ממש…

בשנת 1991 נכנע יצחק (נו, טוף) שמיר ללחץ האמריקאי, ונכנס לשיחות ישירות עם נציגי אש״ף (ועידת מדריד הראשונה).

שמיר, בדרכו הידועה, עשה כל תרגיל התחמקות אפשרי: לא ענה לטלפונים, דרש דרישות, הציב תנאים ועשה כל שהעלה בדעתו על מנת להתחמק מהדרישה האמריקאית. חוץ מלבקש מאשתו שתענה לטלפון עם מבטא רומני ותגיד “אני עברית קטן, אדון לא בבית”, הוא ניסה כל טריק בספר בשביל למזמז את הזמן.

הדרישה העיקרית שלו היתה שבמשא-ומתן לא ישבו נציגי אש״ף ושלא ישבו נציגים מהפזורה הפלסטינית. במילים אחרות – שמיר רצה שהרב לוינגר יחבוש כאפייה ויהיה נציג הפלסטינים במו״מ.

בסוף לאמריקאים נמאס. ג׳יימס בייקר היה אז מזכיר המדינה. לפני כן היה שר האוצר והוא ידע היטב מאיפה ללחוץ על ישראל. הסוף ידוע – האמריקאים רמזו שיפסיקו את הערבויות, דירוג האשראי של ישראל חישב להיפגע, הריבית על ההלוואות שמדינת ישראל לוקחת בחו״ל קפצה, ושמיר נכנע בלי תנאי. נעשו שינויים קוסמטיים קלים בהרכב הועידה, כך ששמיר יכול היה לרדת מהעץ עם כבוד פגוע אך לא מרוסק. למעשה אף אחת מהדרישות הראשוניות של שמיר לא מולאה.

image

ואם שמיר, גוש אבן יצוק שכמותו, נכנע, אנחנו אמורים להאמין שביבי, שכבר הוכיח גמישות של נערת גומי, לא ייכנע. באמת.

One Response to “ממש…”

  1. עידן הגיב:

    הערבויות עדיין חשובות, אבל המצב הכלכלי היום של ישראל טוב הרבה יותר מלפני 20 שנה.

Leave a Reply

Subscribe without commenting