשימוש. עכשיו החלטתי לסגור אותו סופית ולהעביר לקנדה את היתרה מאחר שתכנית החיסכון האחרונה השתחררה לי. התקשרתי ביום ראשון בשעה 09:10 בבוקר שעון אור יהודה. להלן השתלשלות העניינים, בקיצורים ההכרחיים. הכיתוב בסוגריים והכיתוב המודגש אלה תוספות שלי לאחר מעשה, לא חלק מתמליל השיחה.

טלי: "הישיר הראשון בוקר טוב, מדברת טלי במה אוכל לעזור?"
אני: שלום, אני מעוניין לסגור את החשבון ולהעביר את הכסף בהעברה בנקאית לחשבון אחר שלי, מחוץ לארץ.
טלי: למה אתה סוגר חשבון אם אפשר לשאול?
אני: כי השירות שלכם התדרדר נורא ומצאתי חלופה יותר טובה.
טלי: איפה, אם אפשר?
אני: לא מעוניין להכנס לזה, העניין כבר סגור.
טלי: … אני מעבירה אותך למחלקה שמטפלת בסגירת חשבון
[אני מתחיל להמתין על הקו למומחים לסגירת חשבון. בדיוק אחרי 10 דקות ושישית הדקה של האזנה מייבשת במיוחד למוזיקת מעליות של 4 תיבות בלופ הם עונים! מוזיקת מעליות זה טוב לנסיעה של 20 שניות במעלית. אם זה 10 דקות זה בטח נועד לשבור את רוחו של המעוניין לסגור את החשבון. אבל אני לא נשברתי, שמרתי על קור רוח ודיברתי רק בנימוס מופלג. מעניין למה, אגב, הם החליפו את הוואלס החביב מתוך הבלט "קופליה", שהיתה להם כסמל מסחרי מזה הרבה שנים. האם זה תוצר של צוות חשיבה מיוחד שהגיע למסקנה שזה יעשה טוב לבנק?] "קשרי לקוחות בוקר טוב מדבר עדי … סליחה על ההמתנה יש כרגע הרבה אנשים שמתקשרים."

על זה יש לי שלוש הערות:

  1. באמת קצת הטריד אותי שאני מחכה על הקו 10 דקות בשיחה בינלאומית, אבל זה רק בגלל שחשבתי לרגע שהם לא עונים בגלל שהם משחקים סטנגה. מסתבר שזה בגלל שיש הרבה אנשים שמתקשרים, אז ישר נרגעתי קצת.
  2. יש להם בעייה חמורה בהבנת מקומם בתרשים הזרימה של השירות: זמני המתנה ארוכים לא נובעים מזה שיש הרבה אנשים שמתקשרים. הם נובעים מזה שיש מעט אנשים שעונים לטלפון. כמעט והרגשתי צורך להתנצל על שאני מטריח את הבנק עם הזוטות שלי, ולשאול את עדי אם יהיה לבנק יותר נוח שאני אתקשר ביום אחר. זה בסך הכל הכסף שלי, ככה שזה לא בוער. אני בטוח שאם יחזור השירות של שיחת חינם אז זמני ההמתנה יתקצרו בצורה מדהימה ולא משנה כמה אנשים יתקשרו.
  3. מעניין מאוד למה כל-כך "הרבה" אנשים מרגישים צורך להתקשר על הבוקר ביום ראשון למחלקת קשרי לקוחות ויוצרים כזה עומס במערכת. האם זה בגלל שכולם מרגישים צורך להגיד מילה טובה על איזה שירות יוצא מגדר הרגיל שהם זכו לו רגע לפני כניסת השבת ולא יכלו להתקשר לבנק בשבת? אולי זה בגלל שהם, כמוני, קצו בשירות הקלוקל של הבנק הזה, קמו בוקר אחד וגילו שהיפהפיה שהם התחתנו איתה מדיפה ניחוח חריף אה-לה-יאסר-עראפת-אחרי-שנתיים-במוקטעה-בלי-מים-חמים-וסבון? אולי אנשים כ״כ התמכרו למוזיקת המעליות הזו עד שבדרכם לעבודה בבוקר הם מאזינים לה, אחרי שהיו בקריז כל השבת?
    לא יודע. תחשבו לבד מה הכי סביר.

נמשיך… אני מתחיל לדבר עם עדי "ביזנס" על הפרטים של ההעברה… עד שלפתע…

עדי: יש לך כך-וכך להעביר… בוא נראה רגע… אני בודק אם יש עוד משהו בחשבון שצריך לסגור חוץ מזה [… ממתין …] חוץ מזה יש לך גם ויזה שצריך לבטל.
אני: ביטלתי אותה, שלחתי להם ושלחתי לכם פקס… טוב, בוא נבטל גם את הויזה [זה לא כבר ביטלתי את הויזה כצעד לפני סגירת החשבון]
עדי: אני רואה שזה הוחזר אבל לא רואה שזה בוטל. ["זה"? "הוחזר"? לא מבין]
אני: מה זה "הוחזר"? מה זה "בוטל"?
עדי: "הוחזר" זה אומר שהויזה אצלנו. אה, נכון שלחת לנו פקס [תודה באמת. יש פה מבוגר אחראי שיכול להסביר לי את הברדק הזה?!]
אני: אז אני מבקש שיבטלו לי את הויזה רטרואקטיבית כי הויזה כבר לא אצלי. זה כנראה שוכב אצלכם כבר כמה זמן ואתם מחייבים אותי דמי חבר וכל מיני כאלה.
עדי: לא מחייבים אותך כלום, פשוט הכרטיס מונע את סגירת החשבון. [אה, אז למה לא אמרת ישר שזה "פשוט"? זה מאוד מרגיע שזה לא איזה פאשלה רצינית אלא שזה "פשוט". הכרטיס החליק לו בדיוק והתחבא מאחורי המקלדת ואז נתקע בצ׳ופצ׳יק שם בפינה ובכלל היה ערפל בקיטבג וזה מה שמונע את הסגירה. רגע, נזיז אותו… או! עכשיו זה יכול להיסגר, ואללה, היה פשוט] אבל אני רואה שהוא הוחזר אלינו כבר [אני מנסה להסביר את הנקודה של חיוב דמי חבר על תקופה שהכרטיס לא בוטל בה רק בגלל פאשלה שלהם, אבל די מהר מבין שסטינו מהנושא ושנסיון להסביר את הבעייה בשיחה טראנס-אטלנטית יעלה לי יותר מדמי החבר שנגזלו ממני, אז אני מחזיר את השיחה למסלולה המקורי. עדי מסביר לי איזה סכום עומד לרשותי ומאיפה אני צריך להוריד את הטפסים באינטרנט.]
אני: יש בעייה, אני לא יודע כמה עמלות זה ייצא ומה יהיה שער הדולר ברגע ההעברה, אז יהיה מצב שאני אהיה ביתרת זכות או ביתרת חובה של כמה שקלים [אחרי
ההעברה]
ולא נוכל לסגור את החשבון…
עדי: אני אגיד לך פחות או יותר מה העמלות.
אני: "פחות או יותר" לא יעזור לי … אם יישאר לי כמה שקלים לכאן או לכאן כי שער הדולר עשה סלטה אז זה לא יגמר טוב. [עדי עדיין חש צורך עז לפרט לי את כל העמלות
ואני יודע שאין טעם לחסום שור בדישו אז אני נותן לו להקיא מעל ליבו את כל המספרים האלה. זה לא ממש משנה כמה זה יוצא, הוא הרי יכול להגיד לי שזה יעלה לי מליון דולר. אני צריך לסגור את החשבון ואין מנוס. אבל שיקריא לי סכומי עמלות. טוב. הוא מסביר לי מאיפה להוריד את הטופס ועדיין נשאר העניין הפעוט של הסכום שאני צריך לרשום בטופס]
אני:
אז מה אני רושם שם בסכום?
עדי: נראה אם יש משהו בהערות… רגע…

הפתעה!!! אחרי 18 דקות ו25 שניות של המתנה ושיחה אני חוזר למוזיקת המעליות בלי אזהרה. יש משהו מנחם בדבר המוכר הזה, אחרי כל חוסר הודאות עם הטיפוסים האלה, ה"אנשים" שמטרידים את הבנק, של הויזה שהולכת לאיבוד, של ה"פחות-או-יותר". אני חוזר אל חיק המוזיקה הזו כמו תינוק שהלך לאיבוד בקניון ואז חוזר אל הדובי שלו.

שמעתי לאחרונה שבנק לאומי הסתיר חשבונות של יהודים שנספו בשואה ולא גילה ליורשים עליהם. לדעתי הם לא הסתירו. לאור השיחה הזו אני דן אותם לכף זכות. בטח היה קצת "בערך" קמצוץ של "פחות או יותר", קורטוב של "פשוט", הפנקס עם החשבונות "הוחזר אבל לא בוטל", הכלב אכל להם את השיעורי בית. משהו כזה. לא רשעות או טימטום. סתם שלומיאליות בל״לית שיגרתית. על הבנקים השוויצרים אני יכול להאמין שהם בזדון העלימו חשבונות של ניספים, השוויצרים הם מופת לסדר ודיוק. השוויצרים לא יסבלו מצב שמשהו מונח לו בבנק בלי הסבר. לא נראה לי שיש מצב בבנק שוויצרי שנהל מסויים קיים וזה "פשוט" לא מתבצע. על בל״ל אני כבר מאמין הכל.

אחרי עשרים דקות וחמש שניות בדיוק מתחילת השיחה פתאום מפסיקה המוזיקה ונשמע טוווווווו. כל חיי חולפים לנגד עיני כבסרט בהילוך מהיר. מחשבות מתרוצצות, אגלי זיעה
ניגרים על כל חלקה טובה ואני טועם משהו מהרגשת המועקה הצפודה שיהודי מאמין חש בה ביום כיפור. האם הצליל הזה הוא קולו של המשגוח המודיע על דום הלב של ההרכב המנגן את מוזיקת המעליות? האם זהו אות המרמז לי על סיומו של השידור מאור יהודה במין פרפראזה על סיום השידורים מרוממה? האם הצליל הנוקב הזה דומה במעט לקול הדממה הדקה שנשמע במעמד הר סיני? הוא בהחלט גורם לי ליראה מסויימת. לבל״ל הפתרונים. אכן בשום שכל ובמידה ראויה להערכה של ראיית הנולד נהגו מייסדי בנק לאומי לישראל ביום שבחרו לבנק אנגלו-פלשתינה שם עברי שראשי התיבות שלו הם בל״ל. בסיפור מגדל בבל נאמר "… כי שם בלל ה׳ את שפת כל הארץ …", ומי כמו הבנק הזה לבילבול ולברדק? בינתיים החליפו לו את השם והוא כבר לא "בנק לאומי לישראל" אלא סתם "לאומי", אבל שכחו להחליף גם את הברדק למשהו יותר קוסם ללקוח. חבל שבמקום מתיחת פנים למותג לא התמקדו במתיחת פנים לנהלי השירות.

אני ממתין נבוך 20 שניות נוספות כשמהטלפון בוקע צליל החידלון. בהתקף ייאוש אני לוחץ על כל הכפתורים בטלפון בתקווה שיש איזה צירוף שיחזיר את הזמן לאחור. בסוף אני מחליט שכנראה לא תהיה תקומה לקולו של עדי. אני מתקשר שוב לישיר הראשון רק על מנת לעבור מערכה נוספת בסאגה, שעליה, מאזינים יקרים, נספר לכם בפרק הבא.

(עדכון: ישיר לאומי, סתם בגלל שגוגל לא יודע שהישיר הראשון וישיר לאומי זה אותו דבר)

{lang: 'iw'}