אהוד ברק מריח את ריח הבחירות ונזכר לאורר כמה אמירות:
1) אהוד ברק הוא מספר שתיים בממשלה כבר הרבה זמן. מי מנע ממנו להוביל מהלכים חברתיים כראות עיניו ולנצל לצורך העניין את היותו לשון מאזניים בקואליציה? גם כשהנהיג את מפלגת העבודה ואפילו עכשיו עם המפלגה הקיקיונית שלו?
2) אהוד ברק התמנה לראש ממשלה ביולי 99. כבר באוגוסט מינה את ועדת טל ואימץ את מסקנותיה. אהוד ברק רצה שקט קואליציוני וזחל על ברכיו לפני החרדים.
3) בשנת 98 הניח ברק, האופוזיציונר דאז, על שולחן הכנסת תיקון להצעת חוק שירות ביטחון, לצמצום הפטור שניתן לתלמידי ישיבות.
4) בקמפיין של בחירות 99 הכריז את הכרזתו הידועה "אין שום סיבה שבהלוויות צבאיות יעמדו חיילים חובשי כיפה לצד חילונים ועולים מרוסיה, אך לא יעמוד שם אף בן של חרדים".
מי שקונה מהטיפוס הזה הבטחה משומשת, מי שמאמין לטיפוס הזה שאכפת לו ממשהו זולת המשך ישיבתו במשרד הביטחון – יכול להצביע לו. מצד שני מי שאוהב להרגיש פראייר, כבר יכול ישירות להצביע לביבי.
הרבה פוליטיקאים אני לא מחבב במיוחד, אבל מקום מיוחד של תיעוב שמור אצלי לאהוד ברק.
הזחיחות שלו, הנהנתנות המושפרצת, האופורטוניזם הבוטה, השחצנות, האוטיזם.
אדם דוחה. אני חושב שהוא מהווה נטל אלקטוראלי על כל מפלגה שתאמץ אותו אל חיקה.
אוטיסט. אמרת את המילה.
לפעמים יש לי הרגשה שיש מילה מדוייקת לתאר מישהו ואני פשוט לא מצליח למצוא אותה.
אוטיסט. תיאור מדוייק.