בעיתון “ישראל פוסט” מאתמול מופיע מאמר ובו טענות של פלוני אילן סלומון, ופלוני יהודה קורן, חברי עמותת “מגן זכויות אנוש” בנושא התאבדותו של דודו טופז וחוסר יכולתה של הפסיכיאטריה לחזות את התאבדותו. מכאן הם גוזרים גזירה על יעילות התרופות הפסיכיאטריות והתוקף של הפסיכיאטריה בכלל.
מעבר לטענות שלהם, שעם חלקן אני מסכים ועם חלקן לא ולגבי חלק נוסף אין לי מושג, ומעבר לעובדה שמערכת הפוסט בחרה להביא תגובה על הטענות מפי פסיכולוג דווקא, ולא מפי רופא פסיכיאטר, מעניין לקרוא את הטיעונים של אותו פסיכולוג.
הדובר, צבי גיל, בוחר, לא פחות ולא יותר, לתקוף את העובדה שהטיעונים של האדונים סלומון וקורן “לא נשענים על מדע” ושהם “פסאודו-מדע” והם “כמו אמונה ודת”. שאין מאחוריהם “ממצא מחקר ולא נסיון קליני” אלא “נשענים על אנקדוטות”.
מוזר, אבל בדיוק במילים האלה הייתי בוחר לתאר את “מדע” הפסיכולוגיה – “מדע” שמפריח תיאוריות על “מנגנון ההדחקה”, “תסביך אדיפוס” ואחרות, ומתייחס לקיומם כאל מציאות מוכחת. “מדע” שבלי שום אישוש, מחקר או תימוכין תקפים החליט לסווג את ההומוסקסואליות כמחלה, וכשהתשנתה האווירה בציבור החליט (בהדרגה) להסיר את הסיווג של מחלה. גם הסרת הסיווג נעשתה בלי שהתווסף שום ידע למאגר הידע של “מדעי” בריאות הנפש.
מצד שני, מבין השורות עולה שהוא לא ממש מנסה להתמודד עם הטענות של האדונים סלומון וקורן ולא טוען ש”מדעי” הנפש הם אכן מדעים. כל מה שהוא עושה זה להטיל רפש על מבנה הטיעון שלהם.
רק שתדע, שעמותת מגן לזכויות אנוש בישראל היא ככל הנראה הזרוע הישראלית של כת הסיינטולוגיה, שבין יתר עקרונותיה (מעבר לעניין החייזרים שגרים פה בהרי געש או משהו) יש התנגדות גורפת לכל נושא הפסיכיאטריה. מר צבי גיל, לא משנה מה מקצועו (מצידי הוא יכול להיות אינסטלטור) – צודק לגמרי לגבי עמדותיה של העמותה ביחס לפסיכיאטרים.
כאשר עמדות מסויימות מבוססות על אמונות פסאודו דתיות – אין לי בעיה עם זה שטיעוני הנגד גם יהיו פסאודו-מה-שלא-יהיה.
אגב, ההבחנה בין הפסיכיאטריה לפסיכולוגיה היא הבחנה נאה שלא כולם יודעים לעשות אותה. חלקים נרחבים בציבור לא עושים אותה כלל, ומבחינתם – זה היינו הך. בחלק מהמקרים – זה אפילו נכון.
עמדתך מבוטאת היטב בשירה של רחל:
בשכבר הימים האויב הנורא
את שומרון הביא במצור;
ארבעה מצורעים לה בשרו בשורה
לה בשרו בשורת הדרור
כשומרון במצור – כל הארץ כולה,
וכבד הרעב מנשא.
אך אני לא אֹבה בשורת גאולה,
אם מפי מצורע היא תבוא.
הטהור יבשר וגאל הטהור
ואם ידו לא תמצא לגאול –
אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור
אור ליום בשורה הגדול.
למותר להגיד שאני לא מסכים עם זה. אם סיינטולוג אומר משהו נכון, אני אסכים איתו לגבי הדברים הנכונים, ובאותה נשימה יכול לזלזל בו על האמונה בחייזרים של זינו.
חסר שמחר סיינטולוגים יגידו שלוח הכפל הוא אמת, ומייד יקפצו כולם על הרגליים האחוריות ויגנו את לוח הכפל.
יש הבדל.
סיינטולוג יכול להגיד כל מיני דברים, וגם הסיינטולוגיה כדת יכולה לומר כל מיני דברים, נכונים ולא נכונים.
אם אתה מקבל שהפסיכיאטריה היא פיקציה, וכל כולה קונספירציה של חברות התרופות לדחוף לאנושות פרוזאק – אז כנראה שאנחנו לא נגיע לעולם להסכמות.
אם אתה מנסה לומר שפסיכולוג לא יכול למתוח ביקורת על הסיינטולוגיה ועמדותיה, ולהגן את הפסיכיאטריה רק בגלל ש(גם) פסיכולוגיה אינה מדע מדוייק – כאן אני סתם לא מסכימה איתך. גם אם פסיכולוגיה איננה מדע מדוייק, אני לא מקבלת שהיא "אידאולוגיה כמו אמונה או דת". יש מדע מדוייק, ויש מדע לא מדוייק – ויש גם אמונות, דעות וערכים – שהם דבר שונה בתכלית.
אני בס"ה התייחסתי לעובדה שפסיכולוג טוען משהו בשם ההגיון ויוצא נגד מה שהוא מזהה כ"פסבדו-מדע".
לא התייחסתי לעמדה שמדובר בקונספירציה. בכלל, אני לא כ"כ נוטה להתעמק בדברים שמשמיעים סיינטולוגים. האמונות שלהם על זינו די מוציאות אותם מחוג האנשים שאני יכול להתווכח איתם (האמת שכמו כל אדם דתי…), אבל אם הם פה ושם אומרים דבר טעם שמגיע לכותרות, אז אני יכול להזדהות נקודתית עם אותה מילתא דשופריא.
הפסיכולוג יכול להגיד שלהאמין בזינו זה מטופש, אבל הוא לא יכול להגיד על משהו שהוא לא ראוי להתייחסות משום שהוא פסבדו-מדע, ובטח לא בשביל להגן על מערכת האמונות שלו (פסיכולוגיה היא בסופו של דבר תרגיל פילוסופי ומערכת אמונות). ממש כשם שאדם דתי מדת X לא יכול לטעון נגד חוסר ההגיון של דת Y.
הפסיכולוגיה איננה מדע מדוייק ואיננה מדע לא מדוייק, ואכמ"ל. אולי פעם אכתוב על זה פוסט יותר מפורט.