אין אין, זה נכון מה שאומרים. שהוא חנון, רחום, טוב, מיטיב, שומע תפילה. זה נכון שיש השגחה פרטית על כל בריה. אחרת איך אפשר להסביר את זה שהילדים לא התעוררו בחדר הסמוך? איך אפשר להסביר את זה שהגדולה לא היתה בבית? מה זה אם לא השגחה???
גמרנו, אני מחליף את השם של החתולים שלי מאביגדור ואיווט לשבח והודיה.
קורע את הלב.
ואם זה לא היה אמיתי, נורא, וכל כך עצוב- הייתי מתגלגלת מצחוק.
מזכיר לי סיפור: יש לי חברה שלפני כמה שנים היתה מעורבת עם משפחתה בתאונת דרכים מחרידה.
כל המשפחה חזרה מבילוי (הורים+3 ילדים), ונהג משאית שלא ציית לרמזור, התנגש ברכבם חזיתית.
בעלה (שנהג) וילדתה, שעדיין לא מלאו לה 3 (ואפילו ישבה בכיסא בטיחות מאחור, חגורה כהלכה)- נהרגו במקום.
ועד היום היא מברכת את אלוהים שהיה חנון ורחום דיו כדי שבעלה ובתה יהרגו במקום ולא יסבלו, כמו גם שהיא ושני הילדים הנותרים "רק" נפצעו אנוש, אך לא נהרגו.
והרי ידוע לכל, שאלמלא ההשגחה העליונה, והמזוזות הכשרות, ושאר כלי פולחן (והגיון עכו"ם…)- כל המשפחה היתה יכולה להיספות בתאונה, לא?
אין, אין, הנס גלוי! תודה לאל! ישתבח שמו!
היה לא מזמן את המטוס ההוא שהתרסק בלוב ומכל המטוס ניצל רק ילד אחד, הולנדי, וכל המשפחה היתה על המטוס והלכה.
הכותרת בעיתונים היתה "הילד הכי בר מזל בעולם".
נו, מה אתה רוצה?
חשיבה חיובית!
תמיד זה ככה. בכל אסון אנשים מוצאים את הנס.
הרופאים אומרים על זה – כאשר הניתוח מצליח, כולם יוצאים ואומרים "ברוך השם!" והולכים להודות לאלוהים בבית הכנסת. לפעמים שוכחים לומר אפילו "תודה" קטנה לרופא.
כאשר הניתוח נכשל – אין אלוהים. רק הרופא אשם.