אין לי יותר מדי מה לכתוב על הנושא של הדרת נשים מהצד העקרוני שלו, אבל בכ"ז משהו שאולי יתן זוית קצת אחרת לגבי מקומה של האשה החרדית בתוך קהל גדול של גברים.
ברוב הזרמים החסידיים קיים מנהג של "ריקוד מצווה". בשלב כלשהו אחד (או יותר) מהגברים רוקד עם הכלה:
המנהגים שונים בין חסידות לחסידות. יש חצרות שבהן רק אבי הכלה רוקד איתה, יש חצרות שבני משפחה נוספים רוקדים, יש שמכבדים גם פיגורות חשובות בקהילה בריקוד עם הכלה.
יש שרוקדים כשהם אוחזים בקצה של אבנט, שהכלה מחזיקה בקצהו השני, יש שאצלם האבנט הוא בעצם חבל ארוך מאוד שנסחב על הרצפה, יש שרוקדים לפני הכלה בלי להחזיק איתה את האבנט ויש מנהגים שאבי הכלה אוחז בידיה כשהוא רוקד איתה.
ביוטיוב יש המון קטעים מצולמים של הטקס החידתי הזה. עומדת כלה על רחבה ומסביבה בין עשרות גברים (בחתונה משפחתית קטנה) ועד אלפי גברים (בחתונת בנש"ק בחצרות גדולות). בחורה שעד אותו רגע לא ממש היתה לה אינטראקציה עם גברים זרים, פתאום ננעצות בה המון עיניים זרות.
לחיפוש ביוטיוב: "ריקוד מצווה", מצווה טאנץ", "Mitzvah Tanz", "Mitzva Tanz"
מעניין…
אצל הליטאים לא תמצא דבר כזה כיוון שהם נוטים להוסיף חומרות והסתגרות שלא היו קיימים בעבר.
החסידים יותר שמרנים הן לחומרא והן לקולא. אם הסבא שלי רקד עם בתו הכלה יד ביד לפני אלפי חסידים, אז כנראה שזה בסדר גמור, ומי אני שאטיל דופי במעשיו ואעשה אחרת.
החסידים גם באופן כללי יותר פרגמטיים מאשר הליטאים.
בשורה האחרונה הפתעת אותי.
אם הבנתי נכון, התקרית האחרונה באשדוד, ובכלל כל הדרישה להפרדות וכו', זה בהובלת חסידי גור, הלא כן?
באיזה אופן מתבטאת הפרגמטיות שלהם?
חסידים יוצאים לעבודה
חסידים ישבו עם אדריכלית שמתכננת את המבנה החדש של החיידר שלהם
חסידים יישמעו להוראותיו של האדמו"ר שברוב מוחלט של המקרים יותר אחראי ויותר שקול מאשר סך החסידים