ללכת עם להרגיש בלי

בתוך כל הסיפור של בית שמש, משהו אחד לא מוסבר. איך הגיעו דווקא לשם אנשי העדה החרדית, אנשי תולדות אהרון ושאר זרמים שמעווים את פניהם מול הציונות, למה לא הלכו להתיישב במקום יותר "נוח" מבחינה דמוגרפית, נגיד במודיעין עילית או ישוב שעל כל פנים הוא יותר חרדי מבית שמש המעורבת?

התשובה שלי היא שבמקרה של נסיגה מהשטחים הם היו נקלעים לבעייה – נאמנים לשיטתם שאין משמעות או יתרון לחיים במדינת ישראל, במקרה פינוי הם היו נאלצים לדרוש להישאר במקומותיהם גם תחת השלטון החדש.

או אז היתה נחשפת ערוותם, הרי ברור להם שפלסטינאים זה טוב רק לנשיקות למצלמה, אבל לחיות באמת תחת השלטון שלהם, בתוך לבם פנימה הם לא רוצים. את ביתר עילית ועמנואל יש סיכוי שיחזירו, בבית שמש הסכנה פחותה.

אילו היה להם קצת אינטגריטי, בגבור הצפיפות בסמטאות בתי ורשה ואונגרין, הם היו צריכים לברר אצל הפלסטינאים אם הם מוכנים לקבל אותם לאיזו שכונה ברמאללה או בבית לחם. לא כ"כ בטוח שהפלסטינאים היו דוחים כזו הזדמנות תעמולתית להראות כמה הם ידידותיים ליהודים. אבל אנשי תולדות אהרון יודעים היטב מאיזה צד של הקו הירוק מרוחה החמאה.

{lang: 'iw'}

2 Responses to “ללכת עם להרגיש בלי”

  1. גרשון הגיב:

    למה להגיע רחוק?

    אפילו הערבים תושבי מזרח ירושלים לא רוצים להיות תחת השלטון הפלשתינאי…

    ותזכור שהחבר'ה האלה לא הולכים אפילו לכותל המערבי בגלל שהוא שוחרר על ידי הציונים, אז שיגורו בשטחים?

Leave a Reply

Subscribe without commenting