סגירת חשבון בישיר הראשון, מערכה רביעית (אסנת ודמויות מהעבר)

הפקס התקבל. המכרים שלי בירושלים קיבלו את הפקס למחשב, חתכו, גזרו, סובבו, הדביקו, צבעו בצבעים עליזים ושלחו לי במייל. עכשיו אני רק צריך למצוא מישהו בישראל שיקבל את הטפסים באימייל ויפקסס חזרה. האימייל מהישיר הראשון עדיין לא התקבל, לעומת זאת.

ביום שני, בשעה 07:30 (שעון הישיר הראשון), התקשרתי לבנק. גם בשביל לוודא שארנון ואלה לא איבדו את שפיות דעתם במאמץ לאתר מחשב שניתן לשלוח ממנו אימייל וגם בגלל שאיזה סעיף בטופס העברת מטחןח לא היה נהיר לי כל צרכו. הגעתי אחרי פרק זמן סביר (הכל יחסי) לאסנת.

לא גיליתי לאסנת שהגיע אלי הפקס. אני עדיין רוצה את הטופס הזה בקובץ על מנת שאני אוכל להעלות אותו לאתר לטובת הציבור שצובא על מחלקת ביטול החשבונות בישיר הראשון, ומשיבים אותו בתירוצים של שהחןי-פהחןי כשהוא מתעניין בטופס. אני בטוח שזמינותו של טופס כזה באתר שלי תגביר את התנועה של גולשים מכל רחבי האינטרנט לבלוג. סיפרתי לאסנת בקיצור נמרץ את הקורות אותי אתמול. אסנת מבררת משהו עם אלה, מוזיקת מעליות קצרה ואנחנו חוזרים.

אסנת: דיברתי עם אלה והיא אמרה לי שהיא שלחה את זה וארנון אמר לי שהוא שלח את זה לפקס באיזור 02.
אני: ארנון אמר שיש איזה בעייה עם האימייל…
אסנת: הוא רשם כאן שכשהמייל יתוקן אז נשלח לך במייל.
אני: יופי, אבל זה לא נשלח. דבר שני דיברתי עם ארנון שהפקס זה רק לגיבוי. הפקס בירושלים, אני נמצא בקנדה ואין לי גישה לפקס הזה, מישהו עושה לי טובה בלי שהוא יודע
אפילו. אני עדיין צריך שישלחו לי את זה באימייל, וגם ארנון הבין את זה. פקס זה רק לגיבוי במקרה שיתפוצץ לכם הבניין באור יהודה.
אסנת: לא, בראשון.
אני: עברתם? מזל טוב. [האם יש קשר בין המעבר לראשון לבין התדרדרות השירות? מהמפורסמות היא שבאור יהודה יש אוכל עיראקי מובחר מן המובחר, ואין כמותו
להרגעה. וכשהנפש רגועה המוח חושב בצלילות. מה יש בראשון מבחינה זו? כלום. מדבר שממה. לא תמצאו שם קובה עיראקית אחת לרפואה, וזה כנראה מה שמשפיע על הבנק הזה]
אסנת:
אני עדיין לא ראיתי היום מה קורה עם המייל, אבל אני אהיה במעקב…
אני: לא, לא, לא! מה זה מעקב? אני אחכה על הקו כי עכשיו חצות ומשהו כבר בקנדה, אני רוצה לראות שזה סגור היום, אני שולח לכם את זה בפקס ונפטר מכל הקשר שלי אתכם כי אני כבר… טוב, לא חשוב. אז אני מחכה על הקו ואני רוצה שזה יגיע אלי. ויש לי גם שאלות בקשר לטופס העברת מטחןח בלי קשר. [מוזיקת מעליות חמש וחצי דקות. האמת? כשזה מחולק למנות זה הרבה יותר נסבל. אני יכול לספוג ככה כמות אינסופית של מוזיקת מעליות, רק שיחלקו לי את זה לשיעורין. תזמורת המעליות חדלה מלנגן, אני מתקן את התסרוקת ומתכונן]
אסנת:
תודה על ההמתנה, כרגע מטפלים עדיין במחשב.
אני: ואללה? עדיין מטפלים במחשב? […] יש צפי מתי המייל הזה הולך להתפנות? אתם חיים שם בשנת 2007 כבר יומיים בלי מייל? זה מה שאת אומרת לי? מעניין. טוב.
אסנת: בכל מקרה אני אשלח לך את זה.
אני: יש איזה צפי מתי?
אפרת: כרגע יש מישהי שמטפלת בזה, איזושהי טכנאית. [זה ממש לא עונה על השאלה שלי לגבי צפי. איכשהו אני בטוח שלדורון ישראלי ומוקי אפורי לא נפגע המייל והם
לא מנותקים כבר יומיים מהכלי החשוב הזה. למה אי אפשר ללכת ללשכת המנהל ולשלוח משם מייל? וחוצמזה, אם טכנאי כבר יומיים עובד על זה, אז זה הזמן להעיף את הטכנאי הזה ולהביא מישהו שמבין משהו בנושא]
ארנון הסביר לך שיש תקלה והוא לא תקין. המייל הזה הוא לא משהו שהוא נפוץ…
אני מתפרץ: סליחה! יש לכם שירות שאתם שולחים טפסים במייל, נכון? אז תגידו שאין לכם, שאני אדע שאתם בנק מתקופת האבן. או שיש לכם מייל או שאין לכם. אבל אם יש לכם
מייל אז שיהיה תקין.
אסנת: יש תקלה זמנית. [מעניין אם הבנק היה סובל תקלה זמנית של 3 דקות בתקשורת עם הבורסה לנירות ערך באותה אדישות שהוא מתייחס לחוסר התקשורת עם האינטרנט. הישיר הראשון לא הפנים את זה שמייל הוא כמו טלפון, ולפעמים יותר מכך. אני בטוח שמוקי אפורי לא היה סובל תקלה זמנית שתחסום לו את המייל האישי אפילו לשעה קלה].
אני: תקלה זמנית כבר יומיים. [אני נוטש את הנושא כיוון שאנחנו הולכים במעגלים והאוירה מתלהטת. אני עובר לשאול את השאלה על מילוי הטופס, אסנת באמת עוזרת לי במקצועיות וביעילות ואני מודה לה בכנות. עכשיו כשהכל מאחורינו אני חוזר לרגע לנושא המייל] תגידי לי דוגרי, בתור עובדת של הבנק, את מבסוטית עם המצב הזה של המייל, את שלמה עם התשובה שנתת לי, שזה added value שאנחנו לא עומדים מאחוריו?
אסנת: מובן שיש איזה תקלה ואנחנו לא שמחים מזה […] יש תקלה, לצערי הרב זה לא טופל, מעבר ללהתנצל ולהגיד לך שכשזה יתוקן אני אבצע את זה אין לי מה לעשות. [קודם כל, אני מעריך את הכנות. היא בורג קטן והמערכת גדולה ועם שיניים מפחידות. אבל האמת שאני חושב בליבי שיש לה מה לעשות. היא במחלקת קשרי לקוחות, לא במחלקת שינוע עגלות תה. אם לעובד במחלקת קשרי לקוחות אין מה לעשות בקשר לזה, מי ישרה עם האחראי על האימייל ויוכל לו? האם למנהל של אסנת אין הסמכות לתפוס את רונן ישראלי בדש מעילו ולבקש רחמים על לקוחות שלא חטאו? אני מקנח את שיחתי עם אסנת בהבעת תקווה שזה יסודר, אני מבהיר לה שאני מחכה לאימייל אנחנו מוודאים שוב את כתובת המייל, אסנת מבטיחה לי שהנושא במעקב שלה ואנחנו נפרדים, לא לפני שאני מאחל לה יום נפלא. אסנת גם מעדכנת אותי כבדרך אגב שכל טופס צריך להישלח למספר פקס אחר. אני מוכה תדהמה מהמידע. הייתכן שאלמלא דיברתי עם אסנת, היה הטופס שלי, שכה יגעתי בקבלתו, הולך לאיבוד?].

מילאתי את הפרטים בטפסים, שלחתי במייל למרי מוונקובר שמכירה מישהו בישראל שיש לו מחשב מחובר לפקס ויכול לשלוח לבנק. בסופו של התהליך איזה מכשיר בראשון לציון יקיא כמה גליונות נייר. מי זה בימיינו עובד עם פקס כאלטרנטיבה יחידה לקבלת פרטים מהלקוח? חוצמזה, יש לי פרופיל אינטרנט בישיר הראשון שאני יכול להיכנס אליו עם סיסמא ולעשות פעולות. אז אם זה מספיק טוב בשביל שהם יזהו אותי לצורך סגירת פקחןם, למה זה לא מספיק טוב לצורך סגירת חשבון? במה נייר עם חתימה שלי (שבכלל ציירתי עם paintbrush) יותר אמין מהזדהות אלקטרונית? האם זהו חלק ממדיניות הטכנופוביה של הישיר הראשון?

מקורותי בוונקובר מסרו לי שהפקס נשלח בהצלחה. בשעה 22:10 ביום שני התקשרתי על מנת לוודא שגם בישיר הראשון מסכימים לקביעה הזו. ענתה לי הנציגה שרק הטופס של העברת המטחןח הגיע, יחד עם המכתב הנלווה. נשבעתי לה בזקנו של הנביא שהכל היה יחד (ערכתי את הכל למסמך WORD אחד גדול), אם הגיעו שני דפים, דין הוא ששני העמודים של טופס סגירת החשבון יגיעו. מזכיר במשהו את השוטר הרושם בדוחןח "לא עצר בכל ארבעת הגלגלים". הועברתי למחלקת קשרי לקוחות, ומי עונה לי??? עדי!

בירכתי את עדי כברך אח אובד השב מארצות הנוד. "מזמן לא דיברנו", אמרתי לו. עדי הפנה לי כתף קרה. האם רק השים עצמו כמתנכר או שבאמת לא זכר אותי? הביט לרגע במחשב ואמר לי "אה, דיברתי איתך אתמול". "אכן", אמרתי לו, "על שום כך שמחתי כל כך שאתה הוא זה שענית לשיחה!", ולא ידעתי אם לשמוח על שלא התנכר לי או להתעצב על שלא הותרתי רישום בזכרונו.

עדי אישר באזני שהפקס הגיע לתעודתו בשלום על קרבו, כרעיו, המכתב הנלווה והטפסים הכלולים בו. עדי הבטיח שמחר הכסף יוצא לדרך ומייד אחרי שמתקבל אישור שהוא הגיע
לתעודתו ייסגר החשבון. לפלא בעיני איך מה שגלוי בפני עדי היה סתום בפני הגברת הקודמת. האם לא בשר הם מבשרו של אותו הבנק?

יום שלישי, צהריים שעון הישיר הראשון. אני מתקשר לוודא שהכסף עבר ושאין משהו בלתי צפוי שימנע את סגירת החשבון. גבי מאשרת באזני שהיתרה כרגע היא אגורה אחת. מעניין מה יקרה איתה, אגורה גלמודה שכמותה. הלוואי והיתה לי אגורה על כל לקוח לא מרוצה של הישיר הראשון. בעניין סגירת החשבון גבי מעבירה אותי לקשרי לקוחות, שם עונה לי ארנון.

ארנון זוכר אותי! הוא מזכיר מיוזמתו את העניין עם המייל ואנחנו מחליפים דאחקות בנושא. אני שואל אותו כבדרך אגב אם לא הסתדר העניין וארנון במין נימת הומור ספק מיואשת ספק מרירה אומר לי "לאאאאא, אל תשאל, אל תשאל…". ארנון מאשר באזניי שמיטב המוחות של הבנק עוסקים ברגעים אלה ממש בסגירת החשבון ושאין מניעה מצידם שהחשבון ייסגר. ליתר ביטחון הוא ממליץ לי להתקשר שוב תוך שבוע-שבועיים על מנת לוודא שהכל סגור, אבל לא צופה בעיות. הרגשה מוזרה אופפת אותי. כתינוק המגיח לעולם בקול גדול ומסתלק ממנו אחרי מאה ועשרים בחידלון חרישי, כחייל המתגייס בתרועת חצוצרה ומשתחרר בנהל יבשושי של ספירת מלאי והזדכות על פנך אוכל. יש משהו מעיק, מין תחושת ריקנות כבדה עם כל החופש הזה. התורה מנחה אותנו מה לעשות במקרה של עבד שבעליו שחרר אותו, אבל הוא רוצה לדבוק באדוניו, אבל מה יעשה מי שנאבק על מנת להשתחרר מלפיתת החנק של הבנק ואז מרגיש את התחושה הזו? נראה לי שלפעמים אתקשר לבנק, אאזין דומם למויזקת המעליות ואחזור לשיגרת יומי כאותו אלמן המתרפק על תמונת אשתו המנוחה ושוכח את כל אותם ימים של סבל שעברו עליהם יחד.

יש עוד שני ניג׳וסים של הבנק הזה בקטנה:

  1. יש שתי דרכים להכין מסמכים בפורמט PDF. דרך אחת היא לאפשר לכתוב בתוכו. בדחןכ מכינים את הסוג הזה עבור טפסים. או אז המשתמש יכול להקליד את הפרטים ישירות בטופס ולהדפיס. הסוג השני הוא חסום לכתיבה. טופס העברת מטח של הישיר הראשון הוא מהסוג השני, כמובן. צריך להדפיס אותו ולמלא הכל בכתב יד.
  2. אם נכנסים לאתר הישיר הראשון בכתובת www.yashir1.co.il אז סבבה לנו. אבל אם משמיטים את ה-www אז אין להם הפנייה למקום המתאים. מקבלים דף שגיאה. זה א-ב של הקמת שרת אינטרנט. לא יודע מה עובר עליהם. באתר של בנק לאומי זה דווקא עובד בסדר.

אני חושב לייסד בבלוג עמוד מיוחד למעקב אחרי פאשלות מתמשכות, אני משתעשע במחשבה לקרוא לעמוד הזה "עמוד הקלון". מדי פעם אני אדגום את הצ׳אט של הישיר הראשון ושאר חוליי מערכת ואעדכן בעמוד הזה מתי זה תוקן. אני צריך לחשוב על זה, ובכל מקרה הקדשתי להתכתשות עם הבנק, להקמת הבלוג ולכתיבת הפוסטים מספיק זמן בימים האחרונים, אני צריך להשלים פערים בחיים האמיתיים.

אל תוך הפקס
חשבון נאסף
וכל הפקמי׳״ם נסגרו
אגורה יחידה
אצל מוקי שרדה
הישיר הראשון חמדן הוא

כבר עלה מן הים
ערפל אדמדם
והלילה הולך בשדרות
ועולים על ליבי
רק שירים עצובים
כשהלילה הולך בשדרות

(עדכון: ישיר לאומי, סתם בגלל שגוגל לא יודע שהישיר הראשון וישיר לאומי זה אותו דבר)

{lang: 'iw'}

8 Responses to “סגירת חשבון בישיר הראשון, מערכה רביעית (אסנת ודמויות מהעבר)”

  1. רחלי הגיב:

    במידה ואתה צריך שוב
    עזרה עם פקס, אתה מוזמן לפנות אלי 🙂

  2. יעל ונעמה הגיב:

    היי נשם
    אנחנו
    יושבות בחדר מחשבים בתל חי קוראות ונקרעות מצחוק
    אחלה בלוג
    תכתוב עוד דברים

    צ'או

  3. המערכת הגיב:

    אתן יכולות
    להרשם לקבלת הודעה במייל כל פעם שיש משהו חדש בבלוג.

  4. ebe2 הגיב:

    כבר הרבה זמן לא צחקתי
    ככה.

    והאוכל העיקראקי באור יהודה באמת שווה. אח… נדרה!!

  5. ebe2 הגיב:

    האוכל העיקראקי דוקא לא
    מה שהיה פעם….

    זה היה צ"ל העיראקי

  6. המערכת הגיב:

    לא מכיר נדרה.
    אני סוגד לטורקי.

  7. ebe2 הגיב:

    ידידי,

    שתי כניסות
    ליד הטורקי ממש בפינה עם הרחוב הראשי (יחזקאל קזז)- מול הקולנוע ההרוס יש מסעדת פועלים
    שנראית כמו פיסת היסטוריה. הקצב שם שונה, הגישה שם שונה והקובה הוא מלאכת מחשבת.

    בפעם הבאה שתבקר שם תנסה, אבל אל תתקרב לטביט. בזה הם לא חזקים.

    ד"א- הטורקי זה
    אוכל עיראקי? סתם שיפודיה חמודה. מפגש אנטבה או סעיד לא פחות טובות.

  8. המערכת הגיב:

    שכנעת אותי.
    בביקורי הבא בישראל אני אדגום את נדרה.

Leave a Reply

Subscribe without commenting