כשציבור שלם לא לומד היסטוריה במשך כמה דורות, יכול המנהיג של אותו ציבור לספר להם מה שהוא רוצה.
השואה מציבה אתגר קשה לכל אדם שמאמין שיש השגחה פרטית בעולמנו. התקפה על האתגר הזה מתבצעת בשני אגפים בו זמנית. אגף אחד הוא כל העניין של גלגול נשמות. אדם שילם בגלגול הזה על עבירות שביצע בגלגול קודם. פשוט וקל.
חזית שניה במתקפה היא גימוד השואה. להפוך אותה לאיזה אירוע איזוטרי של התנגשות בין יהודים שבס”ה רצו לשלוח את בנותיהם לבית ספר נקי מפרענקים, לבין המלכות הרשעה (שברוב זדון מממנת את בית הספר הזה) שמאלצת את האשכנזים טהורי האמונה לחלוק ספסל לימודים עם פרענקיות מופקרות. זה כל מה שהיה שם, בשנות המלחמה ההיא.
אחרי שנים שהציבור הזה מנותק מכל תיעוד של מה שבאמת קרה שם, אפשר למכור להם הכל. יכול להיות שגם הרב עצמו מאמין בהכחשת השואה הזו של עצמו.
יש לי חבר בעבודה שאנו מתווכחים הרבה על עניינים העומדים ברומו של עולם.
בשלב מסויים הוא הציע כלל שאני נוטה לקבל אותו: הראשון שמזכיר את השואה – מפסיד בוויכוח.
ודרך אגב, אם הוא היה אומר את אותו משפט אבל לא בהשוואה לשואה אלא בהשוואה למשטר הקומוניסטי – הייתי מסכים אתו.
סתימת הפיות ההדדית הזו שלכם מזכירה לי משטרים אפילים בזמנים אחרים.
ולך לפחות יש חברים. אני, מה יש לי אני?