חידושים מהמזרח

בערך בגיל 10 היה המקרה. לא זכורות לי הנסיבות בדיוק, אולם בביתנו נפלה החלטה להתקין אנטנה חדשה לקליטת שידורי טלביזיה.

המתקין שכנע את אבא שלי שכדאי, בתוספת מחיר צנועה נוסף על התקנת התורן והאנטנה לשידורי הטלביזיה הישראלית, להתקין עוד מספר אנטנות על אותו התורן ובכך יוכל להנות משידורי שני הערוצים של ירדן, משידורי “לבנון החופשית” ומשידורי הטלביזיה הסורית.

השידורים של הטלביזיה הסורית כללו בעיקר תכניות ילדים מדובבות לערבית ושידורי תעמולה: שירי הלל לאסד (האב) כשברקע מצעדים, אימוני תקיפות אוויריות, חיילות מסתערות עם רובים מכודנים. ילדים מדקלמים בפאתוס דיקלומי הלל לאסד ולאומה הסורית תוך שהם חנוטים בחליפות בר-מצווה תכולות, פקידים גוזרים את הסרט בטקסי חנוכה של כבישים, בתי ספר, מפעלים וכו’, חיילים קופצים דרך חישוקי אש, ילדים בעניבות צופים אדומות עורכים מסדרים ותרגילי סדר וכיוצא באלה דברים המשובבים את הנפש הסורית.

וכמובן, הפופולארי ביותר: שידורים אינסופיים של אסד ושועי עולם יושבים על כורסאות בהירות, ומשוחחים ביניהם בלי קול (התמונה היתה ללא קול, ברקע היתה מתנגנת מנגינת מעליות כלשהי) תוך שאסד מפגין את מנהגו הידוע לבחון את קצה גבול היכולת של שלפוחית השתן של בני שיחו. תמיד הכורסאות היו עם הגב לקיר כאילו אסד והאורחים מחכים בתור של איזה רופא שיניים עם טעם “דודתי” כלשהו ברהיטים ובשטיחים. מפגן אינסופי של אסד יושב על כורסה לבנה ולא זז לשום מקום. בדיעבד אני מבין שזו כנראה היתה דרך להעביר להמוני העם את המסר שהמנהיג מתפקד. קראתם בעיתון שפקיד פלוני ממדינה פלמונית הגיע לסוריה? עכשיו אתם רואים את אסד מדבר איתו, אז גורו לכם, הוא עדיין בסביבה, וכוחו עדיין בשלפוחיתו.

image

מהרגע שנחה עיני על שידורי התעמולה לראשונה, אני פריק של שידורי תעמולה של משטרים פשיסטיים. עד שהתחברנו לכבלים, למעלה מעשור מאוחר יותר, ראיתי שידורים סוריים יותר מכל סורי. עם החיבור לכבלים תמה תקופה.

לפני כמה ימים מצאתי באיזה בלוג (שאת שמו אני לא זוכר, סליחה) קישור לערוץ היוטיוב של לשכת העיתונות הצפון קוריאנית, ומאז שעשיתי מנוי RSS לתכנים של הערוץ אני דבוק למסך. מה אני אגיד – לסורים יש דבר או שניים ללמוד על תעמולה לא מודעת לעצמה.

מילא הסורים, ששידרו את התעמולה בטלביזיה הסורית בעיקר לאזרחי סוריה. יכול להיות שאני לא מבין את הנפש הסורית ולכן חושב שהשידור פרימיטיבי. יכול להיות שעל האזרחים הסורים זה דווקא עובד. אבל במשרד התעמולה הצפון קוריאני לא מייעדים את הסירטונים לצפון קוריאנים, מהטעם הפשוט שבצפון קוריאה אין אינטרנט.

הסירטונים עצמם לא מכילים מילה אחת בשפה שאיננה קוריאנית. לא כתוביות, לא הסברים, כלום.

בהתחלה חלק מהסירטונים נשאו שמות רבי השראה כגון “2010 08 14 25” וכיו״ב מספרים קטלוגיים כמצופה מביקורקטיה טוטליטרית. נראה שבהמשך הצפון קוריאנים תפסו את הקטע של היוטיוב הזה והתחילו לתת שמות בעלי משמעות. אני כמובן לא יודע את המשמעות, אבל דמיוני לוקח אותי למחוזות ה“יחי מנהיגנו, צורנו וגואלנו, מלך המשיח לעולם ועד”, “הישגים ותמורות בתנובת החלב בגן העדן הסוציאליטי” וכיוצא באלה.

הנה סרטון של 7:44 דקות שמסקר מפעל לכלי מטבח בציפוי אמאייל מהסוג שהיה נפוץ בישראל בשנות החמישים. חדי העין יבחינו במנהיג האהוב כשהוא בוחן את טיב הסחורה:

סרטון שמדגים את הרפואה המתקדמת של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה:

סירטון שמוכיח שאין שום מחסור בקרקים בצפון קוריאה*:

ויש עוד סירטונים. לא הכל זה שידורי תעמולה בוטים. המון מקהלות צבאיות וטנורים במדים שרים בפאתוס על דברים שאין לי מושג בהם, אקרובטים קופצים מעל דגלים אדומים, צילומי טבע על רקע מוזיקה, זאטוטים מאולפים מפליאים נגן בתוף**, כבישים סואנים, שווקים (טוב, נו, יותר דומה לפסאז’ באלנבי) הומים עם שפע סחורה ועוד ועוד. היום הם התחילו להעלות קטעים מתוך סרטי דרמה דוברי קוריאנית. כל יום הם מעלים עשרה סרטונים לכל הפחות.

באופן מפתיע (ומאכזב, אותי לפחות) דווקא צילומים של אימוני צבא נעדרים מהערוץ. גם אין יותר מדי קליפים שמנציחים את המנהיג האהוב, וכשכבר יש כאלה, אז זה רק כבדרך אגב, כשהוא סוקר מסדר קצינות, או קו יצור במפעל. אבל אין ממש סירטונים שהוא עומד במרכזם.

מפתיע גם לראות את כמות הטוקבקים האוהדים לצפון קוריאה על הסירטונים האלה. לכל סירטון יש כמה עשרות בודדות של צפיות (מחציתן זה אני…) אבל לחלקם יש הרבה תגובות, יחסית, וחלק מפתיע מהתגובות מפרגנות לצפון קוריאה בלי שום אירוניה וציניות.

באתר של גוף התעמולה אין מילה באנגלית בעמוד הראשי. בשביל להגיע לתכנים באנגלית צריך לחפש קישור עומק דרך גוגל. התכנים מלאים בהערצה (אני חושש שחלק מההערצה הזו אותנטית לגמרי) למנהיג האהוב והכל מתובל בנדיבות בתבלין ה”כמו שאומר הנשיא***.

מה שהכי מדהים אותי זה לראות את הראש של התעמולה הצפון קוריאנית. הם עד כדי כך לא מודעים לעצמם שהם שמים את הסירטונים האלה מתוך אמונה שמישהו מסוגל ברצינות להאמין בזה? או שאולי הם עושים את זה משום שהם מחוייבים לשקר הזה, גם אם הם יודעים שבמערב יודעים שזה שקר? האם הם באמת מאמינים שיש דרישה לסירטונים של 6 וחצי דקות על פס יצור של קרקרים? ועוד בלי תרגום לאנגלית? הם עד כדי כך לא יודעים מה קורה בעולם שהם מתגאים במפעלים וברפואה בסטנדרטים שבמערב לא היו כמותם מאז שנות ה50? עם זה הם רוצים לקנות את הערצתי למנהיג האהוב???

עדכון 19/8/2010: סתם ליכלכתי עליהם. יש גם מארשים עם תצוגה צבאית. נראה שהם מעלים קבוצות סרטים לפי נושאים ועכשיו רק התחילו עם הצבא. מה שברור הוא שהמלחין והמעבד קיבלו את הכשרתם המוזיקלית בברית המועצות.


* אני, כמובן, לא יודע בוודאות שזו המשמעות, באשר אינני מבין קוריאנית. יכול להיות שזו תכנית בערוץ הבישול של צפון קוריאה, אבל לבי אומר לי שמדובר בכ”ז בשידורים שנועדו להראות לעולם שלא חסר כלום בגן העדן הקומוניסטי.

** התרגום האוטומטי של גוגל לכותרת של הקטע הזה אומר משהו על גן ילדים של מפעלי הפלדה.

*** “הנשיא” הוא הרודן הקודם, נוחו עדן, שזכה בחוקה לתואר “הנשיא” לכל ימי חייו וגם לכל ימי מותו.

{lang: 'iw'}

7 Responses to “חידושים מהמזרח”

  1. EliS הגיב:

    האמת היא שלאור היכרותי עם משטרים טוטליטריים במאה העשרים, אין לי כלל ספק שראשי המשטר סבורים מעומק ליבם ובלי שמץ צביעות שהם חיים בחברה מתוקנת ומושלמת – לאור זאת, הייתי מנחש שהם חושבים בשיא הרצינות שהמערב יתפעל מהקרקרים.

    היה פעם איזה רודן ממש מהסוג החביב ביותר, בחור סימפטי בשם צ'אוצ'סקו ששלט יחד עם אשתו המפלצתית ברומניה המון שנים, ולפחות לפי זכרונותיו של ראש השירות החשאי שלו, סבר הרודן בשיא הרצינות שמילאו את הכלבו מייסי'ס בניו יורק בסחורה במיוחד בשבילו כאשר ביקר שם – ממש כפי שנהגו לעשות בברה"מ וברומניה עצמה כשבאו אורחים חשובים. במילים אחרות, אני לגמרי לא משוכנע שהדרג העליון בצפון קוריאה מאמין לתעמולה המערבית – הם בטוחים ומשוכנעים, שאין במערב לא קרקר ולא זנב קרקר – ומי מהם (בעיקר בדרגים הנמוכים יותר, דיפלומטים וכאלה) שיודע שיש קרקרים, טוב לו גם טוב שיסתום את הפה שלו.

    • שמוליק הגיב:

      טוב, אבל הבנים של המנהיג האהוב (לפחות הבן מאשתו האהובה, עד כמה שאני יודע) התחנכו במערב.

      אני מניח שבארוחת שבת, בין קידוש על היין לברכה על הקרקר הם מספרים לו מה באמת קורה במערב.

  2. יוסי הגיב:

    נדמה לי שהדרך להבין את כל זה היא לחשוב על נקודת המבט של האחראים לנושא ממשרד התעמולה. הלקוח שלהם הוא הבוס שלהם (לאו דווקא המנהיג הדגול. הדבר החשוב ביותר שיש להבין על הדרך שבה פועלות דיקטטורות היא שהן מבוססות על הרבה דיקטטורים קטנים באופן היררכי. זה הבסיס לכל דיקטטורה כי צריך שכל מי שיש לו כוח במדינה ירוויח מכך שיש לו כוח וימשיך לקיים את המערכת שנותנת לו את הכוח הזה).
    המסר שלהם אל הבוס הוא לא "אנחנו עושים תעמולה טובה" אלא "אנחנו סרים למרותך ומפחדים ממך כראוי". כלומר, מישהו מצא דרך מקורית להראות את נאמנותו לבוס ולמדינה. העובדה שהתוכן עצמו הוא שקר כלשהו (אנו מדינה מתקדמת) בקושי מעניינת שם מישהו. המערכת לא מתגמלת על דבקות באמת, אלא על צייתנות ונאמנות.

  3. יחזקאל הגיב:

    אתה כל כך בטוח שהבן שלו יספר לו מה באמת קורה? אני מניח שהוא יושב בשקט ושותק כי הוא מפחד לדבר על הנושא. כמו בארוחת חג, כשכל המשפחה נאספת, אבל אף אחד לא ידבר על המריבה המשפחתית אלא כולם יחייכו אחד לשני יפה.

    אהבתי את הטעות (הפרוידיאנית?) בכיתוב שלך לסרטון הקרקרים…

  4. ר.ציני הגיב:

    צפון קוריאה מתכחשת לחשבונות ביו-טיוב וטוויטר:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3943017,00.html

Leave a Reply

Subscribe without commenting