הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי לצרכן על מכר של חמץ בימי חג הפסח) רוברט טיבייב ואריה ביבי (קדימה)
מדברי ההסבר להצעת החוק:
מטרת הצעת החוק הינה למנוע הטעייה או הכשלה בעניין מכירת חמץ בבתי עסק למכירת מזון או שתייה
גאוני! יש לי אפילו רעיון יותר טוב! שיעשו גוף מיוחד (אני מציע לקרוא לו הרבנות הראשית) עם המון המון המון המון ג’ובים, ושיקבל תקציבים מופרעים לגמרי, הגוף הזה ידאג לכל מיני דברים שקשורים בענייני דת. נגיד – אם מישהו רוצה להתחתן באופן דתי (וגם אם לא), הוא יגש לגוף הזה והם יחתנו אותו. לגוף הזה יהיו סניפים ומועצות בכל עיר, מושבה, מועצה מקומית, מועצה איזורית וכל חור אחר. הגוף הזה יעמיד רבנים על גבי רבנים, בכל עיר ושכונה (במידת האפשר יעמיד גם רב אשכנזי וגם רב ספרדי). אפשר לעשות בגוף הזה מחלקה לכשרות, והמחלקה הזו, תמורת אגרה, תעניק תעודות כשרות לבתי עסק שירצו בתעודה כזו ויעמדו בתנאי ההשגחה של אותה הרבנות הראשית, לכשתקום.
ואז כל אזרח שומר כשרות יוכל לבדוק אם התעודה הזו (נקרא לה “תעודת כשרות” דגול! לא? איך לא חשבו על זה עד עכשיו???) תלויה בבית העסק אם לאו. אם היא לא תלויה, יוכל האזרח להניח שהמאכלים שם לא עומדים תחת השגחת אותה הרבנות הראשית. וכך לא יצטרך אותו אזרח שומר כשרות לדאוג שמא בעל העסק שכח לתלות את השלט המזהיר מפני מכשול החמץ, או שאולי השלט נפל.
הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – הוראות לגבי אישה נכה) – חברי כנסת שונים מכל הסיעות
מתוך דברי ההסבר לחוק:
מעדויות רבות של נשים נכות עלתה שוב ושוב הטענה כי בחוק הנכים […] לא ניתנת כלל התייחסות לאופן התאמת ההענקה או הזכאות לצרכיה של נכה אישה.
כך לדוגמה, ברוב המקרים האישה היא עקרת הבית, היא מגדלת את הילדים ואחראית על הניקיונות בבית. מטלות אלה מצריכות עבודה גופנית. במקרים מעין אלה, זקוקה האישה הנכה, עקרת הבית, לעזרה נוספת מעבר למה שמקבל הגבר. כך גם באשר לתקופת ההיריון והטיפול ברך הנולד לפחות עד לכניסתו למסגרת בית ספרית (כיתה א').
לקרוא ולא להאמין. למה פשוט לא לקבוע שהתגמול יהיה קשור למטלות המוטלות על הנכה, בלי קשר למינו? מה אם האשה היא המפרנסת והגבר הנכה הוא הדואג לילדים ולנקיונות?
ומה פשר הקביעה כי “ברוב המקרים האשה היא עקרת הבית”? באיזו פלנטה חיים חברי הכנסת?