עוד כשהאופנה הזו פרצה לחיינו, לפני כעשור, היא נראתה לי מוגזמת, דביקה ומלאכותית.
ילדים שנפרדים ביום שישי מחבריהם ביציאה מבית ספר בחיבוקים וטפיחות על השכם כאילו הם לכל הפחות יצאים לקרב ומי-יודע-אם-יתראו-שוב.
עכשיו צריך רק להנדס איזו מחלה שתגאל אותנו מהמנהג לקרוא לכל זר בכינויים “גבר” ו”אחי”.
תבינשיקה, אחי! (צילום אילוסטרציה)
בשביל לגמור את עניין ה-"אחי" המחלה צריכה להיות גנטית!!
(אין לי בעיה כשאומרים לי ברחוב שאני גבר, אע"פ שעניין המגדר נחוץ להבנת ההקשר מן המלל, רק במקרים ספציפיים מאוד)