משילות מול יצוגיות – ככה זה נעשה בקנדה

השיטה:

  • ראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה.
  • המדינה מחולקת לאיזורי בחירה כמספר חברי הפרלמנט, כל אזרח משלשל פתק אחד ועליו כתוב מי יהיה נציג איזור הבחירה שלו בפרלמנט.
  • כל מתמודד באיזור בחירה מזוהה עם מפלגה או שהוא מתמודד ”עצמאי“. הבוחר צריך לשקלל את הזיקה האידאולוגית עם אופיו ואמינותו של המועמד.
  • אין אחוז חסימה.
  • בתום ספירת הקולות מתמנה ראש ממשלה, הוא ראש המפלגה שהכניסה הכי הרבה נציגים לפרלמנט.
  • ראש הממשלה לא חייב להסתמך על קואליציה. גם אם למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט אין רוב, היא עדיין זו שתרכיב את הממשלה (נקראת "ממשלת מיעוט" במצב כזה).
  • אפשר להדיח ראש ממשלה בהצבעת אי אמון. אולם בפועל, גם במצב שהאופוזיציה יותר גדולה ממפלגת השלטון, יש מוטיבציה נמוכה להפיל ראש ממשלה מכהן כי המשמעות היא בחירות כלליות. במצב שבו כל נציג בפרלמנט נלחם באיזור הבחירה שלו, לא מובטחת בחירתו מחדש.

יתרונות השיטה:

  • משילות טובה יותר של ראש הממשלה הנבחר.
  • נאמנות גדולה יותר של נציגי מפלגה למסגרת המפלגתית.
  • חוסר אפשרות לשריין חברי פרלמנט בתמורה לעריקות למלפגה מתחרה.
  • הבוחר צריך לשקלל את הסיכוי שמועמדו ייכנס לפרלמנט ולא רק שיקול אידאולוגי טהור.
  • מועמד באיזור בחירה מחוייב ישירות לאינטרס של ציבור הבוחרים שלו גם במשך הזמן שבין מערכות בחירות.

חסרונות:

  • יצוגיות מופחת לקבוצות שוליים.

One Response to “משילות מול יצוגיות – ככה זה נעשה בקנדה”

  1. גרשון הגיב:

    עייפתי מלשמוע על שיטות ממשל חילופיות. כבר ניסינו שיטה אחרת ועדיין מה שהיה הוא שהמשיך.
    לא אומר שלשיטה אין משמעות בכלל, אבל הרבה פחות מאשר גורמים אחרים כגון התרבות הפוליטית, תרבות בכלל, משקל הנושאים העומדים על סדר היום הציבורי, רמת הסגרגציה, וההיסטוריה הפוליטית.
    מודל שעובד אצל הקנדים האנגלוסכסים שמתמודדים עם בעיות של רב-תרבותיות והורים שמשאירים את הילדים עם ביביסיטר שלא עברה הסמכה ממשלתית לאו דווקא יעבוד בישראל הקרועה והשסועה, המתמודדת עם בעיות שנתפסות כקיומיות ומתנהלת כחצר לבנטינית עם כל האינטריגות והיצרים.

Leave a Reply for גרשון

Subscribe without commenting