כי הנה כאזרח ביד השוטר, ברצותו עוצר וברצותו משחרר

במוסף השבת של ‘דה-מארקר’ מתפרסמת כתבה על תאונות הדרכים ומשטרת התנועה. בין שלל המספרים המעניינים יש גם קטעי ראיון עם ניצב אבי בן-חמו, מפקד משטרת התנועה.

ניצב בן-חמו מגלה בכתבה חלק מהאסטרטגיות שלו במלחמה בתאונות הדרכים.

image

טוב שהשוטרים מחוייבים לעבוד ולא יכולים סתם לעצור לשעתיים הפסקת קפה באיזו תחנת דלק. אבל ה”ניראות” הזו היא גם בלתי נסבלת. האם ניצב בן חמו נסע פעם מאחורי ניידת משטרה, שבלי שום סיבה מבצעית מהבהבת באורות האדומים-כחולים שלה? בלתי נסבל, מסוכן, מטריד, מעצבן. כמובן, הניידת הזו נוסעת בדיוק במהירות המקסימלית המותרת, ולכן אי אפשר לעקוף אותה. אדם יכול לנהוג מחדרה עד חיפה מאחורי ניידת כזו על מהירות 90 קמ״ש. אם הוא יגיע לחיפה בלי לחטוף אפילפסיה בדרך, הוא יהיה עצבני וטרוט עיניים מאותו רגע שנפרד מהניידת הטורדנית ולכל שארית יומו.

בעניין ה”ניראות” הייתי מציע דווקא להוריד את ה”ניראות” הזו. להפוך את כל צי הניידות של המשטרה לניידות סמויות. ניידות עם אורות מהבהבים עם “ניראות” גבוהה לא יתפסו אפילו 2% מהנהגים שמדברים בפלאפון בנסיעה ולא את אלה שעושים סלאלום בין הנתיבים באיילון. אם הנהגים יחשדו בכל רכב מלפניהם מאחוריהם ומצדדיהם, הם יתייחסו לכל רכב כזה כאל רכב של משטרת התנועה. כמו שמלמדים את הצוערים של בתי הספר לטיסה של הצי האמריקאי “זה שאינך רואה, הוא שיפילך”.

אבל אם עד כאן יש רק בעייה אסטרטגית שניתן להתווכח עליה, מכאן והלאה מתגלית תפיסה מאוד בעייתית של היחסים בין השוטר לאזרח, והעילות המצדיקות את טירטור האזרח:

image

הבנתם את זה? למה כלב מלקק לעצמו את הביצים? כי הוא יכול. ולמה שוטר מבקש דגימת נשיפה מאזרחים? כי הוא לא יכול ללקק לעצמו את הביצים. האזרחים הם השפוטים של השוטר. דבריו (ומעשיו) של מפקד משטרת התנועה הם חוצפה שלא תאמן. רק אדם שאין לו שום מודעות לגבי תפקידו כמשרת הציבור יכול לפלוט כאלו אמירות גסות בלי להסמיק. האם מישהו היה סובל מצב שבו שוטרים היו מעכבים את הילד שלו בדרך לבית הספר על מנת לבדוק שאין בכליו סכין או סם, במטרה לבער את נגע האלימות/סמים בקרב הנוער, וזאת מבלי שהתעורר חשד שהנער נושא בכליו סכין/סם?

אם לא נוצר חשד (על פי אופן הנהיגה או מנסיבות אחרות) שהנהג תחת השפעת סם, מאיפה שואב מפקד משטרת התנועה את החוצפה להתאנות לנהגים נורמטיביים ולטרטר אותם? ולמה להסתפק בבדיקת אלכוהול? למה לא לחייב אותם לתת גם דגימת שתן ודם? ולמה לא ליטול מכל נהג גם קווצת שיער? הרי בדיקת שתן לגילוי סם לא מגלה צריכת סם לפני שבוע, אבל בדיקת שיער מגלה שאריות של כל סם שנצרך מאז התספורת האחרונה. ולמה לא בדיקת פוליגרף מזורזת? ובכלל, אולי הם גם מחביאים סם בנקבי גופם? אני מציע שמפקד משטרת התנועה (ואולי מתנדבי משמר-אזרחי) יעכבו עוברי אורח באופן אקראי ויבצעו באותם אזרחים תמימים בדיקת נקבים פולשנית. לפי ההגיון של בן-חמו, ברגע שתיוודע בציבור הטקטיקה החדשה של בדיקה רקטאלית לכל אזרח, זה מאוד ירתיע את שאר הציבור מהסלקת סם במעי. אפשר גם לבדוק בכלים של כל אדם שלישי ברחוב ולוודא שהוא לא נושא עליו כלי פריצה או אמצעים לזיוף כסף.

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד) קובע מפורשות לגבי “מתן דגימה של אוויר באמצעות בדיקת נשיפה” כי “חיפוש חיצוני” יתבצע כאשר:

היה לשוטר יסוד סביר לחשוד שבגופו של חשוד נמצאת ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע העבירה, רשאי הוא לערוך בו חיפוש חיצוני, להורות שייערך בו חיפוש כאמור בידי מי שנקבע לכך בסעיף 5, או לבקש מהחשוד מתן דגימה, כאמור בסעיף 1, והכל אם החשוד נתן את הסכמתו לכך. (סעיף 3א לחוק)

לא ברור, אם כן, מהיכן נטל מפקד משטרת התנועה חירות לעצמו להנחות את השוטרים שתחת מרותו להתאנות לנהגים שאין לגביהם יסוד סביר להניח שבגופם נמצאת ראייה להוכת ביצועה של עבירה, ולבצע עליהם חיפוש חיצוני, בניגוד להוראה מפורשת של החוק. למעשה, החוק דורש שלפני ביצוע החיפוש, יהיה בכלל "חשוד". ומפקד משטרת התנועה מודה שבכלל לא מדובר בחשודים.

אם רוצה מפקד משטרת התנועה ליצור מצג של אכיפה, יתכבד ויגייס שחקנים לתפקיד האזרח הנדגם (אולי מתנדבי משמר-אזרחי?) ולא ירמוס את זכויותיו החוקיות של האזרח.

{lang: 'iw'}

11 Responses to “כי הנה כאזרח ביד השוטר, ברצותו עוצר וברצותו משחרר”

  1. גיא הגיב:

    סליחה, אבל "בוקר טוב אליהו"!
    מה חדש במה שהמשטרה עושה? הם עוצרים נתינים זרים, גם אם יש להם אישור עבודה חוקי, כי "בא להם" (הייתי עד למעצר כזה של שותף לדירה, שהיה קולומביאני, אם אישור עבודה ואזרחות אירעית. ולמה עצרו אותו? כי לא היה להם מה לעשות ב-5 בבוקר).
    המשטרה עושה מה שבא לה מימים ימימה. החוקר מעולם לא הטריד אותם ממש.
    אפילו אני כבר "זכיתי" לחוות על בשרי תיאום גרסאות של שני שוטרים על "עבירה" שביצעתי (ואני נשבע בחיי שלא היה ולא נברא), אחרי שהיה רק שוטר אחד במקום. ולררגע אל תחשוב שבתי המשפט לא משתפים עם זה פעולה. הייתי בשלילה של 3 חודשים בגלל תיאום הגרסאות הבוטה הזה, שלא היה לי מה לעשות נגדו ומל השופט.
    בקיצור – עזוב. משטרת ישראל היא ארגון פשע בדיוק כמו אברג'יל או כל אחד אחר מ"המשפחות".

    • המערכת הגיב:

      טוב, פה לפחות מפקד משטרת התנועה מוסר הודאה מרצונו החופשי!

  2. דביר הגיב:

    שמוליק ידידי, אתה כבר מזמן לא בקנדה!

    פה אתה לא רק תמיד במעמד של חשוד, אתה בכלל אשם עד שלא הוכחה חפותך…

    מתוך ציטוט שלך את לשון החוק: "והכל אם החשוד נתן את הסכמתו לכך. (סעיף 3א לחוק)"
    ( מתן דגימה של אוויר באמצעות בדיקת נשיפה)

    ובכן ידידי, אם לא תסכים לבדיקת הינשוף תיחשב אוטומטית לשיכור ותחטוף שנתיים שלילה! מסקנה? אמור תודה לשוטר שבכלל נותן לך הזדמנות להוכיח את חפותך (רק לגבי עניין זה ורק במקרה הזה כמובן)

    וחוצמזה גם נורא חם פה…

    • המערכת הגיב:

      בשביל שהשוטר יוכל לבקש ממני בכלל לנשוף, הוא צירך חשד סביר! אם סירבתי בלי חשד סביר, או אפילו אם הסכמתי והבקשה של השוטר לא היתה מגובה בחשד סביר, הראייה צריכה להיפסל.

      אני בטוח שעורכי דין של מאות שקלים לשעה יכולים לגרום לכך.

  3. […] (עדכון – מסתבר שקראתי פרשנות לא נכונה, מי שביקש את הורדת הפוסט בנענע היה מקורב אישי, זו לא היתה דרישה של השב"כ או המשטרה) […]

  4. עמוס הגיב:

    מצטער אבל עם כל החוסר כבוד שיש לי עם למשטרת ישראל, אני לא בטוח שאני עוקב מה הבעיה:

    1. לנסוע מתחת או במהירות המותרת זה חוק. הרבה יותר קל כשיש cruise-control, אגב.
    2. עצירת נהגים לבדיקת אלכוהול זה משהו שבאוסטרליה קורה כל סוף שבוע (גם למי שאינו חשוד – אני נעצרתי כמה פעמים מבלי לשתות כלום באותו ערב ועדיין כל מה שהמחסום רצה היה לבדוק את רמת האלכוהול בדם שלי).

    בקשר לבדיקת סכינים אצל ילדים – אם זה מה שימנע הכנסת כלי נשק לבי"ס של הבן שלי ויעזור לשפר את הבטחון והבטיחות שלו בבי"ס אז אני מניח שאקבל בדיקה בכניסה לבי"ס, כפי ששמעתי שכבר קורה בכמה בתי ספר בעולם.

    אני לא מצדיק את האורות המהבהבים, הם באמת מעצבנים.

    • המערכת הגיב:

      1) המממ… אני לא בדיוק מבין לאיזה קטע בפוסט אתה מתייחס.
      2) אני לא מכיר את החוק האוסטרלי. יכול להיות שבאוסטרליה החוק מתיר לשוטר לקחת דגימת אוויר/דם/זרע/שתן מהנהג גם אין חשד שהוא בעבירה כלשהי. בישראל החוק דורש חשד סביר לביצוע עבירה.

  5. ופיט הגיב:

    משטרת התנועה מחלקת לארבע רמות חומרה את עברות התנועה/תאונות דרכים:

    א'. הקלה ביותר כולל דוחות. ב'.ג'. הרמות האמצעיות כוללות פגיעות גוף גם קשות והרס כלי רכב. ד'. החמורה ביותר מות או פגיעות מסכנות חיים. משטרת התנועה מטפלת אך ורק בשתי רמות ד. ממנה אינה יכולה להתעלם. ורמה א'. אין היא מתיחסת לרמות האמצעיות. המגישים תלונה על תאונה ברמות ב' וג' אפילו נפגעו קשה בגופם, אפילו נהרס רכבם לחלוטין, אומרים להם קחו פרטים מהנהג. אם הנהג סרב לתת פרטים וגם אם לפי הרישום קשה למצא כי אין מספר טלפון אומרים להם גשו לחברת הביטוח, ואינם זוכים להתיחסות נוספת. גם אי מסירת הפרטים על ידי הנהג אינה מעניינת אותם, להוציא תקופות שבהן המשטרה יוצאת ב"מבצע" בנושא. משטרת התנועה עובדת בשיטת המבצעים, מה שלא זוכה להתיחסות בדרך כלל נהיה חמור בעת מבצע. מעניין להשוות זאת לעבודתה של משטרת הפלילים. האם משטרת הפלילים עורכת מדי פעם מבצע בנושא תקיפה או שוד?

    משטרת התנועה מטפלת באופן פעיל ביותר ברמה א', זו הפחות חמורה. דוחות על עברות גם דוחות שוא בין בהזדמנות ובין במבעים. כאן המשטרה אוהבת להראות את כוחה. ברמה זו אי מסירת פרטים הינה בכל מקרה חמורה גם אם לא היה נזק ואפילו אם גם לא היתה תאונה אלא כל הסימנים מעידים שבוימה תאונה. מקרים אלו נעשים יותר ויותר נפוצים על במיוחד על ידי קטנועים ורוכבי אופניים. כאן המשטרה תופרת תיקים בשיטות שהיא מלמדת את חוקריה. ברמה הפחות חמורה במקרים שלפחות נראים כפחות מסובכים המשטרה פעילה ביותר להראות כמויות – זה ההישג שלה וזה הכי קל.

    ברמה זו המשטרה משוחררת מביקורת הפרקליטות. למשטרת התנועה מערך תביעות משלה. התביעה המשטרתית עושה הכל כדי שתהיה תביעה, גם בחיר של חוסר תאמה אפילו לכתב ה"חוקר" שכל כל טרח להביא להרשעה ולפעמים לא מספיק הצליח. כך שרושמי התביעה לעיתים גם משפצים את התביעה במחיר של חוסר תימוכין בעדות כביכול כדי להתאימה לחומר מרשיע. בדרך זו רוב המגיעים לבית הדין לתעבורה הינם נהגים נורמטיביים ואילו רוב הנהגים הפראים והמסוכנים אינם מגיעים לבית הדין.

    בכך לא נגמרת ההתחכמות. התובעים בדיון המשפטי גם הם ממערך התביעות של המשטרה אלו שוטרים לבושים אזרחית. תפקידם לעשות הכל למען הרשעה שזה אומר: אם המתלונן מתגלה כבלתי אמין ביותר, כפרחח כבריון ועדותו מלאת סתירות יתעלמו מכך, אם תהינה סתירות מהותיות בין עדותו בדיון לתלונתו במשטרה גם כאן יתעלמו מכך, אם בא כוח הנאשם מבקש למסור לבית המשפט את תלונתו במשטרה – שאותה בית המשפט אינו מקבל מלכתחילה, תהיה התנגדות מצד התביעה בטענה שאין סתירות. אם אין סתירות למה להסתיר? הפירוש האמיתי ל"אין סתירות" הוא יש סתירות אך עדיף להסתירם לבל יודע. בעת עדות הנאשם ההתנהגות כלפיו היא בריונית הפרעה לעדות, התפרצות לתוך העדות בשאלות על מה שטרם הגיע אילו בשם חקירה נגדית. ליצור רושם בכתובים כאילו יש סתירות שוב לא לתת להסביר ולבקש להפסיק עדות.

    • שמוליק הגיב:

      ולא אמרת כלום על הטירטור שבהקרה והוכחות בשתי הזדמנויות נפרדות.
      אם ביקשתי להישפט, ואם אני לא מודה, ברור שאני רוצה הוכחות.
      אבל יטרטרו אותי פעמיים לבית משפט לתעבורה באשקלון (במקרה הטוב) ולא יתחילו הוכחות באותה ישיבה.
      למה להם? אולי אני אתייאש ולא אגיע לישיבה שנייה להוכיח את חפותי.

      • ופיט הגיב:

        והשופטים? השופטים הם מטעם המשטרה בדרך כלל תובעים משטרתיים לשעבר. אלו אולפו במשטרה ובהגיעם לכס השיפוט הם משתפים פעולה לא נותנים ביטוי בפרוטוקול להרבה מהמתרחש מסתירים את עובדת הפסקת העדות משמיטים את כל ההוכחות לחפות מהפרוטוקול ובעיקר משנים בפרוטוקול כל מה שלא מתאים להרשעה.

        כותב התובע הכללי:
        הימצאותה של התביעה המשטרתית במערך החקירות המשטרתי עוררה חשש בדבר יכולתה לקבל החלטות באופן עצמאי. לפי תפיסת המשטרה, תפקיד התביעה המשטרתית הוא לבצע את מדיניות המשטרה ולסייע בהשגת יעדיה. במצב זה אין זהות באינטרסים בין הגוף החוקר לגוף התובע. במסגרת שיטת הניהול לפי היעדים והמדדים, הנקוטה במשטרה, הכוללת קביעת יעדים לכל אחד מתחומי הפעילות במשטרה, נקבעים לתביעה המשטרתית יעדים כמותיים. יעדים אלו נקבעים בהתאם לאינטרסים המשטרתיים בתיאום עם קציני אגף חקירות, במרחבים ובמחוזות, ובאישורם, והם אינם תואמים בהכרח את תפקיד התובע – להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי.
        כלומר המשטרה מחליטה על מכסות לכל מני עברות שיש להביא לתביעה!!! כפי שכולם יודעים בנוגע לדוחות ששוטרים מקבלים מכסות אותם הם צריכים למלא.

        בדיקת המבקר העלתה כי הטיפול בתביעה המשטרתית בכל הנוגע להליך העמדה לדין ולהסדרי טיעון טוב פחות מזה שבפרקליטות; כי משך הטיפול בתיקי התביעה המשטרתית ארוך מזה שבפרקליטות וכי עלות העסקת תובע משטרתי גבוהה מעלות העסקת פרקליט.
        ביקורתו והמלצתו של מבקר המדינה, החלו להניע תהליכים במשרדי הממשלה השונים. בעקבות דברי המבקר, חזרו והתקבלו, במהלך השנים 2000 ו-2001, במסגרות ממשלתיות שונות, החלטות בהן צוין כי המצב הקיים אינו תקין ואינו ראוי,

Leave a Reply

Subscribe without commenting