תקציר הפרק הקודם: טלי, 10 דקות של מוזיקת מעליות, עדי, הרבה אנשים שמתקשרים, כרטיס סורר שמנע סגירה, טפסים, הקראה של עמלות, שוב מוזיקת מעליות, צליל ארוך של חידלון וניתוק.
טוב, עשיתי הפסקה לשלוק מים והתקשרתי שוב לישיר הראשון, עכשיו עונה זיוה, מסביר לה במה העניין והיא מעבירה אותי שוב למחלקת קשרי לקוחות, שוב אותה מוזיקת מעליות טורדנית בלופ, הפעם במשך 10 דקות ו-45 שניות. עונים. אתם מכירים כבר את הנוהל: מה שמודגש זה הערות שלי לאחר מעשה, דברים שלא נאמרו בשיחה. להלן, שוב, בקיצורים הכרחיים:
קשרי לקוחות שלום מדברת אלה איך אפשר לעזור? [קודם כל, יפה שהיא לא ניסתה למכור לי את ההתנצלות הזו שאני לא מאמין לה ממילא. כנראה שאלה לא חושבת שאני אדיוט. אולי היא מתביישת בתירוץ הקלוש הזה, אולי יש לה גאווה מסויימת בזה שהיא בנקאית ולא מוכנה להזנות את תפקידה כבנקאית בדיברור שבלוני של הבנק. אולי היא פשוט שבוזה מכדי להתנצל. בכל מקרה זה מוערך על ידי כשלא מורחים אותי]
אני: שלום, דיברתי קודם עם עדי, הוא שם אותי על המתנה, היתה מוזיקה והשיחה נותקה. [אני מעדכן בקיצור נמרץ את אלה איפה הייתי עם עדי כשהשיחה נותקה. אני לא מספר לה על כרטיס האשראי על מנת שלא לעורר דובים ישנים מריבצם] הבעייה שבגללה הוא שם אותי על המתנה, זה שלא ידעתי איזה סכום לרשום שם [בטופס], ואני לא יודע עדיין, כי אני רוצה לקבל את זה בדולרים קנדיים […] ויש עמלות וכל זה ואני רוצה לרשום משהו כללי שתעבירו את הכל, אחרי ניכוי העמלות, כמה שזה יוצא […]
אלה: הבנתי […] תרשום סכום בשקלים, תרשום את כל היתרה בחשבון.
אני: אבל אני לא יכול לרשום את הכל כי חלק צריך ללכת לעמלה, ואני לא יודע כמה תצא העמלה כי זה תלוי בשער הדולר. [שלא אכנס למינוס בגלל העמלה]
אלה: נכון, יש גם עמלת העברה. [כמה נעים להיזכר! טוב שהיא לא אומרת לי בדרך אגב גם שביום מן הימים אני אמות]
אני: יש כל מיני עמלות שהוא כבר הסביר לי ואין צורך לחזור עליהן, בכל מקרה לא מדובר במשהו פיקס אלא תלוי בסכום ההעברה […] ואני לא יודע מה לרשום בטופס
שתבינו שאני רוצה את הכל ושלא ישאר לי שם לירה.
אלה: הבנתי. אז בוא נעשה ככה, תחלק את הסכום הזה בשער היציג …
אני [קוטע את אלה לפני שהיא מתחילה להגיד לי לעשות שורש מעוקב של פאי ולמצוא לוגריתם בבסיס 7 להפרש בין הזמן שבו מתמלאת בריכה לבין הזמן שלוקח למשאית להגיע מעפולה לבאר שבע]: אני רוצה שתגידי לי סכום.
אלה: סכום בשקלים נכון לעכשיו זה כך וכך [כל היתרה בחשבון] בוא נראה שער יציג, אבל הפעולה לא מתבצעת לפי השער היציג …
אני: טוב, זו בדיוק הבעייה שלי.
אלה: ברור לי, אבל אפשר בכל מקרה לרשום בערך.
אני: טוב, אבל מה קורה אם נשארת יתרה?
אלה: אנחנו נדאג שלא תישאר לך יתרה [על זה אני דווקא מאמין להם]
אני: אם אני רושם סכום מסויים, ואתם עושים לפי הסכום הזה, אז ישאר כמה שקלים או אפילו שאני אהיה חייב לכם כמה שקלים, חס וחלילה. […] אני רוצה לסגור את
החשבון, אני לא רוצה עכשיו להיגרר עם טפסים והעברות לנצח.
אלה: כן, ברור לי [… חושבת, עושה חשבון קטן …] יוצא לך כך-וכך בדולר קנדי, עשיתי לך חישוב לפי השער היציג. יש עמלת המרה שזה 0.2% מהסכום, מינימום
7.2$, [… עכשיו יש סידרה של מילמולים קלושים שכאילו לא נועדו לאזניי …] אז יוצא ככה-וככה ובנוסף יש את עמלות ההעברה [אולי לא הייתי ברור מספיק, אבל כבר
קיבלתי את כל הנתונים שאדם יכול לרצות על העמלות. מה שמעניין אותי עכשיו זה איך אני מסדר שההעברה תיסגר על האפס, כדי שאפשר יהיה לסגור את החשבון] עמלות ההעברה זה בסביבות…
אני: המילה "בסביבות" מפחידה אותי […] את אומרת "בסביבות", אבל אני צריך לרשום מספר כלשהו, אני לא יכול לרשום "בסביבות" על הטופס, [פתאום יש לי הארה!] או שאם תגידי לי שאפשר אז אני ארשום! אני ארשום "לידי אלה", ואת תביני על סמך מה שדיברנו בשיחה ותפעלי בהתאם.
אלה: [נכנסת לטראנס של מילמול מספרים של עמלות שלא נועד לאזני, מין מילמול חסר משמעות כזה כמו אונגליסטים שמדברים בלשונות. בתור אדם שמכבד אנשים בני דתות אחרות, אני לא מפריע לטקס החשבונאי העתיק] ובנוסף יש עמלת מתווך שזה בין 10$ ל70$ ואפשר לדעת את העמלה רק כשעושים את ההעברה.
אני: נו, את רואה, זה בדיוק מה שאני מדבר עליו.
אלה: אז בוא תרשום את הסכום כמו שאמרתי לך [כך-וכך] … יהיה בסדר, תשלח את הטופס "עבור אלה".
אני: יופי, תודה רבה. את הנושא הזה סגרנו? [הפגנתי קור רוח כאן, למרות שבתוכי ידעתי שצירוף המילים "יהיה בסדר" מבשר רעות ונצורות]
אלה: כן. תשלח למספר זה-וזה, "עבור אלה".
אני: אין אפשרות לשלוח לכם באימייל?
אלה: לא. רק פקס.
אני: חבל [מה פתאום אימייל? מה זה עלה בדעתי? זה הרי לטובת הלקוח! איפה הטירטור אם זה יהיה באימייל?] עכשיו בואי נדבר על סגירת החשבון?
אלה: סגירת חשבון, ברגע שיתרה מאופסת וגם אין לך…
אני: יש איזה מניעה שברגע שאתם מעבירים […] החשבון ייסגר? אני צריך לשלוח לכם גם טופס או משהו לסגירת חשבון?
אלה: נכון, אתה צריך לחתום על טופס סגירת חשבון.
אני: אני יכול להעביר לך את שני הדברים האלה יחד? כדי שלא יצא מצב של פער זמן, אני אכנס למינוס בגלל דמי ניהול חשבון, או משהו כזה.
אלה: אין בעייה, רק אני צריכה לשלוח לך טופס סגירת חשבון.
אני: לשלוח אלי את יכולה באימייל? [אולי הם לא מקבלים אבל כן שולחים?]
אלה: באימייל כן. [קרן אור באפלה!!!] מה האימייל שלך? [אנחנו מחליפים פרטים והיא חוזרת בשביל שנהיה בטוחים]
אני: אז אני אמלא את שני הטפסים יחד ואשלח לכם. [שיחה על עוד כמה פרטים טכניים זניחים על אופן מילוי הטופס]
אחרי 20 דקות ומחצה השיחה מסתיימת (כולל זמן פציעות ומוזיקת מעליות במחצית).
מסקנות עד כה: אלה מבינה עניין. בין השורות ניכרת הזדהות עם סבל הלקוח. היא לא יכולה במילים מפורשות להגיד שהיא יודעת שהיא עובדת בשביל חבורת דבילים שלא מקבלים אימייל, אבל הרגשתי אמפתיה מנשבת מכוונה. אולי זה השימוש הנדיב במילים "ברור" + "אני מבינה" + "אין בעייה" שהילך עלי קסם.
אני מתיישב לכתוב את הפוסט הקודם וכשאני משגר אותו כבר שעות קטנות של בוקר בטורונטו. אני הולך לישון מתוך תקוה לקום אל שחר חדש. שחר שבו יחכה לי טופס שנשלח אלי באימייל.
כמו התינוקות שישנים ולא יודעים איזה סבל יש בעולם ומה מחכה להם כשיגדלו, כמו שמעון פרס שהולך לישון עם מינה צמח ומתעורר עם תוצאות האמת, כמו יעקב שהולך לישון עם רחל ובבוקר הנה היא לאה, כך הלכתי לישון ולא שיערתי את שעתיד להתחולל.
אבל על כך, בטח ניחשתם, בפוסט הבא.
(עדכון: ישיר לאומי, סתם בגלל שגוגל לא יודע שהישיר הראשון וישיר לאומי זה אותו דבר)
להתמוגג !
די ועכשיו אני במתח , שלחה ? לא שלחה? שלחה חלק ? שלחה משהו אחר?
כל מילה/תיאור/המחשה מתמצית ההתנהלות שתארת על הישיר "האחרון" חקוקה בסלע, ככה היה עם העמלות המפלצתיות בבנקים, עד שהכנסת כופפה ידם (בעבר העברה מחן לחן 45 שח) היום 1.45 ש"ח באינטרנט, ראשי הבנקים המעונבים מעולם לא שמעו על הגינות ופרופורציות ברווחיהם, למול לקוחותיהם מהם הם ניזונים, כנראה שהתאווה והתשוקה לגרוף רווחים "מעוורת עיני בנקאים, זהו גל ששוטף אותנו בישראל בכל תחומי החיים.
ואתה שהקדשת מזמנך להזהיר ולהתריע, אתה החומר האנושי שממנו אפשר לקיים חברה של טוהר צדק ויושר אישי, ישר כח.