מבריק:
הנה למה אני לא אוכל להיות שוטר בחיים. אני, למשל, אילו היה מתייצב מולי עבריין ידוע פצוע קשה מדקירות סכין, קודם כל הייתי חושב שהוא הלך ברחוב מתחת למרפסת של יבואן מספריים, ובמקרה נפלה עליו חבילת מספריים. לאפשרות של אירוע פלילי הייתי מגיע רק במקום חמישי-שישי, ורק אחרי ששללתי בוודאות את האפשרויות שהוא ניסה להרוג זבוב בזמן שהכין סלט והזבוב התיישב לו על עצם מפתח הלב.
מי זו השורה הזו של אנשי הציבור, אני רוצה לדעת! הייתי מעמיד את השורה הזו אל שורת הקלון יחד עם הנגבי ששיקר במתן עדות. ברצינות אני רוצה לדעת. אם יש שם פוליטיקאי שאני מחבב, אני אפסיק לחבב אותו.
יאללה, שילך הביתה. לא חייבים לשבור את השיא של שמעון פרס בפוליטיקה (לא שזה יהיה אפשרי, מה גם שהשיא של פרס עדיין לא נקבע סופית).
אוי ווי. השנה רק התחילה וכבר התאשפז פעמים!
בידיעה הזו ממש שברול יאתהלב:
מי יתן מותי אני תחתיך, קלוד, קלוד.
ככה זה מתחיל:
ובהמשך:
אז יש לי שתי שאלות:
1) אדם מבקש להיות עצור במעצר בית במקום להיות במעצר רגיל. בסדר, אני מבין אותו. במעצר בית יותר נוח. אוכל של אמא, מזגן. יותר נוח מלחלוק תא מעצר עם 23 עצורים , 80 ג’וקים ומשפחת חולדות. אבל במקום להנות מכל התנאים האלה, הוא משתחרר מהאזיק ומגביל את החיים שלו לרווח שבין קירות של קיר כפול בחדר אמבטיה? עדיף כבר מעצר אמיתי מאשר הצינוק הזה. צינוק כזה זה עונש למי שלא מתנהג יפה במעצר של הג’וקים. לא מבין אותו.
2) איים ברצח על שופטים ומשוחרר למעצר בית???
נקיי הדעת, לעצור כאן!
שוב פעם הדוסים האלה? בשביל מה משלמים להם כל כך הרבה??? אילו היה עוקב אחריה מבית החולים או מהמוזיאון גם אז היו מציינים את זה? ולמה היה צריך לעקוב אחריה אם היא שכנה שלו? בטוח שעקב אחריה? או שכל עניין העיקוב זה דרך פתחתלה להגיד שהוא מחובשי ספסלי בית הכנסת?
בעמוד ראשי של ’הארץ’ פורסמה הקוביה הבאה:
לחיצה על התמונה מובילה לעמוד של פרוייקט מיוחד של ‘הארץ’ (מסוג הפרוייקטים שהם מרימים מדי פעם), שנקרא “דברים שמשמחים אותנו”. בדף הפרוייקט אין מילה על ברוני ותחביבה. סתם שנדע שזה משמח אותם:
עדכון 13/9/2010: מקורותי מעדכנים אותי שהלינק תוקן והוא מוביל עכשיו למקום הנכון.
שים לב לתגובות לכתבה על ה"אזוק"– ובמיוחד לתגובה 9.
זה גדול!
http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?resNo=6267714&itemno=1188893&cont=2