ראש ממשלת ישראל מתברר כבעל יכולות שכלית של אחרון הטוקבקיסטים בנרג׳.
כל פעיל זכויות אדם, וכל פעיל זכויות-משהו וכל פעיל באופן כללי, רשאי לנתב את האנרגיות שלו לאן שהוא רוצה. יש כאלה שפוקחים עין על פעילות אנטישמית בהולנד, יש כאלה שכואבים את העסקת הילדים בבורמה ביצור נעליים, יש כאלה שמאכילים חתולי רחוב ויש כאלה שאכפת להם דווקא מחסרון הפטרוזיליה בעזה.
תחת להדוף עניינית את הטענות מצד פעילי זכויות אדם, מחזק ראש הממשלה באמירתו את ההנחה שישראל מפירה בעזה זכויות אדם, אלא שהוא גורס שהממשל בעזה ובטהרן יותר גרוע מהממשל הישראלי. אז מה אתם רוצים מישראל? את שאר העולם כבר תיקנתם?
פעילים פוליטיים לא זקוקים שראש ממשלת ישראל יאשר את האג’נדה שלהם. ביבי לא ממש מסוגל לשכנע את מרכז הליכוד, אנשים שאוכלים מידו, איזו אג’נדה לאמץ, אז הוא בא להיות גיבור על אנשים שלא חייבים לו כלום? אנשים עם אג’נדה לגיטימית, גם אם לא נוחה וגם אם נראית שקרית או לפחות מוגזמת? אז הוא משחרר הצהרות טוקבקיסטיות לצרכי תעמולת פנים, לשקם קצת את תדמית הלחיץ-מעיך-כלומניק שלו.
העיקר שבבית ובלשכה יגידו לו “וואה, ביבי, איך אתה עושה לי את זה כשאתה נכנס בהם!!! גגגררררררררוווווווווווואאאו ביבי!!! איזה מלך אתה!!!” והצרה היא שביבי מאמין לזה.